לרגל הילולת מוהרנ"ת: קורות חייו הקדושים

	האוהל על ציונו הקדוש של מוהרנ"ת ז"ל בעיר ברסלב, אוקראינה

קורות חייו הקדושים של גאון עוזנו מוהרנ"ת ז"ל תלמידו הגדול של רבנו נחמן מברסלב זי"ע • עליו התבטא רבנו ז"ל: "אם לא הוא לא היה נשאר ממני אפילו עלה אחד"

ז' טבת תשע"ג, 20/12/2012

אמר כ"ק מוהרא"ש שליט"א: "עיקר מעלתו של מוהרנ"ת ז"ל הייתה שתמיד ידע שכל מה שיש לו הוא רק בכוח רבנו ז"ל, וכמו שאמר פעם שבהתקרבותו אל רבנו ז"ל השליך את שכלו וחוכמתו לגמרי, וכששמע דיבור מרבנו ז"ל נכנסה בו חתיכת שכל, וכששמע עוד דיבור מרבנו ז"ל נכנסה בו עוד חתיכת שכל וכו' וכך הרגיש תמיד וע"י זה זכה למה שזכה… וזהו סימן של תלמיד אמיתי". (שיחות מוהרא"ש חלק ט' אות תלמיד).

לרגל הילולת מוהרנ"ת ז"ל 'ברסלב סיטי' מגיש את קורות חייו:

ילדותו, סביבתו ומשפחתו / מוהרנ"ת מתקרב לעולם החסידות / מוהרנ"ת מתקרב לרבנו ז"ל / ספריו / ארץ ישראל / הנהגתו לחסידים / הרדיפות וההתנגדות על מוהרנ"ת / הסתלקותו

ילדותו, סביבתו ומשפחתו.

מוהרנ"ת הוא מורנו ורבנו הרב ר' נתן הקדוש. נולד בשנת תק"מ, לפני 232 שנה, ביום שבת קודש כשהיה יום ט"ו בשבט.

בן בכור לאימו הצדקת ולאביו רבי נפתלי הירץ שטערנהארץ, שהיה סוחר גדול מאוד ותלמיד חכם הקובע עיתים לתורה. עוד מהיותו ילד קטן בערה בו ברבי נתן אהבת ה' יתברך וחשב תמיד מהתכלית הנצחית, זיכרון יום המיתה עמד לנגד עיניו.

רבי נתן גדל בבית של מתנגדים גדולים לדרך החסידות, אף הסביבה שבה גדל הייתה עוינת לחסידות. גם כשבגר רבי נתן והתחתן בגיל 13 התקרב יותר למתנגדים, כי זוגתו באה מבית של מתנגדים גדולים מאוד, חותנו היה רבי דוד צבי המכונה רבי דוד צבי "הגדול", שכונה כך בשל צדקותו הגדולה ויגיעותיו הגדולות בעבודת ה' יתברך שהיו לשם דבר. ברבות הימים אף רבנו אמר לרבי נתן: "חותנך הוא צדיק", חותנו זה נהג להזהיר את בני ביתו ובתוכם את חתנו החדש רבי נתן להתרחק מהחסידים.

לאחר נישואיו חי רבי נתן עם זוגתו שנתיים אצל חמיו בעיר שריגראד ושם כאמור שמע רבות את דעת המתנגדים על החסידות. לאחר שנתיים חזר רבי נתן עם זוגתו לנימערוב וחי שם בבית אביו.

מובן איפה כמה קשה היה לרבי נתן מאוחר יותר להציץ לעולם החסידות.

מוהרנ"ת מתקרב לעולם החסידות.

