מוהרא"ש - אתה יודע עד כמה אני אוהב אותך!

מספר חודשים לאחר חתונתי, רעייתי שרה הרתה. הלידה הייתה ביום יד באב תשע"ט כמה דקות לפני שקיעת החמה בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים.

מאחר והלידה הייתה לידת ואקום, נרתיק הרחם נקרע. כשעה לאחר הלידה (טו באב) הרופאה שמה לב שפניה של היולדת חיוורות כסיד וכאשר בקשה לשנות תנוחת גופה היא גלתה כי פרץ זרם דם מרחמה.

הרופאה הפעילה מייד את מערכת הכריזה בבית החולים והודיעה:

מ צ ב ח י ר ו ם ב ח ד ר ח מ ש !

היולדת הוצרכה להתאשפז בטיפול נמרץ כאשר היא מורדמת ומונשמת.

צוות בכיר ומורחב של הצוות הרפואי נכנס בבהלה לחדר חמש והחלו לטפל ברעייתי שרה. בדקות הראשונות לא הבנתי מה קורה סביבי ושאלתי את הרופאים:

"מה קורה?" מה קורה כאן?"

והם משיבים: "תתפללו… תתפללו… תהילים… תהילים".

נעשיתי יותר נבוך ויותר מבולבל והמשכתי לשאול:

"אבל…מה קורה כאן? מה קורה כאן?"

בצוות הרפואי היה בחור צעיר ומאוד נמרץ שהיה ממונה ואחראי מטעם בנק הדם. הוא יצא מהחדר הביא מנת דם וכעבור דקה שב. יצא שוב להביא מנת דם ועוד מנה ועוד מנה ועוד…

רק כעבור שעה שדמתה כנצח – אחד הרופאים הואיל בטובו להתפנות ולהסביר לי:

"במהלך הלידה נגרם לשרה קרע בנרתיק הרחם, בשל כך היא איבדה הרבה דם והוצרכנו לספק לה במהלך השעה האחרונה 6 מנות דם (סה"כ קיבלה במהלך כל היום 13 מנות דם).

הצלחנו איך שהוא לאחות את הקרע וכעת אנו מעבירים אותה להמשך טיפול והשגחה בבית החולים "שערי צדק".

את הדרך לשערי צדק עשינו באמבולנס "טיפול נמרץ". הנהג נסע במהירות גבוהה כדי להגיע ליעדו ובמהלך הנסיעה שוב נפתח הקרע ורעייתי המשיכה לדמם ולאבד דם רב.

בהגיעה לבית החולים היא הובהלה לחדר טראומה כדי לקבל טיפול חירום.

בכל מהלך הטיפול עמדתי בצד והתחלתי לומר תודה והודאה לה' יתברך כדי להמתיק את הדינים. הרופא הבכיר יצא ואמר:

" אומנם, תפרנו את הקרע בנרתיק הרחם אך עדיין יש איבוד דם. לצערנו, מקור הדימום לא ידוע לנו".

מצבה של רעייתי ממשיך להיות קריטי. הרופאים בעצמם נבוכים ואינם יודעים מה לעשות…

החזקתי בידי ספר "אשר בנחל" פתחתי אותו באקראי כדי למצוא חיזוק מדברי הצדיק בשעה כל כך קשה. מוהרא"ש כתב:

"צריך לפתוח שיעור בהלכות נידה כדי לזכות את הרבים"…

חיפשתי מקום להתבודד ולשפוך את לבי לפני ה'. מקום שאפשר לרוקן את הלב מכל הצער והיגון שעובר עלי.

עליתי לקומה השמינית ושם התחלתי להתבודד. התפללתי לה' שיעזור לי בזכות מוהרא"ש. בצר לי ביקשתי:

"הקב"ה, אני מיואש, מיואש, מיואש.

תשוש, גמור, בלי כוחות. אין לי כוחות כלל. אין בי כוח לפתוח שיעור בהלכות נידה לרבים. אך אני מבטיח שאתחזק ואלמד בעיון את הלכות נידה.

