| כדי להגיע למכתב מסויים, לחץ על תאריך המכתב: א' שבט | ב' שבט | ד' שבט | ה' שבט | ו' שבט | ז' שבט | ח' שבט | ט' שבט | י"א שבט | י"ב שבט | י"ג שבט | י"ד שבט | ט"ו שבט | ט"ז שבט | י"ח שבט | י"ט שבט | כ' שבט | כ"א שבט | כ"ב שבט | כ"ג שבט | כ"ה שבט | כ"ו שבט | כ"ז שבט | כ"ח שבט | כ"ט שבט |
||
|
|
||
| ארכיון כל המכתבים לגברים » | ||
|
|
||
|
בעזה"י יום ה' לסדר בא ראש חודש שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז, ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, ותתחזק מאד במדת השמחה, שרביז"ל הפליג במעלת השמחה עד מאד, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, רביז"ל לא נותן עצה להיות בשמחה, אלא בפירוש מגלה לנו שזה מצוה הכי גדולה להיות בשמחה תמיד, כי בזה שאדם שש ושמח, בזה מגלה את טוהר לבבו, כמו שאמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלקיו, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ד) שעל ידי שמחת המצוות הוא יכול לצאת מעמקי עמקים של הקליפה שנפל לשם וכו' וכו', ולעלות מעולם העשיה, אל עולם היצירה, ומעולם היצירה אל עולם הבריאה, ומעולם הבריאה עד עולם האצילות להיות דבוק בחי החיים בו יתברך בבחינת מטי ולא מטי וכו' וכו', כל כך גדלה אצלו מדת השמחה, והירבה לדבר עם אנשי שלומינו הרבה מאד שראוי להם רק לשמוח תמיד, ולא לתת שהס"מ יפילו בעצבות ובמרירות ובמרה שחורה, כי כל כוונת הס"מ הוא לשבור את האדם וכו', ולהזכירו את העבר כדי שיהיה תמיד עצוב וממורמר ומדוכא וכו' וכו', כדי להפילו יותר ויותר, כי אין כוונת הס"מ כל כך על העבירה שמכשיל את האדם וכו', אלא להכניס בו עצבות ומרירות ודכאון שמשם נובע כל היאוש וכו', שאמר רביז"ל שזה הכי גרוע, וצעק בקול עמוק (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) אין שום יאוש כלל, אין דבר כזה להתייאש אפילו שאדם כבר עבר בחיים מה שעבר וכו' וכו', אסור לו להתייאש, ובפירוש גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קי"ב) אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן, ודבר זה צריכים לחזור בכל יום ויום, ובכל שעה ושעה, כי הס"מ רוצה להכניס את האדם בדכאון ובעצבות ובמרירות כאילו אבד מנוס ותקוה ממנו וכו' וכו', ובאמת הכל דמיון גדול, כי הקדוש ברוך הוא אב הרחמן ומרחם על בריותיו, וצופה ומביט שיחזרו בתשובה שלימה אליו, והוא מלא רחמים, כמאמרם ז"ל (ברכות ז.) וריחמתי את אשר ארחם, אף על פי שאינו הגון הקדוש ברוך הוא מלא רחמים; ואמרו חכמינו הקדושים (מדרש אגדה) אמר הקדוש ברוך הוא במדת הרחמים בראתי את העולם, ובמדת הרחמים אני מנהיגו, ועתיד אני לחדשו במדת הרחמים; וגילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז') שעיקר גדולת המנהיג הוא שיכול להיות רחמן על נשמות ישראל ולהנהיגם ברחמנות, ולגלות להם את גודל רחמנותו יתברך על כל בר ישראל, וזה לעומת זה הס"מ רק גורם פירודים בין נשמות ישראל, ומסית ומדיח בין אחד להשני, כי כל ענינו זה לעשות פירודים בין נשמות ישראל, וידוע מה שאמר רביז"ל הס"מ קשה לו להיות בכל מקום, אזי הקים רופאי שקר וכו', שהורגים בני אדם בגשמיות, ורע-בנים שהורגים בני אדם ברוחניות, שעוקרים מהם את האמונה, ומקררים מהם את היהדות, כמו שאנחנו רואים את זה בחוש לצערינו הרב איך שתמיד צצים מנהיגים של שקר רע-בנים שמוליכים שולל את אנשי הכפר או אנשי המושבה או אנשי העיר, כי הם הם הערב רב, כמובא בזוהר (רעיא מהימנא נשא קכ"ה:) ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקודשא בריך הוא דאתמר בהו (יחזקאל ל"ד) "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם" וכו', [הערב רב הם נעשים רועים על ישראל, שהם צאנו של הקדוש ברוך הוא], ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל [אלו הערב רב המנהיגים הם עשירים ויושבים בשלווה בשמחה בלי צער ובלי יגון כלל], גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא (בראשית ו') "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" עלייהו אתמר (איכה ה') "היו צריה לראש", [הם גזלנים לוקחים שוחד, והם הדיינים והראשים של עם ישראל, ואלו הצרים נעשים ראשים], ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ח') שצריכים לחפש ולבקש הרבה מאד אחר המנהיג אמיתי שיש לו רוח הקודש שיכול לברר את המדמה מאנשיו, עד שגם הם יזכו לבירור וזיכוך המדמה, ויאיר להם האמונה הקדושה בהארה נוראה ונפלאה מאד, שירגישו תמיד את אמתת מציאותו יתברך, ויחדיר בהם שמחה אמיתיית שיהיו שמחים לעשות את רצון קונם, ולהרבות בתפלה ובתחנונים, וכן להתמיד בלימוד תורה הקדושה, שזה שלימות המנהיג האמיתי שזוכה להחדיר אמונה פשוטה באנשיו, וכן מכניס בהם תשוקה עצומה להיות ולטייל בכל חלקי התורה הקדושה, ולקיים את המצוות בשמחה עצומה, ובזה אדם יכול לבחון את עצמו אם הוא מקורב אל צדיק אמיתי, אם נכנס בו גם כן תשוקה עצומה להתמיד בלימוד תורה הקדושה שיעורים כסדרן במקרא במשנה בגמרא בשולחן ערוך וכו' וכו', אז ידע שהוא נמצא אצל צדיק אמיתי, אבל אם לא מקבל ממנו התחזקות בלימוד תורה הקדושה, עליו לידע שהוא נמצא אצל מנהיג שקרן וכו', כי בלי תורה הכל הבל ורעות רוח, ולכן עלינו לשמוח מאד מאד על נועם חלקינו על "אשר בנחל" שם גורלינו, ואנחנו יודעים מרבי אמת כזה, רבי נורא ונפלא כזה, רבי שמחייה אותנו מאד מאד, ומחדיר בנו להרבות בלימוד תורה הקדושה, ולהקפיד להתפלל את השלוש תפלות במנין דייקא, וכן להרבות בשיחה בינו לבין קונו, אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו, טוב להודות להקדוש ברוך הוא על כל החסד חינם שעשה עמנו.
|
||
|
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר בא ב' שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י חסדי השם יתברך שאנחנו נכנסים בעוד שבת אחד, אשר אי אפשר לתאר ולשער את גודל קדושת השבת, ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רנ"ד) ששבת דומה כמו שיש חתונה גדולה מאד ושמחים ומרקדים שם הרבה מאד מאד בשמחה וחדוה גדולה. ועומד אחד ומלביש עצמו בבגדיו היקרים ורץ מהרה ורוצה להכנס ולשמוח שם. אבל צריכים זכיה שיוכל לראותו מן החרכים מתוך סדק קטן (שקורין שפארינע); כי בשבת אז מאיר אורו יתברך בגילוי רב ונורא ונפלא מאד בלי שום לבושים, ואם אדם היה מכין את עצמו מששת ימי החול לקראת שבת, אז היה מאיר עליו אור שבת בהארה נוראה ונפלאה מאד, ולכן אני מאד מבקש אותך תראה לקבל את השבת בשמחה עצומה, כי על ידי זה מוחלין לך על כל עוונותיך, כמאמרם ז"ל (שבת קי"ח:) כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו, שנאמר (ישעיה נ"ו ב') "אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע", אל תקרי מחללו אלא מחול לו; ואל תיקח את זה בקלות, כי מי שמאמין בקדושת שבת, אז מאיר עליו אורו יתברך בלי שום לבושים, אבל הס"מ עובד על בני אדם שדייקא בערב שבת יש מריבות בינו לבין אשתו וכו', וכן מכניס בו חלישות הדעת וקטנות המוחין וכו' וכו', הכל כדי שלא יקבל את השבת בשמחה עצומה, שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ז) צריך להזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת, כי מעלת וקדושת שבת גדולה ויקרה מאד, שאי אפשר לתאר ולשער כלל, וצריך לנהוג שמחה גדולה בשבת קודש, ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל, רק להתענג על השם יתברך, ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג, הן באכילה ושתיה, הן מלבושים כפי מה שיוכל, כי אכילת שבת כולה רוחנית כולה קודש, ועולה למקום אחר לגמרי מאכילת חול, ואם היית יודע מה זה להיות בשמחה בשבת, לא היית מפסיק לרקוד כל השבת מרוב שמחה שאתה יהודי מאמין בו יתברך, והיה השבת יקר בעיניך, וצריך שתדע אשר כל דיבור של רביז"ל זה עיקר גדול מאד, ועלינו לסלק את חכמתינו המדומית, ולקיים את כל דברי רביז"ל בתמימות ובפשיטות גמור, ולכן אם הוא הזהיר אותנו כל כך על שמחת השבת, עלינו למסור את נפשינו פשוטו כמשמעו רק להיות בשמחה כל השבת קודש, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ז) אכילת שבת הוא כולה קודש כולה אלקות, ורביז"ל הזהירנו מאד מאד להרבות לאכול לכבוד שבת קודש, ולהתענג בעונג שבת, ואמר (חיי מוהר"ן סימן ל"ב) מה סך הכל הקדוש ברוך הוא אומר לנו? ילדים תאכלו כי היום שבת, וגם את זה לא יכולים לקיים.