מוהרנ"ת שקד רוב שעות היום על לימוד התורה הקדושה ולמד בחברותא עם ר' ליפא, ר' ליפא זה היה מבית חסידי ואף התחתן עם אישה מבית חסידים, ואת הקב"ה עבד ברוח החסידות. ראה רבי נתן בהנהגותיו של החברותא ר' ליפא שהוא לומד ועובד את ה' מתוך דביקות ושמחה והתלהב מאוד. תוך כדי לימוד בצוותא דיבר ר' ליפא רבות על עולם החסידות בכלל ועל גדולתם של הצדיקים בפרט, בתחילה קשה היה ליבו של מוהרנ"ת להיפתח לדברים אלו, עקב שספג בימי ילדותו ובחרותו בבית אביו, חמיו והסביבה כאמור, אך לאט לאט החלו הדברים להתקבל על ליבו שהיה ממילא עוד קודם משתוקק וצמא לדבר ה' באמת.

באותו זמן שמע רבי נתן מהרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע וראה עבודתו של אחד מתלמידיו, עבודה קדושה על דרך תמימות ודביקות ונתלהב מאוד מזה.

אחר כך נסע בצנעה ובסתר אל רבי מרדכי מקרעמניץ זי"ע, ראה עבודת ה' הנלהבת שלו ונתלהב מאוד. לאחר זאת ביקר אצל כמה וכמה צדיקים ובכל מקום נתעורר מחדש, עד שקם ונסע לרבי ר' לוי יצחק מברדיצ'וב זי"ע, ר' לוי יצחק קיבלו בזרועות וקירבו בצורה מיוחדת, וברבות הימים אף היה מכנה אותו "נת'לע שלי…". ר' לוי יצחק היה זה שפתח בפניו את שערי החסידות ורבי נתן היה כותב תורותיו.

אחר כך נסע רבי נתן להכיר צדיקים נוספים, נסע אל רבי ברוך ממעז'יבוז זי"ע [דוד רבנו ז"ל], לרבי גדליה מליניץ זי"ע, לרבי אברהם דוב מחמעלניק זי"ע ולרבי שלום מפרוהביטש זי"ע. נהנה מאוד רבי נתן והתחזק אצל כולם ובכל זאת חש תחושה עזה שמחפש הוא צדיק כזה שיטלטלו טלטלה עזה בעבודת ה' יתברך כפי שחשקה נפשו באמת. אחר כל זאת חזר רבי נתן לחצר קודשו של הברדיצ'עבר רבי.

באחד ממוצאי שבת קודש בחצר קודשו של הרבי מברדיצ'וב ישב רבי נתן לסעודת מלווה מלכה עם חבורת אברכים והיה חסר קצת דבר מאכל על השולחן, הפילו האברכים גורל לראות מי מביניהם ילך וייקנה בייגל עבור המתוועדים, נפל הגורל על החסיד "החדש" רבי נתן, הלך רבי נתן לקנות את הבייגל תוך שמחשבותיו עוסקות בחשבון נפש: "מה יהא עלי? מה תהא תכליתי? גם כשאני פה בין חסידים חש אני שאיני מוצא עצמי בעולם, האם לכך נוצרתי? לקנות בייגל?!" – שאל בנפשו.

רבי נתן היה עובד עצות, הרגיש הוא אומנם שעומד בשערי גן עדן עם התקרבותו לעולם החסידות אך צימאונו לדבר ה' היה עדיין גדול מאוד. עמד רבי נתן על אם הדרך ופרץ בבכי גדול וזעק לה' יתברך, במקום להמשיך לבית האופה נכנס לבית המדרש ופנה לעזרת הנשים, נטל ספר תהילים לידיו והחל לומר פרק אחר פרק תוך בכיות גדולות, מרוב צער התגלגל על הרצפה בפישוט ידיים ורגליים תוך שהוא בוכה תמרורים, כך המשיך עד שהגיע לפרק נ' שבתהילים ואז נפל על הרצפה נטול כוח כשליבו שבור וממשיך לבכות עד שנרדם.

	ובחלומו: סולם מגיע השמימה

ובשנתו חולם הוא חלום, ובחלומו רואה: סולם גבוה מונח ארצה וראשו מגיע השמימה, ראה רבי נתן עצמו עולה בסולם שלב אחר שלב, לא מחזיק הוא מעמד מועד ונופל, אחר כך מתחזק ומנסה שוב לעלות שלב אחר שלב, מצליח קצת יותר מקודם, אך שוב לא מצליח להחזיק מעמד ונופל נפילה גדולה יותר וחוזר חלילה מספר פעמים, עד שהוא נופל וכבר לא מצליח אפילו לנסות לטפס שוב מעוצם החבטות הקשות שנגרמו לו מהנפילות.

