ברכת מודה אני:

מוֹדֶה אֲנִי (האשה אומרת: מודָה) לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:

(אחר שנטל ידיו, לפני שינגבן יגביהן ויאמר הברכה, (ואם היה ער כל הלילה – לא יברך אלא יטול בלא ברכה)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אשֶר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וִצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם:

(ובכל פעם שעושה צרכיו יברך ברכת אשר יצר:)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אוֹ אִם יִפָּתֵח אֶחָד מֵהֶם, אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם אַפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:

(יסמוך ברכת אלהי נצור לברכת אשר יצר)

אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה. אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. פּוֹקֵחַ עִוְרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַתִּיר אֲסוּרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. זוֹקֵף כְּפוּפִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי: (האשה אומרת: גּוֹיה)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד: (האשה אומרת: שִפְחָה)

(האיש מברך)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה:

(האשה מברכת ללא שם ומלכות)

בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה, אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שְתַרְגִילֵינִי בְּתוֹרָתֶךְ, וְתַדְבִּיקֵנִי בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְאֶל תְּבִיאֵנִי לִידֵי חֵטְא, וְלֹא לִידֵי עֲוֹן, וְלֹא לִידֵי נִיסָיוֹן, וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן, וְתַרְחִיקֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע, וְתַדְבִּיקֵנִי בְּיֵצֶר הַטּוֹב, וְכוֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָּךְ, וּתְנֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָּל רוֹאַי, וְגָמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה, אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וְיוֹם, מֵעַזֵּי פָּנִים, וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רָע, מִיֵּצֶר רָע, מְחַבֵר רָע, מִשָּׁכֵן רָע, מִפֶּגַע רָע, מֵעַיִן הָרָע, וּמִלָּשׁון הָרָע, מִדִּין קָשֶׁה, וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶּן בְּרִית, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶּן בְּרִית:

ברכות התורה

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה:

וְהַעֲרֵב נָא, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:

חיזוקים מהספר אשר בנחל על ברכת מודה אני:

רבה אמונתך – אמירת מודה אני בסיבריה הקפואה:

היה רב גדול מאד למדן, בעל מעשים טובים, צדיק, אבל ימח שמם הרוסים מי שרק לומד תורה, קיים מצוות, שלחו אותו לסיביר, ושמה ישבו עשר שנים בלי רחמנות לעבוד עבודת פרך בקור עשרים מעלות תחת האפס, אתם יודעים מה זה? אנשים קפאו מקור, ושמה קר רוב השנה, אין שמש אין חם ומיליונים אנשים מתו מכפור שקפאו למות, ועם ישראל עברו את הגלות הזה, אחרים עשרים שנה קבלו, הרב הזה קבל עשר שנים ואחר כך יצא בדרך נס וניצל הוא פגש את הצדיק רבי יוסף יצחק מליובביץ זי"ע וספר לו כל מה שעבר עליו, אין תפילין, ציצית כשרות, לא היה דבר כזה שבת, לא היה שום מצוה, הוא אומר, יום אחד היה בדיכאון מאד חזק והוא קם בבוקר ומתחיל להגיד מודה אני לפניך, נכנס לו קשיה על הקדוש ברוך הוא מה מודה אני לפניך? במה יש לי להודות אותך? הרי אין לי שום מצוה, אני לא יכול שום דבר לעשות, לא לקים שום דבר מהתורה, היה מאוד מאוד שבור ועצוב בדיכאון, אבל המשיך להגיד מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך, פתאום נכנס בשמחה גדולה מאוד, 

