| כדי להגיע למכתב מסויים, לחץ על תאריך המכתב: א' דראש חודש | ב' דראש חודש | ב' טבת | ג' טבת | ד' טבת | ו' טבת | ז' טבת | ח' טבת | ט' טבת | י' טבת | י"א טבת | י"ג טבת | י"ד טבת | ט"ו טבת | י"ז טבת | י"ח טבת | כ' טבת | כ"א טבת | כ"ב טבת | כ"ג טבת | כ"ד טבת | כ"ה טבת | כ"ז טבת | כ"ח טבת | כ"ט טבת |
||
|
|
||
| ארכיון כל המכתבים לגברים » | ||
|
|
||
|
בעזה"י יום ב' לסדר ויגש א' דראש חודש טבת ו' דחנוכה ה'תשע"ה שלום וברכה אל… נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז, ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, כי החיים לא קלים לאף אחד, עם כל זאת לימד אותנו רביז"ל איך יכולים להתחזק אפילו בהמצבים הכי קשים שרק עוברים על בני אדם, וזה גדולתו של בר ישראל שעושה מחושך אור, וממר מתוק, ומרע טוב וכו', ואמרו חכמינו הקדושים (ברכות ל"ג:) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, כי בו ברגע שאדם מכיר שאין בלעדו יתברך כלל, על ידי זה נתבטל אצלו כל הרע, ומוצא רק את הטוב, וחי בזה העולם כדוגמת עולם הבא, שזה התענוג הכי גדול שאדם מדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא, וכן אמרו בזוהר (הקדמה ד.) שכל יום יוצא בת קול מהשמים ואומרת, "מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירא למתקא, עד לא ייתון הכא. מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר וכו' מאן דלא מצפה דא בכל יומא בההוא עלמא, לית ליה חולקא הכא"; [מי מכם יכול להפוך את החושך לאור ואת המרירות למתיקות עד שלא יבא לעולם הבא וכו', מי מכם שמחכה בכל יום לאור הגנוז שיתגלה בעולם וכו', מי שלא יכול להראות את זה בעולם הזה, אין לו חלק בעולם הבא] מכל זה רואים מעלת האדם שאפילו שעובר עליו כל מיני חשכות ומרירות וכו' וכו', אף על פי כן הכל הוא מהפך לטובה, וזה מה שפירשו צדיקים על מאמרם ז"ל (ברכות י"ב.) על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא, שעל כל דבר מה שעובר על האדם, אומר שהכל נהיה ממנו ובדברו יתברך, יצא, על ידי זה יכול לצאת מכל הצרות והמרירות והדכאון שנכנס בו, ולכן דייקא עכשיו בימי חנוכה שהיוונים רצו להחשיך את עיניהם של ישראל שלא יסתכלו על רוחניות חיות אלקות, אלא רצו להכניס שהכל טבע מקרה ומזל וכו' וכו', דייקא בימי חנוכה הקדושים עלינו למסור את נפשינו לדעת אשר דבר גדול דבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, ועד כדי כך גדלה השגחתו הפרטיית עד שאמרו חכמינו הקדושים (חולין ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה; זאת אומרת אפילו מכה קטנה באצבע הקטנה לא מקבלים לפני שנכרז קודם מלמעלה בשמים, וכן אמרו (יומא ל"ח.) בשמך יקראוך ובמקומך ישיבוך, אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת במלכות חברתה אפילו כמלוא נימא, זאת אומרת אף אחד לא יכול ליגע במה ששייך להשני, אם לא שהכריזו קודם בשמים, וכן אמרו (ברכות נ"ח.) אפילו ריש גרגיתא מן שמיא מנו לי; זאת אומרת שאפילו עבודה בזויה ופשוטה כמו לנקות ביוב וכו' וכו', אדם לא יקבל משרה כזו, עד שמכריזין קודם בשמים וכו', רואים מכל זה את גודל השגחתו הפרטי פרטיית על כל בן אדם, אין העולם הפקר כלל, אלא הכל מושגח בהשגחה פרטיית ממנו יתברך, ואמר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שנוסעת עגלה מלא תבן וקש, ונפלה חתיכת קש בדיוק במקום הזה וכו', גם בזה יש כוונה עליונה ממנו יתברך, אין דבר בלי השגחתו הפרטי פרטיית, וזה התכלית שאדם צריך להגיע אל זה, להכיר את הקדוש ברוך הוא מכל פרטי הבריאה, כמובא בזוהר (בא מ"ב) בגין דישתמודעין ליה; כל הבריאה נבראה רק כדי להכירו יתברך.
|
||
|
בעזה"י יום ג' לסדר ויגש ב' דראש חודש טבת ז' דחנוכה ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז, ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, כי בזה העולם עובר נסיונות קשים ומרים על כל אחד ואחד ואשרי מי שלא נשבר, וזה הפך שמן הטהור שקיבלנו מהצדיק האמת שהוא רביז"ל, שהדעת הטהור אמונה טהורה בו יתברך לידע שהוא יתברך מנהיג את עולמו בחסד וברחמים בצדק ובמשפט, וכל מה שקורה לאדם זה הכל לטובתו, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, ותמיד נותן תודה להקדוש ברוך הוא על החסדים והרחמים גמורים שעושה איתו, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ס:) לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד; וזה כל ענין חנוכה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ב') ימי חנוכה הם ימי תודה והודאה להרגיל את עצמו לתת בכל יום וכל שעה וכל רגע תודה להקדוש ברוך הוא על החסדים שעושה עם האדם בכל פעם מחדש, ואדם אפילו לא יודע מזה, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה פרשה כ"ד סימן א') בוא וראה כמה נסים עושה הקדוש ברוך הוא עם האדם והוא אינו יודע, שאלולי היה אוכל פת כשהיא חיה, היתה יורדת בתוך מעיו ומשרטת אותו, אלא ברא הקדוש ברוך הוא מעיין בתוך גרגרתו שהוא מוריד את הפת בשלום; אדם חושב שזה טבע שאוכל ובולע את האוכל וכו', ואינו שם לב את הרטיבות שיש בתוך פיו וכו', שעולה לו רוק וכו', וזה כמו מעיין שברא לו הקדוש ברוך הוא בגרונו, כדי שהאוכל תרד בשלום, וזה נס בתוך נס, אדם חושב שזה טבע, וכך יש לכל אדם נסים ונפלאות בכל יום ובכל שעה ובכל רגע ממש שהוא אפילו לא קולט איך הקדוש ברוך הוא שומר אותו מהכל, וחג החנוכה זה מזכיר לנו את הנסים והנפלאות שעשה לנו הקדוש ברוך הוא בימים ההם ובזמן הזה, ומובא בדברי גורי האריז"ל על הפסוק (אסתר ט' כ"ח) "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור", שחגי ישראל פסח שבועות ראש השנה יום כיפור סוכות חוזרים על עצמם בכל שנה ושנה בכל דור ודור מחדש, וכן מובא מהרב הקדוש מאפטא זי"ע (אוהב ישראל – זכור ופורים) פירשו הקדמונים כי על ידי זכרון הנסים והנפלאות הגדולים והנוראים אשר עשה עמנו הבורא יתברך שמו, על ידי זה נעשה ונתעורר ההארה הגדולה שהיה אז בזמן הנס. להיעשות נס כזה גם כן בכל דור ודור ובכל שנה ושנה; עיין שם, וגם עכשיו יש לנו את היוונים והמתיוונים שהם רוצים רק להעביר את עם ישראל מהאמונה הטהורה על ידי כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ולהשכיח את הבורא יתברך שמו מן העולם, ואנו מדליקים את הנרות של חנוכה להורות שהכל ממנו יתברך ואין שום טבע ומקרה ומזל כלל, אלא הכל מושגח ממנו יתברך בפרטיות, ואת זה עלינו לחזור לעצמינו ולפרסם להזולת שיש מנהיג לבירא, והכל מתנהג בהשגחה פרטי פרטיית, ועל ידי ידיעות אלו נחקק בדעת האדם שאסור להשבר משום דבר אפילו שעובר עליו כל מיני משברים וגלים מבית ומבחוץ וכו' וכו', עם כל זאת עליו להרגיל את עצמו רק לתת תודה והודאה להקדוש ברוך הוא ועל ידי זה יתרחב לבו ויוכל לבקש הלאה.
|
||
|
בעזה"י יום ד' לסדר ויגש ב' טבת זאת חנוכה ה'תשע"ה שלום וברכה אל… נ"י היום זה גמר כל התיקונים, כמו שהצדיקים אמרו שבזאת חנוכה נגמר כל התיקונים שהתחילו בימי אלול, בראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, סוכות, הושענא רבה וכו' וכו', ולכן היום הזה זה היום הכי קדוש בשנה, כי ביום הזה יכולים להעלים את התיק שכתבו בשמים על האדם הזה, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז') כפי שפועלים ביום הכיפורים כך יש לו חנוכה, ולכן אני מאד מאד מבקש אותך שתנצל את היום הזה עם שיחה בינו לבין קונו, ולהתוודות ולבקש את הקדוש ברוך הוא סליחה על כל מה שעשית, ותקבל על עצמך קבלות חזקות, אז תראה שתצא נקי בלי שום משפטים למעלה בשמים, ואי אפשר להסביר את זה בשכל אנושי, כי זה למעלה מהשכל וכו', והבעיה היא שבני אדם לא יודעים להעריך מה זה זאת חנוכה, ועובר היום הזה בלי כלום, ולכן אני מאד מאד מבקש אותך בוא תנצל את היום הזה לקבל על עצמך קבלות חזקות הן שתהיה חזק בעצמך להתפלל את השלוש תפלות במנין דייקא אפילו במסירות נפש, כי הרגע שאדם נכנס לבית הכנסת להתפלל שחרית או מנחה או ערבית, יהיה בטוח שמוחלין לו על כל עוונותיו, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ילקוט בלק רמז תשע"א) מה נחלים הללו בני אדם יורדין לתוכן כשהן טמאין וטובלין ועולין טהורין, כך בתי כנסיות ובתי מדרשות בני אדם נכנסין לתוכן כשהם מלאים עוונות, ויוצאים מלאים מצוות; ולכן אף שבא לך מאד מאד קשה להכנס שלוש פעמים ביום לבית הכנסת, עם כל זאת אתה מוכרח לתיקון נפשך לעשות לעצמך חוק ולא יעבור להכנס שלוש פעמים ביום לבית הכנסת להתפלל במנין דייקא את השלוש תפלות, ואז נכון לבך יהיה בטוח שימחלו לך על כל עוונותיך, עכשיו אני שואל אותך האם זה לא כדאי רק בשביל זה להכנס לבית הכנסת כדי שימחלו לך עוונותיך? ולכן אל תהיה בטלן ראה מה לפניך היום הזה אם אתה תקבל על עצמך דבר זה, ימחלו לך על כל עוונותיך, האם זה לא כדאי? וכן תקבל על עצמך לא להשבר משום דבר שרק עובר עליך, אלא תזכור מה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, ותמיד נותן תודה להקדוש ברוך הוא על החסדים והרחמים גמורים שעושה איתו, וצריכים להיות חזק בזה, וכמו שאמר רבי עקיבא (ברכות ס:) לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד; ותתן תודה להקדוש ברוך הוא על כל דבר, שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ב') שימי חנוכה הם ימי תודה והודאה, וזה שעשוע עולם הבא כשבר ישראל נותן תמיד תודה להקדוש ברוך הוא על ידי זה ממשיך על עצמו אור וזיו וחיות ודביקות אל אין סוף ברוך הוא, ולכן אני מאד מאד מבקש אותך קח את היום הזה זאת חנוכה מאד ברצינות ותקבל על עצמך קבלות טובות שתמיד תהיה שש ושמח ולא תשבר משום דבר, ואז תצליח דרכך בכל אשר תפנה, העיקר בזה העולם לא להתעסק עם אף אחד, ואז יחיה חיים טובים חיים נעימים שאין לתאר ואין לשער כלל, כי הרגע שאדם מקיים מה שאמרו חכמינו הקדושים (יבמות קכ"א.) על כל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו; היינו שעל כל מה שעובר על האדם הוא צריך רק להוריד את הראש, והגל יעבור, והוא יצא בריא ושלם וחזק מאד, וכמו שצדיקים פירשו את הפסוק (במדבר ז' י"ד) "כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת", 'כף אחת' היינו כפיפה אחת שאדם כופף את עצמו לפני הזולת, זה כבר שווה 'עשרה זהב', ולמה? כי 'מלאה קטרת', ואמרו חכמינו הקדושים (יומא כ"ו.) שקטרת מעשרת שלבסוף יהיה עשיר ולא יצטרך טובות מאף אחד, כי בזה שאדם מתכופף רק לזמן מועט, זה כבר שווה עשרה זהב ולבסוף יהיה בעצמו נעשה עשיר גדול מאד.