עודו שכוב על הרצפה נגלה לפניו דמות אברך צעיר בעל פנים מאירות, רבי נתן קם מייד לכבודו נרעש ונרגש והאיש שנגלה לפניו אמר לו כך: "טפס וטפס, אך החזק עצמך היטב". התעורר רבי נתן כשהחלום חרוט היטב היטב בזיכרונו והוא חש מעודד ומחוזק בנפשו ונרגש מאוד. לפתע הוא נזכר שהוא עדיין בשליחות לקנות את הבייגל לחבורה המחכה לו, הזדרז רבי נתן לקום, הלך, קנה וחזר אל חבורת החסידים ששאלה אותו לפשר העיכוב והוא התחמק מלהשיב.

חלום זה היה בשנת תקס"ב, שנה לפני התקרבות ר' נתן לרביז"ל.

מוהרנ"ת מתקרב לרבנו ז"ל.

באותה שנה תקס"ב עבר רבנו לגור בעיר ברסלב ואז אמר: "צופה אני ורואה נשמה באוקראינה, נשמה חדשה, זכה וטהורה שלא הייתה מעודה בעולם השפל".

	ציונו הקדוש של רבנו ז"ל באומן

בחודש אלול של אותה שנה נסע ר' נתן עם חברו ר' נפתלי לברסלב בפעם הראשונה אל רבנו, היה זה כשר' נתן היה בגיל 22 ורבנו היה בגיל 30, ענק רוח, אך עדיין אברך צעיר.

תכף כשנכנס ר' נתן לחדר קודשו של רבנו נבהל מאוד, כי כשראה דמות פניו נזכר תכף באותם פנים ובחזות שנגלתה לו בחלום. כשרבנו ראה את ר' נתן, תכף פתח פיו הקדוש ואמר לו: "מכירים אנו זה את זה כבר זמן רב, אך זה מזמן שלא נפגשנו…", באותה פגישה גם הזכירו כל אחד את הייחוס שלו וראו שיש בניהם קרבה משפחתית (כי לחמיו של ר' נתן ר' דוד צבי הייתה אחות שנשואה לר' נחמן מהורידנקער בזיווג ראשון, וכידוע רבי נחמן מהורידנקער היה סבו של רבנו מזיווגו השני).

ר' נתן כמובן נשאר בהיכל קודשו של רבנו, ושם מצא את הבאר שממנה השקה נפשו והרווה צימאונו, אף שכולם התנגדו מאוד מאוד לדרכו החדשה, הן אשתו, אביו, חמיו וכל שאר בני ביתו. רבי נתן עמד מול כולם מאושר ושמח, כי מצא מקום מרגוע לנפשו, כפי שהתבטא בלשון דוד המלך ע"ה: "פה אשב כי איויתיה…"

רבי נתן היה נשוי קרוב לעשר שנים ועדיין לא זכה לזרע של קיימא, הלך והזכיר עצמו וצרתו אצל רבנו, ורבנו אמר לו: "עבור זה אתה חייב לתת פדיון" והציע לו לקנות שש כסאות. רבי נתן הזמין שש כסאות לרבנו וזכה שיצאו ממנו שש צאצאים – חמש בנים ובת אחת (מזיווג ראשון 3 בנים ובת ולאחר שנתאלמן נולדו לו מזיווג שני עוד 2 בנים).

זכה רבי נתן לשמש את רבנו קודם הפטירה בלילה האחרון לחייו, ורבנו אז הסתכל עליו שעות ארוכות.

ספריו.