|
||
|
בעזה"י יום א' לסדר בשלח ד' שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, וראוי לנו לשמוח מאד מאד על נועם חלקינו על "אשר בנחל" שם גורלינו, ואנחנו יודעים מרבי אמת כזה, רבי נורא ונפלא כזה שמאיר בנו אורו יתברך בהארה נוראה ונפלאה מאד, כי באמת מי שמתבונן טוב טוב מה שקורה איתו כשזוכה להתקרב אל רביז"ל, יכול להתפעל בפליאה נשגבה איך פתאום נפתח פיו לדבר אליו יתברך? מה שלא היה לו עד עכשיו, ואפילו לא ידע מזה, ותיכף ומיד כשהתקרב אל רביז"ל התחיל להשתוקק לדבר אל הקדוש ברוך הוא, אין זה אלא גדולת הצדיק האמת שאנחנו מקורבים אליו שזה רביז"ל, שמאיר לנו אורו יתברך בהארה נוראה כזו עד שנשמותינו נדלקת באורו האין סוף ברוך הוא, וכבר אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס') שהצדיק האמת מעורר את האדם מהשינה העמוקה שיושן בה, ופותח את פיו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולכן בזה אדם יכול לבחון את עצמו אם הוא מקורב אל רביז"ל או לא, אם מתחיל לדבר עמו יתברך סימן שזכה לשמוע את קול הצדיק האמת, וזה סוד (תהלים י"ט) "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם" אם לא שומעים קודם את קול הצדיק, אזי אין אומר ואין דברים, הוא לא יכול לדבר אל הקדוש ברוך הוא, שזה מה שרביז"ל פירש את המשנה (תרומות פרק ב') חרש אינו שומע ואינו מדבר, הרגע שאדם לא שומע את קול ההתעוררות של הצדיק, אזי אינו מדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולכן עלינו לשמוח מאד מאד שזכינו להתקרב אל רביז"ל, מובא בזוהר (אחרי ע"א:) תנינן צדיקא אף על גב דאתפטר מהאי עלמא, לא אסתלק ולא אתאביד מכלהו עלמין, דהא בכלהו עלמין אשתכח יתיר מחייוי, דבחייוי אשתכח בהאי עלמא בלחודוי, ולבתר אשתכח בתלת עלמין וזמין לגבייהו, דכתיב (שיר השירים א' ג') "עלמות אהבוך" אל תקרי עלמות אלא עולמות, זכאה חולקהון; היינו כי בחיים חיותו הוא מלובש בגוף גשמי, וגוף גשמי צריך להיות במקום אחד, כי אם הוא פה, הוא לא שמה וכו', ואם הוא שמה, הוא לא פה וכו', אבל כשמוריד את גופו הגשמי, אזי נמצא בכל מקום יותר מבחייו, כי נפשו רוחו ונשמתו מתחברים יחד, והוא נמצא בשלוש עולמות יותר מבחייו, ולכן הצדיק לאחר הסתלקותו הוא נמצא בזה העולם יותר ויותר מאשר בחייו, ותלמידיו המקושרים אליו מקבלים ממנו עכשיו יותר משקיבלו בחיים חיותו, כי עכשיו הוא נמצא בכל מקום וכו', כי הרי הוא הפשיט את גופו הגשמי וכו', ולכן הוא כבר לא מצומצם במקום פרטי וכו', ועל כן דייקא עכשיו במקום שמדברים מהצדיק האמת, שם הוא נמצא, ולכן אני מאד מאד מבקש אותך שתראה שבביתך תמיד ידברו מרביז"ל, ותספר להם סיפורים מרביז"ל, שעל ידי זה אתה ממשיך את רביז"ל בתוך ביתך, כי במקום שמדברים ממנו שם הוא נמצא, ומכל שכן וכל שכן אנחנו צריכים לדבר ממנו בבית הכנסת הנקרא על שמו הקדוש, וכבר אמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן קפ"ז) קודם שיצא מברסלב לאומן להסתלק שם לעילא ולעילא וכו' וכו', בעת שיצא מפתח הבית לעלות על העגלה, עמד אצל המזוזה והניח ידו על המזוזה, ענה ואמר להציבור שהיו שם, תראו להתקבץ יחד ולהתפלל יחד, כי אם תתפללו בכוונה, תוכלו להמשיך אותי לכאן; רואים מכל זה איך שרצונו של רביז"ל היה שנחזיק את עצמינו ביחד, נתפלל יחד, ונלמוד יחד, וזה היה רצונו חזק שנחזיק את עצמינו ביחד, ואמרו אנשי שלומינו שראו את זה בחוש, שבכל קיבוץ של אנשי שלומינו היקרים שהחזיקו את עצמם ביחד, ותמיד דיברו ביניהם רק את דברי רביז"ל, על ידי זה גדלו והצליחו, ולכן אני מאד מבקש אותך ואת כלל אנשי שלומינו שתמיד יהיה הדיבור שלכם בבית הכנסת מרביז"ל, ועל ידי זה נזכה שישרה בינינו, כי במקום שמדברים ממנו שם הוא נמצא וכו', ועל אחת כמה וכמה שצריכים להתנהג כמו שהוא רצה, ואמר הקדוש רבי אברהם בן רבי נחמן ז"ל (בעל המחבר ספר ביאור הלקוטים) מרביז"ל יש לנו שלוש דברים מבוררים הדק היטב, היטב הדק, א' להתמיד בלימוד שולחן ערוך ולהיות בקי בהלכה, ב' להתבודד עמו יתברך ולפרש את כל אשר עם לבבו אליו יתברך בשפת האם שלו, ג' להיות אצלו בראש השנה באומן, ולכן עלינו להיות חזקים בשלוש דברים האלו, ועל כולם לראות מאד מאד להתאחד יחד, ואיש את רעהו יאמר חזק, אשר אין עוד מצוה יותר גדולה מזו מלחזק את הזולת, שזה הצדקה הכי גדולה, וכמו שגילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ק"ו) על הפסוק (תהלים מ"א) "אשרי משכיל אל דל", אשרי אדם שמכניס שכל בדל, שזה הצדקה הכי גדולה, כי כשאדם מכניס שכל בעני זה הצדקה הכי גדולה שרק יכול להיות, כי תיכף ומיד כשיש לו שכל לא חסר לו שום דבר, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (נדרים מ"א) דעת קנית מה חסרת, הרגע שיש לאדם שכל ודעת שהוא גילוי אלקות בתכלית מדריגה עליונה, כמו שכתוב (דברים ד' ל"ה) "אתה הראת לדעת כי הוי"ה הוא האלקים אין עוד מלבדו", וכתיב (דברים ד' ל"ט) "וידעת היום והשבת אל לבבך כי הוי"ה הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", אז כבר לא חסר לו שום דבר, ולכן אשרי אנשי שלומינו היקרים שזוכים לדבר פתוח מאמונה הקדושה, ומתחזקים אחד עם השני, ולא נותנים שיפילו אותם וכו' וכו', כי בזה העולם הס"מ עובד על כל אחד ואחד לשבור אותו ולהכניס אותו בחלישות הדעת וכו', עד שהוא נשבר לגמרי, ולכן מצוה גדולה מאד לדבר אחד עם השני בכל יום ויום שזה נקודת החבר שרצה רביז"ל שנדבר בכל יום אחד עם השני בעבודת השם יתברך, ולחזקו ולאמצו ולעודדו ולשמחו וכו.
