כדי להגיע למכתב מסויים, לחץ על תאריך המכתב: א' דראש חודש | ב' חשון | ג' חשון | ד' חשון | ה' חשון | ו' חשון | ז' חשון | ט' חשון | י' חשון | י"א חשון | י"ב חשון | י"ג חשון | י"ד חשון | ט"ז חשון | י"ז חשון | י"ח חשון | י"ט חשון | כ' חשון | כ"א חשון | כ"ג חשון | כ"ד חשון | כ"ה חשון | כ"ו חשון | כ"ז חשון | כ"ח חשון |
||
|
||
ארכיון כל המכתבים לגברים » | ||
|
||
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר נח א' דראש חודש חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י חסדי השם יתברך שהנה אנחנו נכנסים בשבת חדשה מהשנה החדשה, ועלינו לשמוח מאד מאד על נועם חלקינו שבראנו מזרע ישראל, ונתן לנו הקדוש ברוך הוא מתנה יקרה שהיא השבת, כמאמרם ז"ל (שבת י:) אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם; ואמרו צדיקים שזכי השמיעה שומעים את זה כל ערב שבת איך שמשה רבינו מכריז ומודיע לעם ישראל שהנה שבת קודש בא, ותשתדלו מאד לשמור את השבת, כי שבת היא הכלי לקבל בה את כל הברכות, ולכן עלינו להטות אוזן קשבת לקראת הכרוז הזה שמשה רבינו מעורר אותנו על שמירת שבת, ושמחת שבת, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ו) שמשה רבינו נמצא בכל איבר ואיבר של כל בר ישראל ומעורר אותו לקיים את כל מצוה ומצוה ששייך לאיבר הזה, ומכל שכן שבת קודש ששייך לכל הרמ"ח איברים ושס"ה גידים, בוודאי מי שרק נוטה אוזן קשבת לקול הקריאה, אזי בוודאי יהיה שש ושמח, ולכן אני מאד מבקש אותך אל תהיה בטלן, זכור גם זכור בא שבת בא מנוחה, ותשמור מאד מאד כל השבת לא להיות בכעס, ולא לריב עם אשתך וילדיך, רק ראה לשמוח ולמסור את נפשך לאכול את השלוש סעודות בשבת, שכך מובא בזוהר (יתרו פ"ח.) בעי בר נש לאתענגא תלת זמנין אלין דהא בהא תליא מהימנותא דלעילא בעתיקא קדישא ובזעיר אנפין ובחקלא דתפוחין ובעי בר נש לאתענגא בהו ולמחדי בהו. ומאן דגרע סעודתא מניהו אתחזי פגימותא לעילא ועונשה דההוא בר נש סגי. בגיני כך בעי לסדרא פתורה תלת זמני מכד עייל שבתא ולא ישתכח פתורה ריקניא ותשרי ברכתא עלה כל שאר יומא דשבתא ובהאי מלה אחזי ותלי מהימנותא לעילא; [אדם צריך להתענג שלוש פעמים בשבת, וזה תלוי האמונה הקדושה משלוש מדריגות, מעתיק, ומזעיר אנפין, ומחקל תפוחין קדישין, שהם השמות אהי"ה הוי"ה אדנ"י, ואדם צריך מאד לשמוח בשעה שאוכל את השלוש סעודות, ומי שמחסיר סעודה אחד ולא אוכל סעודה שלישית, הוא מגלה שיש לו פגם בנפשו, ולכן צריכים לאכול שלוש סעודות בשבת דייקא, ובזה תלוי האמונה הקדושה], וחכמינו הקדושים אמרו (שבת קי"ז:) על הפסוק (שמות ט"ז כ"ה) "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום להוי"ה היום לא תמצאהו בשדה", יען שכתוב שלוש פעמים היום, אזי מחוייבים לאכול בשבת שלוש סעודות, ואמרו חכמינו הקדושים (שבת קי"ח) כל המקיים שלוש סעודות בשבת ניצול משלוש פורעניות, מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנום, וממלחמת גוג ומגוג, שהשלוש פורעניות האלו עוברים על כל אחד ואחד מאתנו כל יום ויום, ועל ידי שנקפיד לאכול את השלוש סעודות בשבת נתפטר מהפורעניות האלו, ולכן אל תהיה בטלן, תמסור את נפשך לאכול את השלוש סעודות בשמחה עצומה, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ז) אכילת שבת כולה קודש כולה אלקות, ולכן אל תהיה בטלן רק תהיה כל השבת בשמחה עצומה, והדבק את עצמך בו יתברך, כי אי אפשר להסביר לבני אדם מה זה שבת? שאז כביכול הקדוש ברוך הוא מאיר אורו יתברך בגילוי רב ונפלא מאד שאין בששת ימי החול, ומי שרק פותח את העינים יכול להרגיש בשבת אחרת לגמרי, כי שבת זה הקדוש ברוך הוא בעצמו, כמובא בזוהר (יתרו פ"ח) מהו שבת? שמא דקודשא בריך הוא, שמא דשלים מכלא סטרא, שבת הוא השם של הקדוש ברוך הוא כביכול מאיר אורו בגילוי רב ונפלא מאד בלי שום לבושים, ואם אדם היה מכין את עצמו בששת ימי החול ליום השבת, אז היה מרגיש בשבת אור כזה שאי אפשר לתאר ולשער כלל, מלבד שכל יום ויום יכין את עצמו לשבת שזה מה שאנחנו סופרים את הימים, היום ראשון בשבת וכו', היום שני בשבת וכו' וכו', עד שמגיעים ליום השבת שאז התענוג הכי גדול להתענג בו, כמובא בזוהר (פקודי רנ"ח) על הפסוק (קהלת ח' ט"ו) "ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלקים תחת השמש", שזה סובב על השבת שאז הוא מצוה גדולה מאד לאכול ולהתענג בתענוגי שבת, ולשמוח עמו יתברך, ובשכר זאת יזכה לעולם הבא, וכבר אמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן ל"ב) מדוע שלא תהיה שמח כל השבת? ומה צריכים כל השבת? רק לאכול ולשמוח, כמו שכתוב (שמות ט"ז כ"ה) "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום להוי"ה היום לא תמצאהו בשדה", מה סך הכל הקדוש ברוך הוא אומר לנו? ילדים תאכלו כי היום שבת, וגם את זה לא יכולים לקיים? עיין שם, ולכן הגיע הזמן שכבר תסלק ממך את כל המחשבות הטורדות אותך במשך ששת ימי השבוע, ותקבל את השבת בשמחה עצומה, ותנוח במחשבה דיבור ומעשה, כמאמרם ז"ל (שבת קי"ג:) "ודבר דבר", שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול; כי בשבת מאיר עצם עצמיות גילוי אורו יתברך, ולכן צריכים מאד לשמור כל השבת על דיבורו, ומכל שכן לא לעשות שום מלאכה האסורה בשבת, וכן אפילו לחשוב מצרכי חול אסור בשבת.
|
||
בעזה"י יום א' לסדר לך לך ב' חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י ראה לחזק את עצמך ביתר שאת ביתר עוז ואל תתן שהס"מ ישבור אותך ויפיל אותך בחלישות הדעת וכו' וכו', כי גדול אדונינו ורב להושיע, וכשבר ישראל מחדיר בעצמו את אמתת מציאותו יתברך, ומרגיש שהוא יתברך נמצא ואין בלעדו נמצא, ומתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, הקדוש ברוך הוא מוחל לו על כל עוונותיו, כמו שאמר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סימן ל"ג) על ידי אמונה יסלח לך הקדוש ברוך הוא על כל עוונותיך; ולכן תכניס בדעתך אשר אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, ובמחשבה זו תמיד תלך, וזה יטהר אותך מהכל, כי כשבר ישראל רק חושב ממנו יתברך, על ידי זה נדבק באין סוף ברוך הוא, וניצול מכל רע, אשרי האדם שזוכה להכניס במח מחשבתו תמיד אשר אין בלעדו יתברך כלל, ומצייר לפניו איך שהכל לכל הוא אור האין סוף ברוך הוא, והוא נמצא בתוך האור אשר אין עוד תענוג כתענוג הזה.
|
||
בעזה"י יום ב' לסדר לך לך ג' חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י היום יום ההילולא של גאון הגאונים הצדיק הגר"ע יוסף זי"ע, שהוא הציל בדור הזה את כל עדות המזרח, והקים עולה של תורה, ולכן ראוי לך להדליק נר נשמה לזכותו שזה מאד מאד חשוב למעלה בשמים, וכן ללמוד פרק משניות לעילוי נשמתו, ואף שהוא עלה ונתעלה במדריגה עליונה מאד על ידי קדושת התורה, עד כדי כך שראו אצלו הרבה נסים ונפלאות, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"א) השם יתברך עושה מופתים על ידי בעלי הפוסקים, בבחינת (דברי הימים א' ט"ז) "מופתיו ומשפטי פיהו", שעל ידי 'משפטי פיהו', שפוסק שיהיה כך, נעשה מופת. כי מחמת שנתקבל לבעל פוסק, וכשפוסק באיסור והיתר וכיוצא, מקבלין דעתו, כמו כן כשפוסק באיזה ענין, מקבלין דעתו, ונעשין מופתים על ידו. וזהו בחינת המופתים שמספרין מהגאונים שהיו בדורות שלפנינו; עיין שם, ומי כמוהו היה בדור הזה פוסק בהלכה, ולכן כשבר ישראל מדליק נר לעילוי נשמת צדיק, וכן לומד פרק משניות לזכרו, עושה טובה לעצמו ועושה טובה לנשמת הצדיק.
|
||
בעזה"י יום ג' לסדר לך לך ד' חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ששום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, כי בזה העולם עובר על כל אחד ואחד משברים וגלים, וצריכים לעשות בכל יום התחלה חדשה, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) שגם בהתקרבות אל הצדיק צריכים בכל יום לבוא מחדש, כאילו הוא עדיין לא התקרב כלל, כי הכל תלוי כפי ההתחלה, וכתב מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות קריאת התורה הלכה ו' אות כ"ה) צריך האדם לסלק מדעתו בכל יום ובכל פעם כל מה שעבר עליו עד אותו היום ואותו השעה, ולא יעלה אצלו בחשבון כלל העבר שלו וכו', כאילו לא התחיל עדיין מעולם כלל להכנס בעבודת השם יתברך, כי אם תשכיל ותבין בענין הירידות והנפילות שעוברין על כל אחד ואחד בזה העולם, עיקר נפילתו בדעתו של כל אחד ואחד הוא רק מחמת שנדמה לו בדעתו שכבר ניסה את עצמו והתחיל קצת בעבודת השם יתברך וזה לא הלך לו, על ידי זה נפל מזה וכו', ואחר כך התחזק להתחיל עוד פעם ונפל וכו', והתחיל עוד הפעם ונפל וכו', וכן היה כמה פעמים, על כן מסיתו הבעל דבר שהוא הס"מ המחטיא את האדם וכו', ומכניס בו יאוש לייאש את עצמו חס ושלום לגמרי, ואומר לו בלבו הלא אתה רואה כי אפס תקוה ממך וכו', וממך כבר לא יהיה שום דבר, כי בכל יום אתה מתחיל מחדש וזה לא הולך לך וכו', אזי הגיע הזמן שתעזוב את הכל וכו', כידוע כל זה למי שעוסק בלימוד הקדוש הזה של התקרבות האדם אל הקדוש ברוך הוא, להתמיד בשיחה בינו לבין קונו, ואמירת תהלים וכו', וכן להתפלל במנין את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית, וכן ללמוד בכל יום מקרא משנה גמרא מדרש הלכה ואגדה וכו' וכו', וכן הוא בענין אלו שמקרבים בני הנעורים לעבודת השם יתברך, כשרואה ששום דבר לא הולך לו, אזי הוא מתייאש מהכל וכו', אבל מי שזוכה להתחבר לחברים כשרים ואמיתיים תמיד עד שיזכה לקבל ולקבוע בלבו עצה הקדושה הזו שגילה לנו רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ו) אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם. אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה. כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת השם יתברך אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אופן, גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו. אבל עכשיו על ידי השכחה נשכח מה שעבר; ולכן אשרי האדם שהולך עם עצה זו לשכוח בכל פעם כל מה שעבר עליו וכו', ולא יסתכל חזרה כלל וכו', אף על פי שכבר התחיל אלפים ורבבות פעמים בלי מספר וכו', אל יסתכל על זה כלל, רק עתה דייקא יתחיל מחדש להכין ולהזמין את עצמו בכל מה שיוכל, הן לצעוק אל השם יתברך מעומק הלב, וישפוך את שברון לבו אליו יתברך כמו שצריך עתה באותה שעה, הן להתחיל ללמוד שיעורים כסדרן בתורה הקדושה מקרא משנה גמרא מדרש וכו', והן להתפלל את השלוש תפלות הקבועות שהם שחרית מנחה ערבית במנין דייקא, וכן לעסוק במצוות, ובפרט במצוות החסד לעשות חסד עם הזולת, לקרב גם אותו אליו יתברך, ובפרט לקרב בני הנעורים שאין למעלה מזה וכו', והן לשמח את נפשו השבורה במה 'שלא עשני גוי' וכו' והבדילנו מן התועים וכו', אשר השמחה הזו עולה על כל השמחות וכו', וכך יתחיל בכל יום ובכל שעה מחדש, כי העיקר זה ההתחלה, כמאמר החכם "אין חוזק כמו תחילת החסידות", ואם תלך בדרך הנפלא הזה שגילה לנו רביז"ל, אזי שום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, תהיה תמיד שש ושמח, ובכל פעם תעשה התחלה חדשה, ורק ככה יכולים לחזור בתשובה שלימה אליו יתברך, ולצפות שהקדוש ברוך הוא ימחול לו על כל עוונותיו, ועל כל השטויות שעשה עד עכשיו.
