ויקחו לי תרומה.
פרש"י 'לי – לשמי' וצריך ביאור מאי בעי בזה, והרי התורה היא נצחית ואיך זה שייך בכל עת.
ויתבאר על פי דברי רבנו ז"ל (לקו"מ ח"ב סי' ס') שכשחושבים ממנו ית' זה בחי' תפיסה כביכול, שתופס ואוסר אותו ית' בתוך מוחו בבחי' "מלך אסור ברהטים" – ברהטי מוחין. אף על פי כן הוא ניחא להשם ית' שיהיה נמשך כביכול למחו אף שהוא בחי' תפיסה. ועל ידי מה יכול לתפסו? על ידי התורה כמ"ש 'ויקחו לי תרומה' כי מה שיקחו ויתפסו לי, הינו אותי, הוא על ידי התורה שנקראת תרומה, עיי"ש.
וצריך להבין מדוע נקראת התורה בשם תרומה. ויתבאר על פי דברי רבנו ז"ל (בלקו"מ ח"א סי' ל"ו) שאמר שזה כלל גדול שאי אפשר להבין בדיבור של הצדיק וכן לזכות להבין את התורה הקדושה כיצד לקיימה אם לא שתיקן תחילה אות ברית קודש כראוי, כי מחמת שמוחו מטונף ומלא בספקות וקושיות אינו יכול להוציא משפטי הנהגות ישרות כמובא (בלקו"מ ח"א סי' ס"א(.
(וזה שנוהגין להורות באצבע הקטנה כלפי הספר תורה בעת שמגביהין אותו. כי חכמינו הקדושים מספרים (שבת יג:) על אותו תלמיד ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והייתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואמרה להם כתיב בתורה כי הוא חייך ואורך ימיך בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו ולא היה אדם מחזירה דבר פעם אחת נתארחתי אצלה והייתה מסיחה כל אותו מאורע ואמרתי לה בתי בימי נדותך מה הוא אצלך אמרה לי חס ושלום
אפילו באצבע קטנה לא נגע בי. וכן הוא בשולחן ערוך (יו"ד סי' קצ"ה סעי' ב ( : 'לא יגע בה אפילו באצבע קטנה'. וכן (שם, אבן העזר סי' כא, סעי' א (: 'והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה כאלו נסתכל וכו" כי גם מאצבע קטנה של אשה יש לשמור. על כן בעת שמגביהין את הספר תורה נוהגין להורות עם האצבע הקטנה דיקא כלפי הספר. כי מבקשים לומר שאפילו באצבע קטנה לא נגענו ולא נכשלנו באיזה פגם הברית ח"ו, ועל כן ראוי שנזכה להבין את התורה [ויש העוטפים את האצבע הקטנה עם הטלית או שאוחזים את הציצית ומצביעים, כי ציצית היא שמירה מניאוף (לקו"מ ח"א סי' ז') ועל כן מראה שבזכות הציצית זוכה להישמר וכו']. והנוהגים להורות באצבע, הוא על פי מאמרם ז"ל (שמ"ר פ"א): 'וירא אלקים' אמר ריש לקיש שראה שהן עתידין להמרות על ים סוף דכתיב (תהלים קו) וימרו על ים בים סוף, 'וידע אלקים' ידע שהן עתידין לומר זה אלי', עיי"ש. דהיינו שאף שעתה יצאו ממצרים מבית עבדים ועדיין לא הייתה בהם שלמות, אדרבה – 'וימרו על ים בים סוף', מכל מקום ה' יתברך התבונן על מעט הטוב שעוד עתידין לומר לפניו 'זה אלי ואנוהו'. ובשעה שאמרו את הדבר הזה, הורו באצבע כמובא. על כן גם עתה יש המורים באצבע בשעה שמגביהים את התורה להורות שאף שאין בנו שלמות, אך אנו עתידין לומר לפניו יתברך שירה ולהורות עם האצבע ולומר 'זה אלי'.)
