בשו"ת "אשר בנחל", (חלק מ"ח מכתב ח' תשנג) מספר כ"ק מוהרא"ש זי"ע סיפור נפלא על מסירות נפש של יהודי למען לימוד התורה של בנו.
קראו ותחי נפשכם.
בצפת היה צדיק גדול בשם הרידב"ז (רבי יעקב דוד ויסלובסקי זצ"ל) שחיבר המון ספרים, ואחד מהם היה פירוש על הירושלמי.
בסוף ימיו בא לגור בעיר צפת. יום אחד היה לו יארצייט אחר אביו, וחשב: הנה הקור עז בחוץ, ובוודאי לא יהיה מנין בבית הכנסת, ולכן אשאר בבית וכו', אבי בוודאי ימחול לי.
ותכף כשעלתה לו מחשבה כזו. תפס את המעיל, ורץ בכל כוחותיו לבית הכנסת, אף שהיה זקן, והנה כשבא לבית הכנסת היה הראשון, ובקושי התקבצו מנין אנשים.
ועמד אצל העמוד ופרץ בבכי, ולא החל בתפילה. פנו אליו האנשים ואמרו לו : "רבנו, אביכם נפטר לפני חמישים שנה, ואתם כבר בגיל מבוגר מאוד, ומה אתם בוכים כל כך?" וענה ואמר: "היודעים אתם למה אני בוכה?" והסתובב ודרש לפניהם כך: "בהיותי ילד קטן, אבי במקצועו היה בונה תנורים מלבנים בבתים, ובתוכם הכניסו עצים, וכך חיממו את הבית.
והנה שמעתי פעם אחת שאבא אומר לאימא: 'יעקב דוד שלנו יכול להיות תלמיד חכם גדול, ואנו מוכרחים לקחת בעבורו את המלמד הכי יקר'. וחיפשו ומצאו מלמד מיוחד במינו, אשר לקח רובל לחודש, שהיה הון רב בימים דאז.
ושכר את המלמד, והבטיח לשלם לו את המגיע לו מידי חודש בחודשו. והנה בדיוק אז החלה שביתה של בתי החרושת ללבנים, ולאבא לא הייתה עבודה, וחלפו שלושה חודשים ולא שילם שכרו של המלמד, המלמד שלח פתק עם הילד ובו כתוב כך: 'חכיתי שלושה חודשים לתשלום, ולא שילמת, יש לי בית עם ילדים וכו', איני יכול יותר להמשיך ללמד את בינך'.
ההורים נבהלו מאוד, וחשכו עיניהם – מה יהיה עם בננו, כיצד יהיה גדול בתורה?! ויצא האב בחוץ, ושפך דמעות כמים לפניו יתברך: 'ריבונו של עולם, עזרני נא, אני רוצה שבני יהיה תלמיד חכם גדול' וכו'.
והנה ניגש אליו יהודי עשיר, ואמר לו: 'האם ידוע לך מי מתעסק בבניית תנורים, כי אני בונה בית לבני, ואני זקוק לתנור' וכו', ענה האב ואמר: 'אני מתעסק בזה, אבל אין לי לבנים'. ענה העשיר: 'תמצאו כבר לבנים, ואם תבנה תנור בביתו של בני, אשלם לך ששה רובל'.
רץ אבא וסיפר לאמא את הדברים, ונמלכו בדעתם לפרק את התנור שלהם בבית, ואת הלבנים לקחת ולבנות לעשיר את התנור שביקש. וכן הוה, וקיבל מהעשיר ששה רובל, ורץ תכף ומיד למלמד, ונתן לו שלושה רובל על השלושה חודשים שעברו, ועוד שלושה רובל על השלושה חודשים הבאים.
וכל החורף קפאו אבי ואימי וכל הילדים מקור, והיו נוטלים את כל הסמרטוטים ובלויי הסחבות לכסות את עצמם.
ואם כן, רבותי, היודעים אתם למה אני בוכה? אבא ואמא, שפרקו את התנור שלהם, וסבלו חרפת קור, כדי שאוכל ללמוד תורה, וזכיתי להיות גדול בתורה ולחבר ספרים, והיום נכנסה בי מחשבה – אולי לא אצא לחוץ לומר קדיש על אבי מחמת הקור?! ונזכרתי תכף ומיד, הלא אבא הקריב בעבורי, שהוא ואימי וכל אחי ואחיותיי קפאו מקור כל החורף, העיקר שאלמד תורה, ולי נכנסה מחשבה כזו?! בעבור זה אני בוכה!".