|
||
בעזה"י יום ד' לסדר לך לך ה' חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י חסדי השם יתברך שאנחנו יודעים מרבי אמת כזה, רבי נורא ונפלא כזה שמחזק ומעודד ומשמח אותנו, וראוי לנו לשמוח מאד מאד בזה, אף שעכשיו הכל בהסתרה שבתוך הסתרה, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ו) שהקללה הכי גדולה זה (דברים ל"א י"ח) "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה" וגו', שאדם לא יודע שההסתרה בעצמו מוסתר ממנו, הוא לא יודע שהוא רחוק ממנו יתברך וכו' וכו', וזה הקללה הכי גדולה, כי כשאדם יודע שהוא רחוק מהקדוש ברוך הוא, אז הוא יעשה כל מה שביכולתו לחזור בתשובה ולבקש ולחפש אחריו יתברך, אבל כשאינו יודע בכלל שהוא רחוק ממנו יתברך, אז נדמה לו כמו השיכור שכל הדרכים דומים לו למישור, והצדיק האמת הוא המוריד מאתנו הסתרה אחד כדי שנדע לכל הפחות שאנחנו רחוקים וכו', ולא רק זה אלא שהוא מגלה לנו אשר אפילו בהסתרה שבתוך הסתרה גם שמה נמצא הקדוש ברוך הוא, וכתב מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות קריאת שמע הלכה ה' אות י"ג) עיקר סוד היחוד שזהו סוד קריאת שמע, סוד 'הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד', היינו 'הוי"ה אלקינו', שהוא סוד החיות אלקות שבנו, היינו המלובש בנו, בכל אחד ואחד מבר ישראל בכל מקום שהוא, והוי"ה בעצמו כביכול אחד באחדות אחד עם כל בר ישראל, כי הכל אחד בתכלית האחדות, שזה עיקר שלימות האמונה לחבר ולייחד חלקי הנפש רוח נשמה שלו, שהם חלק אלקי ממעל ממש, לחברם ולייחדם עמו יתברך, בסוד (תהלים ק') "הוא עשנו ולו אנחנו", כי הכל אחד בתכלית האחדות, רק שהשם יתברך כביכול מסתיר עצמו מאתנו כדי שנתעורר מעצמנו אליו, כדי שיהיה אתערותא דלתתא, שעיקר הבריאה היתה רק בשביל זה, כדי שיהיה אתערותא דלתתא, כדי שלא תאכל הנשמה נהמא דכסופא כידוע. אבל מעצם גשמיות העולם קשה לנו מאד להתעורר מעצמנו כראוי, כי בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו וכו', כמאמרם ז"ל (קדושין ל) בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו לא יכול לו, ומחמת זה הווה מה דהווה וכו', שנתרחקנו בעוונותינו כמו שנתרחקנו, ונחרב בית ראשון ובית שני וכו' וכו', ועדיין מרקד בינן וכו', שהס"מ מתגבר עלינו לעשות פירודים בינינו ובין הקדוש ברוך הוא כביכול, וכן שיהיה פירודים בין נשמות ישראל, ועל ידי זה מתארך הגלות בעוונותינו הרבים, ועל כן עיקר התיקון הוא רק על ידי אחדות ואהבה בין איש לרעהו, ובין איש לאשתו וכו', כי אין עוד אין טוב כמו השלום, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (עוקצין פרק ג') לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. שנאמר (תהלים כ"ט) "הוי"ה עוז לעמו יתן הוי"ה יברך את עמו בשלום"; ואמרו (דברים רבה פרשה ה' סימן י"ב) גדול השלום שאין הקדוש ברוך הוא מבשר את ישראל שיהיו נגאלין אלא בשלום; ואמרו (שם) אין הקדוש ברוך הוא מנחם את ירושלים אלא בשלום; אבל דא עקא זה מה שגורם כל הצרות והיסורים לכל אדם, והוא המדה רעה של לשון הרע ורכילות שזה עוקר את האדם לגמרי מהשפיות שלו וכו', עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (ערכין ט"ו.) כל המספר לשון הרע מגדיל עוונותיו כנגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, כל כך חמור עוון לשון הרע, וכן אמרו (שם) כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, שנאמר (תהילים י"ב) "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו", ואמרו (בראשית רבה פרשה צ"ח סימן נ') לשון הרע נמשלה כחץ, שמכה ברחוק כך היא לשון הרע דאמור ברומי וקטיל בסוריא; ולכן זה כל כך חמור, כי אחד מדבר עם אנשים על הזולת, והלשון הרע מתקבלת, ומאמללים את האדם שדיברו עליו על לא דבר, וזה כל כך קשה להנצל מזה, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא קס"ה.) רובם בגזל ומיעוטם בעריות, והכל בלשון הרע, ואני רוצה לעקור דבר זה מקהילתינו, כי רביז"ל הקפיד על זה מאד מאד, כי בפירוש גילה לנו (חיי מוהר"ן סימן רצ"ב) העולם ראוי שיתמהו עצמן על אהבה שבינינו; ולכן עלינו למסור את נפשינו עבור אחדות ואהבה בקהילתינו, כמו שידשוע שרביז"ל הזהירנו מאד מאד על דבר זה שנחזיק את עצמינו ביחד, ואמר (חיי מוהר"ן סימן קפ"ז) קודם שיצא מברסלב לאומן להסתלק שם לעילא ולעילא וכו' וכו', בעת שיצא מפתח הבית לעלות על העגלה, עמד אצל המזוזה והניח ידו על המזוזה, ענה ואמר להציבור שהיו שם, תראו להתקבץ יחד ולהתפלל יחד, כי אם תתפללו בכוונה, תוכלו להמשיך אותי לכאן; רואים מכל זה איך שרצונו של רביז"ל היה שנחזיק את עצמינו ביחד, נתפלל יחד, ונלמוד יחד, וזה היה רצונו חזק שנחזיק את עצמינו ביחד, ואמרו אנשי שלומינו שראו את זה בחוש, שבכל קיבוץ של אנשי שלומינו היקרים שהחזיקו את עצמם ביחד, ותמיד דיברו ביניהם רק את דברי רביז"ל, על ידי זה גדלו והצליחו.
|
||
בעזה"י יום ה' לסדר לך לך ו' חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת וביתר עוז ושום דבר לא יוכל לשבור אותך כי גדול אדונינו ורב להושיע, ואפילו שעובר עליך מה שעובר, עם כל זאת ראה לחזק את עצמך ואל תתן שהס"מ ישבור אותך, וזה יסוד חזק בדעת רביז"ל רק להתחזק, ואפילו שעובר עליך כל מיני משברים וגלים וכו', הרהורים רעים ומחשבות זרות וכו' וכו', וכבר כתב מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות בציעת הפת הלכה ה' אות ז') על כל אחד ואחד שרוצה לחזור בתשובה שלימה מתפשט עליו המניעות הגדולות מהבגדים צואים שלו, שהם כלל המחשבות זרות והרהורים רעים שמסבבים אותו בכל פעם, וזה ממרר את חייו לגמרי, עד שרוב בני אדם לא יכולים לחזור בתשובה בשביל זה, ומתייאשים מחייהם, ומר להם מאד מאד, עד שנדמה להם כאילו אבד מנוס מהם, וכאילו הקדוש ברוך הוא לא שומע אותם, וכאילו שהקדוש ברוך הוא לא צריך אותם, וכל זה בא מחמת חטאת נעורים שהוציאו זרע לבטלה, והרסו את כל חייהם, כי החטא המגונה הזה הורסת את האדם לגמרי, ומעלה לו קושיות וספיקות על הקדוש ברוך הוא, ומה גם שנעשה ברוגז ובכעס על הקדוש ברוך הוא וכו', עם כל זאת גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) אשר אין שום יאוש בעולם כלל, ולכן בגלות המר הזה שעובר על כל אחד ואחד מה שעובר נסיונות קשים ומרים, דייקא אתה צריך להתחזק מאד מאד בכל מיני התחזקות לבלי ליפול בדעתו מזה כלל, רק להשתדל לגרש ממנו את כל המרירות והעצבות והדכאון על פי הדרכים והעצות המבוארים בדברי רביז"ל בספריו הקדושים, המלאים עצות ישרות והתחזקות עצומה לכולם, וצריכים לזכור כי כמו שהבעל דבר והסטרא אחרא והס"מ בעצמו מתפשט ביותר ויותר מימי קדם, כי הנסיונות שיש בדור הזה לא היו במשך כל הדורות וכו' וכו', כמו כן לעומת זה חמל עלינו השם יתברך והקדים לנו רפואה למכה, ושלח לנו את הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ואת תלמידיו הקדושים, שהשאירו אחריהם ברכה ספרים נוראים כאלו מה שלא היה בימי קדם, ואת הגילוי אלקות שנמצא בדבריהם אי אפשר לתאר ולשער אלא מי שלומד בזה, ומכל שכן וכל שכן שלח לנו הקדוש ברוך הוא איש כלבבו שהוא רביז"ל שהניח לנו ירושה את ספריו הקדושים, המלאים התחזקות לכל המדריגות השפלות הנבזות וכו' וכו', ולכל בני אדם שנפלו בעומקא דתהומא רבה ונתכלכלו בכל החטאים שבעולם וכו' וכו', שדייקא על ידי עצותיו הקדושים ודרכיו הנפלאים יכולים להתחזק ולהחיות עצמינו גם עתה להשאר על עומדנו, ולהמשיך על עצמינו אור וזיו וחיות ודביקות באין סוף ברוך הוא, אף על פי שעוברים עליו עדיין שטף מים הזדונים רחמנא ליצלן וכו', ועל זה אמר דוד (תהלים קי"ט צ"ב) "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי", כי עיקר הנחמה הוא על ידי התורה הקדושה שקיבלנו על ידי משה רבינו, ועל ידי הנביאים, ועל ידי התנאים והאמוראים, ועל ידי הגאונים ורבנן סבראי וכו', וכל הצדיקים ששלח אלינו במשך כל הדורות וכו', והכל להאיר בנו את אמתת מציאותו יתברך בגילוי רב ונורא מאד, עד שירודים ונפולים כמונו יכולים לטהר את עצמינו מכל הטומאות והגילולים והטינופים הבאים על ידי הבגדים צואים שמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י"ד) שעל ידי שאדם חוטא הוא נתלבש בבגדים צואים שזה מחשבות רעות מחשבות זרות והרהורים רעים וכו' וכו', עד שיכול לאבד את עולמו לגמרי כרגע, ועל כן ראה לקחת את עצמך בידיך ותעשה התחלה חדשה, ודע לך שהקדוש ברוך הוא אוהב אותך, כמובא בזוהר (שמות ה:) אמר רבי יהודה: אלמלי הוו ידעין בני נשא רחימותא דרחים קודשא בריך הוא לישראל, הוו שאגין ככפיריא למרדף אבתריה [אם בני אדם היו יודעים איך שהקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל, היו צועקים כמו אריות והיו רצים אחריו], כי הקדוש ברוך הוא אוהב את כל בר ישראל, ואמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה פרשה מ"ט סימן א') על הפסוק (שיר השירים ח') "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" – מים רבים אלו העובדי כוכבים וכו', אם היו מתכנסין כל העובדי כוכבים לבטל את האהבה שבין הקדוש ברוך הוא לישראל לא היו יכולים, הוי "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", שנאמר (מלאכי א') "ואוהב את יעקב ונהרות לא ישטפוה"; כי אין לתאר ואין לשער את גודל האהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב את כל בר ישראל יהיה מי שיהיה, עד כדי כך שאמרו (תנא דבי אליהו רבה פרק י"ח) לפי שרחמיו של הקדוש ברוך הוא מרובין על ישראל לעולם, בין על הרשעים שבהן, בין על הצדיקים שבהן, וזה השבח של הקדוש ברוך הוא כשזוכים לשבח לפניו את נשמות ישראל, כי הוא אוהב אותם מאד, כי הם בניו כמו שכתוב (שמות ד' כ"ב) "בני בכורי ישראל", ואמרו חכמינו הקדושים (ויקרא רבה פרשה ב' סימן ה') משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך, ועבר אחד עליו, אמר לו מה אתה עושה? אמר לו אני עושה עטרה למלך. אמר לו כל שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע, זמרגדין קבע, מרגליות קבע, למה? שעתיד לינתן בראשו של מלך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל שבח, לגדלן ולפארן פאר, למה? שאני עתיד להתפאר בהם, שנאמר (ישעיה מ"ט) "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר", וכן אמרו חכמינו הקדושים (חולין צ"א:) חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל, ואמרי לה פעם אחת בעולם; וכן אמרו (שמות רבה פרשה כ"ט סימן ד') אמר רבי שמעון בן יוחאי אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אלוה אני על כל באי עולם אבל לא יחדתי שמי אלא עליכם, איני נקרא אלהי עובדי כוכבים ומזלות אלא אלהי ישראל; הרי שלך לפניך, איך שהקדוש ברוך הוא אוהב את כל בר ישראל, ולכן אני מאד מאד מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז, ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, אדרבה בזה שתרצה באמת לחזור אליו יתברך, על ידי זה תוכל להתגבר על יצרך הבוער בך כתנור.