|
||
|
בעזה"י יום ב' לסדר בשלח ה' שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להחזיק מעמד בכל מה שעובר עליך בגשמיות וברוחניות, כי כל מה שעובר על האדם זה רק נסיונות שמנסים אותו מן השמים לראות אל מי יפנה בעת צרתו, ולכן מנסים את כל אחד בכל מיני נסיונות, הן בעניות וכו', הן בעשירות וכו', והן ביסורי הגוף וכו', והן צרות בשלום בית וכו', וכל אחד מנסים באופן אחר, וכל היסורים האלו הוא לנסות את האדם אל מי יפנה בעת צרתו וכו', ואם אדם יודע אשר בכל צרתו לו צר, כביכול הוא נמצא בתוך הצרות שלו, אזי תיכף ומיד יתפרדו כל פועלי אוון, ונמתק ממנו כל הדינים, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ר"נ) כשאדם יודע שכל מה שעובר עליו זה מושגח ממנו יתברך בהשגחה נוראה ונפלאה מאד, אזי בקלות יקבל את זה ולא יהיה שבור, וכתב דוד רביז"ל (דגל מחנה אפרים – עקב) אמר אדוני זקיני (הבעל שם טוב זי"ע) שאין הקדוש ברוך הוא שולח יסורין על האדם, אלא אם כן שולח עליו מקודם חולי מרה שחורה עיין שם, ולכן אשרי אדם שמתחזק ביתר שאת וביתר עוז רק להיות בשמחה, ולא להשבר משום דבר, כי השמחה זה רפואה לכל בין בגשמי בין ברוחני, והס"מ אורב על האדם מאד מאד על נקודת השמחה, כי מזה הוא מפחד מאד מאד, כי תיכף ומיד כשבר ישראל שש ושמח עם נקודת יהדותו, אזי אין להס"מ שום שליטה על האדם, כי נשמת אדם הוא חלק אלוק ממעל, והגוף שלו מכסה את הנשמה, ועיקר עבודת בר ישראל לגלות את ההסתרה, ולמצוא את הקדוש ברוך הוא בתוך ההסתרה, לדעת שגם הכלים הם אורות, כי גם הגוף הוא כלי להנשמה, ואז יתפרדו כל פועלי אוון, ומאיר בו אמתת מציאותו יתברך, ונכלל בו יתברך, ולכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ב) שאדם צריך לזכך את בשר הגוף שגם גופו הגשמי תרגיש אלקותו, כמו שכתוב (איוב י"ט) "מבשרי אחזה אלוק" היינו על ידי בשר הגוף יחזה גם כן אלוק היינו השגות אלקות, ואז אדם כזה הוא תמיד שש ושמח, כי יודע אשר בכל הסתרה שבתוך הסתרה, גם שם נמצא הקדוש ברוך הוא, וכמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ו) שגם בהסתרה שבתוך הסתרה וכו', יש שם דעת גדול מאד וסתרי נסתרות, ולכן תיכף ומיד כשנתגלה דבר זה בבר ישראל, אזי הוא תמיד שש ושמח, ואז נתבטל ממנו כל הקליפות והעלמות והסתרות, וזוכה להרגיש את אמתת מציאותו יתברך בלי שום לבושים, ואז הוא מדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו, וכך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) ובאמת אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם, 'שמלא כל הארץ כבודו' (ישעיה ו'), והקדוש ברוך הוא עומד בשעת התפילה, ושומע התפילה. ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול, והיה מדקדק מאד לכוון את דבריו. ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם, בשביל זה אינו מתלהב כל כך, ואינו מדקדק כל כך. וכל אחד לפי מיעוט שכלו וידיעתו, כן התלהבותו ודקדוקו. והידיעה היא מהיצר הטוב שבלב, והסתרת הידיעה היא מהיצר הרע שבלב. והסתרת הידיעה, הן הן אפיקורסות וקשיות, שהיצר הרע מקשה את לבו ליפול ברעה, ומשם נובע כל הצרות לאדם כשיש לו ספיקות באמונה, על ידי זה הוא נכנס במרה שחורה ובעצבות ובחלישות הדעת ובקטנות המוחין וכו' וכו', ואז תופס אותו הס"מ במצודתו ושובר אותו לגמרי, ולכן ראה לעבוד על נקודת השמחה, ותיכף ומיד כשתהיה בשמחה אזי יתבטל ממך כל העלמות והסתרות לגמרי, ותוכל להתחזק בכל הנסיונות הקשים והמרים שרק עוברים עליך, ואל תיקח את זה בקלות, כי כל חייך תלוי בזה, כי עוברים בזה העולם על כל אחד ואחד כל מיני משברים וגלים, לולי שהיה לו את הידיעות האלו היה נאבד לגמרי, וזה המעלה מי שמקורב אל רביז"ל, שמאיר לנו את האור הגנוז הזה.
|
||
|
בעזה"י יום ג' לסדר בשלח ו' שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתחדיר בעצמך אמונה פשוטה בו יתברך, כי תיכף ומיד כשבר ישראל חזק באמונה, אזי הכל פתוח לפניו, ולא בחינם שרביז"ל הזהירנו כל כך על האמונה, ואמר (שיחות הר"ן סימן ל"ג) אצל העולם אמונה הוא דבר קטן אבל אצלי העיקר הוא אמונה, בלי שום חכמות, אלא כמו הנשים והילדים מאמינים, היינו לסלק את השכל לגמרי, וככל שאדם נכנס יותר ויותר באמונה, על ידי זה הוא נדבק בו יתברך כמו שאמר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, האמונה זה הדביקות, והדביקות זה האמונה, כי אדם יכול להגיע על ידי אמונה לכל המדריגות שבעולם, כי אמונה נקרא בלשון קבלה ספירת המלכות, שדרך שם עוברת כל הספירות, ולכן אם בר ישראל חזק באמונה, הרי זה יש לו כבר את כל המדריגות שבעולם, ואמר מוהרנ"ת ז"ל שבשביל זה פתח יחזקאל הנביא את נבואתו שבו גילה את כל פרצוף כל העולמות וכו', וכל פמליה של מעלה איך נראים וכו', בפסוק זה דייקא (יחזקאל א' א') נ'פתחו ה'שמים ו'אראה מ'ראות א'לקים, כי הוא ראשי תיבות א'מ'ו'נ'ה', דייקא על ידי תוקף האמונה שהחדיר בעצמו יחזקאל הנביא, על ידי זה זכה שנתגלה אליו כל פרצוף העולמות, וזה שייך לכל בר ישראל, כי מי שמחדיר בעצמו אמונה פשוטה באין סוף ברוך הוא, כן נפתחים לו כל העולמות, ולכן הס"מ אורב מאד מאד על עם ישראל להכניס בהם ספיקות באמונה, שזה הכח של עמלק שמטיל ספיקות באדם וכו', ומבלבל אותו שלא יזכה לאמונה ברורה ומזוככת, כמו שכתוב (שמות י"ז) "היש הוי"ה בקרבינו אם אין", ועל ידי זה דייקא "להלחם עם ישראל ברפידים", ודרשו חכמינו הקדושים (תנחומא בשלח) אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם, וכן את מוצא שאין השונא בא אלא על ידי רפיון ידים מן התורה; ולכן לא בחינם שרביז"ל הזהירנו מאד מאד על לימוד תורה הקדושה, ואמר (שיחות הר"ן סימן י"ט) נכספתי מאד להמשיך את העולם אל עשיה שיהיה חיוב אצל כל אחד ואחד ללמוד כך וכך בכל יום ולא יעבור וכיוצא. ואמר, שאפילו אותן האנשים הרחוקים מן הקדושה מאד שנלכדו במצודה רעה עד שרגילין בעבירות חס ושלום רחמנא ליצלן רחמנא לישזבן, אף על פי כן הכח של התורה גדול כל כך עד שיכולה להוציא אותם מן העבירות שרגילין בהם חס ושלום. ואם יעשו להם חוק קבוע וחיוב חזק ללמוד בכל יום ויום כך וכך יהיה איך שיהיה בודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה על ידי התורה כי כח התורה גדול מאד; כי בלי תורה אז מתאחז בו הקליפות והסטרא אחרא, רוחו של עמלק, ומכניס בו ספיקות בו יתברך, ולכן עצה להנצל מכל הקושיות והספיקות שיש לאדם באמונה הקדושה בו יתברך ובצדיקיו הדבוקים בו, הוא על ידי שיקבע לעצמו קביעות חזקה ללמוד בכל יום מקרא ללמוד חומש ורש"י עם התרגום בכל יום מפרשת השבוע זה דבר הכרחי וזה סגולה לאריכות ימים ושנים, כמאמרם ז"ל (ברכות ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו, ואמר הרב הקדוש רבי ישכר דוב מבעזלא זי"ע שביום שאדם לומד חומש ורש"י עם התרגום, ביום הזה הוא לא יחטא, משנה אשר כך אמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין מב.) במי אתה מוצא מלחמתה של תורה? במי שיש בידו חבילות של משנה. ומובא (מדרש תלפיות) שאשר בן יעקב יושב על פתחו של גיהנום, ומי שהירבה ללמוד משניות אינו מניחו להכנס שם, ולכן אשרי מי שיגרוס בכל יום כמה וכמה פרקים משניות, שהוא הצלחה נצחיית, כי משנ"ה אותיות נשמ"ה, משנ"ה עולה כמספר פרנס"ה, שכל המתמיד במשניות, נמשך עליו פרנסה בשפע, גמרא אין לתאר ואין לשער את גודל הזכות של אדם שזוכה ללמוד בכל יום על כל פנים דף גמרא, שזה חיות להנפש, ושמירה להגוף, כי ג'מ'ר'א' ראשי תיבות הארבע מלאכי השמירה שהם ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל, וכשבר ישראל קובע לעצמו קביעות חזקה ללמוד בכל יום דף גמרא, על ידי זה גם גופו הגשמי נשמרת מכל מיני מזיקים שיש בעולם, וחכמינו הקדושים אמרו (סנהדרין כ"ד.) במחשכים הושיבני כמתי עולם אמר רבי ירמיה זה תלמודה של בבל; ולכאורה איך יכולים לומר על תלמוד בבלי את הלשון הזה שהושיבני בחושך כמתי עולם? אלא הפירוש הוא אחרת, דייקא מחמת שאנחנו נמצאים בגלות מר מאד שחושך לנו ולא אור, והושיבו אותנו במחשכים, ואנחנו נדמים בגלות כמו מת, מה יכול להחיותינו? על זה אמר רבי ירמיה זה תלמודה של בבל, היינו ללמוד הרבה תלמוד בבלי, ואמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רי"ד) שהקליפה המחטאת את העולם בכל מיני לכלוך נקראת לילי"ת, שעולה כמספר תלמו"ד ועל ידי לימוד תלמוד מבטלים אותה לגמרי, והשם של הקליפה נקראת על שם יללה שאדם מילל מרוב צער ומרירות שעובר עליו, ומאבד לו את הרצון לשוב אליו יתברך, וכן נקרא על שם לילה, שאז הוא זמן חושך, ועל ידי לימוד תלמוד