מכל פרטי הבריאה לוקחים הצדיקים מוסר לעצמם על מנת להוסיף אומץ בעבודת השם, בסיפור הבא נלמד עד היכן הדברים מגיעים.
הצדיק הקדוש רבי משה לייב מסאסוב זי"ע, עסק תמיד בפדיון שבויים, כל יהודי שנפל לשבי, הוא היה אוסף כסף בעבורו ופודהו.
פעם אחת הכניסו יהודי לכלא על גניבה שביצע, ושפטו אותו לכמה חודשי מאסר. הצדיק מסאסוב לא נח ולא שקט, והלך וקיבץ צדקה, ושיחד את השופט ואת המשטרה שיוציאוהו לחופשי. ואכן קיבלו היהודים את השוחד ושיחררו את היהודי.
נטל הצדיק מסאסוב את היהודי והסביר לו: "ראה נתפסת על גנבתך, וסבלת מכות ועינויים קשים, הפעם הצלחתי לשחררך, אך חדל מדרכך הרעה והנלוזה". ענה ואמר הגנב: "מדוע שלא אגנוב?! לא הצלחתי פעם אחת, אצליח פעם שניה". כשמוע הצדיק את הדברים, החל לבכות ואמר: "ריבונו של עולם, אני שומע עכשיו דיבורים בעבורי".
כי באמת היה טורח הרבה מאוד לאסוף כסף לפדיון שבויים, ומבטל הרבה מלימוד התורה הקדושה, ולעיתים היה נשבר ואומר לעצמו: "למה שלא הפסיק כבר, ואשב לי בד' אמות של תורה והלכה" וכו'. אבל כששמע את דברי הגנב, לקח מוסר השכל לעצמו, אם לא הצלחתי לפעמים לקבץ מעות לפדיון שבויים – אשבר?! לא ולא! אשתדל עוד פעם ועוד פעם, ובוודאי אצליח לאסוף צדקה לפדיון. (אשר בנחל חלק נ' מכתב ט' רלד)