|
||
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר לך לך ז' חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה לקבל את השבת בשמחה עצומה, כי אי אפשר לתאר ולשער מה זה יהודי ששמח כל השבת, שהקדוש ברוך הוא מוחל לו על כל עוונותיו, כמאמרם ז"ל (שבת קי"ח:) כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו, שנאמר (ישעיה נ"ו ב') "אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע", אל תקרי מחללו אלא מחול לו; ולכן לא בחינם הזהירנו רביז"ל מאד מאד (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ז) צריך להזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת, כי מעלת וקדושת שבת גדולה ויקרה מאד, שאי אפשר לתאר ולשער כלל, וצריך לנהוג שמחה גדולה בשבת קודש, ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל, רק להתענג על השם יתברך, ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג, הן באכילה ושתיה, הן מלבושים כפי מה שיוכל, כי אכילת שבת כולה רוחנית כולה קודש, ועולה למקום אחר לגמרי מאכילת חול, ואם היית יודע מה זה להיות בשמחה בשבת, לא היית מפסיק לרקוד כל השבת מרוב שמחה שאתה יהודי מאמין בו יתברך, והיה השבת יקר בעיניך, ומובא בדברי מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות מאכלי עכו"ם הלכה ג' אות ז') שעל כל אדם מתגברת הדמיונות וכו', שמשם בא כל הירידות והנפילות של אדם וכו', כי הרגע שאדם מכניס בדעתו כל מיני דמיונות והרהורים רעים, זה מה שעוקר אותו משורשו וכו', כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"א) במקום שאדם חושב שם כל האדם, ולכן אם אדם תמיד רק חושב על גדולת הבורא יתברך שמו, על ידי זה נטהר מכל הרעיונות והמחשבות הטורדות המפריעים ומציקים לו וכו', שעל ידי זה נופל בנפילה אחר נפילה, כי הכל תלוי בהדמיון של האדם, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ה) צריך כל אדם לצאת מכח המדמה ולבוא אל השכל, והדמיונות של האדם זה היצר הרע שלו וכו', ולהיפך השכל של האדם זה היצר טוב שלו, ולכן תמיד אדם צריך להסתכל בגדולת הבורא יתברך שמו, כי עיקר הכנעתם של הסטרא אחרא והדמיונות שנכנסים לאדם וכו', הוא רק על ידי התגלות גדולת הבורא יתברך שמו, שצריך להחדיר בעצמו תמיד את אמתת מציאותו יתברך איך שהוא נמצא ואין בלעדו נמצא, וזה שתיכף ומיד בתחילת כניסת השבת אנו אומרים שש מזמורים כנגד הששה ימים, ודייקא באלו המזמורים של קבלת שבת הם מדברים מגדולת הבורא יתברך שמו, כדי להכניע הדמיונות שרוצים להתגבר ולהכנס באדם כשעולים מדרגא לדרגא, דהיינו מששת ימי החול לשבת, כי אז עולים כל העולמות למעלה ממדרגתן וכו', כידוע שבששת ימי החול אז מתגברים כל הדמיונות של האדם שהוא עסוק בכל מיני עסקים וכו', וחושב לעשות כסף וכו', וחושב שהכל תלוי בו, והוא עסוק בעסקיו וכו', ושם נכנסים בו כל מיני מחשבות הטורדות, וכל מיני פחדים שמפחידים אותו, ולכן דייקא בערב שבת בין השמשות שאז צריכין להכניע את הקליפות שהם הדמיונות שלא יתאחזו בו, ועל כן אומרים אז מזמורים של גדולת הבורא יתברך שמו מן 'לכו נרננה' וכו' וכו', כי על ידי התגלות גדולת הבורא הם נכנעים, ועל כן נזכר באלו המזמורים, "אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו", כי על ידי התגלות גדולתו יתברך, על ידי זה יוצאת אש מלפניו ומכניע ומשבר ושורף כל הדמיונות שהם הקלפות שרוצים להתאחז בו, וזהו "ותלהט סביב צריו", ולכן צריכים לכוון טוב טוב בעת אמירת הששה מזמורים האלו שאומרים לפני כניסת השבת, ואחר כך מתפללים קבלת שבת בשמחה עצומה, כי אז בשבת נכנע כל כח המדמה שהם הסטרא אחרא שרוצים להתאחז באדם, ולכן תעשה כל מה שביכולתך לבוא לבית הכנסת להתפלל בעת קבלת שבת, ובפרט עכשיו שהם הזיזו את השעון וזה מאד מוקדם, צריכים מאד מאד להקפיד לשמור על קדושת שבת ולא לחללה, וצריכים להדליק נרות ארבעים דקות לפני השקיעה, ולהקפיד על זה מאד מאד, וכן לשמור מאד מאד לא לבוא עם הרכב סמוך להשקיעה כי זה חילול שבת, ואין על זה מחילה וכו', ועל כן כל מי שמרחם על עצמו ורוצה שיהיה לו שבת מיושבת, שיקדים לבוא לבית הכנסת בערב שבת, שאז הוא דבר גדול מאד, כי מכניעים את הקליפות והסטרא אחרא שרוצים להתאחז בו, כי השדים והרוחות שהם הקליפות והדמיונות שמתאחזים באדם, הם הם שמסיתים אותו לא לבוא לבית הכנסת להתפלל בערב שבת, כי הם יודעים מה שאמרו חכמינו הקדושים (שבת קי"ט:) שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו; וכן אמרו (שבת קי"ט:) כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, ולכן דייקא בערב שבת צריכים מאד מאד לשמור שלא יהיה שום מחלוקת בבית עם האשה ועם הילדים, ולהכנס לשבת במנוחה, וראוי להקדים ולבוא קצת קודם הזמן כדי שיהיה לו ישוב הדעת לקבל את השבת בשמחה עצומה, שאז יהיה לו פרנסה בשפע כל ימות השבוע, והקליפות והסטרא אחרא שנבראו בערב שבת בין השמשות רוצים להציק לאדם ולמלאות לו את הראש עם כל מיני דמיונות הן על עצמו והן על אשתו והן על ילדיו, והוא מכניס אותו בכעס גדול מאד מאד, ולכן דייקא אז בערב שבת נעשה כל המחלוקות בבית, וצריכים מאד מאד לשמור על דבר זה, אלא לבוא להתפלל במנין דייקא בערב שבת, ולשמוח מאד מאד בקבלת שבת, ואחר כך לבוא הביתה בשמחה עצומה, כי שני מלאכי השרת מלווים אותו, ויעשה קידוש בשמחה עצומה, כי בזה נעשה שותף להקדוש ברוך הוא בבריאת שמים וארץ, וביותר צריכים לשמור על זה בשבתות החורף שהזיזו את השעון ושבת נכנס מאד מאד מוקדם, ואם אדם לא שומר על הזמן, בקלות יכול להכשל בחילול שבת שהיא בסקילה, ולכן אל תיקח את זה בקלות כי מי שזוכה לשמור את השבת בשמחה עצומה, ושמח כל השבת, על ידי זה יזכה לעשירות, כמאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה י"א סימן א') על הפסוק (משלי י') "ברכת הוי"ה היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה" ברכת הוי"ה היא תעשיר זו השבת, שנאמר (בראשית ב' ג') "ויברך אלקים את יום השביעי", כי עיקר העשירות בא לאדם רק בזכות שבת, כמו שסיפרו לנו חכמינו הקדושים (שבת קי"ט.) על הפסוק (דברים י"ד כ"ב) "עשר תעשר" עשר בשביל שתתעשר, במה הן זוכין לזה? בשביל שמכבדין את השבת, דאמר רבי חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שולחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים (תהלים כ"ד) "להוי"ה הארץ ומלואה" וגו', וכשמסלקין אותו אומרים (תהלים קט"ו ט"ו) "השמים שמים להוי"ה והארץ נתן לבני אדם", אמרתי לו בני במה זכית לכך? אמר לי קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת, אמרתי לו אשריך שזכית וברוך המקום שזיכך לכך.
|
||
בעזה"י יום א' לסדר וירא ט' חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתיישב, אנחנו כבר השבוע הרביעי בתוך השנה החדשה, עברנו 'בראשית' 'נח' 'לך לך', כל כך חבל אם לא תיקח את עצמך בידיך והיום דייקא תתחיל ללמוד שנים מקרא ואחד תרגום עם פירוש רש"י, אזי גם את השבוע הזה תפספס, ואני מוכרח להגיד לך שכל הצרות שיש לאדם וכו', הפסד כסף וכו', בריאות וכו', נחת מהילדים וכו', הכל מפני שלא נזהרים בללמוד פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, וזה ברור, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו; ומובא בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רפ"ה סעיף ג') מיום ראשון ואילך חשוב עם הציבור; וכתב רבינו יונה "ויש בני אדם שנוהגים לקרות מעט בכל יום ויום מהשבוע ומסיימים בשבת", וכתב המשנה ברורה (שם) בספר מעשה רב כתב בהנהגת הגר"א שהיה נוהג תיכף אחר התפלה בכל יום לקרוא מקצת מהסדרה שנים מקרא ואחד תרגום ומסיים בערב שבת, ואמר הרב הקדוש רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע שביום שאדם לומד חומש ורש"י עם התרגום, ביום הזה הוא לא יחטא, וכל כך חבל אם לא יהיה לך ישוב הדעת על כל פנים היום הזה להתחיל, אזי חבל מאד מאד, כי תאבד הרבה יותר ממה שאתה חושב, ואותו דבר היא בלימוד משניות כסדרן דייקא, כמה שאתה יכול פרק או שני פרקים או שלוש פרקים וכו', אשר אין למעלה מזה, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין מב.) במי אתה מוצא מלחמתה של תורה? במי שיש בידו חבילות של משנה. ומובא (מדרש תלפיות) שאשר בן יעקב יושב על פתחו של גיהנום, ומי שהירבה ללמוד משניות אינו מניחו להכנס שם, ולכן אשרי מי שיגרוס בכל יום כמה וכמה פרקים משניות, שהוא הצלחה נצחיית, כי משנ"ה אותיות נשמ"ה, משנ"ה עולה כמספר פרנס"ה, שכל המתמיד במשניות, נמשך עליו פרנסה בשפע, ועל כולם ללמוד את הדף היומי אפילו בגירסא, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה י"ט.) לעולם ליגריס איניש ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, ופירש המהר"ל מפראג זי"ע (חידושי אגדות) וכן החיד"א זי"ע (פתח עינים) היינו שאמירת אותיות התורה תזכך את נשמתו, ובוודאי מה שאדם למד בזה העולם מזכירים לו אחר כך בשמים, כמובא בדברי האריז"ל (לקוטי תורה עקב), ובדברי רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ו) שלעתיד מזכירין את האדם כל מה שלמד אף אם שכח, ודע לך שהשלוש שיעורים האלו מקרא משנה גמרא, זה העשירות הכי גדולה של אדם, כמאמרם ז"ל (שבת ק"כ.) "ובביתי אין לחם ואין שמלה" שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד; נמצא מי שאין לו את השלוש שיעורים האלו, הוא הוא הנקרא העני הנצחי, כי שם בשמים לא חשוב כלום רק תורה, וכשאדם לומד את השלוש לימודים האלו אפילו שזה לוקח זמן קצר, מוחלין לו על כל עוונותיו, כמאמרם ז"ל (ירושלמי ראש השנה פרק ד' הלכה ח') כיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם, אדם שנכשל עם כל כך הרבה עבירות חמורות וכו' וכו', אבל אם הוא לוקח את עצמו ונכנס בתוך התורה הקדושה, אזי הקדוש ברוך הוא מוחל לו על כל עוונותיו, ולכן אני שואל אותך האם זה לא כדאי ללמוד תורה, שבזה נתכפר לו כל עוונותיו? ועל כולם כדאי שתלמד בכל יום הלכה, שרביז"ל הקפיד על דבר זה יותר מכל הלימודים, ואמר (שיחות הר"ן סימן כ"ט) שכל בר ישראל מוכרח ללמוד בכל יום איזה הלכה, וחכמינו הקדושים אמרו (נדה עג.) תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר (חבקוק ג' ו') "הליכות עולם לו" אל תקרי הליכות אלא הלכות; ועל כן אל תיקח את זה בקלות, כי אני כותב לך את זה בתורת ידיד וכו', כי אני יודע טוב טוב אשר יבוא היום ורק אלו הלימודים ישמרו אותך מכל רע, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (סוטה כ"א.) תורה בין בעידנא דעסיק בה, ובין בעידנא דלא עסיק בה, מגינא ומצלא; כי מי שקובע עיתים לתורה בכל יום חוק ולא יעבור, זה מה שמציל אותו מכל רע בכלליות, ובשלום בית בפרטיות, ואחר שיצא מזה העולם בפרטי פרטיות, ולכן אל תיקח את זה בקלות, וכן תשמור מאד מאד למסור את נפשך להתפלל את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית במנין דייקא, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ח') אשר מחנה ישראל הוא שלוש פרסאות, היינו שלוש תפלות, כל זמן שאדם מתפלל את השלוש תפלות במנין דייקא, על ידי זה הוא עדיין נמצא במחנה ישראל, כיון שמתחיל לזלזל באיזה תפלה לא להתפלל במנין, או לא להתפלל בכלל את התפלה חס ושלום, על ידי זה הוא יוצא מכלל מחנה ישראל, ולאט לאט הוא מדרדר וכו', עד שהוא עוזב את היהדות רחמנא לישזבן, ולכן תעשה כל מה שביכולתך להתפלל את השלש תפלות במנין דייקא, ולפני כל תפלה תכניס פרוטה לצדקה בקופת הצדקה, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא י.) רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר דכתיב (תהלים י"ז ט"ו) "אני בצדק אחזה פניך", אשרי המקיים את זה בתמימות ובפשיטות גמור, ואז טוב לו כל הימים, וכן תרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ותספר לו יתברך כל מה שעובר עליך בגשמיות וברוחניות גם יחד, כי השיחה בינו לבין קונו זה יסוד מוסד בדרכי רביז"ל, כי אף שספרי רביז"ל מלאים עצות על כל פרט מהחיים, עם כל זאת אי אפשר לגשם את זה אלא על ידי שיחה בינו לבין קונו לבקש את הקדוש ברוך הוא כל פרט ופרט מה שהוא צריך, ומי שמרגיל את עצמו בזה כל החיים שלו חיים אחרים לגמרי, כי יש לו אל מי לפנות בעת צרה, ומי שלא עוסק בזה הוא מסכן גדול מאד מאד, כי בשעה שעובר עליו איזה משבר אין לו אל מי לפנות וכו'.
|
||
בעזה"י יום ב' לסדר וירא י' חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתתחזק ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, ואתה צריך לדעת כי את כל אחד ואחד בזה העולם מנסים בכל מיני נסיונות קשים ומרים מאד, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ה.) כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו מדכאו ביסורין, ואם קבלם יראה זרע יאריך ימים, ואמרו (תנחומא תצא) צריך אדם להחזיק טובה להקדוש ברוך הוא בזמן שהיסורין באין עליו, למה? שהיסורין מושכין את האדם להקדוש ברוך הוא, ולכן כל מה שעובר עליך ראה לקבל את הכל באהבה, כמו שאמר רבי עקיבא (ברכות ס:) לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד; כי מכל רעה לבסוף יוצא טובה גדולה מאד, אף שאדם לא יודע ולא רואה את זה תיכף ומיד, אבל צריכים לזכור שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, ותמיד נותן תודה, ואף שיש דברים שאדם לא מבין למה זה מגיע לו וכו', עם כל זאת צריך לזכור (ברכות י.) שאמר ישעיה הנביא לחזקיה 'בהדי כבשי דרחמנא למה לך'? ולכן ראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז רק להיות בשמחה עצומה, כי אין עוד מדריגה יותר גדולה כמו שמחה, שאדם שש ושמח עמו יתברך, שאז נתבטל ממנו כל הצרות והיסורים, ונתבטלים החטאים וכו', כמו שכתוב (תהילים ק"ד) "אנכי אשמח בהוי"ה יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם", כי כשאדם שש ושמח תמיד, אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קס"ט) הקדוש ברוך הוא שומר אותו שלא יבוא לידי פגם הברית, ולכן הס"מ מאד מאד מפחד מאדם שמח, אזי הוא מבלבל את דעתו לגמרי העיקר להפיל אותו בעצבות ובמרירות ובדכאון פנימי, ולכן תעשה כל מה שביכולתך רק להיות בשמחה, ואפילו שעובר עליך מה שעובר, תשתדל להיות בשמחה ולשמח אחרים, ומובא בזוהר (תצוה קפ"ד:) תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר, [בוא וראה העולם הזה עומדת לקבל תמיד] והוא אקרי אבן טבא, [והיא נקראת אבן טוב כמו אבן מושכת שנקרא מגנט] ועלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא, [והעולם הבא לא נותן אלא כמו שמכינים את עצמו מלמטה] אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא, [אם נמצאים תמיד בפנים שמחים מלמטה] כדין הכי נהרין ליה מעילא, [כך מאירים לו מלמעלה אור וזיו וחיות ודביקות וכו'] ואי איהו קיימא בעציבו, [אבל אם אדם עומד בעצבות ובמרה שחורה] יהבין ליה דינא בקבליה. [אזי ממשיך על עצמו דינים] כגוונא דא (תהלים ק' ב') "עבדו את הוי"ה בשמחה", חדוה דבר נש משיך לגביה חדוה אחרא עלאה, [השמחה של אדם בזה העולם, ממשכת עליו שמחה מעולם הבא] הכי נמי האי עלמא תתאה, כגוונא דאיהי אתערת הכי אמשיך מלעילא, [כך הוא העולם הזה, כפי שאדם מתנהג בזה העולם, כך ממשיך על עצמו מעולם הבא], ולכן כשאדם רק בשמחה ומכריח את עצמו כל הכוחות להיות בשמחה, על ידי זה הוא ממשיך על עצמו שמחה מעולמות העליונים, ולכן אל תהיה בטלן, ואף שאני יודע שעובר עליך מה שעובר צרות ויסורים מרירות ומכאובים, תשתדל להיות בשמחה עם כל הכוחות, ואז תראה שכל מזלך יתהפך לטובה, הלוואי שתכניס את הדיבורים האלו בלבך.