הנה רבונו של עולם עכשיו יש לי כבר במה להודות לך, רבה אמונתך יש לי מצוה אחד להאמין בך, אמת אין לי ציצית, אין לי תפילין, אין לי שבת, אין חג, אין לי מצוות, אין לי סוכה, אבל רבה אמונתך אני יכול להתחזק באמונה, הצדיק הקדוש רבי יוסף יצחק מליובאוויטש זי"ע נתן חיוך גדול ואמר היה כדאי שתשבו עשר שנים בסביריה להתודות שאין לאדם במה להחיות את עצמו רק רבה אמונתך, שברוך השם יש לנו הרבה אמונה, עבר עליך עשר שנים גלות כדי שיתגלה לך רבה אמונתך, שיש לנו הרבה אמונה, ולכן למה אנחנו צריכים לשבת בסיבריה או לעבור עלינו משברים אחרים כדי שנבוא לרבה אמונתך? בא נתחזק עכשיו באמונה, שהקדוש ברוך הוא פה איתנו עמנו ואצלנו ונרגיל את עצמנו לדבר אל הקדוש ברוך הוא וזה העצות של רבנו ז"ל, אבל אנשים בחוץ מסכנים, מיליונים יהודים לא יודעים מה זה שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד מיליון וחצי ילדים לא מקבלים חינוך תורני, הם לא יודעים בכלל מה זה הפסוק הזה שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד.

אשר בנחל חלק קסא מכתב ד' רצט

לזכות לשלוות נפש בעולם המלחיץ הזה – (נטילת ידים ואמירת מודה אני…)

שאלה:

מאת שרה:

בכל יום כשאני מתעוררת אני נזכרת בכל הדברים שאני צריכה לעשות באותו יום, ומיד מתחיל הלחץ. איך אפשר לזכות לשלוות נפש בעולם המלחיץ הזה? האם יש אפשרות לקום בבוקר בלי לחץ ולהיות רגועה ושלווה?

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר נשא ראש חודש סיון ה'תשע"ד

שלום רב אל שרה תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

צריכים מאד מאד להקפיד בעת שהולכים לישון שתהיה מוכנה על יד המיטה קערה ונטלה עם מים, כדי שתיכף ומיד כשמתעוררים מהשינה יוכלו ליטול ידיים ולהעביר את הרוח הרעה מן האדם, וצריכים להקפיד על זה מאוד מאוד, כי אחרת נדבקת בו רוח רעה, ועיקר הרוח רעה זה העצבות והמרירות והדיכאון שמסובבים את האדם, כי כשאדם ישן אזי שורה עליו רוח הטומאה, ולכן התקינו חכמינו הקדושים שתיכף ומיד כשקמים מהשינה בבוקר צריכים ליטול ידים שש פעמים לסירוגין, וזו סגולה להוריד ממנו את הרוח רעה, ותיכף ומיד אומרים "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך", ונותנים תודה להקדוש ברוך הוא שהחזיר לי את הנשמה, ומבקשים ממנו יתברך: "רבונו של עולם, זכני להיות בשמחה כל היום, ותשמרני מכל מיני מקרים רעים, ומכל מיני פגעי ומקרי הזמן, ואזכה להיות בשמחה כל היום, וזכני לעשות חסד היום הזה עם כל הבא בידי, ולקבל את פניו בסבר פנים יפות, ובזכות זה אזכה לישוב הדעת אמיתי. ותוציא אותי מכל מיני לחצים ואזכה לשלוות הנפש, וזכיני להיות מיושבת בדעתי, ולא אעשה שום דבר בפזיזות, ועל ידי זה אנצל מכל מיני צרות ומריבות ומחלוקת, ואזכה להכלל בך מעתה ועד עולם, אמן סלה".

לדעתי אם תקיימי את כל זה, אזי ישתנו כל החיים שלך לטובה, רק תקפידי מאד מאד על נטילת ידים שחרית, שמי שלא נזהר בזה אזי כל היום הוא בלחץ ובדחק ומבולבל מאד.

זכרי היטב מה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס') שכל יום מתחיל אצל האדם בקטנות ובצמצום גדול, וצריכים לראות להרחיב את היום לאט לאט. יעזור הקדוש ברוך הוא שתקיימי את כל זה, ואז טוב לך כל הימים.