|
||
|
בעזה"י יום ה' לסדר ויגש ג' טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל… נ"י ראה לחזק את עצמך ביתר שאת ביתר עוז ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, ואף שאני חוזר על זה יום יום, עם כל זאת רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ח) כשאדם נכנס בעבודת השם יתברך, אזי הדרך שמראין לו התרחקות. ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל להכנס לעבודת השם, ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות. וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי ליפול בדעתו חס ושלום כלל, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתייגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות השם, ועדיין הוא רחוק מאד ממנו יתברך, ולא התחיל כלל להכנס לשערי הקדושה וכו', כי רואה עצמו שהוא מלא עדיין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים, וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת השם יתברך איזה דבר שבקדושה, אין מניחין אותו. ונדמה לו כאילו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל, ואין רוצה כלל בעבודתו, מחמת שהוא רואה שהוא צועק בכל פעם ומתחנן ומתנפל לפניו יתברך שיעזרהו בעבודתו, ואף על פי כן עדיין הוא רחוק מאד מאד. על כן נדמה לו כאילו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאד מאד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל. כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות; ובשביל זה הזהירנו רביז"ל מאד מאד להתחזק בכל יום ויום עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בו, ותהלה לאל יש לכל בר ישראל הרבה נקודות טובות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" מאי רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; וכן צריכים להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו שזה נקרא אצל רביז"ל התבודדות, וצריכים להיות כל כך רגילים לדבר אל הקדוש ברוך הוא, עד שלא יוכל להפרד ממנו יתברך, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו', והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך; ושתי הדברים האלו הם יסוד היסודות בחסידות ברסלב, מצד אחד רק לשמוח תמיד עם כל נקודה טובה שיש בו, ומצד שני רק לדבר עמו יתברך, ויפרש את כל שיחתו וכל אשר עם לבבו עמו יתברך, ומי שמרגיל את עצמו עם שתי העצות האלו, מצד אחד שמחה ומצד שני התבודדות, אזי הוא כבר לא צריך את אף אחד, וחי חיים טובים ומאושרים, אשרי מי שמכניס את הדיבורים האלו בתוך לבו, ואז טוב לו לנצח נצחים.
|
||
|
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר ויגש ד' טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל… נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתקבל את השבת בשמחה עצומה, אשר על דבר זה הזהירנו רביז"ל מאד מאד, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ז) צריך להזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת, כי מעלת וקדושת שבת גדולה ויקרה מאד, שאי אפשר לתאר ולשער כלל, וצריך לנהוג שמחה גדולה בשבת קודש, ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל, רק להתענג על השם יתברך, ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג, הן באכילה ושתיה, הן מלבושים כפי מה שיוכל, כי אכילת שבת כולה רוחנית כולה קודש, ועולה למקום אחר לגמרי מאכילת חול, ואם היית יודע מה זה להיות בשמחה בשבת, לא היית מפסיק לרקוד כל השבת מרוב שמחה שאתה יהודי מאמין בו יתברך, והיה השבת יקר בעיניך.
|
||
|
בעזה"י יום א' לסדר ויחי ו' טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל… נ"י ראה לחזק את עצמך ביתר שאת ביתר עוז, ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, ותזכור תמיד מה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ח) העולם הזה הוא גשר צר מאד, והכלל והעיקר שלא להתפחד כלל, ומוהרנ"ת ז"ל גילה לנו נפלאות איך עוברים את הגשר הצר בזה העולם, שעובר על כל אחד משברים וגלים מבית ומבחוץ וכו', עליות וירידות וכו', וכך מובא (לקוטי הלכות תפלין הלכה ה' אות מ"א) עיקר הגשר לעבור עליו בזה העולם הוא 'אמת', כי האדם צריך לעבור בזה העולם על גשר צר, והעיקר שלא יתפחד כלל. ולזכות לזה לעבור על הגשר צר של זה העולם, הוא על ידי 'אמת', כמו שאומרין העולם שעם 'אמת' יכולין לעבור את כל העולם, כי עיקר הוא 'אמת', שעל זה עומד כל העולם ומלואו, וכל הבלבולים והמניעות שיש להאדם בעבודת השם, העיקר הוא מניעת המח, ועיקר העצה לעבור עליהם, הוא רק על ידי 'אמת', שהוא מורה דרך להאדם לעבור על הכל, כמו שכתוב (תהלים מ"ג ג') "שלח אורך ואמתך המה ינחוני", כי דייקא על ידי אמת אני יודע איך ללכת וכו', וכמו שכתוב (תהלים פ"ו י"א) "אהלך באמתך", ללכת עם האמת של הקדוש ברוך הוא, כי האמת הוא הגשר דקדושה, שעל ידו עוברים בתוך כל המים השוטפים וניצול מכולם, שזה סוד קריעת ים סוף, שהלכו ביבשה בתוך הים בזכות יעקב, שהוא סוד 'אמת', וזה שפרש רש"י על פסוק (בראשית ל"ב כ"ג) "ויעבור את מעבר יבוק", עשה עצמו כגשר, כי יעקב הוא סוד 'אמת', שהוא הגשר לעבור דרכו בשלום, ובאמת אמרו חכמינו הקדושים (שבת נ"ה.) חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, וכך אומר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ה) שאמת זה רק אחד והוא הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (ירמיה י' י') "והוי"ה אלקים אמת הוא אלקים חיים ומלך עולם", כי אמת הוא רק הקדוש ברוך הוא, והרגע שאדם מחזיק את עצמו בו יתברך, יהיה נכון לבו בטוח שיעבור את הגשר הצר של העולם הזה בקלות מאד, והוא לא ינזק בשום פנים ואופן, כמו שאמר רביז"ל (ספר המדות אות אמת סימן כ') האמת הוא פודה מכל הצרות; ולכן אדם צריך להרגיל את עצמו תמיד להמשיך את עצמו רק אל האמת שזה הקדוש ברוך הוא, ולא יאמין לשום בן אדם, כי אמת הוא רק הקדוש ברוך הוא, והדיבור שאדם מדבר להקדוש ברוך הוא, הוא נכלל בו יתברך, כמו שכתוב (דברים י' כ"א) "הוא תהלתך והוא אלקיך", ולכן אני מאד מאד מבקש אותך שאל תשבר משום דבר מה שעובר עליך בזה העולם העובר שהוא הגשר צר שעליו אנחנו צריכים לעבור כל זמן שאנחנו בזה העולם, והוא על ידי שתרגיל את עצמך תמיד לדבר אל הקדוש ברוך הוא בתמימות ובפשיטות גמור, וכל מה שאתה צריך תבקש רק ממנו יתברך בלי שום חכמות כלל, וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה. ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות. ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע, ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק. גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו'. ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו; והלוואי והלוואי שתתחיל כבר לציית את רביז"ל לזרוק את החכמות שלך, ולהדביק את מח מחשבתך רק בו יתברך, ולדבר רק עמו יתברך, אדם חושב שהוא יכול לתת לעצמו עצה בלי הקדוש ברוך הוא, שזה (דברים ח' י"ז) "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", שמשם כל הכשלונות שלו, כי כשאדם חושב שהוא יכול לעשות משהו בלי הקדוש ברוך הוא, זה הכשלון הכי גדול שלו בחייו, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ו) שעל ידי שאדם מדבר עם הקדוש ברוך הוא, זה נקרא שלימות הדיבור, וממשיך על עצמו הארת העולם הבא בעולם הזה, ולכן העיקר עלינו לציית את רביז"ל בזה שהזהירנו לדבר בכל יום עמו יתברך, כי רק הוא יתברך יכול לשמור אותנו מהכל, בני אדם חושבים שיכולים להזיק להשני, זה רק לפנים וכו', בהתחלה וכו', אבל לבסוף מי שמתנכל להזולת הוא נופל בפח שרצה להכניס את חבירו, כמו שכתוב (תהילים ז') "בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל: ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד", וכתיב (משלי כ"ו כ"ז) "כורה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב", ולכן אני מאד מבקש אותך אל תהיה בטלן, תתחבא רק אצל הקדוש ברוך הוא, וכל מה שעובר עליך תדבר אל הקדוש ברוך הוא, ותראה שהוא יתברך אב הרחמן והוא לא יעזוב אותך, ועצם שנכנס בך מחשבה כאילו לא צריכים אותך מלמעלה, וכאילו לא שומעים אותך, זה בעצמו שקר שמחדיר הס"מ באדם כדי שלא ידבר עמו יתברך, ועל ידי זה הוא מתרחק מאמת, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ט' וסימן קי"ב) כשאדם נמצא בתכלית החושך ומסובב בכל מיני סיבובים של שקר וחושך וכו', עם כל זאת כשמדבר דיבור אמת, על ידי זה מאיר לו האמת לצאת מהבוץ שנפל לשם, ואמר הצדיק רבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין ז"ל מתי זה הדיבור אמת? העיקר כשאדם נמצא בחלישות הדעת והוא שבור, ועובר עליו מה שעובר וכו', והוא מבוהל ומבולבל וכו', ויש לו המון ספיקות ובלבולים וכו', דייקא אז כשהוא מדבר אל הקדוש ברוך הוא, זה נקרא דיבור אמת, ולכן אם אתה רוצה לעבור את הגשר צר של העולם הזה, אז תחזיק את עצמך באמת שהוא הקדוש ברוך הוא, ורק תדבר אליו, ודע לך שאפילו כמה דיבורים עושים רושם בשמים, ומהפכים עולמות וכו' וכו', אשרי מי שמציית את רביז"ל, והוא מדבר בכל יום עמו יתברך, שעל ידי זה ינצל מכל מיני ש'קרנים ר'מאים צ'בועים ש'ר'ץ' השורץ על הארץ, ואף אחד לא יוכל לעשות לו שום דבר, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן א') כשאדם עוסק בתפלה אזי כבר לא צריך שום דבר, כי כולם נופלים לפניו, ואפילו צרכי רפואה לא צריך, כי הוא מתרפא על ידי לחם ומים, עד כדי כך חשוב תפלה בשמים, וכמובן שהתפלה צריך להיות בשמחה עצומה, כמאמרם ז"ל (מדרש תהילים מזמור ק') על הפסוק (תהלים ק') "עבדו את הוי"ה בשמחה", וכתוב אחד אומר (תהלים ב' י"א) "עבדו את הוי"ה ביראה", אמר רבי איבו בשעה שאתה עומד ומתפלל יהא לבך שמח כי לאלקים עליון אתה עובד; הרי שלך לפניך כשאפילו אדם מתפלל להקדוש ברוך הוא שזה בחינת יראה, כי סוף כל סוף כשעומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא צריך ליפול על האדם יראה, עם כל זאת העיקר הוא שמחה בעת התפלה, כי מתפלל לאלקים עליון, ורביז"ל אמר (ספר המדות אות תפלה סימן ע') על ידי שמחה תבוא תפלתך בהיכל מלך; ואמר (שם סימן פ"א) תפלה שהיא בשמחה היא עריבה ומתוקה להשם יתברך.