מאיר לו הלילה בסוד (תהלים קל"ט) "ולילה כיום יאיר", ולכן אשרי מי שלומד תמיד גמרא שהיא תלמוד, שעל ידי זה יאיר לו אפילו בגלותו המר, ויאיר עליו מלך הכבוד אורו יתברך, ואמרו חכמינו הקדושים (שבת ק"ו:) גמרא גמור זמורתא תהא; ופירשו צדיקים "גמרא גמור", אם אתה תלמוד גמרא, אזי "זמורתא תהא" מלשון אזמר כל עריצים ולהכרית את כל הקוצים הסובבים את השושנה העליונה שזה נשמת האדם, אם אדם לומד הרבה גמרא, על ידי זה הוא מכרית ממנו את הקליפות והמשחיתים שברא מחמת עוונותיו, ולכן אני מאד מבקש אותך אל תהיה בטלן, אם אתה רוצה להגיע לאמונה ברורה ומזוככת בו יתברך, שיאיר עליך מלך הכבוד בעצמו, ולא יכנס בך שום ספיקות וספק ספיקות בהשם יתברך ובצדיקיו הדבקים בו, אזי תלמד בכל יום את השלוש לימודים האלו מקרא משנה גמרא, שזה העשירות הכי גדולה של האדם, ראה גם ראה כמה פעמים אני חוזר על עצמי ומעורר אותך על נקודה זו, כי סוף כל סוף רק זה מה שילווה אותך וישאר איתך לנצח נצחים, כמאמר התנא הקדוש (אבות פרק ו') לפי שבשעת פטירתו של אדם. אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות. אלא תורה ומעשים טובים בלבד; שנאמר (משלי ו') "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך", בהתהלכך תנחה אותך" בעולם הזה, "בשכבך תשמור עליך" בקבר, "והקיצות היא תשיחך" לעולם הבא, כל כך חבל על יום אחד שחסר לך אחד מהשלוש לימודים האלו, זכור גם זכור לטובתך אני מדבר, ואין לי שום כוונה אחרת, כי יבוא היום שנצטרך להוריד את הגוף מהנשמה וכו', הגוף לקבורות יובל וכו', והנשמה תעלה למעלה למעלה וכו', ומי שזכה להיות עקשן כל ימי חייו ללמוד בכל יום מקרא משנה גמרא אזי אין עליו שום דין למעלה, וכל העולמות יהיו פתוחים לפניו, ולכן אני שואל אותך האם זה לא כדאי לגנוב איזה שעה בכל יום ללמוד את השלוש לימודים האלו? הרי שומעים בכל יום מקרים מזעזעים וכו', תאונות קטלניות וכו', מיתות משונות וכו', מחלות וחלאים רעים וכו', ואף אחד לא חושב שזה יכול לקרות לו וכו' וכו', ולכן הוא מתרשל.
|
||
|
בעזה"י יום ד' לסדר בשלח ז' שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז רק להיות בשמחה, ותראה למסור את נפשך על מדת השמחה, שעל נקודה זו רביז"ל הזהירנו יותר מהכל, כי הס"מ אורב על כל בר ישראל רק להכשילו ולהפילו בנוקבא דתהומא רבא, ותמיד הוא מזכיר לו את העבר שלו, ובפירוש גילה לנו רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ו) אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם. אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה. כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת השם יתברך אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אופן, גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו. אבל עכשיו על ידי השכחה נשכח מה שעבר, ואצלו אמר רביז"ל הוא הדרך שכל מה שעבר והלך, נפסק והולך לחלוטין ואינו חוזר בדעתו עוד כלל. ואינו מבלבל כלל עצמו עוד במה שכבר עבר והלך וכו', וענין זה הוא דרך עצה טובה גדולה מאד בעבודת השם יתברך, כי על פי רוב יש להאדם בלבולים רבים וערבוב הדעת מאד ממה שחלף ועבר. בפרט בשעת התפלה, שאז באים עליו כל הבלבולים ומערבבים ומעקמים את דעתו ממה שכבר עבר. לפעמים יש לו בלבולים מענין המשא ומתן שלו ועסקי ביתו וכיוצא, באשר כי לא טוב עשה בענין זה וכיוצא וכך היה צריך לעשות וכיוצא בזה הדבר. ויש שמבלבלים אותו בעת עבודתו בתורה או בתפלה וכיוצא, בהפגמים שפגם מקודם באשר שבענין זה לא עשה כהוגן נגדו יתברך וכיוצא בזה הרבה מאד. כאשר ידוע לכל אדם בעצמו. על כן השכחה היא עצה טובה גדולה מאד לזה, שתיכף ומיד שחולף ועובר הדבר, יעביר ויסלק אותו מדעתו לגמרי, ויסיח דעתו מזה לגמרי. ולא יתחיל לחשוב עוד במחשבתו בענין זה כלל; ותאמין לי שאם בני אדם היו הולכים בדרך הנורא והנפלא הזה שגילה לנו רביז"ל תמיד לשכוח את העבר ולעשות התחלה חדשה, אזי כל החיים שלנו היה הולכים בצורה אחרת לגמרי, כי אדם צריך תמיד להסתכל קדימה ולא למעלה ולא למטה ומכל שכן לא אחורנית, ובשביל זה התורה הקדושה מתחילה עם ב' לרמז שאין להסתכל רק קדימה, שזה ב' ראשית, תמיד להסתכל קדימה ולעשות התחלה חדשה, ואז אדם אף פעם לא יכנס לעצבות ולמרירות ולדכאון, כי אם אדם מרגיש שהוא הרגע נולד מחדש, אזי תמיד יעשה התחלה חדשה, וצריכים להחדיר בעצמו אמונה פשוטה בו יתברך שהוא מנהיג את עולמו בחסד וברחמים בצדק ובמשפט, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, וככל שאדם מחדיר בעצמו ידיעות אלו אזי כל החיים שלו כבר חיים אחרים לגמרי.
|
||
|
בעזה"י יום ה' לסדר בשלח ח' שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתעשה כל מיני פעולות שבעולם רק להיות בשמחה, ואל תתן את העצבות והעצלות שיתפוס אותך, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"ט) צריך להזהר מאד מעצבות ועצלות, כי עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות בבחינת (ישעיה ס"ה) "ונחש עפר לחמו", עפר היא בחינת עצבות ועצלות שהם באים מיסוד העפר; כי ידוע שמחלת העצבים באים להאדם העיקר מחמת חסרון השמחה, כי תיכף ומיד כשאדם נופל במרה שחורה ובעצבות ובדכאון פנימי רחמנא ליצלן זה מחלת העצבים וכו' וכו', ולכן עיקר הרפואה לצאת מזה זה רק שמחה, ולהכריח את עצמו בכל מיני אופנים שבעולם רק להיות בשמחה, ולא בחינם שרביז"ל הזהיר אותנו על שמחה יותר מהכל, כי על כל אחד ואחת עובר בכל יום כל מיני משברים וגלים, צרות ויסורים ומכאובים, עניות ודחקות וצמצומים וכו' וכו', שזה מושך את האדם אל העצבות ואל העצלות, ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רע"ג) טוב להאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון. כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד, ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך. ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל להחיות את עצמו באיזה ניגון כפי שיוכל לזמר אותו, כי מעלת הניגון אין לשער ואין לתאר כלל, ומובא (סיפורי מעשיות מעשה י"ג מהשבעה בעטלירס מיום ו') אשר שם מרומז קצת מעלת הניגון, כי מבואר שם שעיקר רפואת הבת מלכה שנפלה חלשות הוא על ידי ניגון, היינו על ידי עשרה מיני נגינה וכו', כי המלך האכזר שהוא היצר הרע תופס את הנשמה בתוך עצבות ודכאון פנימי, ומכניס את האדם במרירות עצומה שזה החיצים שיורה המלך האכזר שהוא הס"מ בתוך נשמת האדם שנקראת בת מלך, כי הנשמה הקדושה של כל אחד מישראל היא נקראת בת מלך כידוע, והיא מונחת במקום שמונחת אצל כל אחד ואחד וכו' וכו', עייפה ויגעה וחלושה בעוונותיה שהם העשרה מיני חיצים, שזרק וירה בה המלך האכזר שתפסה במצודתו וכו', וצריכין צדיק אמת בעל כח גדול שיוכל להכנס לתוך כל המקומות שנפלה לשם ולהוציא ממנה כל העשרה מיני חיצים שירה בו המלך האכזר שהוא הס"מ שמכשיל את כל אחד בחטאים ועוונות וכו', ולנגן כל העשרה מיני נגינה, כי עיקר רפואתה של הנשמה שנקראת בת מלך, היא על ידי ניגון ושמחה; היינו כשמרגילים את עצמם לנגן בינו לבין עצמו ניגון של שמחה, אפילו שהוא לא בעל מנגן, עם כל זאת לעצמו מפזזים איזה ניגון של שמחה או של התעוררות, וזה מכניס באדם התעלות שיעלה מהדכאון הפנימי שתפס אותו, ולכן תראה לקיים את זה בתמימות ובפשיטות ותשיר בינך לבין עצמך איזה ניגון של שמחה, או שתשמע איזה קלטת של שמחה שזה דבר גדול מאד מאד, כי הכלי זמר והניגונים מעלים את האדם מעצבות ומהמרה שחורה ומעלה אותו אל שמחה רוחנית, ולכן לא בחינם שהצדיקים מאד מאד הפליגו במעלת השמחה והניגונים, שזה יסוד גדול בחסידות להגביה את הנשמה שנקרא בת מלך, ולהחזירה אל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כי כל נשמה מאד מאד יקרה בעיניו יתברך כי היא חלק אלוק ממעל ממש, אבל להגיע אל זה צריכים להיות מקורב אל הצדיק האמת, שהוא יכול למצוא את הטוב של כל בר ישראל, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שמכל הנקודות טובות שמוצא אצל כל בר ישראל עושה מזה ניגון נפלא ונורא מאד, עד שהנשמה שהיא הבת מלך יוצאת מהבוץ והלכלוך והבור שנפלה לשם, ותהלה לאל יש לכל בר ישראל במה להחיות את עצמו, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" מאי רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; ואין לך אדם מישראל שאין לו המון מצוות, כמאמרם ז"ל (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום. קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו. תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם".