על כן עצתו היא שיתן צדקה שהיא תיקון הכללי כמובא (לקו"מ ח"א סי' כ"ט) ובזה יתקן את מוחו. כי בזה שנותן צדקה הוא מגלה את טוהר לבו שמרחם על הזולת 'וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים' (שבת קנא:) ועל כן בהכרח שיתנו לו דעת ושכל כי 'כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו' (ברכות לג.) ועיין מזה בלקו"מ ח"א סי' קט"ז. כי עיקר השכל הוא לדעת לרחם אחד על השני וכמו שאומר רבנו ז"ל (לקו"מ ח"ב סי' כ"ו) שהדעת מלובש בחסדים. כי עיקר הדעת הוא לעזור ולעשות חסד עם הזולת וכמו שאמר דוד המלך ע"ה "שלושה סימנים יש
באומה זו – בישנים, רחמנים וגומלי חסדים" וזה סימן שהוא מזרע אברהם וכן אומר רבנו ז"ל (ספר המידות דעת כ"ד) 'כשאין אתה עושה חסד, על ידי זה אין לך דעת'. וככל שאדם מרגיל את עצמו בצדקה וחסד כן יזדכך מחו ויזכה להבין את לימודו ולהוציא משפטי הנהגות ישרות מכל מה שלומד כי יבין שכל רצונו ית' בתורה הוא להביא אותנו למידת החסד וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (תנחומא וישלח, י) שהתורה מתחילתה לסופה היא חסד וכן אמרו (תנא דבי אליהו רבא כ"ח) כך אמר להם הקב"ה לישראל – בני, אהובי. כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבין זה את זה ותהיו מכבדין זה את זה'.
ובזה יובן מדוע נקראת התורה 'תרומה'. כי על ידי שיתן צדקה שהיא בחי' תרומה, יזכה למח קדוש וטהור כראוי לבר ישראל ויוכל לתפוס ולהבין את התורה אשר העיקר בה הוא לתת ולתרום אחד לשני ורק זה נקרא תורה.
וזה שפרש"י "ויקחו לי תרומה – לי לשמי". כי רבנו ז"ל אומר (לקו"מ ח"ב סי' ל"ב) ששם ה' הוא ספר, כי ספר במספר שם. רוצה לומר שעל ידי לימוד בספרי הצדיק שנקרא 'שם ה" (לקו"מ ח"ב סי' ס"ז) יזכה לדבק את עצמו בו ית' ולראות איך שכל הבריאה הכל אלקותו ית' שזה בחי' שם ה'.
וזה שפרש"י 'ויקחו לי תרומה' שתתנו לי צדקה. ותיכף מפרש באיזה אופן נחשב שנתתם לי: 'לשמי' כי בזה שתתנו לצדיק שנקרא שם ה' כנ"ל, וביותר להדפסת והפצת ספריו הקדושים, אשר 'ספר' עולה כמנין 'שם ' כנ"ל, בזה נחשב שתתנו לי ממש כי על ידי הספרים האלו יתחזקו עוד ועוד נשמות ישראל בעבודתו ית' ויתגדל שמו ית', וכמו שאומר ר' נתן ז"ל (לקוה"ל ברכת השחר הלכה ה')
שהצדקה הגדולה ביותר היא לה דפסת ספרי הצדיק האמת שנקרא שם ה' כנ"ל.
וזה פירוש 'לי – לשמי' שתתנו צדקה להדפסת ספרי הצדיק שהוא שמי –'שם ה" כנ"ל ובזה יתוקן המח ותזכו להבין את התורה הקדושה שעל שם הצדקה נקראת 'תרומה'.
כי בזמן שהיה המשכן אזי תרמו לנדבת המשכן וכן לבית המקדש. אך בזמן שאין בית המקדש קיים, העיקר הוא לתרום לענייניו של הצדיק וביותר לספריו הקדושים. כי הצדיק הוא בחי' המשכן וכמ"ש "היכל ה' המה" וכמבואר כבר מזה הרבה.
כי הצדיק מגלה את ה' יתברך בגילוי רב ונפלא כפי שהיו זוכים בעת שהיו באים למשכן ולבית המקדש. ועל כן אומרים חכמינו הקדושים (ברכות לג): 'כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו', והצדיק זכה לשלמות הדעת ועל כן הוא חי בדוגמא של בית המקדש ואת הלימוד הזה הוא מכניס במקורביו וזה שייך בכל דור, והבן למעשה .
