והיום (יום ראשון לסדר וישלח ה'תשכ"ה), היה לי בזיון גדול, כי אתה יודע שאני הולך בכל בתי המדרשות וחותם בתוך הסידורים העשרה מזמורי תהילים שגילה רבנו ז"ל, כדי לזכות את הרבים, והייתי בבית המדרש… ופתאום בא אלי איש אחד, והתחיל לצעוק עלי ולמנוע אותי, ואני עניתי לו מה שעניתי, ובקיצור – יצא לחוץ, והתחיל לצעוק בקולות משונים: פאליציי, פאליציי, (משטרה), ואני בראותי זאת תכף ומיד נעלמתי, אך ביקשתי מאתו יתברך, שיעזרני להינצל ממנו וכן היה, והיה לי ממש נס.
כי מה הייתי עושה אם היה רץ אחרי כל הדרך וצועק: פאליציי, והיו באים, ומסתמא היה אומר להם מה שהיה אומר וכו', ותהילה לאל, שהשם יתברך סיכל את דעתו המשובשת, ונמנע ולא רץ אחרי, ובין כך ברחתי, והרגשתי אז אחר מני אלף מה שהרגיש מוהרנ"ת ז"ל, כשכולם היו מתנגדים עליו וצעקו אחריו ברחוב; אשרינו און פארט אשרינו.
אשר בנחל חלק א' מכתב קפח