|
||
|
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר בשלח ט' שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י השבת הזו זה שבת מיוחדת, כי נקראת "שבת שירה" שמסופר איך שעם ישראל יצאו ממצרים והגיעו עד הים סוף, ונבקע להם הים, וכל אלו המצרים שרצו להזיק להם נטבעו בים, ואמרו עם ישראל שירה על שזכו לעבור את הים ביבשה, וידוע שהאריז"ל אמר אשר הקריאה מעוררת את הזמן, ולכן עלינו לקבל את השבת הזו בשמחה עצומה, וביחד נשיר את שירת הים, וכן בפרשת השבוע הזו מוזכר את ענין המן שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס לכל, ואף אחד לא יכול לקחת דבר מה שלא שייך אליו, ואפילו שחושב שהוא לקח ממישהו משהו וכו', לבסוף לא נשאר בידו כלום רק מה שגזרו עליו מן השמים, וכן מסופר איך שבא עמלק והתגבר על עם ישראל, ועיקר כוחו היה על ידי שנכנס בהם מחשבות של כפירות "היש הוי"ה בקרבנו אם אין", כי בר ישראל צריך להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך שהוא מנהיג את עולמו בחסד וברחמים בצדק ובמשפט, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (חולין ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין מלמעלה; שאדם לא מקבל מכה קטנה באצבע קטנה אם לא מכריזין על זה קודם מלמעלה, ולא שייך שאחד יכול לקחת דבר מה שלא שייך להזולת, וזה טעות חמורה מאד מאד שבני אדם טועים שחושבים שיכולים לקחת מהם מה ששייך להם, ואמרו חכמינו הקדושים (יומא לח.) בשמך יקראוך ובמקומך ישיבוך, אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת במלכות חברתה אפילו כמלוא נימא, זאת אומרת אף אחד לא יכול ליגע במה ששייך להשני, אם לא שהכריזו קודם בשמים, וכן אמרו (ברכות נח.) אפילו ריש גרגיתא מן שמיא מנו לי; זאת אומרת שאפילו עבודה בזויה ופשוטה כמו לנקות ביוב וכו' וכו', אדם לא יקבל משרה כזו, עד שמכריזין קודם בשמים וכו', רואים מכל זה את גודל השגחתו הפרטי פרטיית על כל בן אדם, אין העולם הפקר כלל, אלא הכל מושגח בהשגחה פרטיית ממנו יתברך, ואמר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שנוסעת עגלה מלא תבן וקש, ונפלה חתיכת קש בדיוק במקום הזה וכו', גם בזה יש כוונה עליונה ממנו יתברך, אין דבר בלי השגחתו הפרטי פרטיית, וזה התכלית שאדם צריך להגיע אל זה, להכיר את הקדוש ברוך הוא מכל פרטי הבריאה, כמובא בזוהר (זוהר בא מ"ב) בגין דישתמודעין ליה; כל הבריאה נבראה רק כדי להכירו יתברך, ולכן השבת הזה הוא שבת מיוחדת שיוצאים ממצרים מהגלות, ועוברים דרך הים סוף, ושרים שירה לו יתברך, וזוכים לביזת הים, והקדוש ברוך הוא נותן לנו מן, והוא זן ומפרנס אותנו, וכן בפרשת השבוע מדובר משבת קודש אשר בשביל זה אנחנו אוכלים "לחם משנה", כי ביום השישי כבר בא שפע גם על שבת, ואחר כך צריכים לשמור מאד מאד מעמלק שמכניס ספיקות באדם, כי עמל"ק גימטריא ספ"ק ורוצה לשבור אותו ולהרחיקו ממנו יתברך, ולכן אשרי מי שמחזיק את עצמו בהצדיק האמת שהוא משה רבינו שמגביה ידיו כלפי מעלה ומראה שאין לנו בזה העולם רק את הקדוש ברוך הוא, ולכן "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (ראש השנה כ"ט.) וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה, אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלים; ומבואר בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז') שהצדיק מרמז רמזים לאדם שאין לנו רק את הקדוש ברוך הוא, ולכן הוא מגביה את ידיו כלפי מעלה להורות שאין לנו אל מי להסתכל אלא על אבינו שבשמים כי רק הוא יכול לעזור לנו, ואם אדם מבטל את עצמו לגמרי אל האין סוף ברוך הוא, אזי נשפע עליו שפע בפרנסה, והפרנסה אצלו ממש כמו המן, וזוכה לצאת מהגלות הפרטי שלו שזה גלות מצרים שעובר עליו, ועל זה אמרו חכמינו הקדושים (פסחים קט"ז:) בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כי באמת כל בר ישראל נמצא בהגלות שלו, שזה המיצר ים שלו, שהמוחין שלו מצומצמים, אבל על ידי הצדיק האמת שהוא בחינת משה אנחנו זוכים לצאת ממצרים, שבשביל זה מזכירים בכל יום בקריאת שמע שהיא אמונת היחוד יציאת מצרים, להורות כי בזה שאדם מתחזק באמונה פשוטה אשר אין בלעדו יתברך כלל והכל לכל אלקות גמור הוא, בזה בעצמו מכניעים את קליפת עמלק וכן זוכים לצאת ממצרים מהגלות הפרטי שלו.
