סט.
רביז"ל הזהירנו מאוד על נקודת החבר, היינו שאחד ידבר עם חברו בעבודת השם יתברך, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן לד'): 'שקודם צריכים לקבל את הנקודה של הצדיק ואחר כך לקבל את נקודת חברו, בבחינת "ומקבלין דין מן דין", ואחר כך נקודת עצמו', ומסבירו מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות ברכת המזון הלכה ג'): 'שקודם צריכים ללמוד אצל הצדיק עצות איך להתחזק ולהחזיק מעמד בכל הירידות והנפילות שעוברות עליו, ויבטל ממנו את האהבות הנפולות ויקשר את לבו אל הנקודה השייכת אליו בעת הזאת', וזה זוכים רק על ידי שמקבלים מהצדיק שהוא הנקודה הכללית.
ואחר כך צריכים לקבל מהחבר, שגם כן קיבל מהצדיק, כי בכל אחד יש נקודה שאין בחברו, וכן כל אחד מבין מדברי הצדיק קצת אחרת ממה שחברו מבין, ולכן צריכים לקבל את כל הנקודות מכל אחד, שזה מעלת אהבת חברים.
ולאחר מכן יש נקודת עצמו שכל מה שהוא למד מהצדיק והבין יותר על ידי חבריו, יקח את הלימודים האלו ויתחזק בעצמו, ויתבודד עמו יתברך, ועל ידי זה יקשר את הנקודה השייכת ללבו בעת הזאת, ויזכה לשבור את החרפות ששוברים את לבו, כמו שכתוב (תהלים סט): "חרפה שברה ליבי", החרפות של האדם שוברים לו את הלב, כי על כל אחד עוברים תאוות ומידות רעות, מחשבות מגונות, ירידות ונפילות, וזה מה ששובר אותו לגמרי.
ולכן כל בר ישראל מוכרח להתקרב אל הצדיק האמת, שהוא הנקודה הכללית שכל כלל ישראל, ולקבל ממנו עצות נוראות ונפלאות מאוד, איך להתחזק ולהחזיק מעמד, ושום דבר שבעולם לא יוכל לשבור אותו, כי הנסיונות קשים ומרים עד מאוד, ואחר כך הוא צריך למצוא לעצמו חבר שיחזק אותו לקיים את דברי הצדיק, כי יש הרבה פעמים שאדם בעצמו לא מבין מה לעשות, ועל זה אמרו חכמינו הקדושים (תענית ז.): 'הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי'. כי הרבה פעמים החבר שלא כל כך רחוק ממנו יוכל להסביר לו יותר בקלות את דברי הרב, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (ברכות סג:) 'לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה', כי החבר לא כל כך רחוק ממנו במעלתו, ולכן הוא יכול להסביר יותר, וברגע שקיבלת כבר מחברך את נקודתו ומה שהסביר בדברי הצדיק אז תשתמש עם הנקודה שיש בך כפי שאתה מבין את דברי הצדיק, ותרבה לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו, ותעשה מתורות תפילות, היינו כל מה שלמדת אצל רבך תעשה מזה תפילה ותבקש ממנו יתברך, שתזכה לקיים את דברי הרב, וזה עיקר השלמות.