המאחל לך שבת שלום

שו"ת ברסלב כרך ל"ד

מודה אני – לאומר תודה והודאה לה' יתברך: 

אדם צריך להרגיל את עצמו לתת תמיד תודה להקדוש ברוך הוא, שזה מידת הכרת הטוב, שאין עוד מידה יותר יפה מזו, תמיד רק להודות להקדוש ברוך הוא, ולהגיד בתמימות ופשיטות ריבונו של עולם אני מודה לך על הבריאות שנתת לי, ואתה נותן לי, ואני מבקש אותך שאזכה להיות תמיד בריאה ושלמה, ואזכה להיות הכי מאושרת בחיי, נא ונא בורא כל עולמים תמשיך עלי שמחת החיים, שאזכה תמיד להיות שמחה ועליזה, ולהכיר את הטוב שאתה עושה עימי, ותזכני לבנות בית נאמן בישראל, ובבית שאני אקים ישרה שמה רק השמחה, עד שתמיד אכיר בהטוב שאתה עושה עמי וכו', וכך תבקשי כל יום ממנו יתברך, והעיקר להגיד תודה, וכך הטביעו חכמינו הקדושים שתיכף ומיד כשבר ישראל קם מהשנה שיתן תודה להקדוש ברוך הוא שהחזיר לו את הנשמה, ולכן לא בחינם שאנחנו אומרים בעת שאנחנו קמים 'מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך' שתכף ומיד שקמים צריכים לתת תודה להקדוש ברוך הוא, וכן במשך כל היום כל מה שמקבל צריכים לתת תודה להקדוש ברוך הוא, ומי שמרגיל את עצמו תמיד לתת תודה להקדוש ברוך הוא, אז כל החיים שלו כבר חיים אחרים לגמרי, כי בזה שנותנים תודה מתרחב הלב, ואמר רבנו ז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ב') שעל ידי תודה והודאה ממשיכים על עצמו הארת עולם הבא בעולם הזה, אשרי מי שמרגיל את עצמו תמיד לתת תודה והודאה להקדוש ברוך הוא.

אשר בנחל חלק רסז מכתב שנט

התבודדות כל היום משעה שקם בבוקר ואומר מודה אני:

ובאמת עלינו להתבונן מה זה להתבודד כל היום כלו? הלא צריכים להתפלל את השלוש תפילות בכל יום המסודרות מאנשי כנסת הגדולה, צריכים ללמוד לכל הפחות בכל יום מקרא משנה גמרא הלכה וכו', צריכים ללכת למקווה, צריכים לאכול ולשתות, צריכים לישון, צריכים לצאת לעבוד ולהביא פרנסה לאשתו ולילדיו וכו' וכו', ואיך יכולים להתבודד כל היום כולו? אלא רבנו ז"ל רצה שנהיה דבקים בו יתברך כל היום כלו, ומח מחשבתנו תהא תמיד דבוק באין סוף ברוך הוא, ויהיה האמונה כל כך חזקה אצלנו עד שנוכל לדבר בקביעות עמו יתברך הרגע שקם ואומר "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך", שכבר ידבר עמו יתברך, ויבקש שיהיה היום הזה שמור בין ברוחני ובין בגשמי, ויבקש על אשתו ועל ילדיו, וכך ימשיך לדבר כל היום כלו עד שהולך לישן, ואומר "בידך אפקיד רוחי פדית אותי הוי"ה אל אמת", ובתוך כך הולך למקווה לטבול, וגם שם מתבודד, ובין כך הולך לבית הכנסת להתפלל את השלוש תפילות הקבועות שחרית מנחה ערבית, ועל הדרך לבית הכנסת וכן בתוך התפלה הוא מדבר עמו יתברך, וכן כשהולך לאכול וכו', הוא מדבר עמו יתברר, וכן בין לימוד ללמוד מדבר עמו יתברך וכן בעת העבודה הוא מדבר עמו יתברך נמצא שכל היום הוא מתפלל אליו יתברך, שזה מה שאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו, (עין ברכות כ"א ), ופרשו צדיקים שהכוונה שיתפלל שיוכל להתפלל כל היום כלו, כי מי שיש לו אמונה ברורה ומזככת בו יתברך אזי לא אכפת לו שהוא על הרחוב או בבית, בבית הכנסת או בבית המדרש, בשדה או ביער, תמיד הוא מדבר עמו יתברך, וזהו עיקר השלמות.