|
||
|
בעזה"י יום א' לסדר יתרו י"א שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה לשמוח בשמחה אין סופית שאתה זוכה לדעת מרבי אמת כזה, רבי שמחיה ומחזק ומעודד אותנו, ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קע"ז) ראוי לכם לשמוח בי, מה שזכיתם שיהיה לכם רבי כזה; ובאמת מי שרק שומע כל הצרות והיסורים והמרירות שעוברים על בני אדם וכו', ואין להם במה להחיות את עצמם וכו', אז יעריך את ההתקרבות אל רביז"ל ביותר, וכבר אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קכ"ג) העיקר והיסוד שהכל תלוי בו, לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול. ולבלי לנטות, חס ושלום, מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ספרי פרשת שופטים) 'אפילו אומר לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין תציית אותו', ולהשליך מאיתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל, בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור. וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלימות, ואינו מקושר להצדיק; כי העיקר לבטל את שכלו המדומה והבדוי לגמרי, ולציית את הצדיק על כל אשר אומר, ורק זה נקרא התקרבות. ולכן אם רביז"ל הדגיש מאד מאד על ענין השמחה, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, וכל החולאת הבאים על האדם כולם באין רק מחמת קלקול השמחה; ועל כן מי שרוצה להיות מקורב אל רביז"ל ראוי לו לסלק את דעתו וחכמתו ובינתו לגמרי, ורק להיות בשמחה עצומה עם נקודת יהדותו "שלא עשני גוי" אשר השמחה הזו הוא שמחה אין סופית, ומי שרק מתבונן עם אמונה פשוטה בו יתברך ראוי לו לשמוח מאד מאד שנברא מזרע ישראל ולא עשני גוי כגויי הארצות, כי באמת כל בר ישראל הוא חלק אלקי ממעל אלא הגוף והעולם וכו', מעלימים ומסתירים את אמתת מציאותו יתברך עד כדי כך שבני אדם מרגישים פרודים ונעתקים לגמרי ממנו יתברך, בשעה שנשמתם הוא חלק אלקי ממעל ממש, ומה שייך להיות נפרד ונעתק ממנו יתברך? ועל זה צריכים להיות מקורב אל הצדיק האמת שהוא מחדיר בנו את תוקף האמונה שעל ידי זה מורידים מעצמם את כל העלמות והסתרות וכו', עד שנתגלה גם לנו את נקודת חיות אלקותו יתברך, וזה השמחה הכי גדולה, כי אין שמחה כבירור האמונה הקדושה, שאדם יודע שמלא כל הארץ כבודו ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ובתוך כל עלמין. אבל להגיע לזה צריכים לבטל את כל כולו וכו', ואת כל ישותו, כמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קל"ו) שהאדם צריך לבטל כל מדה ומדה ממדות הרעות שנדבק בו וכו', עד שיתבטל לגמרי כאין ואפס. כי בתחילה צריך לבטל מדה זאת עד שתהיה כלא ממש, ואחר כך מדה אחרת עד שתהיה גם כן לא, וכן כל המדות עד שיהיו כולם כלא היו. וכפי מה שמבטלין כל מדה ומדה, כמו כן מאיר ומתגלה עליו כבוד השם יתברך, כי עיקר האור הוא כבודו יתברך, כמו שכתוב (יחזקאל מ"ג ב') "והארץ האירה מכבודו", אך כשמעמידין דבר גשמי כנגד דבר רוחני, עושה צל. וכפי גשמיות וגודל הדבר שעומד כנגד הדבר, כמו כן נעשה צל, כגון כשמעמידין מקל נגד אור השמש, עושה צל קטן כפי מדת המקל, אבל כשמעמידין דבר גדול יותר נגד השמש, עושה צל גדול ביותר. וכן כשמעמידין בית גדול עושה צל גדול יותר ויותר. והצל הוא הסתרת והעלמת האור כידוע. ועל כן כפי מה שהאדם משוקע באיזה מדה ותאוה רעה וכו', כמו כן עושה צל כנגד אור כבודו יתברך, וכמו כן נעלם ממנו אורו יתברך, אבל כשמבטל המדות והתאוות רעות וכו', כפי הביטול כן נתבטל הצל, וכמו כן נתגלה אור כבודו יתברך. עד שזוכה שיתבטל הצל לגמרי, עד שיהיה הכל לא ואין ואפס. ואז יתגלה כבודו בכל הארץ. כי לא יהיה שום דבר שיסתיר האור ושיעשה צל, וזהו "מלא כל הארץ כבודו". היינו על ידי שמחזיק את עצמו כלא על ידי זה נתגלה כבודו בכל הארץ, כי אין דבר שיסתיר אור כבודו יתברך ויעשה צל.
|
||
|
בעזה"י יום ב' לסדר יתרו י"ב שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתציית את רביז"ל ותהיה רק בשמחה, ואל תחשוב שהשמחה בא כדי לשכנע אותך וכו', אלא עליך לדעת שאם רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, כי כל החולאות הבאים על האדם כולם באים רק מחמת קלקול השמחה, ועל כן צריכים למסור את נפשו בשביל להיות תמיד בשמחה פשוטו כמשמעו, להכריח את עצמו עם כל הכוחות להיות בשמחה, כי זה המצוה שבו כלולות כל המצוות, כי כתוב (תהלים קי"ט) "כל מצוותיך אמונה", כל המצוות צריכים להביא את האדם לאמונה פשוטה בו יתברך, לידע להודיע ולהוודע שהוא יתברך נמצא ואין בלעדו נמצא, והכל זה ממנו יתברך, והוא משגיח על כל פרט ופרט ממה שקורה בזה העולם, וכשבר ישראל מחדיר בעצמו דבר זה שהכל מרצונו יתברך, וכל מה שרק רואים ושומעים ומרגישים וכו' וכו', זה בא רק מרצונו יתברך בעצמו, זהו התכלית השלימות שאדם צריך להגיע לזה בזה העולם, וזה השמחה הכי גדולה שעל ידי זה הוא נכלל לגמרי בו יתברך, וכתב מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות ברכת הראיה הלכה ג') כי עיקר החיות הוא רק על ידי התגלות הרצון שידע שהכל מרצונו יתברך, כי כשיודעין שהכל ברצונו יתברך, ואין שום טבע מקרה ומזל כלל, אזי יש לו חיות כי אזי החיים שלו חיים אמיתיים, וכמו ששמעתי מרבנו נרו יאיר שמי שאין לו אמונה ונוטה אחר חכמות הטבע אין חייו חיים, כי אין לו שום נחת רוח כלל, מאחר שהולך בלי השם יתברך ובלי השגחה. כי העולם מלא יסורים, ומי שהוא מאמין בו יתברך שהכל ברצונו לבד, אזי יש לו חיים, כי כשיש לו טובה בודאי טוב, ואפילו כשחס ושלום להיפך גם כן טוב. כי מאחר שיודעין שהכל מאתו יתברך, כי (ברכות ס:) כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ואין שום רע בעולם כלל, רק הכל טוב מאחר שמאמינים שהכל מאתו יתברך. אבל מי שהוא כופר חס ושלום ותולה הכל בחיוב הטבע וכאילו הכל מתנהג על פי טבע חס ושלום אין חייו חיים כלל. כי תיכף כשבא עליו איזה דבר שלא כרצונו, תיכף אין לו חיים כלל, כי אין לו במה לנחם עצמו. וגם כל הטובות של עולם הזה אינם כלום כשאין מאמין בהתכלית הטוב. אבל כשמאמין בו יתברך שהכל ברצונו יתברך, אפילו כשעובר עליו מה שעובר חס ושלום, הוא מנחם עצמו שאף על פי כן יהיה הכל לטובה. כי השם יתברך ירחם עליו וייטיב אחריתו, נמצא שעיקר החיים הוא רק כשמאמינים ברצונו יתברך וכו', עיין שם, ואמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה ט' סימן ח') טוב מאד זו מדת יסורין שעל ידיה הבריות באות לחיי העולם הבא; ולכן ראה לחזק את עצמך ביתר שאת ביתר עוז בכל מה שעובר עליך, ושום דבר שלא יוכל לשבור אותך, רק תחזיק מעמד ותרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא בתמימות ופשיטות, ותברח אליו יתברך, ותראה את הנסים נגלים שיעשה עמך הקדוש ברוך הוא, ואמרו חכמינו הקדושים (שוחר טוב תהלים צ"ד) חביבין יסורין, שכשם שהקרבנות מרצין כך הייסורין מרצין, בקרבנות הוא אומר (ויקרא א' ד') "ונרצה לו לכפר עליו", ובייסורין הוא אומר (שם כ"ו מ"א) "אז ירצו את עונם", ולא עוד אלא שייסורין חביבין מן הקרבנות, שהקרבן בממון והייסורין בגוף; ולכן חזק ואמץ מאד ותעשה כל מיני פעולות שבעולם רק להיות בשמחה, כי כל רגע ודקה ושניה שאתה בשמחה, אתה מקיים מצות עשה של יחוד הבורא יתברך שמו, כי כל שמחתך זה רק "שלא עשני גוי", ושמחה זו עולה על כל השמחות, ולכן אסור לך להמשך אחר הצער והיסורין, אלא תשתדל למצוא רק את הטוב בעצמך, ואז הכל יתהפך לטובה, ותראה שזה יביא אותך אל המדריגה הכי עליונה להיות נכלל בעצם עצמיות אלקותו יתברך, עד שתבין ותרגיש בעצמך איך שהכל זה אלקות גמור הוא.
|
||
|
בעזה"י יום ג' לסדר יתרו י"ג שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל… נ"י תאמין לי כשמתבוננים ורואים מה שקורה בזה העולם, אנשים מסתובבים שבורים רצוצים ממורמרים וכו' וכו', אזי ראוי לנו לשמוח מאד מאד שאנחנו מקורבים אל צדיק אמת כזה שיכול לחזק ולעודד ולשמח אותנו, ולהוליך אותנו בדרך הישרה, ועל צדיק כזה אמרו חכמינו הקדושים (תנחומא פנחס) ברוך חכם הרזים כשם שאין פרצופותיהם שוין זה לזה, כך אין דעתם שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו, וכן אומר (איוב כ"ח) "לעשות לרוח משקל ומים תיכן במדה" כל בריה ובריה יש לו דעת בפני עצמו, תדע לך שהוא כן משה מבקש מן הקדוש ברוך הוא בשעת מיתתו, ואומר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד, ואין בשל בניך דומה זה לזה, כשאני מסתלק מהן בבקשה ממך אם בקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם אדם שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו, מנין, ממה שקראו בענין שנאמר (במדבר כ"ז ט"ו) "יפקוד הוי"ה אלהי הרוחות לכל בשר" וגו'; כי רביז"ל יש לו דיבורים לכל אחד ואחד יהיה מי שיהיה ויהיה איך שיהיה, ואפילו שנפל למקום שנפל וכו', עדיין יש לרביז"ל דיבורים לחזק ולאמץ ולעודד ולשמח אותו.