לרבי נתן הייתה מידה מיוחדת במינה שבה הצטיין, מידת זריזות מופלגת ושמירת הזמן שבזכותה זכה לכל מה שזכה ובפרטיות לזכות כתיבת הספרים:

רבי נתן הרבה לכתוב ספרים קדושים, מהם ספרים שרבנו אמר והכתיב לו ומהם ספרים שהוא כתב בעצמו והם:

• ליקוטי מוהר"ן: רבנו אמר והוא כתב את רובם.
• ליקוטי עצות: כתב וליקט ע"פ עניינים בליקוטי מוהר"ן.
• שמות הצדיקים: ליקט וכתב.
• ספר המידות: רבנו כתב והוא הדפיס.
• סיפורי מעשיות: רבנו אמר והוא כתבם והדפיס בלשון הקודש.
• שיחות הר"ן: כתבם בעצמו.
• חיי מוהר"ן: כתבם בעצמו.
• קיצור ליקוטי מוהר"ן: סידר וכתבם עפ"י ליקוטי מוהר"ן.
• ליקוטי תפילות: לאחר שהבין ר' נתן מרבנו שעליו לעשות מהתורות תפילות, אכן כך עשה ובדמעות רבות כתב על דרך התבודדות את "ליקוטי תפילות" הקדוש והנורא ואף אמר על ספרו זה "שעתידין ליתן את הדין על כל יום שעובר בלי לאומרם".
• ליקוטי הלכות: כתב בעצמו במשך 40 שנה!!!

ברבות השנים השתדל ר' נתן לפתוח בית דפוס משלו כדי להוציא לפועל כל עניין דפוס הספרים, ואכן בדיוק ביום הולדתו ה-41 היה חנוכת בית הדפוס שפתח ר' נתן ושם הוא הדפיס ספרים רבים, אך גם סבל רבות בשל כך…

ארץ ישראל.

באחד מהתורות הנפלאות שנשמעו מפי קודשו של רבנו שמע ר' נתן תורה המדברת ממעלת ארץ ישראל שבה רבנו אומר ש: "העיקר ארץ ישראל", ושאל רבי נתן לרבנו: מה כוונתכם בזאת?, וגער בו רבנו על שאלתו זו וענה לו: "כוונתי כפשוטו, את ארץ ישראל הזאת עם אלו הבתים…"

נתלהב מאוד רבי נתן מאלו הדיבורים והתמלא השתוקקות והתלהבות לנסוע לארץ ישראל.

שנים רבות של השתוקקות, כיסופין ותפילות עבר רבי נתן עד שזכה לכך בסופו של דבר בחסדי ה' יתברך, אבל רק כעבור… 17 שנה!

לרבי נתן היו קשיים רבים בנסיעה לארץ ישראל אך זכה להגיע ולבקר בערים הקדושות: צפת, טבריה וחיפה.

גם בדרך חזרה הביתה היו לו קשיים רבים, חלישות הדעת וצער, אך היה שמח עד מאוד על כי זכה להוציא חשקו ומרצו מן הכוח אל הפועל ולבקר בארץ הקודש.

הנהגתו לחסידים.

	הקלויז שבנה רבי נתן בעיר אומן נראה מאחורי בית המדרש הגדול "היכל הקודש"

מוהרנ"ת הנהיג את חסידות ברסלב במסירות נפש ממש לאחר שנתייתמנו מרבנו ז"ל, והכל בקנאות אמת לא לסור ימין ושמאל מהדרך אותה גילה והנהיג רבנו ז"ל בחייו.

ואכן העיד עליו רבנו בחייו ואמר: "אף אחד לא יודע ממני רק ר' נתן ור' נפתלי קצת…" וגם אמר: "אם לא הוא, לא היה לכם עלה אחד מהספר…"

מתוך מסירותו זו גם חשק ורצה מאוד לבנות בית כנסת על שם רבנו ז"ל שבו ילמדו ויתפללו לפי הדרך של רבנו ז"ל. ואכן מסר נפשו, כיתת רגליו כדי להוסיף מטבע למטבע ודאג לבעלי מלאכה כדי לבנות את ה"קלויז", ובכל זה עסק לבדו בלי שום עזרה. (עד היום נמצא זה ה"קלויז" באומן על ההר שמול הציון הקדוש, אחרי ששופץ פעמיים).

הרדיפות וההתנגדות על מוהרנ"ת.

