את מכתבך לנכון קיבלתי.
תאמין לי אשר זה יומיים שיש בדעתי לכתוב לך, אך טרדותי רבו כמו שרבו מאוד מאוד ביומיים אלו, כי קיבלתי הודעה, שאבי, נרו יאיר, [זצ"ל], נמצא בבית חולים במצב קשה, לא עלינו, והיום בבוקר דיברתי עם הרופא, ויש לו סתימות בלב, לא עלינו, וזה אשר עיכב אותי מלכתוב לך, כי אני כאן והוא שם, עם כל זאת אחר תפילת מנחה, ואני יושב בבית המדרש לבד, ומתבודד עמו יתברך, ועבר דרך זכורני את כל מה שקרה עם אמי, עליה השלום (היא גם כן קיבלה התקפת לב, לא עלינו, ושכבה באותו בית חולים), ובתוך שיורדות לי דמעות מהעיניים מכל החוויה, ונזכרתי איך שממש לווית אותי כל הזמן בעת הלוויה וכו', ועכשיו אחרי הכל לאבד ידיד נפש כזה?! זה הוסיף לי דמעות, אך מה לעשות? כל ברא הקדוש ברול הוא את עולמו, בשביל הבחירה והניסיון נכנסים בבני אדם כל מיני דמיונות ומחשבות על זולתו וכו', וכשנכנסתי לחדרי ומצאתי את מכתבך, ממש החיית אותי, ממש הרחבתי לי בעת צרה הנ"ל, יעזור הקדוש ברוך הוא, וישלח לאבי רפואה שלמה מן השמים.
אשר בנחל חלק פח מכתב יט תקלד
ביום ראשון בלילה ז' בחשוון, שזה אור לח' בחשוון, יש לי יארצייט של אמי ע"ה, אני עושה סעודת הילולא באולמי ברסלב "ארמונות ברסלב", ואני מזמין את כל אנשי שלומנו, אנשים נשים וטף לבוא, וזכותה תגן עלינו, אשר היא הייתה צדקת מאוד גדולה, ועד היום נמצאים יהודים שסיפרו לי, מלבד מה שראיתי במו עיני, שאמי ע"ה עזרה להם, אשר באו לאחר השואה יתומים וגלמודים, מחוסרי כל וכו', ותמיד נהגה לבשל סיר ענק, וחילקה אוכל לכל נצרך ונדכה; כל רעב ועני בא לביתנו להשביע רעבונו; חתנים אביונים, דאגה לקנות בעבורם בגדים ושאר נדוניה וצרכי חתונה. וזאת ראיתי במו עיני, מלבד זאת סיפרו לי ידידים, כמה נעזרו על ידה. וכל שנה שעוברת אני שם לב איזו צדקת הייתה, כמה עזרה לאבי שליט"א [זצ"ל] שיוכל לישב וללמוד באין מפריע. וכשאני רואה שאבא לבד וסובל, אני מעריך יותר ויותר את האמא, עד כמה עמדה לימינו.
אשר בנחל חלק צג מכתב כ' תתקכא
מה אומר לך, ידידי היקר! אמי מורתי, עליה השלום, נפטרה, ואני מכיר לה טובה על כל החסד שגמלה עמי בחייה בזה העולם ומסרה את נפשה בעבורי. ותהילה לאל, זכיתי להדפיס מאות ואלפי קונטרסים, והכנסתי את שמה לזכרון.
אשר בנחל חלק צב מכתב כ' תשעד