|
||
|
בעזה"י יום ב' לסדר ויחי ז' טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל… נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז, שרק בזה תלוי הגאולה כפי שעם ישראל יחזיקו את עצמם ביחד, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה ל"ח סימן ו') דור הפלגה על ידי שהיו אוהבים זה את זה, לפיכך נשתייר מהם פליטה, רואים אפילו רשעים כאלו אבל היה ביניהם אחדות, נשאר מהם פליטה, על אחת כמה וכמה מידה טובה מרובה כשיהודים מאמינים בו יתברך, מתאחדים יחד, בזה מקרבים את הגאולה, כמאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה צ"ח סימן ב') נעשו בני ישראל אגודה אחת, התקינו עצמן לגאולה, על אחת כמה וכמה אנחנו חסידי ברסלב צריכים להחזיק את עצמינו ביחד, כמו שאמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן רצ"ב) העולם ראוי שיתמהו עצמן על אהבה שבינינו; וכן ידוע מה שכתב מוהרנ"ת ז"ל (חיי מוהר"ן סימן קפ"ז) קודם שיצא רביז"ל מברסלב לאומן להסתלק שם לעילא ולעילא וכו' וכו', בעת שיצא מפתח הבית לעלות על העגלה, עמד אצל המזוזה והניח ידו על המזוזה, ענה ואמר להציבור שהיו שם, תראו להתקבץ יחד ולהתפלל יחד, כי אם תתפללו בכוונה, תוכלו להמשיך אותי לכאן; רואים מכל זה איך שרצונו של רביז"ל היה שנחזיק את עצמינו ביחד, נתפלל יחד, ונלמוד יחד, וזה היה רצונו חזק שנחזיק את עצמינו ביחד, ואמרו אנשי שלומינו שראו את זה בחוש, שבכל קיבוץ של אנשי שלומינו היקרים שהחזיקו את עצמם ביחד, ותמיד דיברו ביניהם רק את דברי רביז"ל, על ידי זה גדלו והצליחו, ולכן תשתדל מאד מאד להתפלל תמיד בין אנשי שלומינו חסידי ברסלב, ולהחזיק את עצמינו ביחד, ואמר מוהרנ"ת ז"ל על מה שפירש רש"י (בפרשת השבוע) שיעקב אבינו קודם שהסתלק אמר לבניו "האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם אחרית הימים", ופירש רש"י ביקש לגלות את הקץ ונסתלק ממנו שכינה, והתחיל אומר דברים אחרים, שהסוד הזה גילה להם יעקב אבינו, אם תתאספו יחד היינו שתחזיקו את עצמכם יחד באחדות אחד, אז אגידה לכם את אשר יקרה איתכם באחרית הימים, זה יקרב את הקץ והגאולה, ובין כך התחיל לדבר דיבורים אחרים, כי האמת צריכים שיהיה בחירה לאדם וכו', כי אם אין בחירה אזי לא שייך כבר שום דבר, ולכן רימז להם העיקר תחזיקו את עצמכם ביחד אז אני יכול להגיד לכם מה יקרה איתכם באחרית הימים ואיך יהיה הגאולה, ובין כך התחיל לדבר איתם דברים אחרים, היינו שבירך את כל אחד מבניו בברכות השייך אליו דייקא, אבל הכלל הוא שהקץ תלוי רק כשמחזיקים את עצמם ביחד, ואמר המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע בשם רבו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, אם ישבו יחד עשרה יהודים אפילו שלא ידברו ביניהם, אלא ישבו יחד בלב אחד וברצון אחד, אזי יוצא מהם אור כזה שאפילו מיכאל שמלמד זכות על עם ישראל לא יכול לעמוד שמה מרוב אור שיוצא מהם, ומכל שכן וכל שכן כשעשרה האלו מדברים דברי תורה, ועל אחת כמה וכמה כשיש עשיריות מבני ישראל שמתאחדים יחד, ולומדים תורה יחד, או מתפללים יחד, יוצא מהם שבחים כאלו שמלאכי מעלה אופנים ושרפים וכו' וכו', לא יכולים לעמוד שם, ולכן בכל הדורות אנשי שלומינו חסידי ברסלב הקפידו מאד מאד להתפלל ביחד עם אנשי שלומינו דייקא ובבית הכנסת הנקרא על שם הצדיק, וזה דבר גדול מאד מאד, ואסור להזניח את זה.
|
||
|
בעזה"י יום ג' לסדר ויחי ח' טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז ורק להיות בשמחה, כי השמחה זה רפואה לכל בין בגשמי בין ברוחני, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) שגם חכמי הרופאים אמרו שכל המחלות והחלאים רעים באים לאדם רק מחמת חסרון השמחה, והנה כשאדם חוטא בורא קליפות ומשחיתים שמסבבים את האדם, כמו שאומרים חכמינו הקדושים (ברכות ו.) תניא אבא בנימין אומר אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין, אמר אביי אינהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא אמר רב הונא כל חד וחד מינן אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה; אדם שחטא בחטא של הוצאת זרע לבטלה, הוא ברא קליפות ומשחיתים לאלפים ולרבבות שמסבבים אותו לימין ולשמאל וכו' וכו', ואין העין של האדם רואה אותן וכו', ובאמת בני אדם מזלזלים בזה ואומרים לא יכול להיות שיש היום שדים ורוחות קליפות ומשחיתים וכו', אזי עלינו לזכור מה שאמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה י"ב סימן ג') מה הם רוחות ושדים? יש שד הנקרא קטב מרירי, שממרר חיי האדם; היינו רואים בן אדם קם בבוקר, אף שיש לו תוכניות מה יעשה היום הזה, והוא איש מצליח בעסקיו, ויודע להיכן מועדות פניו וכו', אף על פי כן נכנסת בו פתאום איזו מרירות, איזה דיכאון, נופל בייאוש, ואינו יודע מדוע, מחמת מה? אך הכל בא משדים ורוחות שברא על ידי פגם הברית. כלל המרירות והדיכאון שנכנסים באדם, עד שהוא מתוסכל לפתע פתאום, כל זה מחמת עוונות פגם הברית, שהם ממררים את חייו. וזה עלול לקרות אצל כל אחד, אפילו אצל אדם חכם, בעל השכלה, מוכשר ומוצלח, שאינו חסר דבר. על אחת כמה וכמה אדם שאין לו כלום, רק צרות וייסורים מנת חלקו, פרנסתו בדוחק, לא יוצלח, והנה קם בבוקר, ואין לו חשק ורצון לכלום, הוא שרוי בדיכאון, ואינו יודע מפני מה כל ההרגשה הזו, ומחמת מה כל מצב הרוח הירוד הזה, ורץ לפסיכולוגים, פסיכיאטרים וכדומה, שיוציאוהו מהדיכאון ומהדכדוך הנפשי וכו'; ובאמת כבר הקדים רביז"ל ואמר שאדם מוכרח להכריח את עצמו עם כל הכוחות רק להיות בשמחה עצומה, והשמחה שאדם שש ושמח בו יתברך, על ידי זה הוא מכלה את כל הקליפות שברא מעוונותיו המרובים, שזה מה שדוד המלך אומר (תהילים ק"ד) "אנכי אשמח בהוי"ה יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם", ולכן אני מאד מבקש אותך תעשה כל מיני פעולות שבעולם רק להיות בשמחה, ואל תניח את העצבות והמרירות והדכאון אצלך כרגע, כי זה אבי אבות הטומאה וכו', וככל שאתה תהיה שש ושמח, אתה ממשיך על עצמו אור וזיו וחיות ודביקות האין סוף ברוך הוא, ואתה צריך לדעת ששמחה זה המדריגה הכי עליונה שאדם צריך לזכות אליה, כי כך אמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלקיו; ואצלו יתברך שרוי רק השמחה, כמו שכתוב (דברי הימים א' ט"ז) "עוז וחדוה במקומו", ומובא בזוהר (תצוה קפ"ד:) תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר, [בוא וראה העולם הזה עומדת לקבל תמיד] והוא אקרי אבן טבא, [והיא נקראת אבן טוב כמו אבן מושכת שנקרא מגנט] ועלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא, [והעולם הבא לא נותן אלא כמו שמכינים את עצמו מלמטה] אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא, [אם נמצאים תמיד בפנים שמחים מלמטה] כדין הכי נהרין ליה מעילא, [כך מאירים לו מלמעלה אור וזיו וחיות ודביקות וכו'] ואי איהו קיימא בעציבו, [אבל אם אדם עומד בעצבות ובמרה שחורה] יהבין ליה דינא בקבליה. [אזי ממשיך על עצמו דינים] כגוונא דא (תהלים ק' ב') "עבדו את הוי"ה בשמחה", חדוה דבר נש משיך לגביה חדוה אחרא עלאה, [השמחה של אדם בזה העולם, ממשכת עליו שמחה מעולם הבא] הכי נמי האי עלמא תתאה, כגוונא דאיהי אתערת הכי אמשיך מלעילא, [כך הוא העולם הזה, כפי שאדם מתנהג בזה העולם, כך ממשיך על עצמו מעולם הבא], ולכן כשאדם רק בשמחה ומכריח את עצמו כל הכוחות להיות בשמחה, על ידי זה הוא ממשיך על עצמו שמחה מעולמות העליונים, ולכן אל תהיה בטלן, ואף שאני יודע שעובר עליך מה שעובר צרות ויסורים מרירות ומכאובים, תשתדל להיות בשמחה עם כל הכוחות, ואז תראה שכל מזלך יתהפך לטובה, הלוואי שתכניס את הדיבורים האלו בלבך.