|
||
בעזה"י יום ג' לסדר וירא י"א חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז רק להיות בשמחה, ותהלה לאל יש לנו במה להיות בשמחה שאנחנו נמצאים אצל רבי כל כך גדול, רבי שמחזק ומעודד ומשמח אותנו, ועל זה ראוי לנו לרקוד בכל יום 'בך רבינו נגילה, בך רבינו ונשמחה', ומה היינו בלי רביז"ל? ודבר זה אי אפשר להסביר בחוץ וכו', כי אף אחד לא יבין את זה, ותהלה לאל אנשי שלומינו היקרים חסידי ברסלב הנקראים על שם רביז"ל יודעים מרחוק על מה יש לנו לשמוח, ובפרט תלמידי "היכל הקודש" שרביז"ל בונה בכל דור ודור, (עיין לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ט) בוודאי ראוי להם לשמוח יותר ויותר, כי תהלה לאל אצלינו אין שום חכמות כלל, אצלינו דיבור מרביז"ל הולך עד הסוף במסירות נפש הכי גדולה, כגון רביז"ל רצה שנתבודד כל היום כולו מהרגע שפותחים את העינים מהשינה, ועד הרגע שסוגרים את העינים כשהולכים לישון, זהו זה! אין חכמות כלל! אדם צריך להרגיל את עצמו לדבר עם הקדוש ברוך הוא ולהתייעץ עמו יתברך כל מה שהוא צריך בגשמיות וברוחניות גם יחד, ואי אפשר לחיות בלי תפלה, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ט') עיקר החיות מקבלים מהתפלה, כמו שכתוב (תהלים מ"ב) "תפלה לאל חי", כי כל החיות שלנו מקבלים רק על ידי תפלה, וכן בענין סדר דרך הלימוד לקבוע לעצמו קביעות חזקה ללמוד בכל יום שיעור בתנ"ך, במשניות, בגמרא בבלי ירושלמי תוספתא ובפוסקים רמב"ם טור ושולחן ערוך וכו', וכל ספרי המדרשים, זוהר ותיקונים וכו', ופלא על גבי פלא שאף בין אנשי שלומינו הענין ההתבודדות קיבלו, מה שהעולם לא קיבלו וכו', ואדרבה זה נראה להם מוזר לדבר אל הקדוש ברוך הוא וכו', אותו דבר פלא על גבי פלא את סדר דרך הלימוד גם בין אנשי שלומינו לא מקבלים את זה וכו' וכו', אותו דבר בענין הפצת מעיינות החכמה חוצה שהזהירנו על זה מוהרנ"ת ז"ל מאד מאד, וארבע ימים לפני הסתלקותו הניח לנו צוואה שהעובדה שלכם יהיה "יפוצו מעיינותיך חוצה", וגם רביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן ר"ט) שכל התורות והשיחות שלו אינם בשבילנו לחוד. כי אם "את אשר ישנו פה ואשר איננו פה" (דברים כ"ט י"ד) (ועיין ברש"י שפירש ואשר איננו פה, ואף עם דורות העתידים לבוא, והבן). וכמה פעמים דברנו עמו מענין זה ורמז לנו בדבריו להודיע לדורות הבאים את כל מעשי השם הגדול שעשה עמנו. ופעם אחת אמר בפירוש: גם לבניכם תודיעו את כל התורות והשיחות הנפלאות והנוראות והמעשיות וכיוצא בהם אשר גילה לנו, ואמר אז זה הפסוק בהתלהבות גדול כגחלי אש, (דברים ד' ט') "והודעתם לבניך ולבני בניך" (ואמר בזו הלשון: אייערע קינדער זאלט איר מודיע זיין וואס דא האט זיך גיטאן) ואמר ברתת וזיע בהתלהבות נורא "והודעתם לבניך ולבני בניך"; ורצה שניסע נסיעות רחוקות כדי לקרב בני אדם אליו יתברך, ומובא (חיי מוהר"ן סימן תקמ"ג) שרביז"ל הזהירנו מאד לקרב נפשות להשם יתברך, להשתדל לדבר הרבה עם בני אדם כדי לעוררם ולהשיבם לקרבם להשם יתברך, ורצונו היה אפילו לדבר עם בני העולם שיחות חולין בעסקי העולם, אולי יצמח ויתגלגל מזה דיבורים שיעוררו אותם להשם יתברך, ואפילו אם לא יפעל כי אם תנועה בעלמא, שיכנוס בהם איזה הרהור תשובה או התעוררות לפי שעה, גם כן טוב מאד, מכל שכן שיכול להיות שברבות הימים כשידבר עמהם ויחזור וידבר, אולי יזכה לעוררם באמת להשם יתברך ולקרבם לעבודתו יתברך, אשר אין דבר גדול מזה וכו', וקרא את אנשי שלומינו שלא רוצים לעשות בזה עצים יבשים שלא מוציאים פירות וכו', וביזה אותם מאד וכו', עיין שם, ותהלה לאל כל תלמידי "היכל הקודש" עוסקים בזה בשלימות בתכלית השלימות, ולכן ראוי לנו מאד מאד לשמוח שאנחנו יודעים מרבי אמת כזה, רבי שמחזק ומעודד ומשמח אותנו, ולא להתבייש מאף אחד שאומר אחרת, כי מה יש לאדם עם הזולת? יבוא היום שנצטרך לצאת מזה העולם ולא ישאר מאתנו רק את הטוב שאנחנו זוכים לקבץ וללקט במשך חיינו הקצרים וכו' וכו', כי דוד המלך אומר (תהלים צ') "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה", ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ס"א) שהשבעים שנה פורחים לאדם כמו רבע שעה, ולכן אשרי אדם שמנצל את הזמן היקר שלו בשיחה בינו לבין קונו, וזוכה לדבק את עצמו בו יתברך, ואמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה צ"ו סימן ב') כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף דכתיב (תהלים ק"ד) כצל עובר, ואין מקוה, ואין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים; ואמר התנא הקדוש (אבות פרק ו') לפי שבשעת פטירתו של אדם. אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות. אלא תורה ומעשים טובים בלבד, וכן אמר אליהו (תנא דבי אליהו רבה פרק ט"ו) לפי שכל המרבה שיחות ותפילות, הם המלווים אותו עד שיגיע לבית עולמו; אין עוד דבר שמלווה את האדם עד הרגע האחרונה כמו השיחה בינו לבין קונו, שום דבר בעולם אדם לא לוקח עמו לעולם הבא עולם הנצחי, אלא תורה ותפלה ומצוות ומעשים טובים, שעשה וסיגל בימי חייו הקצרים, רואים בחוש אדם יכול לחיות שבעים שמונים שנה ורק חי מגניבות וגזילות ועושק וכו', ועושה עוולות לאנשים וכו', מדבר לשון הרע רכילות וליצנות על חשבון הזולת וכו', ופתאום קוראים אותו כבר למעלה והוא צועק רגע יש לי עוד הרבה מה לתקן וכו' וכו', ולא מועיל לו שום דבר, אלא מוכרח ללכת וכו', ואחד זוכה שבימי חיי הבלו השבעים שמונים שנה שיש לו בזה העולם שפורחים כרבע שעה, זכה במשך כל ימי חייו לטייל ולהיות בכל חלקי התורה הקדושה, ולא הטעה את עצמו כלל, וכן התפלל כל יום במנין את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית, וכן עסק בהרבה צדקה וחסד שעזר לאנשים, והעולה על הכל שגילה ופירסם את רביז"ל בעולם וכו', אזי מה יש לו לפחד כבר, בשעה שרביז"ל אמר (חיי מוהר"ן סימן רכ"ה) מה אתם צריכים לדאוג כשאני הולך לפניכם? וכמובן זה נאמר רק על מי שציית את רביז"ל בכל יום ויום, והחזיק מעמד בכל הצרות והיסורים והמרירות שעוברים עליו מדי יום ביומו וכו' וכו', ואני רואה פה ביבנאל מה אדם מסוגל לעקור את היהדות זה ארבעים שנה וכו', והוא שורף לנו את כל הפסיעות איפה שאנחנו רק פוסעים וכו', שם מקלות בהגלגלים וכו', מונע ומעכב מתושבי המקום את היהדות, ובפרט מאנשי שלומינו וכו' וכו', הוא לוחם באנשי שלומינו בצורה איומה באכזריות שלא יאומן כי יסופר וכו', כי הוא המסית ומדיח נגדינו, ומקומם את תושבי המקום עלינו מאז שנכנסנו לגור פה וכו' וכו', אף על פי כן כבר אמר רביז"ל 'נצחתי ואנצח' שמדתו נצח, 'ולא תנצחו אותי'.הקדוש ברוך הוא יעזור שתמיד נשאר אצל רביז"ל ונרבה בלימוד תורה הקדושה, ותמיד נתבודד עמו יתברך, והעולה על הכל להפיץ את אור רביז"ל בכל העולם כולו.
|
||
בעזה"י יום ד' לסדר וירא י"ב חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י ראה לחזק את עצמך ביתר שאת ביתר עוז בכל מה שעובר עליך וכו', העיקר תמיד רק תכניס במח מחשבתך את אמתת מציאותו יתברך, ואז כל החיים שלך ישתנו לגמרי, כי אי אפשר להסביר מעלת האדם שתמיד חושב רק ממנו יתברך, שעל ידי זה נטהר מכל מיני רע שנדבק בו, וזה הלימוד העמוק שרביז"ל מלמד אותנו איך שנעתיק את מחשבתינו מהבלי העולם הזה, ונחשוב רק ממנו יתברך, ותמיד נדבר אחד עם השני מהקדוש ברוך הוא, אשר אין עוד דבר יותר חשוב מזה, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"א) במקום שאדם חושב שם כל האדם, וכן כתוב (משלי ב' ו') "מפיו דעת ותבונה", מהפה של האדם יכולים להכיר את כל האדם, כי כך אמר החכם "הלשון הוא קולמוס הלב", וכן אמר "הלשון שער המטמון", היינו הלשון מגלה מה שיש בלב וכו', ותכונות הנפש של האדם, ולכן אם רוצים לראות ולהתבונן באדם איפה הוא אוחז? ומה הוא חושב? צריכים תמיד לשמוע את הדיבורים שלו מה הוא מדבר? ואיך הוא מדבר? וממה הוא מדבר? ורביז"ל רצה מאד מאד שתמיד נדבר דיבורי אמונה והשגחה פרטיית וסיפורי צדיקים, שבפירוש אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רל"ד) שעל ידי זה נטהר מחשבתו, וזוכה על ידי זה שמח מחשבתו תהיה דבוקה באין סוף ברוך הוא תמיד.
|
||
בעזה"י יום ה' לסדר וירא י"ג חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתהיה רק שמח, הס"מ נשלח לזה העולם רק כדי להעלים ולהסתיר ולהחשיך את עיני האדם שלא יראה את הקדוש ברוך הוא וכו', וזה הבחירה של אדם, או לשמוע בקול הס"מ וללכת אחריו כמו שור לטבח וכו', או לשמוע להיצר טוב שמושך את האדם להיות תמיד בשמחה, ולהתפלל את השלוש תפלות הקבועות מאנשי כנסת הגדולה שחרית מנחה ערבית במנין דייקא, ולקבוע לעצמו עיתים לתורה, קצת מקרא, קצת משנה, קצת גמרא, קצת מדרש, קצת זוהר, קצת תיקונים, קצת הלכה וכו' וכו', ובזה עוברים את היום, והנה עוד יום, והנה עוד יום, ושמחים ועליזים שזכינו להבראות מזרע ישראל, ואפילו שאנחנו כמו שאנחנו אף על פי כן יש בנו טוב הרבה, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" מאי רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; ואמרו (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום. קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו. תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם".
|
||
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר וירא י"ד חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י חסדי השם יתברך שהנה אנחנו נכנסים בעוד שבת שזה שמחה הכי גדולה, כי באמת אם היינו זוכים לדעת מה זה שבת? היינו רוקדים כל השבת, כי בשבת אז כביכול הקדוש ברוך הוא בלי שום לבושים, ויכולים להתקרב אליו תיכף ומיד, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ס"ז) ששבת הוא סוד 'ראיה', כי שבת כביכול הוא העין של הקדוש ברוך הוא, שהוא מסתכל עלינו דייקא על ידי שבת, בסוד (שמות ט"ז כ"ט) "ראו כי הוי"ה נתן לכם השבת", ומובא בתיקוני זוהר (תיקון ע') ש' תלת ענפי תלת גוונין דעינא, ב"ת דשבת דא בת עין; היינו שבת הם שתי אותיות, ש' יש בו שלוש קווין כנגד שלוש צבעים שיש בתוך העין, ב"ת זה בת עין השחור שבעין, היינו כביכול שעל ידי שבת הקדוש ברוך הוא שומר ומסתכל עלינו בששת ימי השבוע, כי כל השפעה על האדם נמשך רק על ידי שבת, ולכן שבת כל כך חמור וכו', ולהיפך שבת כל כך קדוש וכו', כי כביכול דייקא דרך השבת, הקדוש ברוך הוא מסתכל עלינו, ולכן עלינו רק לשמוח כל השבת שאנחנו זוכים לשמור את השבת, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ז) צריך להזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת, כי מעלת וקדושת שבת גדולה ויקרה מאד, שאי אפשר לתאר ולשער כלל, וצריך לנהוג שמחה גדולה בשבת קודש, ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל, רק להתענג על השם יתברך, ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג, הן באכילה ושתיה, הן מלבושים כפי מה שיוכל, כי אכילת שבת כולה רוחנית כולה קודש, ועולה למקום אחר לגמרי מאכילת חול, ואם היית יודע מה זה להיות בשמחה בשבת, לא היית מפסיק לרקוד כל השבת מרוב שמחה שאתה יהודי מאמין בו יתברך, והיה השבת יקר בעיניך, ואל תיקח את זה בקלות, כי על ידי שבת מוחלין לאדם את כל עוונותיו, ומשפיעים עליו כל ההשפעות, ולכן ראוי לנו לשמוח מאד מאד בשבת, ולהשתדל להתפלל את השלוש תפלות במנין דייקא, וזה דבר של חיוב, כי בשבת אין דרך להתחמק מללא להתפלל במנין, כי בליל שבת אמרו חכמינו הקדושים (שבת קי"ט:) שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו; ואוי ואבוי אם אדם לא בא לבית הכנסת, איזה בושה יהיה לו שהמלאכים לא רואים אותו כלל וכו', [אבל זכור שצריכים להקדים לבוא לבית הכנסת בערב שבת לכל הפחות עשרים דקות לפני השקיעה, ואסור כבר לנסוע אז עם רכב], וכן בשבת בבוקר מוכרחים לבוא לבית הכנסת, כי אז צריכים לשמוע קריאת התורה שזה דבר גדול מאד מאד, כי בעת קריאת התורה אתה צריך לזכור טוב טוב שזה זמן של מתן תורה, כי מי ששומע את הבעל קורא לקרוא את כל פרשת השבוע, והוא אומר איתו בלחש, על ידי זה נמשך עליו הארת קבלת התורה בכל שבת מחדש, ובסעודה שלישית זה דבר מאד מאד גדול להתפלל במנין, ולאכול בצוותא חדא, וכך תיקן הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שיתאספו אז עם ישראל יחד בבתי כנסיות ובתי מדרשות ויאכלו ביחד בצוותא סעודה שלישית, ואחד מאנשי שלומינו יאמר אז דברי תורה מדיבורי רביז"ל, שיש בהם להחיות נפש כל חי, ואל יקל בעיניך דבר זה, כי אז הוא עת רצון גדול בשמים רעוא דרעווין רצון שברצונות, ויכולים לפעול אז דברים גדולים מאד אם מתחזקים יחד ואיש את רעהו יאמר חזק שאין למעלה מזה.