ולכן העיקר הוא נקודת החבר, כי הרבה פעמים אדם שבור בעצמו, והוא צריך חבר שיחזקו, וכמו שגילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מח'): 'ושמענו מצדיק אמיתי שאמר שאילו היה אומר לו אחד, יהיה מי שיהיה, בעת שהוא עסק בעבודת השם יתברך בתחילתו, אחי חזק ואחוז עצמך, הייתי רץ ומזדרז מאוד בעבודתו יתברך', כי גם עליו עברו כל הצרות והירידות והנפילות וחלישות הדעת, שעוברים על כל הבא להכנס אל תוך שערי הקדושה, אבל לא היה לו אף אחד שיחזק אותו, כי לא שמע שום התחזקות משום אדם, ולכן נקודת החבר הוא יסוד גדול בעבודת השם יתברך, וצריכים לקנות לעצמו חבר, ואמרו חכמינו הקדושים (תנא דבי אליהו זוטא פרק טז'): 'ללמדך שאין חבר נקנה אלא בקשיי קשיין'. מכאן אמרו (אבות דרבי נתן פרק ח'): 'יקנה אדם חבר לעצמו להיות קורא עמו ושונה עמו ואוכל עמו ושותה עמו גולה לו סתריו', כי על ידי חבר טוב יכולים להחזיק מעמד כל ימי חייו, ועיקר כשלון האדם כשאין לו חבר טוב שיחזק אותו, ובזה יובן מדרש פליאה "מה ראה אדם לחטוא? לפי שראה בשתיים, אלמלא ראה בשלוש לא היה חוטא"
ועל פי דברי רביז"ל יובן כמו חומר, אדם הראשון היה לבד, ולכן היה לו רק נקודת עצמו וכן היה לו נקודת הרב שהוא הקדוש ברוך הוא, כמאמרם ז"ל (תנחומא חוקת): 'שהיה לו לנחש לומר לפני הקדוש ברוך הוא אתה אמרת לאדם לא תאכל, ואני אמרתי לו אכול, דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין', נמצא, שכביכול, הקדוש ברוך הוא, היה רבו, ולכן אדם הראשון היה לו רק שתי נקודות, נקודת הרב ונקודת עצמו, אבל היה חסר לו נקודת החבר, כי אם היה לו נקודת החבר, כי אם היה לו חבר טוב והיה מחזק אותו שאפילו חטא אל יתייאש, אלא יחזור אל הקדוש ברוך הוא, ויודה על חטאיו, ויתוודה, והקדוש ברוך הוא ימחול לו, כמאמרם ז"ל (תורת כהנים בחוקתי): אמר הקדוש ברוך הוא, שמיד שהם מתוודים על עוונתיהם, מיד אני חוזר ומרחם עליה, אבל אדם הראשון לא היה לו את ההתחזקות הזאת, אלא תיכף ומיד שחטא במקום להתוודות, זרק את האשמה על אשתו, כמו שכתוב (בראשית ג'): "ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל", ופירש רש"י: "כאן כפר בטובה".
כי אם אדם היה מתוודה והיה אומר חטאתי עוויתי פשעתי לא היה זז משם עד שהקדוש ברוך הוא היה מוחל לו והיה מתבטל ממנו כל הגזירה, כמאמרם ז"ל (דברים רבה פרשה ח' סימן א'): 'גדולה היא התפילה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר רבי אליעזר רצונך לידע כוחה של תפילה אם אינה עושה כולה חציה היא עושה, קין עמד על הבל אחיו והרגו יצא גזירה (בראשית ד'): "נע ונד תהיה בארץ", מיד עמד והתוודה לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם) "גדול עווני מנשוא", אמר לפניו ריבנו של עולם כל העולם אתה סובל ולעווני אי אתה סובל, כתבת (מיכה ז'): "נושא עוון ועובר על פשע", סלח לעווני שהוא גדול, מיד מצא חסד לפני הקדוש ברוך הוא, ונמנע ממנו חצי הגזירה שכן כתיב (בראשית ד): "וישב בארץ נוד" מכאן אתה למד שגדולה התפילה לפני הקדוש ברוך הוא, נמצא שאם היה לאדם הראשון חבר שהיה מחזק אותו לא היה חוטא, ומכל זה רואים מעלת החבר טוב, שמחזק ומעודד ומשמח את חבירו, ולא נותן לו ליפול בחלישות הדעת, ועל ידי זה ניצל מחטאים, ולכן הוא דבר גדול מאוד לדבר בכל יום עם חברים בעבודת השם יתברך שעל ידי זה יתלהב תמיד אליו יתברך.
ע.
