בשו"ת אשר בנחל (חלק מ"ח מכתב ח' תשעה.) מובא סיפור מדהים המלמד כמה יראת שמים הייתה בליבם של תלמידי החכמים והצדיקים שבכל דור, ואיך הקפידו שחלילה לא יגעו בממון של הזולת, והיו עורכים דיני תורה באימה וביראה כעין שמובא בפר"ק דסנהדרין (י', א') א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנום פתוחה לו מתחתיו שנא' הנה מיטתו שלשלמה ששים גיבורים סביב לה וגו' מפחד בלילות מפחדה של גיהנום שדומה ללילה.
קראו ותחי נפשכם.
בירושלים יש שלושה עירובין:
ומספרים שהערוב הראשון היה של צדיק גדול, רבי אליהו דוד רבינוביץ' תאומים זצ"ל, שהיה נקרא בפי כל על שם כינויו בראשי תיבות שמו: 'האדר"ת'
הוא הגיע לירושלים ואמר: כל ימי הייתי רב, ועשיתי דיני תורה, אבל אני מפחד אולי בכל זאת לקחתי כסף שאינו שייך אלי, אולי לא פסקתי כראוי, [זה רב ירא שמים, שחושש לנגוע בכספי זולתו], יען שעכשיו זקנתי ובאתי לגור בירושלים, לכן אני רוצה לתקן תיקון כזה שיהיה צורכי רבים,
כי חכמינו הקדושים אמרו (ביצה כט.): גזל ואינו יודע ממי גזל- יעשה מזה צרכי רבים: ולכן עשה את הערוב הראשון, ואף אחד לא ידע. וכשנפטר לא היה מי שיטפל בזה, כי לא שילמו התשלום וכו', ובאו אז אל רבה של ירושלים: רבי שמואל סלנט, ואמרו לו: הרב הזה שילם על הערוב, ועתה אין מי שישלם, לקח רבי שמואל את התשלום על עצמו. ומספרים, שכל אלו שלא רצו להשתתף בתשלום, לא נותר להם בן שומר שבת, רחמנא ליצלן.