|
||
בעזה"י יום א' לסדר חיי שרה ט"ז חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתיקח את עצמך בידיך, וכל מה שעובר עליך ראה להסיח דעתך מזה, כמאמרם ז"ל (יבמות קכ"א.) אמר רבן גמליאל פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי עקיבא, וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה, אמרתי לו בני מי העלך, אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי; ופירש הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל שזה התחזקות עצומה על לימוד דף גמרא ליום, שזה דף של ספינה שמי שעובר עליו משברים וגלים, אזי שילמד דף גמרא בסדרת דף היומי, ועל ידי זה על כל גל וגל שעובר עליו ינענע את ראשו וכו', ובאמת אין לתאר ואין לשער את גודל הזכות של אדם שלומד בכל יום דף גמרא בסדרת הדף היומי, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין כ"ד.) במחשכים הושיבני כמתי עולם אמר רבי ירמיה זה תלמודה של בבל; ולכאורה איך יכולים לומר על תלמוד בבלי את הלשון הזה שהושיבני בחושך כמתי עולם? אלא הפירוש הוא אחרת, דייקא מחמת שאנחנו נמצאים בגלות מר מאד שחושך לנו ולא אור, והושיבו אותנו במחשכים, ואנחנו נדמים בגלות כמו מת, מה יכול להחיותינו? על זה אמר רבי ירמיה זה תלמודה של בבל, היינו ללמוד הרבה תלמוד בבלי, ואמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רי"ד) שהקליפה המחטאת את העולם בכל מיני לכלוך נקראת לילי"ת, שעולה כמספר תלמו"ד ועל ידי לימוד תלמוד מבטלים אותה לגמרי, והשם של הקליפה נקראת על שם יללה שאדם מילל מרוב צער ומרירות שעובר עליו, ומאבד לו את הרצון לשוב אליו יתברך, וכן נקרא על שם לילה, שאז הוא זמן חושך, ועל ידי לימוד תלמוד מאיר לו הלילה בסוד (תהלים קל"ט) "ולילה כיום יאיר", ולכן אשרי מי שלומד תמיד גמרא שהיא תלמוד, שעל ידי זה יאיר לו אפילו בגלותו המר, ויאיר עליו מלך הכבוד אורו יתברך.
|
||
שלום וברכה אל … נ"י
ראה להתחזק בכל מיני אופנים שבעולם, ואל תתן שהס"מ ישבור אותך ויפיל אותך בנוקבא דתהומא רבה וכו', כי בזה העולם אדם נמצא בסכנה גדולה מאד שלא ליפול מרוב חלישות הדעת שעובר עליו הן מעצמו, הן מאחרים וכו', ולכן צריכים להתחדש בכל פעם, וכבר כתב מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות השכמת הבוקר הלכה ג' אות ה') שצריכין להשתדל להתחיל בכל פעם מחדש. ולא תהיה העבודה ישנה אצלו, כי עיקר כח העבודה לזכות לעבוד את הקדוש ברוך הוא, הוא כפי ההתחלה, כמאמר החכם "אין חוזק כהתחלת החסידות", ועל כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש, כי אולי לא היתה התחלתו בתחילה כראוי וכו', על כן צריך להתחיל עתה מחדש דייקא.
וכן הוא בכל יום ובכל פעם צריכים לעשות התחלה חדשה, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) שגם בהתקרבות להצדיק צריך להיות בכל יום התחלה חדשה פן ואולי לא התקרב אל הצדיק עם אמת, ולכן כשבר ישראל מתחיל בכל פעם מחדש, אזי אף פעם לא ישבר משום דבר, כי הרגע שיודע שעדיין לא התחיל, ורק עכשיו הוא מתחיל מחדש, אזי מאיפה יפול? וזה צריכין לעשות כל בוקר, שיתחיל את היום מחדש כאילו עדיין לא היה לו היום הזה בזה העולם כלל, כי באמת בכל יום ויום בבוקר צריכין להתחיל לעסוק בעבודת השם יתברך מחדש, בסוד (איכה ג' כ"ג) "חדשים לבקרים רבה אמונתך", ותמיד ידמה בעצמו כאילו לא התחיל עדיין מעולם כלל להכנס בהקדושה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (ספרי דברים) על הפסוק (דברים ו') "אשר אנכי מצווך היום", בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים, וכן דרשו על פסוק (דברים כ"ז) "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם", שבכל יום יהיה דומה בעיניך כאילו היום באת עמו בברית.
נמצא שבכל יום צריכין להתחיל מחדש, וכן באמצע היום צריכים לעשות בכל פעם התחלה חדשה, כי בזה העולם צריכים התחדשות חדשה בכל פעם, ולא להסתכל על שום דבר וכו', ועיקר ההתחדשות צריכים בעבודת השמחה, כי אין לתאר ואין לשער את גודל הזכות של אדם שהוא תמיד שש ושמח, ומחזק את עצמו אפילו בהמצבים הכי קשים שרק עובר עליו, ובפרט בקיום מצוות מעשיות כגון ציצית ותפילין, שאז אדם צריך לשמוח מאד מאד עם המצוות, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלקיו; וככל שאדם שש ושמח עם המצוות שעליו, על ידי זה הוא נכלל באין סוף ברוך הוא, כי המצוות הם רצונו יתברך, וכשאדם מקיים את רצונו יתברך בשמחה עצומה, על ידי זה הוא נכלל בו יתברך, וכמו כן צריכים להזהר מאד מאד בברכת המזון שיהיה בשמחה עצומה כי עליך לדעת שסגולה לפרנסה לברך ברכת המזון מתוך הסידור דייקא, ובקול ובשמחה, וזה מסוגל לעשירות נפלאה, כמו שכתוב (משלי י') "ברכת הוי"ה היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה", היינו שמברך את ברכת המזון בשמחה עצומה, זה מסוגל לעשירות, וכן להזהר מאד על נטילת ידים וכו', ולכן מהיום והלאה תקפיד מאד מאד על נטילת ידים כשאתה קם בבוקר וכו', וכן כשיוצאים לשירותים וכו', וכן לפני האכילה ליטול ידים עם נטלה דייקא וכו', כי נטילת ידים מסוגלת להנצל מעניות, כי ע'ל נ'טילת י'דים ראשי תיבות ע'נ'י', מי שמזלזל בנטילת ידים נעשה עני, ואמרו חכמינו הקדושים (שבת ס"ב:) אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא; [אני נטלתי ידי עם מלא מים, נתנו לי חופנים מלא טוב, כי רב חסדא היה עשיר גדול מאד, והכל בזכות נטילת ידים שהיה מקפיד על זה], ואמרו חכמינו הקדושים (שם) כל המזלזל בנטילת ידים בא לידי עניות, וכך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קנ"ח סעיף ט') צריך ליזהר בנטילת ידים שכל המזלזל בנטילת ידים חייב נידוי ובא לידי עניות ונעקר מן העולם; ולכן אני מאד מבקש אותך שתקפיד על נטילת ידים עם שפע, ועל ידי זה תזכה לעשירות גדולה מאד מאד, וכן לברך ברכת המזון בקול גדול כדי שהילדים שלך ישמעו מה זה ברכת המזון בקול? וכן נהגו אנשי שלומינו לברך ברכת המזון בהתעוררות גדולה מאד מאד, כי רביז"ל אמר (ספר המדות אות אכילה חלק ב' סימן ג') על ידי ברכת המזון נתוודע השם יתברך בעולם; אשרי מי שמקיים את זה ואז אל רב טוב הגנוז יזכה, ואל יקל בעיניך דבר זה כי חכמינו הקדושים הקפידו על זה מאד מאד, וכן קודם השינה תאמר קריאת שמע שעל המיטה על פי סדר האריז"ל שהוא תיקון מאד מאד גדול להנשמה, ומי שקורא קריאת שמע שעל המיטה על פי סדר האריז"ל, צריך לדעת שמוחלין לו על כל עוונותיו, כמובא (לקוטי הלכות קריאת שמע שעל המיטה הלכה ב'), וחכמינו הקדושים אמרו (ברכות ה.) כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר (תהלים קמ"ח) "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", ואמרו (שם) כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין הימנו שנאמר (איוב ה' ז') "ובני רשף יגביהו עוף", הרי שלך לפניך מעלת הקורא קריאת שמע שעל המיטה, וזה צריך הן הגבר והן האשה והן הילדים לקרוא קריאת שמע שעל המיטה, ועל ידי זה יהיו שמורים ממזיקים וממשחיתים, ואל יקל בעיניך שתי דברים אלו, כי אין עוד דבר שאדם מזלזל בה כמו לברך ברכת המזון מתוך הסידור, וכן לקרות קריאת שמע שעל המיטה על פי סדר האריז"ל מתוך הסידור, ובשביל זה אדם סובל מה שסובל, ומלבד זאת ראה למסור את נפשך רק להיות בשמחה עצומה, כי השמחה זה עיקר ההתחזקות של אדם, וככל שאדם שש ושמח יותר, הוא נכלל יותר באין סוף ברוך הוא, כי אי אפשר להשיג רוחניות אלקות אלא על ידי שאדם שש ושמח עם הנקודות טובות שיש בו, ואשרי מי שזוכה לקבוע עיתים בתורה, ללמוד בכל יום מקרא משנה גמרא מדרש הלכה ואגדה וכו', ובשעה שלומד צריך להיות מאד מאד שש ושמח שלומד חכמתו יתברך שהיא התורה הקדושה אשר אין למעלה מזה ללמוד תורה בשמחה עצומה, שאז אין לו מה להתפחד משום בריה שבעולם, וכך מובא בזוהר (ואתחנן ר"ס.) תא חזי כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא, וכמה הוא עלאה על כלא, דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעלאי ומתתאי, ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא, בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ויליף מיניה בכל יומא, דהא אורייתא תוליף לבר נש למיזל בארח קשוט, תוליף ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה לבטלא ההיא גזרה, דאפילו אתגזר עליה דלא יתבטל האי גזרה, מיד אתבטל ואסתלק מניה, ולא שריא עליה דבר נש בהאי עלמא, ובגין כך בעי ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולא יתעדי מינה, הדא הוא דכתיב (יהושע א' ח') "והגית בו יומם ולילה", ואי אתעדי מינה דאורייתא, או אתפרש מינה, כאלו אתפרש מאילנא דחיי [בוא וראה כמה הוא חזק כח התורה, וכמה הוא עליון על הכל, שכל מי שמשתדל בתורה אינו פוחד מעליונים ותחתונים, ולא פוחד ממקרים רעים שבעולם, מפני שהוא אוחז בעץ החיים ואוכל ממנו בכל יום, שהרי התורה מלמדת את האדם ללכת בדרך אמת, מלמדת אותו עצה כיצד ישוב לפני רבונו, ואפילו יגזר עליו מיתה, הכל יתבטל ויסתלק ממנו, ולא שורה עליו, ועל כן צריך להשתדל בתורה יומם ולילה ולא יסור ממנה, זהו שכתוב (יהושע א') "והגית בו יומם ולילה", ואם מסיר ממנו את התורה או פורש ממנה, כאילו פורש מן החיים].
|
||
בעזה"י יום ג' לסדר חיי שרה י"ח חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתחדיר בעצמך את אמתת מציאותו יתברך, כי אי אפשר לתאר ולשער את גודל הזכות של שאדם שתמיד רק חושב ממנו יתברך, שזה המדריגה שבר ישראל צריך להגיע בזה העולם לבטל את כל ישותו וגיאותו ומציאותו וכו', לגבי אין סוף ברוך הוא, וככל שמבטלים את עצמם אליו יתברך, אז מאירה עליו השכינה בגילוי נורא ונפלא מאד שאי אפשר לתאר ולשער כלל, ואל כל זה יכול כל בר ישראל לזכות לזה אם הוא רק יציית את דברי רביז"ל שאמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ו') צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, כי זה תלוי בזה, כפי שאדם מרבה בכבוד המקום ממילא נתבטל כבודו לגמרי, ואז הכל הולך לו כבר כמו שהוא רוצה, וכמאמר התנא הקדוש (אבות פרק ב') בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים לרצונך, כי הרגע שאדם מבטל את כל כולו להקדוש ברוך הוא, אזי הוא לא נמצא בזה העולם, ואז מאיר עליו אורו יתברך וכולם מתבטלים לפניו ביודעים ובלא יודעים, וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קל"ו) שהאדם צריך לבטל כל מדה ומדה ממדות הרעות שנדבק בו וכו', עד שיתבטל לגמרי כאין ואפס. כי בתחילה צריך לבטל מדה זאת עד שתהיה כלא ממש, ואחר כך מדה אחרת עד שתהיה גם כן לא, וכן כל המדות עד שיהיו כולם כלא היו. וכפי מה שמבטלין כל מדה ומדה, כמו כן מאיר ומתגלה עליו כבוד השם יתברך, כי עיקר האור הוא כבודו יתברך, כמו שכתוב (יחזקאל מ"ג ב') "והארץ האירה מכבודו", אך כשמעמידין דבר גשמי כנגד דבר רוחני, עושה צל. וכפי גשמיות וגודל הדבר שעומד כנגד הדבר, כמו כן נעשה צל, כגון כשמעמידין מקל נגד אור השמש, עושה צל קטן כפי מדת המקל, אבל כשמעמידין דבר גדול יותר נגד השמש, עושה צל גדול ביותר. וכן כשמעמידין בית גדול עושה צל גדול יותר ויותר. והצל הוא הסתרת והעלמת האור כידוע. ועל כן כפי מה שהאדם משוקע באיזה מדה ותאוה רעה וכו', כמו כן עושה צל כנגד אור כבודו יתברך, וכמו כן נעלם ממנו אורו יתברך, אבל כשמבטל המדות והתאוות רעות וכו', כפי הביטול כן נתבטל הצל, וכמו כן נתגלה אור כבודו יתברך. עד שזוכה שיתבטל הצל לגמרי, עד שיהיה הכל לא ואין ואפס. ואז יתגלה כבודו בכל הארץ. כי לא יהיה שום דבר שיסתיר האור ושיעשה צל, וזהו "מלא כל הארץ כבודו". היינו על ידי שמחזיק את עצמו כלא על ידי זה נתגלה כבודו בכל הארץ, כי אין דבר שיסתיר אור כבודו יתברך ויעשה צל.