מוהרנ"ת ז"ל היה דרכו לשבת תמיד בביתו, בחד העליה שהיה לו, ושם למד והתבודד וכתב את ספריו, וכל מי שרק נכנס אליו התחיל לדבר איתו מעבודת השם יתברך על פי דרכו של רביז"ל, והיה מחזקו ומלהיב את לבו אליו יתברך, וכשאירע פעם שלא נכנסו אליו בני הנעורים לדבר מענייני עבודת השם יתברך, ואזי יצא בחוץ וחיפש את אחד מאנשי שלומנו לדבר איתו בעבודת השם יתברך, כל כך היה חזק בנקודה זו לקיים את רצון רביז"ל לדבר בכל יום עם חבר טוב עד כשלא היו נכנסים אליו הוא יצא לחוץ לחפש עם מי לדבר בענייני עבודת השם יתברך, כל כך היה חשוב בעיניו דבר זה, ובאמת כבר אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפד'): כשאחד מדבר עם חברו ביראת שמים נעשה אור ישר ואור חוזר ולפעמים מקדים האור חוזר קודם האור ישר כשהמקבל יש לו מוח קטן, ואין יכול לקבל דברי חברו, כי אז במקום שמקבל חברו ממנו שזהו בחינת אור ישר קודם לזה מקבל הוא מחבירו, ואזי האור חוזר קודם לאור ישר, כי כשמדברים עם חברו ביראת שמים אף שאין חברו מקבל ממנו, אף על פי כן הוא מקבל התעוררות מחברו, כי על ידי ההכאה שיצאו הדיבורים מפיו לחבירו על ידי זה חוזר האור אליו, וזהו בחינת אור חוזר, ועל כן אם היה מדבר אלו הדיבורים בינו לבין עצמו, יכול להיות שלא היה מתעורר מהם כלל, ועל ידי שדברם לחברו נתעורר מהם אף שחברו לא נתעורר מזה כלל, עם כל זאת חזרו אליו הדיבורים על ידי בחינת ההכאה, ולכן הוא דבר גדול מאוד לדבר עם חברים, כי על ידי שמדבר עם חבריו אפילו שהם לא יקבלו את דבריו, יהיה אור חוזר קודם לאור ישר והדיבורים יחזרו אליו.
עא.
רביז"ל רצה שנדבר דיבורים עם כל אחד, ואפילו שיחות חולין העיקר שבסוף יהיה בדיבורים דיבורי אמונה, והשגחה פרטית, וימשוך את לבב השומעים אליו יתברך, ואמר שאז אלו הדיבורים אינם דברים בטלים, כי מאחר שיצאו מהדיבורים דיבורי אמונה, ובני אדם נתעוררו בתשובה על ידי דיבוריו. ותמיד עורר את אנשי שלומנו על דבר זה, שידברו אפילו דיבורים של מה בכך עם הזולת, העיקר שיהיה בכוונתו לשלב בתוך דיבוריו, דבורי אמונה והשגחה פרטית, להמשיך את לבב השומעים דבריו אל אמונה ברורה ומזוככת בו יתברך, שזה דבר גדול מאוד, ובלבד שהמדבר והמספר יהיה דבוק בו יתברך, וכוונתו תהיה כדי להגביה ולהעלות את אלו שרחוקים מהקדושה ולקשרם אליו יתברך, שזה עבודת הצדיקים שמשיחים כל מיני שיחות שנראים כמה בכך, וכוונתם לקרב בני אדם אליו יתברך (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן צא').
שזה מה שאמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה יט.): 'שיחתן של תלמידי חכמים צריכה לימוד'. כי הצדיק האמת המדבר דיבורים של מה בכך, הוא צריך לדבר דווקא כך כדי לקשר את נשמות ישראל אליו יתברך, כי אם היה מגלה להם תיכף ומיד את פנימיות כוונתו, שהוא רוצה להאיר עליהם את האור האין סוף ברוך הוא, לא היו יכולים לקבל, כי אנשים מגושמים מלאים עוונות וחטאים חמורים, הם מאוד מבולבלים והם רחוקים לגמרי מהשגות רוחניות אלוקות, ולכן אם ידברו איתם תיכף ומיד באופן פתוח גילוי אלוקות, לא רק שלא יוכלו לקבל אלא גם יתפקרו, ולכן הצדיקים מלבישים את השגותיהם בכל מיני סיפורים שהמון עם לא רחוקים מזה, ויש להם השגה בסיפורי דברים, וחדשות העולם, ופטפוטים של מה בכך, ולאט לאט הצדיקים מלבישים בתוך הדיבורים והסיפורים שמדברים ומספרים עם המון העם דיבורי אמונה והשגחה פרטית, עד שמחדירים בהם גם כן השגות אלוקות, ולכן מזה בא שיש על גדולי ומבחרי הצדיקים מחלוקת ומזלזלים בכבודם, כי (הושע יד'): "כי ישרים דרכי הוי"ה וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם", ודרשו חכמינו הקדושים (יומא עב:): 'זכה נעשה לו סם חיים, לא זכה נעשה לו סם המוות', אלו שבאמת זוכים ומכירים את האמת נתעוררים בתשובה שלמה ותשוקה עצומה אחריו יתברך, ומתלהבים בהתלהבות גדולה מאוד, ומושכים את עצמם רק אליו יתברך, אבל אלו שלא זכו, לא רק שמתפקרים ביותר, אלא גם עוד חולקים ומתלוצצים על הצדיק האמת הדבוק בו יתברך, שרצה לקרבם אליו יתברך והם מסכנים יורדים לבאר שחת.