רבנו פעם אמר למוהרנ"ת: "ירדפו אותך, ירדפו אותך, ירדפו אותך… אבל ה' יתברך יגמור בעדך". ואכן כך היה, שנים רבות נרדף היה מוהרנ"ת ע"י חסידים… מבית ומחוץ.

והיו הרדיפות קשות כל כך עד כדי כך שהתירו המתנגדים דמו וניסו להורגו נפש ממש, עד כדי כך שנאלץ מוהרנ"ת לברוח ולנוס על נפשו מעיר לעיר כדי למלט נפשו מבין ציפורני מבקשי נפשו. ומוהרנ"ת בגודל שפלותו וענוותנותו החריש תמיד למתנגדיו וכך גם ביקש מחסידיו שלא יענו למחרפים ולמגדפים וביקש תמיד להיות נרדף ולא רודף, לקיים הכתוב: "לעולם יהיה אדם מהנרדפים ואינם רודפים…"

כל כך נרדף היה עד שפעם שונאיו ומתנגדיו טיכסו תחבולות כיצד להרע לו והגישו תלונה לפני המחוז באמתלא כאילו הוא מתחזה לנביא שקר ומנהיג כת משונה, כמו כן העלילו עליו כאילו הוא מפעיל עדיין בית דפוס באופן לא חוקי.

לבסוף כשנעצר מוהרנ"ת, נאסר ועונה שם מאוד וסבל סבל רב. בדרך הילוכו למאסר כשידיו קשורות באזיקים ואנשיו מבקשים לדעת מה לעשות?, מגביה מוהרנ"ת ידיו הקדושות וקורא לאנשיו: "העבודה שלכם תהיה יפוצו מעיינותיך החוצה".

גם בבית המאסר כדרכו היה מוהרנ"ת דבוק בה' יתברך ואף כתב שם חידושי תורה שאחר כך הודפסו בספרו "ליקוטי הלכות.

כעשרה ימים היה מוהרנ"ת כלוא עד שבחמלתו ובחסדיו של ה' יתברך, היה לו נס והסכימו לשחררו וזאת רק אחרי שאנ"ש פדו אותו בסכום עצום מאוד.

הסתלקותו.

	ציונו הקדוש של מוהרנ"ת ז"ל בעיר ברסלב

בנוסף לכל הסבל שסבל מוהרנ"ת מרודפיו ומתנגדיו סבל הוא גם מצד בריאות הגוף, 25 שנה סבל מוהרנ"ת ממחלתו מחלת המעיים עד ימיו האחרונים.

זמן קצר לפני פטירתו חלם מוהרנ"ת 2 חלומות:

החלום הראשון: מוהרנ"ת ראה את רבנו עם עוד מישהו באים לקראתו, וסיפר מוהרנ"ת לפני רבנו כל מה שעובר עליו וענה לו רבנו: "עם הספרים שלך טוב עשית" וזה שהיה ליד רבנו הנהן בראשו ואמר:
"אכן כן, טוב מאוד עשית", ושאל מוהרנ"ת לרבנו: "מי זה האיש"? והשיב לו רבנו כי זה משה רבנו ע"ה.

החלום השני: מוהרנ"ת ראה את רבנו אוחז ב"ספר הנשרף" וביקש מרבנו שילמד עימו מזה הספר והשיב לו רבנו: "עבור זה הנך כבר צריך לבוא אלי…"

ועל החלום השני אמר מוהרנ"ת לאנשיו: "מפחד אני מחלום זה". סיפור החלום היה רמז ברור על הסתלקותו הקרובה.

יום שישי עשרה בטבת תר"ה, תכף אחרי הדלקת נרות שבת קודש מסר מוהרנ"ת נשמתו הטהורה והייתה מיתתו מיתת נשיקה, כשהוא בן 64 שנים ואחת עשר חודשים.

זכותו יגן עלינו אמן.

ויהי רצון ונזכה אף אנו להיות תלמידים אמיתיים ושמשים הגונים לרבנו ז"ל!

כתיבה ועריכה:
ר. מעהל