|
||
|
בעזה"י יום ד' לסדר ויחי ט' טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י היום בלילה זה ההילולא של מוהרנ"ת ז"ל, ידוע בין אנשי שלומינו שהוא תמיד עסק במצוה כזו שאין לו דורשין, יש מצוות שכולם עושים את זה ובשמחה גדולה מאד, אבל יש מצוות שאנשים מזניחים, לדוגמא רואים עני קרוע בלוע, בגדים קרועים בלועים, מסכן יוצא ממנו ריח רע וכו' וכו', אין לו מה לאכול, אין לו איפה לישון, אדם כזה כולם מתרחקים ממנו, לא כן מוהרנ"ת ז"ל אהב מצוות כאלו שאין להם דורשין, מצוות שכולם מזניחים, ולכן זכה למה שזכה, כשהוא התקרב אל רביז"ל הוא כבר הבין שהמצווה הכי גדולה הוא לעזור להזולת, רביז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ע"ט) ככל שאדם לא מחזיק מעצמו כלום, אלא הוא יודע שהוא כלום, ממש כלום, אזי אצלו מאד חשוב נשמות ישראל, אומר רביז"ל מי אחז בזה בשלימות? משה רבינו, שהתורה הקדושה מעידה (במדבר י"ב ג') "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", ולכן משה רבינו הכיר את גדולת ישראל, מסביר רביז"ל ככל שאדם מבטל את עצמו לגמרי לגמרי בעיני עצמו, אז הוא מחזיק יקר את כל יהודי, וזה היה הסוד של מוהרנ"ת ז"ל כשהתקרב אל רביז"ל הוא היה בעיני עצמו כחתיכת בוץ, כחתיכת אדמה, עד כדי כך פעם אמר רביז"ל לבתו אדל ע"ה תסתכלי על נתן הוא בעיני עצמו כמו חתיכת אדמה זאת אומרת כלום, אף שהיה חכם גדול מאד, אבל זכה לסלק את דעתו לגמרי לגבי רביז"ל, ולכן הוא הבין תיכף ומיד שהעומק לימוד של רביז"ל הוא לחזק יהודים שזה מצוה שאין לזה דורשין, מחברים ספרים עם לומדות כל הכבוד, מחברים ספרים עם דרושים נפלאים כל הכבוד, מחברים ספרים על פי קבלה כל הכבוד, אף אחד עדיין לא חיבר ספרים לחזק לעודד ולשמח נשמות שבורים ורצוצים עניים ואביונים, בעלי חובות וכו' וכו', רק מוהרנ"ת ז"ל זכה לחבר את הלקוטי הלכות שהם לימודים עמוקים שקיבל מרביז"ל איך לחזק לעודד ולשמח את נשמות ישראל, מה היינו עושים בלי מוהרנ"ת ז"ל? וזה אנחנו צריכים לזכור היום בלילה בהילולא של מוהרנ"ת ז"ל, שנהוג אצל כלל אנשי שלומינו חסידי ברסלב לעשות סעודה לכבוד ההילולא של מוהרנ"ת ז"ל, ומדברים מגדולתו של מוהרנ"ת ז"ל, ומהירושה שהוא הניח לנו, רביז"ל אמר אם לא מוהרנ"ת ז"ל לא היה נשאר ממנו אפילו עלה אחת, זכינו שהתקרב אל רביז"ל נשמה קדושה כמו מוהרנ"ת ז"ל, והוא כתב את הכל כל מה ששמע, כל מה שלמד אצל רביז"ל, ועד היום יש לנו במה להחיות את עצמינו, ולכן לחסידי ברסלב הלילה זה דבר גדול מאד מאד להתאסף הלילה ולהתחלק עם הירושה שהניח לנו מוהרנ"ת ז"ל, אני כבר לא מדבר שכולנו חסידי ברסלב צריכים למסור את נפשינו לקיים את הצוואה שלו שהשאיר לנו יומיים לפני ההסתלקות שלו, ואמר "העובדא שלכם יהיה יפוצו מעיינותיך חוצה", שנפיץ את אור רביז"ל בעולם, שעוד יהודים ידעו מרבי כזה, רבי רחמן כזה, רבי שמחזק ומעודד ומשמח את נשמות ישראל, רביז"ל שם את הדגש על שמחה, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהשתדל להרחיק ממנו את העצבות עם כל הכוחות, רביז"ל לא נותן לנו עצה אתה יודע מה, אתה שבור? תהיה שמח, לא לא לא, רביז"ל מגלה לנו שזה מצוה שבה כלול כל המצוות זה שמחה, כי כך אומר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלקיו, עצם העובדה שיהודי שמח הוא מגלה שהוא מאמין בהקדוש ברוך הוא, וכשמתעטף עם הציצית הוא קופץ וצוהל ושמח שמתעטף עם הבגד של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, עצם העובדה שיהודי שמח והוא קופץ ורוקד שזוכה להלביש את כתר המלך, שזה התפלין, זה מגלה את טוהר לבבו שהוא מאמין בהקדוש ברוך הוא, עצם העובדה שיהודי שנכנס בבית וכשיוצא מהבית הוא מנשק את המזוזה בשמחה עצומה, הוא מגלה שהקדוש ברוך הוא אב הרחמן והוא השומר שלנו, כי על המזוזה חרוט שם שד"י ואומרים חכמינו הקדושים (מדרש אגדה) שזה ראשי תיבות ש'ומר ד'לתות י'שראל, בדרך כלל המלך יושב בפנים והעבדים שלו שומרים אותו מבחוץ, לא כן עם ישראל יושבים בפנים ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יושב בפתח הדלת ושומר עלינו, ולכן כשיהודי שש ושמח שיש לו מזוזה על פתחו, ויש לו ציצית ותפילין, אומרים חכמינו הקדושים (מנחות מ"ג:) כל מי שיש לו מזוזה על פתחו וציצית בבגדו, ותפילין בראשו ובזרועו, בחיזוק שלא יחטא, למה? כי הוא כל כך שמח שזוכה שיש לו מזוזה כשרה על הדלת, ושמח שיש לו בגד המלך, ומתעטף עם בגד המלך, והוא שמח שיש לו את כתר המלך שזה התפילין, זה כבר שומר אותו מכל העבירות, למה אדם עובר עבירות? למה אדם נכשל במה שנכשל? כי הוא עצוב וממורמר והוא בדכאון, אומר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"ט) שעיקר נשיכת הנחש זה עצבות ועצלות, הס"מ שרוכב על הנחש מכניס באדם עצבות ודכאון, וזה מביא אותו ליאוש עד שמתייאש מהחיים שלו, וכבר לא רוצה לחיות, אבל תיכף ומיד כשהצדיק בא ומשמח אותך ואומר לך מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, אתה יהודי בנו של הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (דברים י"ד א') "בנים אתם להוי"ה אלקיכם" אתה בן של הקדוש ברוך הוא למה אתה שוכב עכשיו במיטה ביאוש ובדכאון? למה אתה עכשיו סגור בחדר שלך אתה לא רוצה לצאת בחוץ? למה אתה עכשיו ביאוש כזה שאומר אני רוצה למות? כי הנחש נתן לך נשיכה והכניס בך עצבות ומרירות, אבל הצדיק האמת שהוא בחינת משיח הוא לוחם עם הנחש, ולכן משי"ח עולה בדיוק כמספר נח"ש, כי הצדיק לוחם עם הס"מ שרוכב על הנחש שמכניס יאוש ודכאון בבני אדם, ולכן אנחנו צריכים מאד מאד לשמוח שזכינו לדעת מרבי אמת כזה, ומתלמיד כזה, שהוא עוסק במצוות שאין לו דורשין, מי הם? אנחנו, תתארו לעצמכם אם לא מוהרנ"ת ז"ל היה לנו את ספרי רביז"ל? ולכן אנחנו צריכים מאד מאד לשמוח הלילה ולקבל על עצמינו שמהלילה הזה אנחנו מתחילים ללמוד שיעור כסדרן בספרו "לקוטי הלכות" שהספר הזה זה הגן עדן של הקדוש ברוך הוא, מי לא רוצה להיות בגן עדן? כולנו רוצים להיות בתוך הגן עדן, ולכן אם רוצים לטעום טעם גן עדן, כדאי ללמוד את ספרי מוהרנ"ת ז"ל שהם ה"לקוטי הלכות" שמחזקים ומעודדים ומשמחים את נשמות ישראל.