עב.
אדם צריך לדבר באופן פתוח עם מי שהוא פוגש מהקדוש ברוך הוא, בלי להתבייש וזה בדוק ומנוסה שעל ידי זה הרע של הזולת יתבטל, כי כשמדברים בנועם ובאהבה רק ממנו יתברך, אפילו עם גוי ההכרח שיתבטל, העיקר לא להכנס בוויכוחים, שזה בחינת (תהלים קה): "ספרו בגויים כבודו בכל העמים נפלאותיו", וזה בדוק ומנוסה, אם רוצים לפעול משהו במשרד של גויים, ותדבר עם הפקיד דיבורי אמונה ורק תברכו, ואז תראה איך שיכנע לפניך בסוף, ומכל שכן בר ישראל כשמדברים אתו רק דיבורי אמונה והשגחה פרטית ומברכים אותו ברכות, הוא מתבטל לגמרי, ואפילו אם עכשיו אינו רואה שום תועלת מהדיבורים, ולא פעל כלום עם דיבוריו שדיבר הן עם בר ישראל, והן להבדיל עם גוי ערל, אך לבסוף יצא מזה טובה גדולה.
וכמו שאירע לרבנו החתם סופר זי"ע בימי בחרותו, שהיה בעיר מינץ כשלמד אצל הגאון רבי מיכל שייאר זצ"ל, ובהאכסניה שלו התגורר שם סטודנט צרפתי, שנוצרו בניהם קשרי ידידות, על ידי שדיבר אתו הרבה מעניין אמונת הייחוד, ומעניין דת ישראל, ולבסוף זה הלך לדרכו, וזה הלך לדרכו, עברה תקופה של ארבעים שנה, כשרחפה סכנה גדולה על רבינו החתם סופר זי"ע, שהעלילו עליו רשעים ארורים עלילות דם, והואשם בבית משפט צבאי, כמשתף פעולה עם סוחרי נשק לאויבי המדינה, לאחר הרבה דיונים בעת המשפט נקרא על ידי ראש השופטים ללשכתו, והזדהה לפניו כאותו סטודנט ששהה במינץ, כי ראש השופטים הכירו תכף ומיד, ונזכר בכל השיחות והסיפורים והדיבורים שדיבר עמם, וזה היה פלא על גבי פלא, ותיכף ומיד הוציאו זכאי ופטרו לשלום.
והיה דרכו של החתם סופר זי"ע לספר את זה לתלמידיו איך שלא יכולים לדעת מה דבורי אמונה פועלים אצל הזולת, ואפילו עם עכשיו לא רואה ישועה, לבסוף תצא לו ישועה מזה, ופירש את הפסוק (שמות לג'): "וראית את אחורי ופני לא יראו", היינו שאדם לא יכול להבין את דרכי השם יתברך, כי נורא הוא, אלא לאחר מעשה, כשעוברת תקופה ממושכת אז מבינים למפרע את דרכי ההנהגה של הבורא יתברך שמו, כי הכל מושגח עם מי צריך לדבר, ולכן אשרי האדם שמרגיל את עצמו תמיד לדבר עם הזולת, רק דיבורי אמונה והשגחה פרטית.
