הנה באמצע שכתבתי את המכתב, והגעתי לנקודה זו, קראה אשתי לעזרה, ורצתי וראיתי שחתכה את האצבע, ורצתי עמה אל רופא, ועשה לה תפירות, וברוך ה' שהכל בסדר, ולגבי מה אני כותב לך את זה? כדי שתראה שבאמצע שאני כותב לך ומה קורה וכו', וממש ברגע הראשון נבהלים, עם כל זאת אסור להשבר וליפול בייאוש או בפחד, רק לידע איך להתנהג, ולא לאבד עצמו שקורין פארלירין זיך, וזה כל החיים, משברים וגלים וכו', ואף על פי כן אסור ליפול בדעתו כלל מכל מה שעובר עליו.
וזה עיקר הלימוד העמוק של רבנו ז"ל – לא לשכוח ממנו יתברך, ולזכור בעלמא דאתי תמיד, ועל ידי שאדם בורח מכל הייסורים אליו יתברך, על ידי זה נכלל בו יתברך, וחוזר עם חידושי תורה (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן סה), וכן כשאדם זוכר תמיד מעלמא דאתי, ויש לו טוב עין, שאינו מסתכל בעין רע על זולתו, אז מאיר בו אורו של משיח, והוא נכלל באחד, אשרי לו בזה ואשרי לו בבא. כל זה רשמתי לך, כי כדאי שיהיו דברים אלו תמיד חקוקים בתוך ליבך, כי גם עלי עובר מה שעובר וכו', כאשר תבין בעצמך וכו', ויותר מזה תבין דבר מתוך דבר וכו', שלא ניתן להיכתב כלל, כאשר ראית בהיותי ביבנאל בפעם האחרונה – צרות וייסורים ומרירות, ואף על פי כן אני מחזיק מעמד, כי הרבה יגעתי בספרי רבנו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל, וזה כל חיותי כל ימי חיי, ובזה יש לי כוח לא רק לחזק את עצמי, אלא את כל העולם כולו.
אשר בנחל חלק צז מכתב כב קצה