|
||
בעזה"י יום ד' לסדר חיי שרה י"ט חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י ראה לחזק את עצמך בכל יום ויום מחדש, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (קידושין ל:) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהלים ל"ז) "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו, ואמר על זה מוהרנ"ת ז"ל איך הקדוש ברוך הוא, עוזרו? על ידי ששולח בכל דור ודור צדיקים שהם מחזקים ומעודדים ומשמחים את נשמות ישראל, ולכן עלינו להתחזק באמונת חכמים שזה היסוד ביהדות, כי בלי אמונת חכמים אין אמונה בהקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (שמות ט"ז) "ויאמינו בהוי"ה ובמשה עבדו", ואמרו חכמינו הקדושים (מכילתא בשלח) אם במשה האמינו בהוי"ה לא כל שכן, אלא אי אפשר לבוא לאמונה בהקדוש ברוך הוא אלא על ידי "משה עבדו", ולכן עלינו לשמוח מאד מאד שזכינו להתקרב אל רביז"ל, ועלינו לקבוע קביעות חזקה בלימוד ספרי רביז"ל בכל יום ויום, ובפרט להתמיד בספרו הקדוש והנורא "לקוטי מוהר"ן", שבפירוש רצה מאד מאד רביז"ל שנלמוד את ספרו עד שיהיה שגור על פיו, וכבר נשמע מפיו הקדוש שאמר (חיי מוהר"ן סימן שמ"ו) שהספר הקדוש שלו לקוטי מוהר"ן שיצא בעולם הוא אתחלתא דגאולה, ואמר מאחר שיצא בעולם אני חפץ מאד שילמדו אותו, כי צריכים ללמוד אותו הרבה עד שיהיה שגור בעל פה, כי הוא מלא מוסר והתעוררות גדול מאד להשם יתברך אשר אין ערוך אליו, אחר כך אמר בפירוש שהלימוד בחיבוריו הקדושים הוא אתחלתא דגאולה; ואמר (חיי מוהר"ן סימן שמ"ט) שיכולין להיות נעשה בעל תשובה גמור על ידי לימוד הספר שלו וכו', ואמר שיהיו בני אדם שילמדו ויתפללו על ידי הספר הזה וכו', ואמר שמי שישב ויעסוק בספריו רק בלי קנטור ונצחון, ויסתכל בו באמת אז בודאי יהיו נבקעין אצלו כל גידי קשיות לבבו. ואמר בזו הלשון: "סע וועט אים אלע אדערן טרענען" [שיפתח קשיות גידיו]; ולכן אשרי מי שלומד בכל יום אפילו מאמר אחד בספר הקדוש והנורא "לקוטי מוהר"ן" ואומר עליה התפלה מ"לקוטי תפלות", ורק בזה הוא נחשב מקורב אל רביז"ל, כי כך אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"ב) אשר פניו שכלו ונשמתו נמצאים בתוך הספר, ולכן כל מי שרוצה לראות את רביז"ל, עליו להתמיד בספרו הקדוש "לקוטי מוהר"ן" עד שיהיה שגור על פיו, כי אחרת הוא מטעה את עצמו לגמרי, והעיקר להיות בקי בשיחותיו הקדושים שבספרי "שיחות הר"ן" "חיי מוהר"ן" שרשמם מוהרנ"ת ז"ל, אשר בפירוש אמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן שנ"ח) שבכל שיחה ושיחה שהיה משיח ומדבר עמנו יכולים להיות על ידה איש כשר, ואפילו צדיק גמור כל ימי חייו כמו שאני רוצה (אזוי וויא איך מיין איין גוטער יהוד) אם ירצה לילך עמה לקיים כפי שיחתו הקדושה, [וכתב על זה מוהרנ"ת ז"ל (שם) וגם אפילו עכשיו כשלומדין דבריו הקדושים יש להם גם כן כח גדול לעורר להשם יתברך לזכות לדרכי השם באמת, למי שישים לבו היטב לדבריו ולשיחותיו הקדושים הנאמרים בספריו הקדושים, כי כל שיחה שלו היא התעוררות נפלא ונורא מאד ודרך ישרה ונכונה מאד לעבודת השם יתברך לכל אחד לפי מדריגתו יהיה באיזה מדריגה שיהיה. אפילו מי שהוא במדריגה עליונה מאד יכול לקבל דרך ישרה ועצות נפלאות מכל שיחה ושיחה שלו. וכן להיפך מי שהוא בתכלית מדריגה התחתונה חס ושלום באיזה מקום שרק לא יהיה, יכול לקבל דרך ישרה ועצות נכונות מכל שיחה ושיחה שלו למלט נפשו מני שחת, ולשוב אל השם יתברך באמת אם ישים לבו לדבריו היטב, ויקיים אותם באמת ובתמימות בלי שום חכמות, אשרי מי שיאחז בהם.]
|
||
בעזה"י יום ה' לסדר חיי שרה כ' חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז, ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך ותעשה התחלה חדשה בכל פעם, כי זה עיקר השלימות להתחיל בכל פעם מחדש כאילו עדיין לא התחיל, כי כך אמר החכם "אין חוזק כתחילת החסידות", ולכן צריכים בכל פעם לעשות התחלה חדשה, וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) שגם בהתקרבות אל הצדיק צריכים לעשות בכל פעם התחלה חדשה כאילו עדיין לא היה מקורב אל הצדיק האמת, אשר לפי גדולת רביז"ל וכפי מה שהוא רוצה להחדיר בנו וכו', גילוי אלקות בתכלית מדריגה עליונה שאין למעלה מזה וכו' וכו', עדיין לא התחלנו להתקרב אל רביז"ל, ולכן צריכים לעשות בכל פעם התחלה חדשה הן בהתקרבות אל הקדוש ברוך הוא, והן בהתקרבות אל הצדיק האמת, וכך תמיד יעלה מעלה מעלה, ובאמת עליך לדעת שבשמים מפילים בני אדם כדי שיוכל לעשות התחלה חדשה בכל פעם, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רס"א) כשנופל אדם ממדריגתו ידע שמן השמים הוא, כי ההתרחקות היא תחילת ההתקרבות, על כן נפל שיתעורר להתקרב להשם יתברך, ועצתו שיתחיל מחדש להכנס בעבודת השם יתברך, כאילו לא התחיל עדיין כלל מעולם, וזה כלל גדול בעבודת השם יתברך, שצריכים ממש בכל יום להתחיל מחדש; ולכן אסור להתייאש בשום פנים ואופן, וכל מה שעובר עליך וכו' וכו', כי הקדוש ברוך הוא אוהב אותך מאד מאד, ומובא בזוהר (נשא קכ"ו.) כמה חביבין אינון ישראל קמי קודשא בריך הוא, דבכל אתר דאינון שריין, קודשא בריך הוא אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון, [כמה חביבים הם עם ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שבכל מקום שהם נמצאים, הקדוש ברוך הוא נמצא ביניהם מפני שלא עוזב את האהבה מהם], מה כתיב (שמות כ"ה ח') "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ועשו לי מקדש סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, והא אוקמוה, ושכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא בר נש דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא; [כל בית הכנסת נקרא מקדש, והשכינה נמצא שם, אשרי האיש שנמצא בבית הכנסת מהעשרה ראשונים, כי בזה הוא משלים מה שמשלים וכו', והוא מקדש הראשון עם אור השכינה], ולכן אני מאד מבקש אותך שתמסור את נפשך להתפלל את השלוש תפלות במנין דייקא, ואל תיקח את זה בקלות, כי אי אפשר לתאר ולשער את גודל הזכות שיש לאדם שמתפלל את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית במנין דייקא, שאז הוא עת רצון, כמאמרם ז"ל (ברכות ח.) מאי דכתיב (תהלים ס"ט) "ואני תפלתי לך הוי"ה עת רצון" אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין; ולפני כל תפלה תכניס כמה פרוטות לצדקה, שאמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא י.) רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר דכתיב (תהלים י"ז ט"ו) "אני בצדק אחזה פניך", וכן נפסק ברמב"ם (פרק י' מהלכות מתנות עניים הלכה ט"ו) גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה ואחר כך מתפללין שנאמר (תהלים י"ז ט"ו) "אני בצדק אחזה פניך" וכן נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן צ"ב סעיף י') טוב ליתן צדקה קודם תפלה: ולכן אשרי ואשרי מי שנזהר לפני כל תפלה להכניס כמה פרוטות לצדקה, שאז נכון יהיה לבו בטוח שלא יחזור תפילתו ריקם, וזכור גם זכור שבבית הכנסת שם משכן השכינה, ולכן אם תבוא בכל יום לבית הכנסת, תמשיך על עצמך השגחה ממנו יתברך, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות ו:) כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקדוש ברוך הוא משאיל בו; היינו בזה שאדם רגיל לבוא להתפלל את השלש תפלות מידי יום ביומו, על ידי זה הוא ממשיך על עצמו השגחתו הפרטי פרטיית, שהקדוש ברוך הוא משגיח עליו, ואם יום אחד הוא לא בא, כבר הקדוש ברוך הוא מתעניין כביכול למה הוא לא בא? ומשלים לו את חסרונו וכו', הרי שמשתלם להתפלל במנין, שעל ידי זה ממשיך על עצמו השגחה עליונה, ואל יקל בעיניך דבר זה כי בנפשך היא, ואף שזה בא לך מאד מאד קשה לבוא בכל יום מחדש לבית הכנסת ובפרט שלוש פעמים, אבל אתה צריך לזכור שבבית הכנסת שם משכן השכינה, ושם הוא הבית המקדש מעט, כמאמרם ז"ל (ילקוט תהלים רמז תרנ"ט) כל שאינו נכנס לבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לבית הכנסת לעולם הבא, והמתפלל בתוכה בעולם הזה, כאילו מתפלל בבית המקדש, שנאמר (יחזקאל י"א ט"ז) "ואהי להם למקדש מעט", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (מגילה כ"ט.) אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות; כי עכשיו הבתי כנסיות והבתי מדרשות הם הבית המקדש, כמאמרם ז"ל (שיר השירים רבה פרשה ה' סימן ב') אני ישנה מבית המקדש ולבי ער לבתי כנסיות ובתי מדרשות; ולכן תעשה כל מה שביכלתך אפילו במסירות נפש לבא שלש פעמים בעולם לבית הכנסת, ועל ידי זה אפילו שתהיה מלא עוונות חס ושלום, בזכות שאתה נכנס בבית הכנסת להתפלל את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית, הקדוש ברוך הוא ימחול לך על הכל, כמאמרם ז"ל (ילקוט בלק רמז תשע"א) מה נחלים הללו בני אדם יורדין לתוכן כשהן טמאין וטובלין ועולין טהורין, כך בתי כנסיות ובתי מדרשות בני אדם נכנסין לתוכן כשהם מלאים עוונות, ויוצאים מלאים מצוות; ולכן צריכים מאד מאד לשמור לכבד בית הכנסת, לראות שהבית הכנסת תמיד יהיה נקי, בגשמיות תשתדל לא לזרוק שום ניירות או כוסות וכו', על ריצפת בית הכנסת, וכן ברוחניות צריכים מאד מאד לשמור לא לדבר בטלפון, ולא לעשן, ובפרט לא לדבר דברים בטלים, כי זה מאד מאד חמור כמובא (זוהר תרומה קל"א:) ומאן דאשתעי בבי כנישתא ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל דאחזי דלית ליה אלהא. ולא אשתכח תמן ואנהיג קלנא בתקיפא עלאה; [ומי שמדבר בבית הכנסת אוי לו שמראה פירוד, אוי לו שגורע מהאמונה, אוי לו שאין לו חלק באלוקי ישראל, כי מראה שאין אלוק והוא אינו נמצא שם, ולכן הוא לא מפחד ממנו ונוהג בבזיון בתיקון העליון שלמעלה], ולכן ראה לקיים את כל זה בתמימות ובפשיטות גמור, אשר בזה תלוי כל היהדות, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ב) שעיקר היהדות הוא תמימות ופשיטות, ולכן אם הזוהר כל כך מקפיד לא לדבר דברים בטלים בבית הכנסת שזה מבזה את השכינה, בוודאי צריכים להקפיד על זה מאד מאד, ולדעת שבבית הכנסת לא עושים שום עסקים, ולא מדברים שום דברים בטלים.
|
||
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר חיי שרה כ"א חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י ראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז כי הנה נכנס שבת חדש שעדיין לא היה בעולם, ועלינו נפל חובת היום לשמוח בשבת זו על המתנה שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, כמאמרם ז"ל (שבת י:) אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם; ואמרו צדיקים שזכי השמיעה שומעים את זה כל ערב שבת איך שמשה רבינו מכריז ומודיע לעם ישראל שהנה שבת קודש בא, ותשתדלו מאד לשמור את השבת, כי שבת היא הכלי לקבל בה את כל הברכות, ורביז"ל הזהירנו מאד מאד על דבר זה לשמוח בשבת, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ז) צריך להזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת, כי מעלת וקדושת שבת גדולה ויקרה מאד, שאי אפשר לתאר ולשער כלל, וצריך לנהוג שמחה גדולה בשבת קודש, ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל, רק להתענג על השם יתברך, ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג, הן באכילה ושתיה, הן מלבושים כפי מה שיוכל, כי אכילת שבת כולה רוחנית כולה קודש, ועולה למקום אחר לגמרי מאכילת חול, ואם היית יודע מה זה להיות בשמחה בשבת, לא היית מפסיק לרקוד כל השבת מרוב שמחה שאתה יהודי מאמין בו יתברך, והיה השבת יקר בעיניך, ורואים שדייקא בערב שבת הס"מ עושה מריבות בין הבעל והאשה וכו', כי הוא מאד מאד מפחד שבר ישראל יכנס בשבת בשמחה עצומה, ועל ידי זה יפעל אצלו יתברך כל מה שהוא רוצה, ובפרט פרנסה בנקל שזוכים על ידי שאדם שש ושמח כל השבת, כמאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה י"א סימן א') על הפסוק (משלי י') "ברכת הוי"ה היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה" ברכת הוי"ה היא תעשיר זו השבת, שנאמר (בראשית ב' ג') "ויברך אלקים את יום השביעי"; ולכן דייקא בערב שבת יש מתחים גדולים בבית וכו', כי הס"מ רוצה שיהיה רק מריבות בבית בין הבעל והאשה וכו', וכך תופס אותם במלכודת, ואחר כך סובלים מה שסובלים במשך השבוע, ולכן מובא מהגאון החיד"א זי"ע (בספרו "עבודת הקודש" מורה באצבע אות ק"מ) בערב שבת בעלות המנחה הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו ומשרתיו וכו', והסטרא אחרא טורח מאד לסכסך ולחרחר ריב וכו', ולכן כל איש ירא השם יכוף את יצרו, וימנע מכל הקפדה וכעס ומחלוקת, ואדרבה יאיר פניו לבקש שלום, עיין שם, ואמרו (גיטין נ"ב.) הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי, איקלע רבי מאיר להתם עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא, שמעיה דקאמר ווי דאפקיה רבי מאיר לההוא גברא מביתיה; [היו שתי אנשים שרבו ביניהם כל ערב שבת, והתנא רבי מאיר הגיע למקום ההוא והתיישב ביניהם, וכמובן לפניו התביישו מלריב והפסיקו לריב, אז שמעו קול שהשטן אמר ווי לי שגירש אותי מהבית הזה], הרי שלך לפניך איך שצריכים לשמור כבר בערב שבת שלא יהיה שום מריבות או ויכוחים עם אף אחד, ומכל שכן עם אשתו וילדיו וכו'.
