מספרים, שפעם בשמחת תורה, היו הבחורים שמחים מאוד, והגביהו על כתפיים את רבם רבי יצחק בלאזער ז"ל, שהיה מגדולי בעלי המוסר (תלמידו של רבי ישראל סלנטר ז"ל), וזה היה נגד רצונו. והיה לו מזה צער גדול – למה נותנים לו כבוד כזה, ורוקדים עמו נגד רצונו על הכתפיים.
ושמע תלמיד אחד איך שמפזם לעצמו בשקט: "טראגט די נבלה, טראגט די נבלה" (סחבו את הנבלה, סחבו את הנבלה), כי רצה להוציא ממנו את התאווה של כבוד וישות, ולכן השפיל את עצמו.
ושמעתי פעם מפי צדיק אחד, שנתנו לו המון עם כבוד גדול, והיה מפזם לעצמו: "אוי, אוי, תשמרו מאוד שלא ייפול הנפטר"… כי הייתה אז דחיקות רבה מרוב האנשים שדחקו עצמם ליתן לו שלום, ודימה לעצמו, שמוליכים את גופו לקבורה, וזו הלוויה שלו, ולכן שר לעצמו: "תשמרו על הנפטר שלא להפילו", ואחר כך שמעתי אחד מתלמידיו, ששאלו: "רבי, מה אתם חושבים עכשיו, כשיש צפיפות כל כך גדולה" ? כי היו כמה אלפי אנשים, והייתה דחיקות גדולה וכו', וענה ואמר בשקט: "אני מצייר לעצמי, שזו הלוויה שלי, וכל הדחיקות שדוחקים זה את זה ליגע בארון" וכו' כל כך השפילו את עצמם צדיקים, עד שיום המיתה עמד לפני עיניהם תמיד.
וכן שמע הרב הקדוש מספינקא זי"ע בעל "חקל יצחק", איך שאביו הרב הקדוש בעל ה"אמרי יוסף", בטרם התחיל את הזמירות בסעודה שלישית, והיה שם קהל גדול, אמר לעצמו בזו הלשון : "איך ליג שוין מיט די פיס צי דער טיר, און די שטוב איז פיל מיט לעכט און דער עולם איז צוזאם גקומען צו יציאת נשמה" [אני שוכב כבר עם רגלי אל הדלת, והחדר מלא נרות, ונתקבצו בני אדם אל יציאת נשמה], כל כך השפיל את עצמו.
וכן שמעתי לומר, שהרב הקדוש הרש"ב מליובאוויטש זי"ע אמר: "אם מנהיג ישראל (רבי) אינו מצייר בדעתו בעת שהולך לומר תורה, שהנה עומדים נערים, וזורקים עליו קליפות של תפוחי אדמה וכו', זה אינו מנהיג (רבי)" רואים מזה, איך צדיקים עקרו מעצמם כל מיני ישות וגאות, שלא תכנס בהם שום מחשבה של התנשאות על הזולת.
אשר בנחל חלק ע"ד מכתב ט"ז קנב.