אבל היות שאל זה צריכים אמונה חזקה עד שירגיש את אמתת מציאותו יתברך, ולכן שיקבע האדם לעצמו איזה שעה ויבקש אז רחמים ותחנונים ממנו יתברך שיזכה לצאת מהזוהמה והלכלוך שלו וכו', ויזכה להיות בשמחה עצומה, בלי קושיות ובלבולים, בלי עקמומיות עליו יתברך וכך לאט לאט יוריד ממנו את כל המסכים המסובבים אותו, ומעלימים ומסתירים את אמתת מציאותו יתברך ממנו, לאט לאט מוריד מעצמו את העלמות והסתרות עד שיזכה להרגיש את אמתת מציאותו יתברך על פניו, ויוכל לדבר עמו יתברך כל היום כמו מי שהוא הולך ומטיל ומדבר עם חברו, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (תורת כהנים בחקותי) על הפסוק (ויקרא כ"ו י"ב) "והתהלכתי בתוככם" אמר הקדוש ברוך הוא אטייל עמכם בגן עדן ואהיה כאחד מכם.

אשר בנחל חלק רלט מכתב גשסג

תכף ומיד כשמתעורר מהשנה:

תכף-ומיד כשמתעורר מהשנה, אומר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן נד), כבר צריך לחשוב המחשבה הראשונה: הנה הקדוש-ברוך-הוא מלא כל הארץ כבודו, ויאמר: "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך" על כל אדם לתת תודה לו יתברך שהחזיר את נשמתו, והנה יש לו עוד יום אחד בזה העולם, שיכול להכירו יתברך. ותכף-ומיד יטול ידיים ויתלבש, ירוץ למקווה ויטבול ויטהר עצמו. ואם זה קודם אור היום יאמר ברכות התורה, ויתחיל סדר תיקון חצות, ויבקשו יתברך ברחמים ובתחנונים ובדמעות שליש, שיגאל את עם ישראל, ויצאו מצרותיהם. ואם זה אחר עלות השחר, ירוץ אחר המקווה לבית-הכנסת ויתפלל במנין, מתוך הסידור דיקא, כל ברכה וברכה יכון פירוש המילות, כל מזמור ומזמור ישיר שירות ותשבחות לבוראו, ויבקשו יתברך שיתן לו דעת, חכמה ובינה, וכן "השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך", וכן "סלח לנו אבינו כי חטאנו" וכן הלאה וכן הלאה בכל ברכה וברכה יכון את אשר פיו אומר ושפתיו ממלמלות, ויתפלל בשמחה, כי התפלה שהיא בשמחה, ערבה ומתוקה אצלו יתברך (ספר-המידות, אות תפילה, סימן פא); וכל היום יעסוק בתורה ובמצוות, את מי שפוגש – יגלה לו שיש בורא עולם, המחיה את כל הבריאה כולה. רואה יהודי שבור – ישמחו ויעודדו ויאמצו, רואה יהודי רחוק ממצוות – יזכהו במצוות וכו', וכך יעבור לו כל היום עם תורה, צדקה וחסד, קיום המצוות, התבודדות, אשר יום כזה הוא 'יום הגאלה', יום כזה שאדם חי עם הקדוש-ברוך-הוא – זו הגאולה שלו. וכך יחלוף לו יום אחר יום.

אשר בנחל חלק כג מכתב שיז