|
||
בעזה"י יום א' לסדר תולדות כ"ג חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתעשה כל מיני אופנים שבעולם רק להיות בשמחה, כי השמחה זה הגאולה בגשמיות וברוחניות גם יחד, אנשים חושבים כשאומרים למישהו להיות בשמחה, זה סתם אימרה פשוטה וכו', אבל באמת רביז"ל גילה לנו בפירוש ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כחו. וכל החולאת הבאין על האדם, כולם באין רק מקלקול השמחה וכו', וכפי קלקול השמחה והניגון, כן בא החולאת על האדם, וגם חכמי הרופאים האריכו בזה, שכל החולאת על ידי מרה שחורה ועצבות, והשמחה הוא רפואה גדולה בין בגשמי בין ברוחני, וצריך להתגבר מאד בכל הכוחות, להיות אך שמח תמיד. כי טבע של האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל; ואמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תקצ"ג) שאפילו בעת הצער והריחוק מעבודתו יתברך וכו', וכן מה שעובר עליו כל מיני צרות ויסורים ומרירות ומכאובים וכו', עם כל זאת צריכין להתחזק להיות אך שמח תמיד, ולשמח את עצמו בכל מה דאפשר במה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין, כי כל בר ישראל מלא נקודות טובות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" מאי רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; והעולה על הכל צריך לשמוח במה שזכה שלא עשני גוי כגויי הארצות וכו', ולהפוך את כל היגון ואנחה והצער והיסורין לשמחה גדולה, וצריכים לשמור מאד מאד מעצבות ומרירות ומדכאון שזה אבי אבות הטומאה וכו', ואפילו שהס"מ רוצה לשבור אותו לגמרי ולומר לו שאין לו כבר שום תקוה ותוחלת, עם כל זאת ראוי לו לומר לעצמו, אף על פי שאני כמו שאני וכו', אף על פי כן זכיתי להיות מזרע ישראל, ולקיים כמה מצוות בכל יום ציצית, ותפלין, וקריאת שמע, וצדקה, ושבת, וכיוצא, ואף על פי שגם בעשיית המצוות הם כמו שהם וכו', אף על פי כן על כל פנים יש בהם בוודאי נקודות טובות מאד שנעשה מהם שעשועים גדולים למעלה בכל העולמות, כי הרי אפילו על ידי המצוות שנעשין על ידי פושעי ישראל, כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, מתפאר בו השם יתברך הרבה, כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) "ישראל אשר בך אתפאר", וצריכים לדעת אשר המרה שחורה והעצבות מתגבר על האדם יותר מן הכל, וקשה לשברה יותר מכל המדות, ומזקת להאדם מאד יותר מהכל. וכל עיקר התרחקות של כל אדם מהשם יתברך, היא רק מחמת עצבות ומרה שחורה ודכאון שמתגברים עליו, על כן צריכין לראות לשמח את עצמו בכל הכוחות בכל מה דאפשר אפילו בעת שצר להאדם ודחוק לו מאד בגשמיות וברוחניות, הן בפרנסת הנפש, הן בפרנסת הגוף, אף על פי כן צריך לראות לבטוח תמיד בהשם יתברך שסוף כל סוף לא יעזוב השם יתברך אותו וכו', ולכן ראוי לשמח את עצמו בכל מה דאפשר; וזה התכלית והשלימות שאדם צריך להגיע אל זה, כי השמחה מדבקת את נשמות ישראל באין סוף ברוך הוא, כי אצלו יתברך נאמר (דברי הימים א' ט"ז) "עוז וחדוה במקומו", ומובא בזוהר (תצוה קפ"ד:) תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר, [בוא וראה העולם הזה עומדת לקבל תמיד] והוא אקרי אבן טבא, [והיא נקראת אבן טוב כמו אבן מושכת שנקרא מגנט] ועלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא, [והעולם הבא לא נותן אלא כמו שמכינים את עצמו מלמטה] אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא, [אם נמצאים תמיד בפנים שמחים מלמטה] כדין הכי נהרין ליה מעילא, [כך מאירים לו מלמעלה אור וזיו וחיות ודביקות וכו'] ואי איהו קיימא בעציבו, [אבל אם אדם עומד בעצבות ובמרה שחורה] יהבין ליה דינא בקבליה. [אזי ממשיך על עצמו דינים] כגוונא דא (תהלים ק' ב') "עבדו את הוי"ה בשמחה", חדוה דבר נש משיך לגביה חדוה אחרא עלאה, [השמחה של אדם בזה העולם, ממשכת עליו שמחה מעולם הבא] הכי נמי האי עלמא תתאה, כגוונא דאיהי אתערת הכי אמשיך מלעילא, [כך הוא העולם הזה, כפי שאדם מתנהג בזה העולם, כך ממשיך על עצמו מעולם הבא], ולכן כשאדם רק בשמחה ומכריח את עצמו כל הכוחות להיות בשמחה, על ידי זה הוא ממשיך על עצמו שמחה מעולמות העליונים, ולכן אל תהיה בטלן, ואף שאני יודע שעובר עליך מה שעובר צרות ויסורים מרירות ומכאובים, תשתדל להיות בשמחה עם כל הכוחות, ואז תראה שכל מזלך יתהפך לטובה, הלוואי שתכניס את הדיבורים האלו בלבך. נא ונא חוסה על נפשך ותלביש את נשמתך עם מצוות ומעשים טובים בכל יום ויום, וכמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ג) בעולם הבא מונחין כמה בני אדם בחוץ והם צועקים בקול מר, תנו לנו מה לאכול. ובאין אצלם ואומרים להם: הרי לכם אכילה ושתיה אכלו ושתו, והם משיבים לא לא, אין אנו צריכים אכילה זאת, רק אנו צריכים אכילה ושתיה של תורה ועבודה. וכן מונחים כמה בני אדם ערומים בחוץ והם צועקים גם כן מאד: תנו לנו במה להתכסות. ובאין אצלם ואומרים: הרי לכם מלבושים, והם משיבים: לא, אין אלו מלבושים נצרכים לנו כלל. רק אנו צריכים מצוות ומעשים טובים להתלבש בהם; ולכן ראה מה לפניך בכל יום ויום אתה יכול להתפלל שחרית מנחה ערבית במנין דייקא, שאין לתאר ואין לשער את גודל הזכות הזה, וכן לברך ברכת המזון מתוך הסידור דייקא, וכן לקרות קריאת שמע שעל המיטה על פי סדר האריז"ל מתוך הסידור דייקא, וכן ללמוד בכל יום קצת מקרא מפרשת השבוע, ומשנה פרק או שתי פרקים או יותר, ודף גמרא כפי סדרת הדף היומי, והעולה על הכל ללמוד הלכה, כי סוף כל סוף רק זה מה שישאר מאתנו, ואל יקל בעיניך דבר זה, כי יבוא היום שתצטרך את כל זה, ורק זה ילווה אותך, כמאמר התנא הקדוש (אבות פרק ו') לפי שבשעת פטירתו של אדם. אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות. אלא תורה ומעשים טובים בלבד; שנאמר (משלי ו') "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך", ואמרו חכמינו הקדושים (סוטה כ"א.) "בהתהלכך תנחה אותך" בעולם הזה, "בשכבך תשמור עליך" בקבר, "והקיצות היא תשיחך" לעולם הבא; והרגל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, שמי שמדבר עמו יתברך שזה נקרא אצל רביז"ל 'התבודדות', על ידי זה אין עליו שום דינים בשמים, ולא יכולים לעשות לו שום דבר, כי הוא מספר את הכל להקדוש ברוך הוא וכשבאים המקטרגים לקטרג עליו, הקדוש ברוך הוא שולח אותם ואומר אני כבר יודע הוא כבר סיפר לי את הכל וכו' וכו', אשרי מי שלא מפסיק לדבר עמו יתברך שזה ילווה אותו עד הרגע האחרונה, כמו שאמר אליהו הנביא (תנא דבי אליהו רבה פרק ט"ו) לפי שכל המרבה שיחות ותפילות, הם המלווים אותו עד שיגיע לבית עולמו; אין עוד דבר שמלווה את האדם עד הרגע האחרונה כמו השיחה בינו לבין קונו.
|
||
בעזה"י יום ב' לסדר תולדות כ"ד חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שרק תהיה בשמחה עצומה שאתה יודע מרבי אמת כזה, רבי נורא ונפלא כזה, שמחזק ומעודד ומשמח אותנו, ומגלה את הטוב שיש בנו, ועל ידי זה נפתח פינו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, אשר אין עוד דבר יותר גדול וחשוב כמו כשבר ישראל פותח את פיו ובא אל הקדוש ברוך הוא, ומספר לו כל מה שעובר עליו בגשמיות וברוחניות, ומבקש ממנו יתברך כל פרט ופרט, ואת הלימוד העמוק הזה יגלה משיח צדקינו לכל עם ישראל ולכל העולם כולו, כמו שכתוב (צפניה ג' ט') "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי"ה לעבדו שכם אחד", כי אז יתגלה גילוי אלקות במדריגה עליונה כזו שלא יראו שום גשמיות, רק את רוחניות הבריאה, שהקדוש ברוך הוא מחייה ומהווה ומקיים את כל הבריאה כולה, ודומם צומח חי מדבר זה לבוש לגבי אין סוף ברוך הוא, וזה מה שאמר הנביא (ישעיה י"א ט') "כי מלאה הארץ דעה את הוי"ה כמים לים מכסים", וכתיב (שם נ"ב ח') "כי עין בעין יראו בשוב הוי"ה ציון", כי אז יהיה גילוי אלקות במדריגה עליונה כזו, עד שכל אחד יכיר את הקדוש ברוך הוא פנים אל פנים, ויוכל לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו, ורביז"ל מכניס בנו את זה עוד עכשיו כשהגלות הוא חושך כפול ומכופל וכו', עם כל זאת הוא מאיר בדעתינו שגם עכשיו נטעום טעם מהגאולה העתידה וכו', ולכן עלינו לשמוח מאד מאד עם רביז"ל, ותמיד לשיר את השיר המפורסם "בך רבינו נגילה, בך רבינו ונשמחה, נגילה נגילה ונשמחה".
|
||
בעזה"י יום ג' לסדר תולדות כ"ה חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י אני מאד מאד מבקש אותך שתעשה כל מיני פעולות בעולם שישרה השלום בינך לבין אשתך, שרביז"ל הזהירנו על זה יותר מהכל, ואמר (שיחות הר"ן סימן רס"ד) שצריכים לכבד ולייקר את אשתו. כי אמר הלא הנשים הם סובלים צער ויסורים גדולים מאד מאד מילדיהם, צער העיבור והלידה והגידול, כאשר ידוע לכל עוצם מכאובם וצערם ויסוריהם בכמה אופנים הקשים וכבדים מאד מאד וכו' וכו', על כן ראוי לרחם עליהם ולייקרם, ולכבדם. וכן אמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נ"ט.) 'אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו', [תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתהיו עשירים], וכן אמרו (יבמות ס"ג.) 'דיינו שמגדלות את בנינו ומצלת אותנו מן החטא', ולכן צריכים לכבד ולייקר אותם מאד מאד; וכן לעשות שלום בין אחד להשני, כי אצלו יתברך מאד מאד חשוב שלום, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (עוקצין פרק ג') לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. שנאמר (תהלים כ"ט) "הוי"ה עוז לעמו יתן הוי"ה יברך את עמו בשלום"; וכל הענין של הס"מ רק לעשות פירודים, כי זה כח הטומאה שלו "הפרד ומשול" להפריד בין נשמות ישראל, שזה היה קליפת המן עמלק שקיטרג על כלל ישראל ואמר (אסתר ג' ח') "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", ולהיפך אסתר המלכה שהיא סוד השכינה, אמרה (אסתר ד' ט"ז) "לך כנוס את כל היהודים", שיהיה אחדות בין נשמות ישראל, ולכן אנחנו מוכרחים לעשות כל מיני פעולות שבעולם שיהיה אהבה אחווה וריעות בין כלל נשמות ישראל, כי רק כך יהיה הגאולה, ומה עושה הס"מ עכשיו יותר מאי פעם? הוא רואה שהנה נגמר הסיפור ועם ישראל הולכים להגאל פשוטו כמשמעו, וכדי למנוע את זה, יש מחלוקת כל כך גדול בין יהודים חרדים לדבר השם בצורה כזו לא היה אף פעם, ראשי ישיבות ליטאים זקנים ומכובדים רבים ביניהם וכו', ושולחים את התלמידים להכפיש אחד את השני באופן מגעיל מאד, וכמו כן אצל חסידים שממש אין חסידות אחת שלא יהיה שמה שלוש או ארבע אדמו"רים ואחד מלכלך על השני בצורה כזו שאף פעם לא היה רחמנא ליצלן, החילול השם שיוצא מזה זה איום ונורא, השנאה והקנאה התאווה והכבוד ששורה ביניהם, מעולם לא היה, והכל מהס"מ שרוצה רק לעכב את הגאולה, כי אצלו יתברך מאד מאד חשוב רק אהבה ואחדות, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה ל"ח סימן ו') דור הפלגה על ידי שהיו אוהבים זה את זה, לפיכך נשתייר מהם פליטה, רואים אפילו רשעים כאלו אבל היה ביניהם אחדות, נשאר מהם פליטה, על אחת כמה וכמה מידה טובה מרובה כשיהודים מאמינים בו יתברך, מתאחדים יחד, בזה מקרבים את הגאולה, כמאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה צ"ח סימן ב') נעשו בני ישראל אגודה אחת, התקינו עצמן לגאולה, ולכן אני מאד מאד מבקש אותך לכל הפחות בהד' אמות שלנו תלמידי "היכל הקודש" הן ביבנאל והן בכל מקום שהם רק נמצאים, שיהיה ביניהם אהבה ואחדות גדולה מאד מאד, ולקיים את דברי רביז"ל שאמר (חיי מוהר"ן סימן רצ"ב) העולם ראוי שיתמהו עצמן על אהבה שבינינו; ועל זה אנחנו צריכים למסור את נפשינו פשוטו כמשמעו שהיה רק אהבה אחווה וריעות, ותיכף ומיד כשרואים אחד שמחפש מחלוקת, צריכים להרחיק אותו בשתי ידים, וכך אמרו חכמינו הקדושים (אבות דרבי נתן פרק י"ב סימן ג') אוהב שלום כיצד מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד כדרך שהיה אהרן אוהב שלום בין כל אחד ואחד, שנאמר (מלאכי ב') "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון", כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע בו באדם רשע ונתן לו שלום למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה אמר אוי לי היאך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום נמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה. וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה הלך אהרן וישב אצל אחד מהם אמר לו בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר ואמר לו בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואמר אוי לי היאך אשא את עיניו ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו, וכנשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה, לכך נאמר (במדבר כ') "ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל", וזה נקרא שלום שיכולים להפוך שני הפכים בנושא אחד, בוודאי אי אפשר ליישר את כל המוחות, וחכמינו הקדושים אמרו (ברכות נ"ח.) שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה; שאין שני בני אדם שווים וכו', וכל אחד יש לו את המעלות והחסרונות שלו, ואי אפשר לדון בני אדם כלל, עם כל זאת אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן פ') שעיקר שלימות השלום כששני הפכים מחזיקים יחד, ולכן על זה אנחנו צריכים לעבוד מאד מאד קשה, ורק זה יהיה קירוב הגאולה, ואמרו חכמינו הקדושים (מדרש הנעלם זוהר חדש נח כ"ג) אי חדא קהילה או חדא כנישתא יתערון בתיובתא מיד אתי בן דוד; אם קהילה אחת או בית הכנסת אחד יתעוררו בתשובה, מיד בן דוד בא.