|
||
|
בעזה"י יום ה' לסדר ויחי עשרה בטבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתעורר היום בתשובה שלימה מחדש, ובפרט היום עשרה בטבת שבו נבוכדנצר מלך בבל התחיל את המצור על ירושלים שהסתיים שנה וחצי אחר כך בחורבן מלכות יהודה, ובחורבן בית המקדש הראשון, ותרגמו את התורה ליוונית וכו', ואז התחילו כל הצרות לעם ישראל, כי התחילו להדמות להגויים וכו', על ידי חכמת יוון וכו', שכפרו בכל וכו', רחמנא ליצלן, ולכן אנחנו צריכים להתחזק ביתר שאת ביתר עוז דייקא ביום הזה לעסוק בלבנות את חומת היהדות, חומת האמונה הקדושה, ולגלות ולפרסם את הלימוד העמוק של רביז"ל, והיות שהיום הוא היום ההילולא של מוהרנ"ת ז"ל אשר השאיר לנו צוואה ארבע ימים קודם ההסתלקות שלו שהעובדא שלנו יהיה יפוצו מעיינותיך חוצה, להפיץ את אור רביז"ל בעולם שזה גילוי אמונה הקדושה בו יתברך, שהשורש של האמונה הוא לדבר עמו יתברך, שזה ענין ההתבודדות שרביז"ל הביא מתנה לעולם שאדם יהיה רגיל לשיח ולספר את כל אשר עם לבבו עמו יתברך על ידי שפת האם שלו, וזה יקרבו יותר ויותר אליו יתברך, ויבנה לו את האמונה הקדושה, ולכן דייקא ביום הזה שהוא גם יום תענית על צרות ישראל במשך כל הדורות, ועל כן ראוי לנו להתעורר ביום הזה בתשובה דייקא, ולקבל עלינו קבלות טובות, והעיקר לזכות להפיץ את אור רביז"ל בעולם במסירות נפש הכי גדולה, אשר ידוע מה שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן ר"ט) שכל התורות והשיחות שלו אינם בשבילנו לחוד. כי אם "את אשר ישנו פה ואשר איננו פה" (דברים כ"ט י"ד) (ועיין ברש"י שפירש ואשר איננו פה, ואף עם דורות העתידים לבוא, והבן). וכמה פעמים דברנו עמו מענין זה ורמז לנו בדבריו להודיע לדורות הבאים את כל מעשי השם הגדול שעשה עמנו. ופעם אחת אמר בפירוש: גם לבניכם תודיעו את כל התורות והשיחות הנפלאות והנוראות והמעשיות וכיוצא בהם אשר גילה לנו, ואמר אז זה הפסוק בהתלהבות גדול כגחלי אש, (דברים ד' ט') "והודעתם לבניך ולבני בניך" (ואמר בזו הלשון: אייערע קינדער זאלט איר מודיע זיין וואס דא האט זיך גיטאן) ואמר ברתת וזיע בהתלהבות נורא "והודעתם לבניך ולבני בניך".
|
||
|
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר ויחי י"א טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י ראה לקבל את השבת בשמחה עצומה, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ה) שהשבת הוא נקודה הפנימית של השבוע, כי יש שלוש ימים קודם השבת, ושלוש ימים אחר השבת, כמו שגילה האריז"ל מיום רביעי מתחילים להרגיש את הנפש של אור השבת, ומיום חמישי מתחילים להרגיש את הרוח של יום השבת, ומיום השישי מתחילים להרגיש את הנשמה של השבת, וכן ביום ראשון מרגישים עדיין את הנשמה של השבת, וביום שני עדיין מרגישים את הרוח של השבת, וביום שלישי מרגישים עדיין את הנפש של השבת, ויש לומר הכוונה בפשיטות, כי יום רביעי כבר מתחילים לדאוג איך להשיג הוצאות על שבת, וביום חמישי כבר מדברים הרבה משבת מה נקנה וכו', וביום שישי כבר מכינים את עצמם על שבת, וכן אחר השבת ביום ראשון עדיין מרגישים את השבת שעבר וחושבים איך עבר השבת, וביום שני עדיין מרגישים את הרוח של השבת, וביום שלישי אז כבר מתחילים לשכוח מהשבת, על כל פנים איך שהוא אבל שבת היא נקודה הפנימית של ששת ימי החול, ולכן צריכים מאד מאד לשמוח בשבת כדי שיוכל להאיר בו השלוש ימים קודם השבת, והשלוש ימים אחר השבת, כי כל ההשפעות באים לאדם רק מיום השבת, כמובא בזוהר (יתרו פ"ח.) כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, ותאנא אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה, משום דההוא יומא מתברכאן מיניה כל שיתא יומין עלאין, וכל חד וחד יהיב מזוניה לתתא כל חד ביומוי, מההיא ברכה דמתברכאן ביומא שביעאה; [כל הברכות שלמעלה בעולמות העליונים, ולמטה כאן בעולם הזה, תלויים רק ביום השבת, ולמדנו למה לא ירד מן בשבת? מפני שמשבת מתברכים כל השש ימים מששת ימי השבוע, וכל יום מקבל את ההשפעה שלו משבת], ולכן צריכים לקבל את השבת בשמחה עצומה, ולא להתבלבל בשום פנים ואופן משום דבר בעולם, וכשבר ישראל שש ושמח כל השבת, בזה הוא מגלה את נקודה פנימית שיש בששת ימי החול, ורביז"ל הזהירנו מאד מאד על שמחה בשבת, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ז) צריך להזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת, כי מעלת וקדושת שבת גדולה ויקרה מאד, שאי אפשר לתאר ולשער כלל, וצריך לנהוג שמחה גדולה בשבת קודש, ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל, רק להתענג על השם יתברך, ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג, הן באכילה ושתיה, הן מלבושים כפי מה שיוכל, כי אכילת שבת כולה רוחנית כולה קודש, ועולה למקום אחר לגמרי מאכילת חול, ואם היית יודע מה זה להיות בשמחה בשבת, לא היית מפסיק לרקוד כל השבת מרוב שמחה שאתה יהודי מאמין בו יתברך, והיה השבת יקר בעיניך.
|
||
|
בעזה"י יום א' לסדר שמות י"ג טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז, ובפרט היום שמתחיל ימי שובבי"ם, היינו ארבעים יום שקוראים את הפרשיות ש'מות ו'ארא ב'א ב'שלח י'תרו מ'שפטים הם ימים מאד מסוגלים לתקן את פגמי הברית שאדם פגם, ואף אחד לא יכול להגיד שהוא נקי מחטאים אלו, כי כבר אמר החכם מכל אדם (משלי כ' ט') "מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי", ולכן דייקא בימים אלו יכולים לתקן את הפגמים האלו אם זוכים להחזיק מעמד ולא נשברים משום דבר.
|
||
|
בעזה"י יום ב' לסדר שמות י"ד טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז העיקר להיות בשמחה, כי כל הקדושה תלויה בשמחה, כי השמחה זה השכינה בעצמו, כמאמרם ז"ל (שבת ל:) שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב' ג') "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד הוי"ה"; וכן הוא בזוהר (וישב ק"פ:) דהא חמינן דשכינתא לא שריא באתר עציבו אלא באתר דאית ביה חדוה. אי חדוה לית ביה לא שריא שכינתא בההוא אתר. כמה דאת אמר (מלכים ב' ג' ט"ו) "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד הוי"ה" דהא שכינתא ודאי לא שריא באתר עציבו; [אנחנו רואים שהשכינה לא שורה במקום של עצבות, אלא במקום שיש שמה שמחה וחדוה, אם אין בבית שמחה וחדוה, אזי השכינה לא נמצאת שם, כי השכינה לא נמצאת במקום של עצבות], ולכן בזה שאדם רק שש ושמח ומתחזק בכל מה שעובר עליו, על ידי זה הוא ממשיך על עצמו שכינת עוזו יתברך, וזוכה להדבק עצמו בו יתברך.
|
||
|
בעזה"י יום ג' לסדר שמות ט"ו טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל היקר לי מאד … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק על אף שעובר עליך משברים וגלים, ונכנס בך קושיות על הקדוש ברוך הוא למה בדיוק עלי עובר מה שעובר וכו' וכו', עליך לזכור שאי אפשר להבין את דרכי המקום ברוך הוא וברוך שמו, רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן נ"ב) מה שקשה קושיות על הקדוש ברוך הוא בהכרח שיהיה ככה, אדם הוא מאד מצומצם וכו', אדם מלא חטאים ועוונות וכו', בפרט שנפגם בבריתו וכו', ושכלו ודעתו כל כך פגומה וכו', איך הוא יכול להשיג רוחניות אלוקות? בוודאי יהיה לו קושיות על הקדוש ברוך הוא בוודאי יהיה לו קושיות על הנהגה של הקדוש ברוך הוא, ואותו דבר אומר רביז"ל (שם) כמו שיש קושיות על הקדוש ברוך הוא כן יש קושיות על הצדיק, הצדיק דבוק ונכלל באין סוף ברך הוא שישים שנה, ואיך אנחנו קטני ערך פחותים מלאים עוונות הרהורים רעים הרהורים מגונים פגומים בפגם הברית וכו' וכו', רוצים להבין את הקדוש ברוך הוא, רוצים להבין את הצדיק שנכלל בהקדוש ברוך הוא?
|
||
|
בעזה"י יום ה' לסדר שמות י"ז טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל היקר לי מאד … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק להיות רק בשמחה עצומה, כי סוף כל סוף מה נשאר מהאדם רק זה ששש ושמח עם נקודת המצוות שיש בו, כי ימינו כצל עובר, החיים פורחים, הנה יום הנה לילה והנה שבוע וכו', והכל פורח כמאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה צו סימן ב') כצל ימינו על הארץ והלוואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף, ודוד המלך אומר (תהילים צ') ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואומר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן סימן ס"א) שהשבעים שנה פורחים לאדם כמו רבע שעה, ולכן אשאל אותך האם כדאי בשביל רבע שעה לאבד את העולם הזה ואת העולם הבא? הלוא בזה שאתה תשמח עם נקודת הטוב שיש בך בזה בעצמו יש מצווה, כי כשבר ישראל שש ושמח עם הטוב שיש בו בזה הוא מגלה את טוהר לבבו, כמו שאמר רביז"ל (ספר המידות אות שמחה סימן א') כשהאדם עושה מצווה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלוקיו, ובכל רגע ורגע שהאדם שש ושמח עם הקדוש ברוך הוא בזה הוא מגלה שהוא מאמין בו יתברך ועל ידי זה מוחלים לו על כל עוונותיו, כמו שאמר רביז"ל (ספר המידות אות שמחה סימן ל"ג) על ידי אמונה יסלח לך הקדוש ברוך הוא, ולכן תעשה כל מיני פעולות שבעולם רק להיות בשמחה, ואל תהיה בטלן כי אם תהיה בשמחה הרי השכינה תשרה בך, כמאמרם ז"ל (שבת ל':) אין שכינה שורה לא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של דבר מצווה, ולכן למה שלא תהיה שמח? הרי מרוב שמחה שתשמח בו יתברך יופיע לך רוח הקדוש, כמאמרם ז"ל (ירושלמי סוכה פרק ה' הלכה א') אין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח, ואל תידחה את השמחה מיום ליום, כי כך אמרו חכמינו הקדושים אין השמחה ממתנת לאדם לא כל מי ששמח היום שמח למחר, ולכן תהיה היום בשמחה ותשמח את אשתך, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ראש השנה ו') אישה בעלה משמחה, וכן תשמח את ילדיך, וכן תשמח את כל יהודי, אשר אין עוד מצוה יותר גדולה מזו, אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם כלל, וכל יום ויום הוא שש ושמח עם היום הזה.
