הבעל שם טוב הקדוש זי"ע היה מתבודד בימי נסתרותו בין ההרים שהיו בין עיר קוסוב לעיר קיטוב.

[הייתי שם באחת מנסיעותיי, והיה מעניין מאוד לראות ערים אלו שהתבודד ביניהם הבעל שם טוב הקדוש זי"ע], ומי הסתובב בהרים אלו? גויים רועי צאן.

והנה ראו שישנו איזה יהודי מסתובב בקרבתם. ומאחר שגוי הוא רוצח, כשרואה יהודי – רוצה להורגו, ונדברו בניהם להתנכל ליהודי אשר היה מתבודד בין ההרים, ושר שירות ותשבחות לפניו יתברך.

ביום מן הימים הגיעו הגויים לבצע זממם, ותכף כשהתקרבו לבעל שם טוב הקדוש זי"ע, נפל עליהם פחד גדול, וברחו ונסו כל עוד נפשם בם. והבעל שם טוב הקדוש זי"ע החל לרוץ אחריהם, ושאלם: "מה אתם בורחים, הזקוקים אתם למשהו?!" והתביישו, וחזרו בחיל וברעדה, ושאלוהו: "מה שמך?" וענה: "ישרוליק. ואם אתם צריכים משהו – תבואו לכאן, אני נמצא בין ההרים, ואתן לכם כל צרככם".

ומאז שמרו עליו הגויים, ונפלה עליהם אימה גדולה ממנו, כי נוכחו שזהו איש אלוקים, הייתה להם אמונת חכמים בו, אף שהיו גויים. וכל זה היה בשעה שהבעל שם טוב הקדוש זי"ע היה נסתר. יום אחד נראה דוב בעובי היער, וטרף כמה כבשים של איזה רועה. הרועה נס בבהלה, ובכה בכי תמרורים. בין כך נעלם הדוב, והתאספו כל הרועים ושאלו:  מה קרה? וסיפר להם הקורות עמו.

והחלו כולם לפחוד מאוד, וטיכסו עצה מה לעשות. והנה נזכרו בצדיק המתבודד ביער ובאו אליו. הבעל שם טוב הקדוש זי"ע היה דבוק בהקדוש ברוך הוא, עיניו עצומות מתוך ייחודים קדושים. ולפתע פקח עיניו ושאלם: "מה רצונכם". וסיפרו לו את הסיפור, והוסיפו, כי חוששים הם, שלמחר ישוב הדוב. אמר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע לרועה שנטרפו כבשותיו: "אל תפחד, מחר תצא שנית עם כבשיך להר, ואם יצא הדוב, תאמר לו מילים אלו: 'ישראל בן שרה ביקש שתשכב ותסגור את העיניים' ".

ויהי למחרת יצא הרועה עם צאנו, והנה הופיע הדב מלא קומתו, הרועה גוי ארור טמא, הייתה לו אמונת חכמים, ובלי פחד ניגש אל הדוב ואמר לו: "ישראל בן שרה אמר שתשכב על הארץ", ושכב על הארץ. "ותסגור את העיניים" – ועצם עיניו, ושם התפגר.

הגוי לקח את פרוות הדוב ועשה מזה מעיל, ולבשו תמיד, וסיפר לכולם את סיפור הדוב, שמת בזכות הצדיק הגדול. שנים אחר הסתלקות הבעל שם טוב  הקדוש זי"ע התאכסן איזה צדיק אצל הגוי, וראהו לובש מעיל פרווה, ושאלו: "מה זה?" וסיפר הגוי את הסיפור הנ"ל, אמר לו הצדיק: "אתן לך שלוש מאות זהובים, ותמכור לי את המעיל". ונאות הגוי.

ונטל הצדיק את המעיל והראה לתלמידיו: "ראו מה כוחה של אמונת חכמים". ועבר המעיל בירושה אצל משפחת הצדיק עד מלחמת העולם הראשונה, ואחר כך נעלם. נמצא מכל זה מעלת אמונת חכמים.

אשר בנחל חלק נ"ג מכתב י' קפז