|
||
בעזה"י יום ד' לסדר תולדות כ"ו חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י ראה לחזק את עצמך בכל מיני התחזקות שבעולם, ואל תתן שהס"מ ישבור אותך, ואפילו שעשית כבר מה שעשית, עדיין יכולים לתקן את הכל, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קי"ב) אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן; ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) אין שום יאוש בעולם כלל, אסור להתייאש בשום פנים ואופן, יהיה איך שיהיה ויהיה מה שיהיה. אך מה עושה הס"מ? כשאדם נכשל במה שנכשל, אז הוא שובר אותו לגמרי, ומראה לו שאין לו כבר שום תקוה ותוחלת וכו', ובאמת כבר כתב מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות, פסח, הלכה ט', אות כ"א) כמו שהאדם צריך לעמוד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהיתר או באיסור חס ושלום, כמו כן צריך להתחזק לעמוד בנסיון אם כבר נכשל חס ושלום, ועבר עליו מה שעבר וכו' וכו' לבל יפול על ידי זה לגמרי חס ושלום. כי מה שנמצאים הרבה בני אדם, שנופלים בדעתם ואומרים, שאי אפשר להם לילך בדרך הישר עוד, זהו רק מחמת תאוותם ויצרם הרע, שמבקשים תואנה ועלילה לפרוש מאחרי המקום חס ושלום, כדי שיוכלו לילך אחרי תאוותם הרעות חס ושלום, כי התואנות והעלילות שהבעל דבר מוצא לכל אדם, רבו מספור, ולכל אחד מוצא עלילות מיוחדות, רובם על ידי חסרון פרנסה ומניעות המונעים וכו', אך אף על פי כן כל אחד מישראל נפשו מרה לו מאד על זה, כי יודע שיצטרך ליתן דין וחשבון, ועל כן מתגבר בו הטוב בכל פעם ומתעורר לשוב להשם יתברך, אך בשום דבר אינו מוצא לעצמו עלילה ופטור כל כך כמו על ידי התחבולה של הבעל דבר, שמפילו בדעתו בכל פעם ומראה לו כאילו אפס תקוה חס ושלום, כי רואה בעיניו שכבר חתר כמה פעמים לשוב להשם יתברך ונפל אחר כך, כל אחד כפי מה שנפל, וכן היה כמה פעמים בלי מספר, ועל כן הוא פטור כבר בעיני עצמו מלחתור עוד חתירות לשוב להשם יתברך, אבל באמת כל הרעיונים והמחשבות של נפילות כאלו הם רק מעשה בעל דבר, שמוצא לו עלילה לפרוש מאחרי המקום ברוך הוא, כי באמת אין שום יאוש בעולם כלל, וכל אדם צריך שיעבור עליו הרבה קודם שזוכה להכנס אל הקדושה, ומי לנו גדול מאדם הראשון, שפירש מאשתו ושב בתשובה שלימה מאה ושלשים שנה, ודיקא בכל אלו המאה ושלשים שנה באו רוחות וחממו אותו וכו', כמו שאמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה כ"ד סימן ו'), ובודאי נחלשה דעתו מאד מזה בכל פעם, ובודאי ארב עליו הבעל דבר ורצה להפילו בדעתו לגמרי בכל פעם, אבל הוא התגבר כנגדו בכל עת, ולא הניח דרכי תשובתו שעסק בהם, עד שזכה בסוף המאה ושלשים שנה להוליד את שת, שממנו הושתת העולם, ויצאו ממנו האבות ומשה ומשיח. ואדם הראשון בעצמו היה גם כן כל ימיו צדיק וחסיד ונפטר בשם טוב, ואף על פי שעדיין צריכין לתקן הפגם שלו בכל דור ודור, אף על פי כן אם לא היה מתגבר ומתחזק בעצמו לתקן מה שתיקן, בוודאי היה קשה מאד התיקון ביותר גם לצדיקים הבאים אחריו, וכמו כן הוא ממש בכל אדם גם עכשיו, כי זהו עיקר הנסיון שלו, שיתחזק את עצמו בכל הירידות שבעולם רחמנא לצלן, בכל אשר עליו, וירגיל את עצמו בכל יום להתחיל מחדש, וידמה בדעתו כאילו נולד היום וכו', ואז מה שיזכה לתקן בעצמו על ידי תשובתו השלימה, בודאי מה טוב, ומה שלא יזכה לגמור התיקון, יהיה בטוח בכח וזכות הצדיקים הקדושים, שיש להם כח להפוך הכל לטובה, ובלבד שלא יתייאש את עצמו מלצפות ולקוות להשם בקווי אחר קווי ולהרבות בצעקה ובקשה ותחנונים לפניו יתברך, כי עם השם החסד והרבה עמו פדות וכו'; ולכן ראה לחזק את עצמך ביתר שאת ויתר עוז, ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, ותעשה התחלה חדשה, ואל תסתכל על מה שהיה, אלא על כל פנים מעכשיו תהיה איש כשר, ובזכות הרצונות והכיסופין הגדולים שיהיה לך לחזור אליו יתברך תזכה לכל טוב אמתי ונצחי.
|
||
בעזה"י יום ה' לסדר תולדות כ"ז חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י צריך שתדע שרביז"ל לימד אותנו לימוד עמוק עמוק מי ימצאנו איך לדון את עצמינו לכף זכות, ואיך דנים את הזולת לכף זכות, וזה המאמר נקרא "אזמרה", (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) על שם הגילוי שרביז"ל מגלה לנו סוד נורא ונפלא מאד, על הפסוק (תהלים קמ"ז) "אזמרה לאלקי בעודי", איך אדם יכול להודות ולהלל ולשבח ולזמר ולפאר את הבורא יתברך שמו? רק על ידי אם מוצא בעצמו "עוד מעט טוב", וכן מוצא אצל הזולת "עוד מעט טוב", כי איך שרק לא יהיה יש אצל כל בר ישראל מעט טוב, ואם מחפשים ומבקשים אזי מוצאים את המעט טוב שיש בכל אחד ואחד, ועל ידי זה נתרחב הלב ויכולים לזמר ולהודות להשם יתברך, כי על פי רוב ממה בא שאדם מתרחק מהקדוש ברוך הוא, כי נכנס בו מרירות ודכאון וכו', מפגעי ומקרי הזמן שעובר עליו וכו', אבל כשאדם מחפש ומבקש ומוצא את המעט טוב שיש בו, על ידי זה יוצא מהרע והחושך וכו', שנמצא בה, וזה פירוש הפסוק (תהלים ל"ז) "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" שהפסוק מזהירנו על ידי שתמצא בעצמך או אצל אחרים "מעט טוב" ששם אינך רשע, על ידי זה "והתבוננת על מקומו ואיננו", הוא כבר לא אותו אדם, והלימוד הזה הוא לימוד עמוק מאד מאד, כמה שלא נלמד את המאמר הזה, וכמה שלא נחדש בהמאמר הזה, עדיין לא הגענו אל פירושו הנכון, כי עובר על כל אחד ואחד בזה העולם כל כך הרבה צרות ויסורים מרירות ומכאובים, חלישות הדעת ושברון לב, וצער ועגמת נפש וכו' וכו', עד שאי אפשר לו להחיות את עצמו כלל, כי נופל עליו עצבות גדולה שמכניס בו יאוש, אבל כשאדם הולך בדרך זו למצוא בעצמו מעט טוב, איך שהוא הוא נברא מזרע ישראל ולא עשני כגויי הארצות, זה בעצמו צריך להחיות אותו, וירגיל את עצמו תמיד להודות ולהלל ולשבח ולפאר את הבורא יתברך שמו על החסדים והנסים נגלים שעושה עמו, כי הקדוש ברוך הוא עושה נסים עם כל אחד ואחד, ואדם לא קולט איזה נסים עושה עמו הקדוש ברוך הוא, כמאמרם ז"ל (נדה ל"א.) לעולם אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו; ואמרו (שוחר טוב תהלים ק"ו) אי אפשר לעולם בלא ניסין ובלא פלאין. כיצד, אדם נתון על גבי המטה והנחש בארץ לפניו ובא לעמוד והרגיש בו הנחש, כיון שבא ליתן רגלו עליו ברח הנחש מפניו. ואינו יודע מה פלאי עשה הקדוש ברוך הוא עמו. ומי יודע, הקדוש ברוך הוא. שנאמר (תהלים קל"ו ד') "לעושה נפלאות גדולות לבדו". הוא לבדו יודע ניסים ונפלאות שעושה עמנו; אדם יוצא מפתח ביתו והולך לסדר את ענינו וכו', והוא לא קולט שזוכה לחזור בשלום, ולא קרה לו שום דבר וכו', שכל זה הוא נס נפלא שהקדוש ברוך הוא שומר עליו, כי היום יש כל מיני פיגועים ורציחות וגניבות על הרחובות, כמאמרם ז"ל (ירושלמי ברכות פרק ד' הלכה ד') כל הדרכים בחזקת סכנה; ואפילו אחד שיושב בתוך ביתו ונדמה לו שהוא שמור וכו', עם כל זאת בלי הקדוש ברוך הוא, הוא היה יכול להחנק באמצע האוכל, כמאמרם ז"ל (שמות רבה פרשה כ"ד סימן א') בוא וראה כמה נסים עושה הקדוש ברוך הוא עם האדם והוא אינו יודע, שאלולי היה אוכל פת כשהיא חיה, היתה יורדת בתוך מעיו ומשרטת אותו, אלא ברא הקדוש ברוך הוא מעיין בתוך גרגרתו שהוא מוריד את הפת בשלום; אדם חושב שזה טבע שאוכל ובולע את האוכל וכו', ואינו שם לב את הרטיבות שיש בתוך פיו וכו', שעולה לו רוק וכו', וזה כמו מעיין שברא לו הקדוש ברוך הוא בגרונו, כדי שהאוכל תרד בשלום, וזה נס בתוך נס, אדם חושב שזה טבע, ולכן הגיע הזמן שתיקח את עצמך בידיך, ובתוקף הצרות והיסורים והמרירות שעוברים עליך, תחפש ותבקש את הטוב שיש בך, כי בוודאי יש בך המון טוב שאתה לא קולט, כי הס"מ ימ"ש שונא את האדם, ומכניס בו יאוש ודכאון כזה שנדמה לו שרק הוא עובר יסורים כאלו שאף אחד בעולם לא עובר וכו', ורק עליו מדת הדין מתוחה וכו', ובאמת כתיב (תהילים י"ט ג') "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (מדרש אגדה) "יום ליום יביע אומר" את גדולת ונפלאות הקדוש ברוך הוא שעושה עם בריותיו, ובזה יכולים להבין גם את ההמשך "ולילה ללילה יחוה דעת", היינו בשעה שלאדם חושך ואפילה, ונדמה לו כאילו אבד מנוס ותקוה ממנו, בזה שיתבונן על הגדולות והנפלאות שהקדוש ברוך הוא עושה עם כל אחד ואחד, יחוה לו דעת שאסור להתייאש אפילו בהמצבים הכי קשים יהיה איך שיהיה.
|
||
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר תולדות כ"ח חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י ראה לעשות כל מה שביכולתך להיות רק בשמחה כל השבת קודש, כי הס"מ אורב מאד מאד לערבב לאדם את מנוחת השבת, ולכן הוא עושה כל מה שרק יכולים לעצבן את האדם כדי שיכנס בשבת במתח גדול מאד, ועל כן תהיה חכם מאד ואל תתן שהס"מ יעצבן אותך, וישבור אותך, כי חבל מאד מאד, כפי האור והזיו והחיות שמקבלים בשבת וכו', לא כדאי לערבב את השבת מפני הסתת הס"מ שיאמלל אותך לגמרי, ולכן תהיה פיקח ותתפלל להקדוש ברוך הוא רק על נקודה זו שתזכה להיות סבלן, כי כשבר ישראל הוא סבלן בזה הוא מגלה שיש לו אמונה ברורה ומזוככת בו יתברך, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קנ"ה) על ידי אמונה שאדם מאמין שהכל מושגח בהשגחה פרטיית, וכל צער וכל עגמת נפש שהוא צריך לסבול זה רק ממנו יתברך וכו', אז יש לו אריכות אפיים והוא מאריך אף על כל מה שעובר עליו, ואינו נכנס בעצבים, וזה הדבר הכי קשה לאדם להגיע אליה, כי לכל אחד ואחד יש לו את הצער והעגמת נפש והמרירות והיסורים והחלישות הדעת שלו וכו', ולכן קשה לו מאד מאד להיות סבלן, ולכן צריכים לעשות כל מיני פעולות שבעולם להתחזק במדת השמחה, ובפרט בשבת כשבר ישראל שש ושמח כל השבת, על ידי זה ממשיך על עצמו קדושת השבת על ששת ימי החול, ולכן ההכרח להכריח את עצמו עם כל הכוחות להיות בשבת בשמחה, וזה ימשיך עליו שיזכה להיות בשמחה כל השבוע, כי זה ידוע שמחלת העצבים באים להאדם העיקר מחמת חסרון השמחה, כי תיכף ומיד כשאדם נופל במרה שחורה ובעצבות ובדכאון פנימי רחמנא ליצלן זה מחלת העצבים וכו' וכו', ולכן עיקר הרפואה לצאת מזה זה רק שמחה, ולהכריח את עצמו בכל מיני אופנים שבעולם רק להיות בשמחה, ולא בחינם שרביז"ל הזהיר אותנו על שמחה יותר מהכל, כי על כל אחד ואחת עובר בכל יום כל מיני משברים וגלים, צרות ויסורים ומכאובים, עניות ודחקות וצמצומים וכו' וכו', שזה מושך את האדם אל העצבות ואל העצלות, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"ט) צריך להזהר מאד מעצבות ועצלות, כי עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות בבחינת (ישעיה ס"ה) "ונחש עפר לחמו", עפר היא בחינת עצבות ועצלות שהם באים מיסוד העפר; ולכן מוכרחים להכריח את עצמו עם כל הכוחות רק להיות בשמחה, וזה לא עבודה קלה ופשוטה, אלא עבודה הכי קשה, ואשרי מי שמכריח את עצמו להיות תמיד בשמחה, אזי לא יסבול משום מחלות הקשורים אל מחלת העצבים וכו', ולכן לא בחינם שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ז) צריך להזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת, כי מעלת וקדושת שבת גדולה ויקרה מאד, שאי אפשר לתאר ולשער כלל, וצריך לנהוג שמחה גדולה בשבת קודש, ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל, רק להתענג על השם יתברך, ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג, הן באכילה ושתיה, הן מלבושים כפי מה שיוכל, כי אכילת שבת כולה רוחנית כולה קודש, ועולה למקום אחר לגמרי מאכילת חול, ואם היית יודע מה זה להיות בשמחה בשבת, לא היית מפסיק לרקוד כל השבת מרוב שמחה שאתה יהודי מאמין בו יתברך, והיה השבת יקר בעיניך.
|