|
||
|
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר שמות י"ח טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל היקר לי מאד … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עז, והשבת הזאת להיות רק בשמחה, תשכח מכל הצרות שעבר עליך בששת ימי החול ותעשה התחלה חדשה בשבת זו דייקא, אתה לא יכול לתאר ולשער מה זה שבת וכו', כי אם אדם היה יודע איזה אורות מתגלים ביום השבת היה רוקד מרוב שמחה כל השבת שזוכה לשמור את השבת, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (שבת קי"ח:) כל המשמר שבת כהילכתה אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלים לו, אין עוד דבר יותר גרוע מעבודה זרה שאדם ניתק את עצמו לגמרי ממנו יתברך, ואף על פי כן הוא מקבל על עצמו מעכשיו אני שומר שבת, על ידי זה נמשך עליו אור כל כך גדול על נשמתו עד שמוחלים לו על כל עוונותיו, ולכן אל תהיה בטלן תראה להתחיל מהשבת הזו רק להיות בשמחה כל השבת, ותשמור מאד שלא יהיה שום מחלוקת ומריבות ביום השבת בביתך, כי הס"מ עושה כל מיני פעולות שבעולם שרק יהיה בבתי ישראל מחלוקת ומריבות כדי להפיל ולהכשיל את כל בר ישראל לנתקו ממנו יתברך, ולכן צריכים לעשות כל מיני פעולות שבעולם רק להיות בשמחה בשבת ולהשלים עם אשתו ועם ילדיו.
|
||
|
בעזה"י יום א' לסדר וארא כ' טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל היקר לי מאד … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק באמונת חכמים שזה עולה על הכל, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (מכילתא בשלח) ויאמינו בהוי"ה ובמשה עבדו, אם במשה האמינו בהוי"ה לא כל שכן, אלא אי אפשר לבוא לאמונה בהקדוש ברוך הוא אלא על ידי אמונת חכמים, ולכן צריכים הרבה הרבה לבקש את הקדוש ברוך הוא שיהיה לנו אמונת חכמים, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"א) שעל ידי אמונת חכמים אדם יודע איך להתנהג וכל החיים שלו הולכים כבר בצורה אחרת לגמרי, עד כדי כך שרביז"ל אמר (ספר המידות אות הצלחה סימן י"ט) על ידי אמונת חכמים בא הצלחה, ולכן תעשה כל מה שביכולתך להתחזק ביתר שאת ביתר עז באמונת חכמים והס"מ מפחד מזה יותר מהכל, כי הוא יודע שברגע שיש לאדם אמונת חכמים יש לו כבר הכל, עד כדי כך שאמר רביז"ל (ספר המידות אות צדיק סימן ק"ל) על ידי אמונת צדיקים נמתק הדין, אם נגזר על איזה אדם דין קשה בזה שהוא מתחזק באמונת חכמים על ידי זה נמתק ממנו כל הדינים, כי הצדיק נכלל לגמרי באין סוף ברוך הוא בביטול כל רגשותיו, מבחוץ לא רואים כלום, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קט"ז) אשר מבחוץ לא יכולים להכיר את הצדיק כלל כי הוא נראה כמו כל אדם אבל הפנימיות שלו זה פנימיות אחר לגמרי, ולכן אשרי מי שחזק באמונת חכמים ועל ידי זה יומתק ממנו כל הדינים, ולהיפך הס"מ מוציא את כל החיצים נגד הצדיק הדבוק בו יתברך כי הוא מאד מאד מפחד מהצדיק, ואמר רביז"ל (ספר המידות אות הרהורים סימן ז') מי שאינו מאמין בצדיק על ידי זה אין לבו נכון עם השם יתברך, כי זה תלוי בזה, ולכן תשמור מאד מאד מליצנים שמדברים על הצדיק, כי לבסוף מי שמדבר על הצדיק נעקר מזה העולם בלי שום רחמנות, ולכן שלא יהיה לך שום משא ומתן עם אלו שמדברים נגד הצדיק.
|
||
|
בעזה"י יום ב' לסדר וארא כ"א טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל היקר לי מאד … נ"י רביזל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') כשהאדם יודע שכל מאורותיו הם לטובתו זאת הבחינה הוא מעין עולם הבא כי הרגע שהאדם יודע שכל מה שקורה איתו הכל ממנו יתברך, כי דבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון אז החיים שלו כבר חיים אחרים לגמרי, כי יודע שכל מה שעובר עליו הן טוב הן רע הכל ממנו יתברך והכל להזכירו לחזור אליו יתברך.
|
||
|
בעזה"י יום ג' לסדר וארא כ"ב טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל … נ"י אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו שאנחנו זוכים להיות בחלקו של רביז"ל, כשאדם נמצא בטוב הוא לא מרגיש את הטוב, כמו שאדם שתמיד אור לו הוא לא מבין מה זה חושך וכו', וכמו שאדם יושב בתוך מים לא מבין מה זה צמאון וכו', כמו כן כל מי שזוכה להיות בחלקו של רביז"ל לא יודע להעריך את גודל הזכות שיש לו, שיש לנו רבי כזה, כי באמת אם היינו מעריכים את מעלת האדם שזוכה להיות מקורב אל רביז"ל, היינו רוקדים בכל יום ויום מרוב שמחה "בך רבינו נגילה בך רבינו ונשמחה, נגילה ונשמחה בישועתו", כי רביז"ל מנפח בנו רוח חיים חדשה בכל יום בכל שעה בכל רגע, כדי שנזכה להכיר את הבורא יתברך שמו בתמימות ובפשיטות, ולדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו, אשר אין עוד מעלה יותר גדולה מזו, וכבר סיפר עמנו רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה. ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות. ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע, ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק. גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו'. ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו; ולכן אשרי מי שמרגיל את עצמו לדבר בכל יום עמו יתברך בלי שום חכמות והשכלות כלל, כי על ידי כל דיבור ודיבור שאדם מדבר אל הקדוש ברוך הוא הוא נכלל באין סוף ברוך הוא, ודבר זה אי אפשר להסביר כלל למי שלא טעם טעם תפלה מימיו, ואת זה אנחנו קיבלנו מרביז"ל, וזה המתנה הכי יפה, ולכן אל תהיה בטלן, תראה לדבר בכל יום ויום מחדש עמו יתברך, ואז כל החיים שלך ישתנו לטובה, וזכור גם זכור שאין לאדם בזה העולם אף אחד רק את הקדוש ברוך הוא בעצמו, אשרי מי שמכניס את זה בתוך דעתו, ולכן זכור גם זכור מה שאמר אליהו הנביא (תנא דבי אליהו רבה פרק ט"ו) לפי שכל המרבה שיחות ותפילות, הם המלווים אותו עד שיגיע לבית עולמו; אין עוד דבר שמלווה את האדם עד הרגע האחרונה כמו השיחה בינו לבין קונו, וראו בכל הדורות, אלו מאנשי שלומינו שקיבלו את דברי רביז"ל בתמימות ובפשיטות גמור, הם עברו את החיים בטוב ובנעימים, והם היו הכי מאושרים, ואלו שהיו חכמים בעיניהם, עבר עליהם משברים וגלים וכו' וכו', עליות וירידות וכו' וכו', ולכן הרגל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא בלי שום חכמות והשכלות כלל, ואז תראה איך תחיה בבטחון ובשלווה וכו', כי הדיבור שאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, בזה נדבק מח מחשבתו בו יתברך.
|
||
|
בעזה"י יום ד' לסדר וארא כ"ג טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל… נ"י ראה לחזק את עצמך בכל מיני אופנים שבעולם, ואל תתן שהצרות שעובר עליך יכריעו את הכף וישברו אותך, כי עיקר גדולת בר ישראל כשעובר עליו צרות ויסורים ומחזיק מעמד ולא נשבר, ובזה מתגלה הגדולה שלו, חכמינו הקדושים אמרו (ברכות ה) כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו מדכאו ביסורין, ואם קבלם יראה זרע ויאריך ימים, לפעמים עובר על בני אדם כל כך הרבה צרות ויסורים כי מנסים אותו מלמעלה אל מי הוא יברח וכו', ואם הוא מחזיק מעמד הקדוש ברוך הוא מוחל לו על כל עוונותיו, כמאמרם ז"ל (מנחות נ"ג:) מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתית, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא על ידי יסורין; ואמרו (בראשית רבה פרשה ט' סימן ח') טוב מאד זו מדת יסורין שעל ידיה הבריות באות לחיי העולם הבא; ולכן ראה לחזק את עצמך ביתר שאת ביתר עוז בכל מה שעובר עליך, ושום דבר שלא יוכל לשבור אותך, רק תחזיק מעמד ותרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא בתמימות ופשיטות, ותברח אליו יתברך, ותראה את הנסים נגלים שיעשה עמך הקדוש ברוך הוא, ואמרו חכמינו הקדושים (שוחר טוב תהלים צ"ד) חביבין יסורין, שכשם שהקרבנות מרצין כך הייסורין מרצין, בקרבנות הוא אומר (ויקרא א' ד') "ונרצה לו לכפר עליו", וביסורין הוא אומר (שם כ"ו מ"א) "אז ירצו את עונם", ולא עוד אלא שיסורין חביבין מן הקרבנות, שהקרבן בממון והיסורין בגוף; ולכן חזק ואמץ מאד ותעשה כל מיני פעולות שבעולם רק להיות בשמחה, כי כל רגע ודקה ושניה שאתה בשמחה, אתה מקיים מצות עשה של יחוד הבורא יתברך שמו, כי כל שמחתך זה רק "שלא עשני גוי", ושמחה זו עולה על כל השמחות, ולכן אסור לך להמשך אחר הצער והיסורין, אלא תשתדל למצוא רק את הטוב בעצמך, ואז הכל יתהפך לטובה.