|
||
|
בעזה"י יום ד' לסדר יתרו י"ד שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ולציית את רביז"ל שכל כך הזהירנו על ענין השמחה, רק לשמוח עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בנו, ותיכף ומיד אם אדם שש ושמח עם הטוב שיש בו, על ידי זה מתרחב לבו ויכול לדבר אל הקדוש ברוך הוא, אשר ענין התפלה אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן פ"ד) שזה השער והפתח שדרכו נכנסים אל הקדוש ברוך הוא, אלמלא היו בני אדם יודעים מה התפלות שלהם פועלות בשמים לא היו מפסיקים להתפלל ולבקש ממנו יתברך, וכך אמרו חכמינו הקדושים (דברים רבה פרשה ב' סימן י"ז) על הפסוק (דברים ד' ז') "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כהוי"ה אלקינו בכל קראנו אליו", מהו בכל קראנו אליו? אמרו רבנן יש תפלה שנענית לארבעים יום, ממי את למד ממשה, דכתיב (דברים י"ח) "ואתנפל לפני הוי"ה ארבעים יום" וגו', ויש תפלה שנענית לכ' יום, ממי את למד מדניאל דכתיב (דניאל י') "לחם חמודות לא אכלתי עד מלאת שלשה שבועים ימים ואחר כך אמר הוי"ה שמעה הוי"ה סלחה" וגו', ויש תפלה שנענית לשלשה ימים, ממי את למד מיונה, דכתיב (יונה ב') "ויהי יונה במעי הדגה" וגו' ואחר כך "ויתפלל יונה אל הוי"ה אלהיו ממעי הדגה", ויש תפלה שנענית ליום אחד, ממי את למד מאליהו, דכתיב (מלכים א' י"ח) "ויגש אליהו הנביא ויאמר" וגו', ויש תפלה שנענית לעונה, ממי את למד מדוד, דכתיב (תהלים ס"ט) "ואני תפלתי לך הוי"ה עת רצון", ויש תפלה שעד שלא יתפלל אותה מפיו הקדוש ברוך הוא יענה, שנאמר (ישעיה ס"ה) "והיה טרם יקראו ואני אענה", כי העיקר בתפלה צריכים הרבה סבלנות, לא להפסיק להתפלל ולבקש ולהתחנן אליו יתברך כל מה שהוא צריך, ואף שהוא מתפלל ועדיין לא רואה ישועה, אסור לו להתייאש בשום פנים ואופן, כי בוודאי כל תפלה כל תחינה כל בקשה מרעישה את כל העולמות כולם, ולכן אמרו חכמינו הקדושים (ברכות לב:) אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר (תהלים כ"ז י"ד) "קוה אל הוי"ה חזק ויאמץ לבך וקוה אל הוי"ה", כי בוודאי אם מתעקשים אצלו יתברך פעם אחר פעם ולא מתעייפים בתפלה, אזי רואים ישועות גדולות, כי מה שתפלה פועל שום דבר בעולם לא יכול לפעול, ואל כל זה זוכים דייקא אם אדם תמיד שש ושמח עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בו, כי הרגע שאדם מוצא את הטוב בעצמו, אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) אז הוא יכול להתפלל אל הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (תהלים קמ"ז) "אזמרה לאלקי בעודי", כשאני מוצא בעצמי עוד מעט טוב ודן את עצמי לכף זכות, אזי אני יכול לזמר ולהודות להקדוש ברוך הוא, ולכן מוכרחים להתחזק בכל הכוחות ולחפש ולבקש ולמצוא בעצמו רק את הטוב, ולהיות בשמחה, ועל ידי זה יוכל להתפלל להקדוש ברוך הוא.
|
||
|
בעזה"י יום ה' לסדר יתרו ט"ו שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י היום הוא חמשה עשרה בשבט ראש השנה לאילנות, וצריכים לזכור מה שכתוב (דברים כ' י"ט) "כי האדם עץ השדה", היינו אדם נדמה כמו עץ השדה, הבה נתבונן מה עובר על עץ השדה, בחורף הוא מתייבש לגמרי ולא צומח שום עלים עליו וכו', שדוף לגמרי וכו', וכמעט שלא רואים בו שום חיות וכו', ואחר כך כשמתחיל אביב אזי מתחיל ללבלב וכו', ומתחילים להוציא פירות מתוקים וכו', עם כל זאת עדיין כל מיני יתושים וחרקים למיניהם רוחשים ומתלבשים על הפירות וכו', עם כל זאת העץ נשאר עץ ומוציא פירות נפלאים, ועל אף שעובר עליו בקיץ החום וצריכים לטפל בהם ולנקותם וכו' וכו', ובחורף הוא מתייבש לגמרי ואין בו כלום וכו' וכו', וכך מסתובב במשך השנה, אותו דבר ויותר מזה עובר על כל בן אדם שהוא נדמה לעץ השדה, וכמו שהעץ נשאר עץ ולא נשבר, אלא מחזיק מעמד, כמו כן ויותר מכן צריך אדם לדעת שעובר עליו בחיים כל יום כל מיני משברים וגלים עליות וירידות וכו' וכו', עם כל זאת עליו להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, ושום דבר בעולם שלא יוכל לשבור אותו, רק צריכים לטפל בעצמו ולהשקות את עצמו עם תורה ותפלה, כי תורה נקרא מים, כמאמרם ז"ל (בבא קמא פ"ב.) אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיה נ"ה א') "הוי כל צמא לכו למים", ותפלה נקרא מים, כמו שכתוב (איכה ב' י"ט) "שפכי כמים לבך נוכח פני הוי"ה", כי באמת אין לאדם במה להתחזק אלא כשירגיל את עצמו בתפלה ובתחנונים שיחה בינו לבין קונו אליו יתברך, זה המקום היחידי איפה שהוא צריך לברוח וכו', וכן בלימוד תורה הקדושה לקבוע לעצמו כל יום ללמוד קצת מקרא, קצת משנה, קצת גמרא וכו', שזה עשירות הכי גדולה של אדם בזה העולם, כי להיפך אין עניות יותר גדולה לאדם שעבר לו יום אחד מבלי שלמד את השלוש לימודים האלו, כמאמרם ז"ל (שבת ק"כ.) "ובביתי אין לחם ואין שמלה" שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד; ועל כולם צריכים מאד מאד לעשות כל מיני פעולות שבעולם להיות בשמחה, כי כשאדם רואה שמתאמץ יותר מדאי וכו', ויש עליו לחץ יותר מדאי וכו', ראוי לו להחיות את עצמו עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בו, ורביז"ל הזהירנו מאד מאד על שמחה, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) שצריכים להתגבר מאד מאד על העצבות והמרירות שמתגברת עליו, ולעשות אפילו מילי דשטותא, העיקר רק לבוא לידי שמחה, היינו שראוי לאדם לשמח את עצמו במה שרק יכול, כי עצבות זה הסטרא אחרא הטומאה, ולהיפך שמחה זה ענין רוחני הקדושה, ולכן צריך להיות השמחה שמחה אמיתיית, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (מדרש תהילים מזמור ק') על הפסוק (תהלים ק') "עבדו את הוי"ה בשמחה", וכתוב אחד אומר (תהלים ב' י"א) "עבדו את הוי"ה ביראה", אמר רבי איבו בשעה שאתה עומד ומתפלל יהא לבך שמח כי לאלקים עליון אתה עובד; הרי שלך לפניך כשאפילו אדם מתפלל להקדוש ברוך הוא שזה בחינת יראה, כי סוף כל סוף כשעומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא צריך ליפול על האדם יראה, עם כל זאת העיקר הוא שמחה בעת התפלה, כי מתפלל לאלקים עליון, ורביז"ל אמר (ספר המדות אות תפלה סימן ע') על ידי שמחה תבוא תפלתך בהיכל מלך; ואמר (שם סימן פ"א) תפלה שהיא בשמחה היא עריבה ומתוקה להשם יתברך.
