וראיתי באיזה ספר סיפור מעניין: היה חכם גדול שהיה עני מרוד, עד כדי כך שמלבושיו היו קרועים, מחמת שלא היה כסף לקנות מלבוש מתוקן ומהודר כראוי לתלמיד חכם. פעם ניגש אליו איזה עשיר, והיות שאומר רבנו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן סד), שכל העשירים משוגעים, אזי בא עם המצאה אל התלמיד חכם, ואמרו: אם אתם מבטיחים לי, שמהתחלת השמונה עשרה עד סופו, לא תחשבו שום מחשבה זרה, אלא תכוונו פירוש המילים, אני סופו, לא תחשבו שום מחשבה זרה, אלא תכוונו פרוש המילים, אני קונה לכם שני מלבושים – אחד לחול ואחד לשבת. וההוא היה תלמיד חכם גדול, החל להתפלל שמונה עשרה ובוודאי קישר מח מחשבתו אל מה שאומר.
ולבסוף כשהגיע אל התפילה האחרונה: "אלוקי נצור" וכו', פתאום נכנסו לו מחשבות – איזה מלבוש יבקש את העשיר, איזו דוגמא לחול ואיזו לשבת וכו'. וכשסיים שמונה עשרה, ניגש אל העשיר, ואמר לו: "אני מוכרח לומר לכם את האמת, שאין מגיע לי כלום, כי כל השמונה עשרה קישרתי את המחשבה אל הדיבור וכוונתי כראוי, ורק בסוף ב"אלוקי נצור", נכנסו בי מחשבות זרות – איזה מלבוש אבקש אותך, ואם כן אין מגיע לי המלבוש, כי הלא עשיתם אתי תנאי וכו'. אמר העשיר: אם עד שם התפללת כראוי, אתן לך את שני המלבושים. מה למדים מסיפור זה? שאפילו תלמיד חכם גדול, צריך רחמים רבים שיחזיק וישמור מחשבתו, כי גם לתלמיד חכם נכנסות באמצע שמונה עשרה קושיות בגמרא ובתוספות וברמב"ם, ומנסה לתרץ את הקושיות, וזה גם בכלל מחשבות זרות. ואפילו אדם עובד את ה', וכל השמונה עשרה חושב איך לעבוד את ה', זה גם מחשבות זרות; כי כשאדם בא להתפלל לפניו יתברך, אסור לו לחשוב משום דבר רק מהקדוש ברוך הוא (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן נה), כי הוא נמצא בהיכל המלך, וצריך לבוא לביטול כזה, שגם את עצמו לא יראה ולא ירצה ולא יבין, "איני רוצה כלום רק את הקדוש ברוך הוא".
רבי חיים ויטאל ז"ל סיפר, שפעם התפלל ביחד עם רבו האריז"ל, והיה בעת התפילה איזה חזן, תלמיד חכם גדול מאוד, והאריך מאוד בשמונה עשרה, וכשפסע השלוש פסיעות אחר השמונה עשרה ברכות, האר"י הקדוש חייך, ואחר התפילה ניגש אל החזן, ואמר לו: "תאמר לי, מה האוכף של החמור?" אזי החל החזן לבכות ואמר: "מה אני יכול לעשות? כל תפלתי נתבלבלה"; מחמת שהיה לו חמור ולא היה לו אוכף, אזי חשב כל התפילה איך משיגים אוכף לחמור לשבת עליו. למדים מכאן, שאף חכם גדול שהיה מתפלל במניין האר"י הקדוש, חשב מחשבות זרות באמצע התפילה, מכל שכן היום, שצריכים לחזור בתשובה על כל השגיונות שלנו וההבלים שעשינו;
רואים בני אדם מתנדנדים בשמונה עשרה כלולב, וחושבים מי יודע איך מתפללים בכוונה, ולכו תספרו להם, שיחשבו כל התפילה מהרכב שלהם, או מהחמור או מהחובות שלהם וכו'; כי כשאדם מתפלל צריך לחשוב רק מהקדוש ברוך הוא ולקשר המחשבה אל הדיבור, ולהתפלל מתוך הסידור דיקא, ועליו לבקש הרבה אותו יתברך, שיזכה לבטל מאיתו את על השיגיונות.
אשר בנחל חלק ק' מכתב כג קמח