|
||
|
בעזה"י יום ה' לסדר וארא כ"ד טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל… נ"י תעשה כל מה שביכולתך רק להתחזק ביתר שאת ביתר עוז, ועיקר ההתחזקות הוא שמחה, כמו שאמר דוד המלך (תהלים י"ח) "ארחמך הוי"ה חזקי", דוד המלך מתפאר בזה שאני יודע רבונו של עולם שאתה אב הרחמן, זה ההתחזקות שלי, ובזה צריכים מאד מאד להתחזק שאנחנו מקורבים אל צדיק כזה שמקרב אותנו אל הקדוש ברוך הוא, ומפיח בנו רוח חיים להרגיש את אמתת מציאותו יתברך, ונזכה לדבר אליו יתברך, אשר כל דיבור ודיבור שמדברים אליו יתברך זה הצלחה נצחית, הצלחה כזו אשר אין לתאר ואין לשער כלל, וכן מעורר אותנו ללמוד בכל יום חומש ורש"י עם התרגום מפרשת השבוע, כדי לסיים כל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום, שזה מסוגל לאריכות ימים ושנים, וכן מעורר אותנו ללמוד בכל יום משניות, שזה מסוגל לזכך את הנשמה, ומסוגל להביא לאדם שפע בפרנסה, ועל כולם מעורר אותנו ללמוד בכל יום דף גמרא, אשר היא חיות להנפש, אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו, שאנו זוכים להיות מקורבים אל רבי אמת כזה, רבי נורא ונפלא כזה, כי סוף כל סוף מה ישאר מאתנו? רק התורה והתפלה שנזכה לחטוף בימי חיינו, היינו בכל יום מתפללים את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית, אשר האריז"ל אמר שכל השלוש תפלות בכל יום עושים יחודים נוראים ונפלאים בכל העולמות, ואם אדם היה יודע מה התפלות שלו פועלות בשמים, אפילו שרק לא יכוון אלא פירוש המילות, איזה שמות ויחודים, ואיזה אורות זה גורם, אז היה מקפיד מאד מאד להתפלל את השלוש תפלות בכוונת פירוש המילות, והיה מקשר את המחשבה אל הדיבור, ושום דבר בעולם לא היה שובר אותו, וכן מי שזוכה ללמוד בכל יום שיעור בתורה, וקובע לעצמו קביעות בתנ"ך, בששה סדרי משנה, בש"ס בבלי ירושלמי תוספתא, בספרי המדרשים, בספרי הזוהר והתיקונים, ובספרי רביז"ל, אשר אין למעלה מזה, וצריכים ללמוד בכל יום רק קצת ועוד קצת ועוד קצת, אזי מגיעים ליעודם, כמאמרם ז"ל (תנחומא פנחס י"א) למה נמשלה תורה לתאנה שרוב האילנות הזית והגפן והתמרה נלקטין באחד והתאנה נלקטה מעט מעט וכך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים; וכן אמרו (דברים רבה פרשה ח' סימן ד') הטיפש הזה תמה איך יכולים ללמוד כל כך הרבה, אמר רבי ינאי למה הדבר דומה לככר שהיה תלוי באויר, טיפש אומר מי יוכל להביאו, ופקח אומר לא אחד תלה אותו מביא סולם או קנה ומוריד אותו כך כל מי שהוא טיפש אומר אימתי אקרא כל התורה ומי שהוא פיקח מהו עושה שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה; וכן אמרו (ויקרא רבה פרשה י"ט סימן ב') מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה נזיקין ל' פרקים כלים ל' פרקים, מי שפיקח מהו אומר הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה; ואם אדם יאמר הרי איך אני יכול לדמות את עצמי אל החכם הזה שזכה ללמוד את כל התורה כולה, על זה כבר אמרו (שם) מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד תורה שבלבו של חכם, מי שפיקח אומר והוא לא מאחר למדה, אלא הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומד את כל התורה כולה; וכן אם אדם יאמר הרי אני לומד ושוכח, למה לי ללמוד ולייגע, על זה כבר אמרו (שם) משל לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאתו, מי שטיפש מהו אומר, מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו, מי שפיקח מהו אומר ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל כך, מי שהוא טיפש מהו אומר מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה; עיין שם, ולכן אסור להיות בטלן, אלא ללמוד כל יום קצת מקרא, קצת משנה, קצת גמרא, קצת שולחן ערוך וכו' וכו', ובמשך הימים והשנים זוכים לסיים את כל התורה כולה, וכשיוצאים מזה העולם התורה מלווה אותו וכו', ומקדמת את פניו שם בעולם הבא, אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם כלל, והוא מסתכל על תכליתו הנצחי, ואז טוב לו כל הימים.
|
||
|
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר וארא כ"ה טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל… נ"י רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ז) צריך להזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת, כי מעלת וקדושת שבת גדולה ויקרה מאד, שאי אפשר לתאר ולשער כלל, וצריך לנהוג שמחה גדולה בשבת קודש, ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל, רק להתענג על השם יתברך, ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג, הן באכילה ושתיה, הן מלבושים כפי מה שיוכל, כי אכילת שבת כולה רוחנית כולה קודש, ועולה למקום אחר לגמרי מאכילת חול, ואם היית יודע מה זה להיות בשמחה בשבת, לא היית מפסיק לרקוד כל השבת מרוב שמחה שאתה יהודי מאמין בו יתברך, והיה השבת יקר בעיניך, ולכן אם אתה רוצה להיות באמת מקורב אל רביז"ל, תראה לקבל את השבת בשמחה עצומה, וכן לאכול את השלוש סעודות בשמחה עצומה, ולשיר את כל הזמירות בכל סעודה וסעודה, כי כך הוכיח אותנו רביז"ל, ואמר (שיחות הר"ן סימן קנ"ה) שכל אחד מוכרח לזמר כל הזמירות בשבת המובאים בסידורים וכו', ולבלי להסתכל על שום מונע ומעכב מאיזה בני אדם היושבים על השולחן, שנדמה לו שאין רצונם בזה, רק להתחזק לזמר זמירות בשמחה עצומה, ולהנהיג השולחן כל יום השבת בשמחה גדולה, כי עיקר הוא השמחה בשבת; ואמר מוהרנ"ת ז"ל (חיי מוהר"ן סימן תק"כ) שראו אצל רביז"ל איך שהיה מזמר זמירות הרבה בכל שבת ושבת ובמוצאי שבת, ומי שלא שמע אותו בשעה שהיה מזמר בליל שבת את הפזמון 'אזמר בשבחין', וכן בשבת בבוקר את הפזמון 'אסדר לסעודתא', וכן שאר הזמירות של ליל שבת כגון 'כל מקדש' 'ומנוחה ושמחה' וכו', לא שמע טוב מעולם, אשרי אוזן שמעה זאת, ואשרי מי שישמע זאת לעתיד בעולם הבא; והכלל שהיה הרצון של רביז"ל שנהיה רק שמחים ועליזים כל השבת, ונשיר כל הזמירות של שבת בשמחה עצומה, וזה עיקר היהדות להתנהג בתמימות ובפשיטות גמור, ורק זה היה רצונו של רביז"ל שכל אחד יתנהג בתמימות ובפשיטות בלי שום שכל והשכלה כלל, רק לקיים את המצוות בלי חכמות רק כמו יהודי פשוט.
|
||
|
בעזה"י יום א' לסדר בא כ"ז טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל… נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בך, כי כל בר ישראל יש בו המון נקודות טובות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" מאי רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; וכל כך חבל שבני אדם לא שמים לב כמה מצוות יש להם, והם מנצלים את זה לרעה וכו', אדם שקוע במרירות ועצבות ודכאון וכו', וחושב שזה סוף העולם וכו', וכאילו הוא הכי רחוק מהקדוש ברוך הוא וכו', ובשביל זה הוא מתייאש מהחיים שלו, בשעה שכל בר ישראל מלא מצוות, ואינו יודע איך להעריך את זה, וכך אמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום. קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו. תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם"; אתה לא רואה מה לפניך? ולמה אתה בעצבות ובמרירות ובדכאון וביאוש עצום? אין זה אלא הס"מ עובד עליך כאילו אין לך שום תקוה ותוחלת וכו' וכו', ולכן לא בחינם שרביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כחו. וכל החולאת הבאין על האדם, כולם באין רק מקלקול השמחה וכו', וכפי קלקול השמחה והניגון, כן בא החולאת על האדם, וגם חכמי הרופאים האריכו בזה, שכל החולאת על ידי מרה שחורה ועצבות, והשמחה הוא רפואה גדולה בין בגשמי בין ברוחני, וצריך להתגבר מאד בכל הכוחות, להיות אך שמח תמיד. כי טבע של האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל; ואמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תקצ"ג) שאפילו בעת הצער והריחוק מעבודתו יתברך וכו', וכן מה שעובר עליו כל מיני צרות ויסורים ומרירות ומכאובים וכו', עם כל זאת צריכין להתחזק להיות אך שמח תמיד, ולשמח את עצמו בכל מה דאפשר במה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין, כי כל בר ישראל מלא נקודות טובות, אלא הוא לא שם לב על הטוב שהוא מסובב בה, ולכן הוא נופל ביאוש ובדכאון וכו' וכו', ובאמת ראוי לשמוח מאד מאד עם כל מה שיכולים, אפילו עם זה שזכה שלא עשני גוי כגויי הארצות וכו', שזה השמחה עולה על כל השמחות, כי מה היית עושה אם היית נברא גוי תאנלדי וכו', טורקי וכו', ישמעאלי וכו', לא היה מועיל שום דבר, היית צריך זכות גדול להתגייר וכו' וכו', ולכן למה לא תהפוך את כל היגון ואנחה והצער והיסורין לשמחה גדולה, וצריכים לשמור מאד מאד מעצבות ומרירות ומדכאון שזה אבי אבות הטומאה וכו', ואפילו שהס"מ רוצה לשבור אותו לגמרי ולומר לו שאין לו כבר שום תקוה ותוחלת, עם כל זאת ראוי לו לומר לעצמו, אף על פי שאני כמו שאני וכו', אף על פי כן זכיתי להיות מזרע ישראל, ולקיים כמה מצוות בכל יום ציצית, ותפלין, וקריאת שמע, וצדקה, ושבת, וכיוצא, ואף על פי שגם בעשיית המצוות הם כמו שהם וכו', אף על פי כן על כל פנים יש בהם בוודאי נקודות טובות מאד שנעשה מהם שעשועים גדולים למעלה בכל העולמות, כי הרי אפילו על ידי המצוות שנעשין על ידי פושעי ישראל, הקדוש ברוך הוא מתפאר ממנו, כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, מתפאר בו השם יתברך הרבה, כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) "ישראל אשר בך אתפאר", וצריכים לדעת אשר המרה שחורה והעצבות מתגבר על האדם יותר מן הכל, וקשה לשברה יותר מכל המדות, ומזקת להאדם מאד יותר מהכל. וכל עיקר התרחקות של כל אדם מהשם יתברך, היא רק מחמת עצבות ומרה שחורה ודכאון שמתגברים עליו, על כן צריכין לראות לשמח את עצמו בכל הכוחות בכל מה דאפשר אפילו בעת שצר להאדם ודחוק לו מאד בגשמיות וברוחניות, הן בפרנסת הנפש, הן בפרנסת הגוף, אף על פי כן צריך לראות לבטוח תמיד בהשם יתברך שסוף כל סוף לא יעזוב השם יתברך אותו וכו', ולכן ראוי לשמח את עצמו בכל מה דאפשר; וזה התכלית והשלימות שאדם צריך להגיע אל זה.