ה', אני בטוח בך שאתה יודע מה שאתה עושה, אני סומך עליך ואני בוטח בך.

בשעה שש בבוקר לאחר הנץ יום שישי נכנסתי לחדר טראומה והאחות בשרה לי:

"הדימום פסק… ומעברים אותה לטיפול נמרץ להמשך השגחה"

שעות מספר לאחר מכן, נכנסה שבת קודש נכנסתי לחדר טיפול נמרץ לשאול מה המצב של אישתי הרופאה אמרה: "שוב פעם המגלובין ירד, שוב יש דימום, אם הדימום יימשך אנחנו שוב מכניסים אותה לחדר ניתוחים.

הייתי בייאוש גדול אך החזקתי את עצמי הלכתי למרפסת של שערי צדק ואמרתי "ריבונו של עולם אתה בוודאי תעשה רק טוב" ועשיתי שעה שלמה של תודה והודאה לה' יתברך שיהיה בעז"ה ניסים גדולים.

בשעה ארבע לפנות בוקר בשבת קודש נכנסתי לטיפול נמרץ ובישרו ליף

"הכל בסדר הדימום פסק לגמרי".

אבן גדולה נגולה לי מהלב. אך עדין היא הייתה מורדמת ומונשמת.

לאחר כמה שעות הצליחו הרופאים להעיר אותה מההרדמה וציוו עליה להישאר עוד שבוע ימים במחלקת טיפול נמרץ כדי להיות תחת השגחה ומעקב רפואי.

הרופאים קבעו שבוע, אך למרבה הפלא כעבור יומיים היא כבר התחזקה ועזבה את מחלקת טיפול נמרץ ועברה למחלקה הרגילה של היולדות. גם במחלקת היולדות הצוות הרפואי התפלאו מתהליך השיקום המהיר שרעייתי עברה וקבעו:

היא משתקמת במהירות וחוזרת לעצמה בדרך נס ומעל הטבע, הגוף שלה מתאחה מהר מעבר למצופה.

לאחר שרעייתי חזרה לעצמה ולכוחותיה. הרופאים אמרו לנו:

"אנו לא יודעים איך יהיה ההיריון הבא אם יהיה בכלל היריון, אך אם יהיה היריון זה יהיה בגדר נס מוחלט.

במשך שנתיים רעייתי לא הרתה. כיוון שרצינו מאוד בן נוסף תרמנו כסף להדפסת "אשר בנחל" אך עברה שנה והישועה לא הגיעה, בחודש חשוון תשפ"א שוב תרמנו להדפסת "אשר בנחל" אך הישועה בוששה להגיע.

ביום כד בתמוז תשפ"א יום א' נסענו ליבנאל. רעייתי טבלה ב'מקווה מלכה', מקווה המסוגל לפקידת עקרות, ואני עליתי לציון מוהרא"ש כדי להתחנן ולזכות בפרי בטן בנקל.

שם בציון מוהרא"ש התפללתי בבכיות:

"מוהרא"ש הבטחת שמי שיתרום ל"אשר בנחל", יראה ישועה וקבעת גם שאפשר לתבוע אותך על כך.

אני לא רוצה לתבוע אותך. תדע מוהרא"ש שאני אוהב אותך מאוד מאוד

מוהרא"ש אתה יודע עד כמה אני אוהב אותך!

א ו ה ב א ו ת ך מ א ו ד מ א ו ד …

[1]ראה איזה גרפיקה עשיתי לך בספרים. מכל הלב עשיתי את עבודתי.

אין לי כוח לתבוע אותך אך אתה יודע עד כמה שאני אוהב אותך.

מ ו ה ר א " ש ת ע ז ו ר לי ש ת ה י ה ל נ ו

י ש ו ע ה

תזכה אותנו לילד בנקל. אני בטוח שתעשה לנו נסים, אני בטוח שתעשה לנו ישועות.

באותו ליל טבילה שרעייתי טבלה ב'מקווה מלכה' היא נפקדה וילדה בן בריא ושלם בלידה רגילה וטבעית ביום יג באדר ב' תשפ"ב.

לבן קראנו אברהם דוד.