|
||
|
בעזה"י יום ב' לסדר בא כ"ח טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל נ"י מה אומר לך ידידי היקר, צריכים להתחזק בכל מיני אופנים שבעולם, ולא להשבר משום דבר, ואפילו שעובר על בני אדם כל מיני צרות ויסורים ומרירות ומכאובים וכו' וכו', העצה היחידה הוא רק לברוח אל הקדוש ברוך הוא, כי רק הוא יתברך ברא אותנו וכו', והוריד את נשמתינו לזה העולם וכו', ונצטרך להחזיר את נשמתינו רק אליו יתברך וכו', ולכן מכל דרק עובר עלינו, עלינו רק לברוח אליו יתברך, ובפרט כשיש לאדם לב נשבר על ידי זה פתוח לפניו כל העולמות וכו', והתפלה שלו בוקעת רקיעים, כמובא בזוהר (עקב רע"ג:) על הפסוק (תהלים ק"ב א') "תפלה לעני כי יעטוף", שכל הברכות והתפלות מתעטפים, עד שתעלה תפלת העני; ואמרו (זוהר בלק קצ"ה.) שיש שלוש תפלות, תפלה למשה (תהלים צ'), תפלה לדוד (תהלים י"ז), תפלה לעני (תהלים ק"ב), בוודאי תפלה של משה היה למעלה מכולם, כי משה רבינו זכה להיות בעלה דמטרוניתא, וכן תפלה לדוד בוודאי היה לה השלימות שאין שלימות אחריו, כי דוד המלך היה בדחא דמלכא, וכן יש תפלה לעני שעני מבקש את הקדוש ברוך הוא את כל מה שהוא צריך, ושואל הזוהר מאן חשיבא מכולהו [איזה תפלה יותר חשובה מתפלה למשה ומתפלה לדוד?] הוי אימא תפלה דעני, תפלה דא קדים לתפלה דמשה, וקדים לתפלה דדוד, וקדים לכל שאר צלותין דעלמא, מאי טעמא, בגין דעני איהו תביר לבא, וכתיב (תהלים ל"ד י"ט) "קרוב הוי"ה לנשברי לב" וגו', ומסכנא עביד תדיר קטטה בקודשא בריך הוא, וקודשא בריך הוא אצית ושמע מלוי [הוי אומר שתפלה לעני יותר חשוב אפילו מתפלה למשה ומתפלה לדוד ומכל התפלות שבעולם, כי עני תמיד שבור ועובר עליו משברים וגלים, ועושה קטטה עם הקדוש ברוך הוא כביכול למה מגיע לו להיות עני? ולמה צריך לסבול את הסבל של עניות? והקדוש ברוך הוא שומע בתפלתו], כיון דצלי צלותיה, פתח כל כוי רקיעין, [איך שהעני מתחיל להתפלל את התפלות שלו, נפתחים לפניו כל חלוני רקיע], וכל שאר צלותין דקא סלקין לעילא, דחי לון ההוא מסכנא תביר לבא, [וכל התפלות של כל העולם נדחין לפני התפלה של העני שהוא בשברון לב], דכתיב "תפלה לעני כי יעטוף", כי יתעטף מבעי ליה, מאי כי יעטוף, אלא איהו עביד עטופא לכל צלותין דעלמא, [העני מעטף את כל התפלות של כל בני אדם אפילו תפלות של הצדיקים], ולא עאלין עד דצלותא דיליה עאלת, [ולא עולים עד שהתפלה של העני עולה], וקודשא בריך הוא אמר, יתעטפון כל צלותין, וצלותא דא תיעול לגבאי, [והקדוש ברוך הוא אומר שהתפלה של העני יעטוף את כל התפלות, והתפלה שלו יעלה קודם כולם], לא בעינא הכא בי דינא דידונון ביננא, קמאי ליהוו תרעומין דיליה, ואנא והוא בלחודנא, וקודשא בריך הוא אתייחד בלחודוי באינון תורעמין בההיא צלותא, דכתיב "ולפני הוי"ה ישפוך שיחו", לפני הוי"ה ודאי. [הקדוש ברוך הוא אומר אני לא רוצה שיהיה עכשיו בינינו אף אחד אלא אני רוצה לשבת ביחד עם העני ולשמוע את תלונתיו שהוא מתלונן אלי, כי אז כשהעני מתפלל להקדוש ברוך הוא, הוא יושב לפני הקדוש ברוך הוא דייקא], כל חילי שמיא שאלין אלין לאלין, קודשא בריך הוא במאי אתעסק, במאי אשתדל, אמרין, אתיחדא בתיאובתא במאנין דיליה [כל מלאכי השמים שואלים אחד את השני מה עושה עכשיו הקדוש ברוך הוא? ובמה הוא מתעסק? ובמה הוא משתדל? ועונים שהוא מתאחד עכשיו עם הכלים הנשברים שבאים לפניו שהם העניים], כלהו לא ידעו מה אתעביד מההוא צלותא דמסכנא, ומכל אינון תורעמין דיליה, דלית תיאובתא למסכנא אלא כד שפיך דמעוי בתורעמו קמי מלכא קדישא, [אף אחד לא יודע מה נעשה מהתפלה של העני, ומכל אלו התרועמות והטענות שיש לו נגד הקדוש ברוך הוא ושופך דמעותיו לפניו יתברך] ולית תיאובתא לקודשא בריך הוא אלא כד מקבל לון, ואושדו קמיה, ודא איהי צלותא דעביד עטופא לכל צלותין דעלמא [ואין עוד תענוג להקדוש ברוך הוא כמו לקבל את התפלה של העני שמתפלל אליו בלב נשבר, והוא עושה עטיפה לכל התפלות שבעולם]; רואים מזה מה זה מעלת עני שמתפלל לפני הקדוש ברוך הוא עם לב נשבר לב אמת, וכתב על זה מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות תפילין הלכה ה' אות מ"ג) וכל זה נאמר אפילו בעני סתם שמתפלל על צרכיו, על דוחקו ועניותו בגשמיות, מכל שכן וכל שכן כשמתחיל האדם לרחם על עצמו ומרגיש עניותו ודוחקו במעשיו הטובים וכו', וטוען עם השם יתברך ומתקוטט עמו ומתרעם עליו יתברך על שאינו מקרבו אליו, ושופך שיחו ולבו לפניו עד שנתעורר בבכיה וכו' וכו', כמה וכמה יקרה תפלה זו בעיני השם יתברך, והיא יקרה מכל התפלות שבעולם, כי באמת זה עיקר העניות והדחקות, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (נדרים מ"א.) אין עני אלא מן הדעת, כי חוץ מזה הכל הבל, כי ימינו כצל עובר ואין צרה כצרת הנפש ואין עניות כעניות מתורה ומעשים טובים, מכל שכן וכל שכן כשהוא בעל חוב גדול חס ושלום, שחייב להשם יתברך חובות רבים שחב כנגדו יתברך על ידי חטאיו ופשעיו המרובים, ואין לו במה לסלק כלל כי אם בתפלה ותחנונים. כשזה האדם זוכה להתעורר בעצמו להרגיש עניותו ודוחקו ועומד לפני השם יתברך כרש ואביון, השואל על הפתחים ומבקש מלפניו בשברון לב על נפשו להצילה מני שחת, לבל יאבד שני עולמות חס ושלום, וכמו שאמר דוד (תהלים ל'), "מה בצע בדמי ברדתי אל שחת" וגו' (תהלים כ"ב) "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" וגו', וכיוצא בזה הרבה, שבודאי תפלה זאת יקרה בעיני השם יתברך מכל התפלות שבעולם, ותדקדק היטב בכל דיבור ודיבור של דברי הזוהר הקדוש הזה ותבין היטב כמה יקר דברי התבודדות ששופכין שיחתו לפני השם יתברך, ואף על פי שזה כמה שמתפלל ומתבודד ונדמה לו שעדיין לא פעל כלל, אף על פי כן כל דיבור ודיבור אינו נאבד, רק כולם מנוים וספורים וגנוזים באוצרותיו, וגם כי אי אפשר להאדם לידע כלל בזה הגוף אם פעל בעבודת השם יתברך אם לאו, כי אפילו אם לא פעל כי אם כחוט השערה אחת פעם אחת כל ימי חייו, גם זה יקר מכל חיי עולם הזה, כי אפילו כשנעתקים איזה תנועה להתקרב מעט יותר להשם יתברך אפילו פחות מחוט השערה, על ידי זה רצים והולכים גם כן אלפים ורבבות פרסאות בעולמות עליונים, ועל כן צריכין להתחזק בזה מאד בלי שיעור. וכשיהיה חזק כל כך, אז סוף כל סוף בודאי יזכה לפעול בקשתו להתקרב להשם יתברך, להיות שוה עם אחיו הכשרים והצדיקים; רואים מכל זה מה זה תפלה לעני ששופך את לבו לפניו יתברך, כי אתה צריך לדעת שימינו כצל עובר, ואמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה צ"ו סימן ב') כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף דכתיב (תהלים ק"ד) כצל עובר, ואין מקוה, ואין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים; וכתיב (תהלים צ') "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה", ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ס"א) שהשבעים שנה פורחים לאדם כמו רבע שעה, ולכן אשרי אדם שמנצל את הזמן היקר שלו בשיחה בינו לבין קונו, וזוכה לדבק את עצמו בו יתברך.
|
||
|
בעזה"י יום ג' לסדר בא כ"ט טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל… נ"י ראה לחזק את עצמך באמונה פשוטה בו יתברך שהוא יתברך מנהיג את עולמו בחסד וברחמים בצדק ובמשפט, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (חולין ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין מלמעלה; שאדם לא מקבל מכה קטנה באצבע קטנה אם לא מכריזין על זה קודם מלמעלה, וכן אמרו (יומא ל"ח.) בשמך יקראוך ובמקומך ישיבוך, אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת במלכות חברתה אפילו כמלוא נימא, זאת אומרת אף אחד לא יכול ליגע במה ששייך להשני, אם לא שהכריזו קודם בשמים, וכן אמרו (ברכות נ"ח.) אפילו ריש גרגיתא מן שמיא מנו לי; זאת אומרת שאפילו עבודה בזויה ופשוטה כמו לנקות ביוב וכו' וכו', אדם לא יקבל משרה כזו, עד שמכריזין קודם בשמים וכו', רואים מכל זה את גודל השגחתו הפרטי פרטיית על כל בן אדם, אין העולם הפקר כלל, אלא הכל מושגח בהשגחה פרטיית ממנו יתברך, ואמר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שנוסעת עגלה מלא תבן וקש, ונפלה חתיכת קש בדיוק במקום הזה וכו', גם בזה יש כוונה עליונה ממנו יתברך, אין דבר בלי השגחתו הפרטי פרטיית, וזה התכלית שאדם צריך להגיע אל זה, להכיר את הקדוש ברוך הוא מכל פרטי הבריאה, כמובא בזוהר (בא מ"ב) בגין דישתמודעין ליה; כל הבריאה נבראה רק כדי להכירו יתברך, ומי שחי ונושם את החיים שלו בצורה כזו, עליו להיות תמיד שש ושמח, כי כל רגע ודקה שאדם רק חושב ממנו יתברך הוא מקיים מצוות עשה של יחוד הבורא יתברך, ואי אפשר לתאר ולשער את גודל הזכות של אדם שמכניס בדעתו תמיד את אמתת מציאותו יתברך, שאז הוא יתברך ישמריהו מכל רע.
|