|
||
|
בעזה"י יום ו' לסדר יתרו ט"ז שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שרק תתחזק להיות בשמחה, ותוציא כל מיני מחשבות מדומות שמסבבים אותך, כי הס"מ אורב על כל בר ישראל בכל מיני דמיונות כאילו לא צריכים אותו בשמים, וכאילו לא שווה לשום דבר וכו', ואדם צריך להיות חזק לא להתפעל משום מחשבות שמרחקים אותו ממנו יתברך, אדרבה הוא צריך לדעת שלמעלה בשמים כל בר ישראל יקר מאד מאד, ולכן תעשה כל מה שביכולתך רק להתחזק להיות בשמחה עצומה, והעיקר תחזק ותשמח את אשתך, כי (ראש השנה ו.) אשה בעלה משמחה, ואתה צריך לראות מאד מאד לשמור שלא יהיה שום מריבות בבית, ובפרט בערב שבת שאז אורב הס"מ מאד להביא מריבות בבתים, אשר בפירוש מובא מהגאון החיד"א זי"ע (בספרו "עבודת הקודש" מורה באצבע אות ק"מ) בערב שבת בעלות המנחה הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו ומשרתיו וכו', והסטרא אחרא טורח מאד לסכסך ולחרחר ריב וכו', ולכן כל איש ירא השם יכוף את יצרו, וימנע מכל הקפדה וכעס ומחלוקת, ואדרבה יאיר פניו לבקש שלום, עיין שם, ואמרו (גיטין נ"ב.) הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי, איקלע רבי מאיר להתם עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא, שמעיה דקאמר ווי דאפקיה רבי מאיר לההוא גברא מביתיה; [היו שתי אנשים שרבו ביניהם כל ערב שבת, והתנא רבי מאיר הגיע למקום ההוא והתיישב ביניהם, וכמובן לפניו התביישו מלריב והפסיקו לריב, אז שמעו קול שהשטן אמר ווי לי שגירש אותי מהבית הזה], הרי שלך לפניך איך שצריכים לשמור כבר בערב שבת שלא יהיה שום מריבות או ויכוחים עם אף אחד, ומכל שכן עם אשתו וילדיו וכו', ולכן צריכים למסור את נפשו פשוטו כמשמעו שלא יהיה שום מריבות בערב שבת בבית, כדי שלא להכנס בשבת עם מריבות, וזה מה שהס"מ רוצה לשבור את בתי ישראל וכו' וכו', ובכלל טוב מאד שתקנה לעצמך מדת הוותרנות שזה נובע מסבלנות, אדם צריך תמיד לוותר ולסבול את כל מה שעובר עליו, ואז יצליח בחייו, וידוע מה שפירש החיד"א את הפסוק (בראשית כ"ה י"ד) "ומשמע ודומה ומשא", היינו לשמוע, לידום, ולסבול, ודייקא אלו שהם תמיד וותרנים וסבלנים הם המנצחים.
|
||
|
בעזה"י יום א' לסדר משפטים י"ח שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ולעשות התחלה חדשה, כי כל שבוע זה ענין אחר לגמרי, וצריכים לזכור ששבוע זו עדיין לא היה בעולם, ותיכף ומיד כשיעבור השבוע כבר לא יהיה בעולם, ולכן אשרי האדם שזוכה לחטוף טוב אמיתי ונצחי בכל יום ויום.
|
||
|
בעזה"י יום ב' לסדר משפטים י"ט שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י תעשה כל מה שביכולתך להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, כי רביז"ל גילה לנו (שיחות הר"ן סימן ר"כ) שקודם שניגאל יהיה הנסיון הכי קשה להחזיק באמונה פשוטה בו יתברך, כי מלמעלה יפתחו את ארובות השמים עם כפירות ואפיקורסות וכו', כדי לנסות את בני אדם איך יחזיקו מעמד, והזהיר רביז"ל מאד מאד את מוהרנ"ת ז"ל שיכתוב הרבה בענין אמונה כדי לחזק ולעודד ולשמח את נשמות ישראל, כי בלי אמונה אדם הוא בלי נשמה וכו', כי האמונה זה הנשמה של אדם, ולכן אשרי מי שזוכה לחזק את עצמו ביתר עוז וביתר שאת באמונה פשוטה בו יתברך, ועל ידי זה ימשיך על עצמו בכל פעם מוחין חדשים, כי על ידי אמונה ברורה ומזוככת בו יתברך, נתקיים אצלו (איכה ג' כ"ג) "חדשים לבקרים רבה אמונתך", כי האמונה מתחדשת אצל כל בר ישראל בכל בוקר מחדש, וכך יכולים להמשיך במשך כל היום את המונה הקדושה ולחדשה בכל שעה ובכל רגע ממש, ועל ידי זה מאיר לו המוחין בהארה נוראה ונפלאה מאד, ומרגיש את אמתת מציאותו יתברך תמיד, שזה מה ששומר אותו מכל רע, כי האמונה הוא השמירה של האדם, כי מי שזוכה לאמונה בו יתברך, על ידי זה נשמר מכל הקליפות שלא יתאחזו בו, כי כשבר ישראל נכשל באיזה חטא ועוון, על ידי זה הוא בורא קליפות ומשחיתים שהם מצערים אותו, כמו שכתוב (תהלים ל"ד) "תמותת רשע רעה", כי הרעה בעצמו ממית את האדם, שזה הקליפות שאדם בורא מחמת עוונותיו, כמאמרם ז"ל (ברכות ו.) אבא בנימין אומר אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין וכו', אמר רב הונא כל חד וחד מינן אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה, ואלו הקליפות שמסבבים אותו מכניסים בו עצבות ומרירות ודכאון, עד שמרגיש כבידות גדולה מאד וכו', ונשבר לגמרי, ונדמה לו כאילו הוא רחוק ממנו יתברך וכו', אבל כשאדם מתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, על ידי זה יתפרדו כל פועלי אוון וזוכה לשמירה שהקדוש ברוך הוא שומר אותו מכל אלו הקליפות והמשחיתים, וככל שיתחזק יותר באמונה, כמו כן הוא שורף ומעביר ממנו את אלו הקליפות המסבבים אותו, ולכן צריכים מאד מאד להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך ולא להשבר משום דבר, וכתב מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות חלב ודם הלכה ד' אות ב') כי האמונה נמשכת בשורשה משכל עליון וגבוה מאד מאד, שמשם נמשך בנו הכח להתחזק באמונה שלימה, ואף על פי שהאדם יכול לזכות לאמונה שלימה, אף על פי שאין לו דעת גדול כמו שרואין ההמון עם והנשים שיש להם אמונה שלימה, שזה עיקר האמונה להאמין בפשיטות כמותם, כמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן ל"ג) שעיקר האמונה הוא בלי דעת ושכל, אלא כמו שהנשים והילדים הקטנים מאמינים בלי שום חכמות והשכלות כלל וכו', אף על פי כן מי שזוכה לשלימות הדעת דקדושה אזי אמונתו חזקה יותר ויותר. וכל מה שהאדם זוכה להגדיל דעתו בקדושה, בתורה ובתפלה ובקיום מצוות מעשיות וכו', זוכה להמשיך הארה נפלאה אל האמונה יותר ויותר. ועל ידי זה מתחזק באמונה יתירה בכל פעם, כי כל מה שיודע יותר הוא מבין שאינו יודע עדיין כלל, כי צריך להתחזק רק באמונה שלימה. וגם מחמת שרואה עתה שכמה קושיות שהיה קשה לו בדעתו על השם יתברך ועל הצדיקים וכו'. ועתה נתיישבו אליו על ידי שנפתח דעתו, על ידי זה הוא מבין ללמוד סתום מן המפורש; שגם הקושיות שעדיין סתומים אצלו וכו', בודאי גם על זה יש להם תירוץ, רק שעדיין לא נפתח דעתו כל כך ליישב גם אלו הקושיות או שהם מהקושיות שאי אפשר ליישבן בזה העולם בשום אופן וכו'. ועל כן הוא מתחזק על ידי זה באמונה יתירה בכל פעם. נמצא שעל ידי הדעת נתחזק האמונה, ולכן גם לאמונה פשוטה צריכים דעת ושכל לידע ולהבין ולהשכיל שיש דברים שהוא לא יכול להבין וכו', והוא לא מסוגל להבין, הן מעומק המושג, והן מחסרון המשיג וכו', הכלל שאדם צריך רק להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, שהוא נמצא ואין בלעדו נמצא, ודבר גדול דבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, וככל שמחדיר בעצמו אמונה, על ידי זה נגאל מכל צרותיו, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ז') שעיקר הגלות הוא רק מחמת חסרון האמונה, כי המאמין האמיתי שמאמין שבכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, הוא יסבול את כל אשר עובר עליו, ולא יהיה לו שום קושיות וספיקות אחריו יתברך, ואז הוא חי בזה העולם כדוגמת עולם הבא, ולכן לא בחינם שרביז"ל כל כך הזהירנו על אמונה יותר מהכל, כי מי שנכנס בתוך האמונה, אזי כל החיים שלו חיים אחרים לגמרי, וגם לאמונה צריכים הרבה תפלה לבקש את הקדוש ברוך הוא שיזכה לאמונה, כי יכול להיות לאדם דמיונות שהוא מאמין וכו', ובאמת הוא עדיין רחוק מאמונה וכו', כי בפנימיות לבבו הוא מלא קושיות וספיקות אחריו יתברך, ולכן צריכים הרבה סיעתא דישמא ותפלה שיהיו מוחו נקיים מהרהורים רעים וכו', שמשם נמשך עליו פגם באמונה, כמאמרם ז"ל (ברכות י"ב:) על הפסוק (במדבר ט"ו ל"ט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", אחרי לבבכם זו מינות, אחרי עיניכם זה הרהור עבירה; כי כפי שנכנס באדם הרהורי כפירות ואפיקורסות פגם אמונה, כך מתגברת עליו תאוות ניאוף והרהורים רעים ומחשבות זרות, ולהיפך כפי שפוגם בבריתו והוא שקוע בניאוף ומהרהר הרהורים רעים וחושב מחשבות זרות, כן נכנס בו כפירות ואפיקורסות, ולכן כשנכנס באדם ספיקות באמונה ידע שהוא פגום בברית, והוא מלא הרהורים רעים ומחשבות מגונות, ועל זה הזהירנו רביז"ל מאד מאד להיות חזקים באמונה פשוטה בו יתברך, כי זה יהיה הנסיון האחרון שינסו את נשמות ישראל, ואנחנו עדים מה שקורה היום שכל אחד מחזיק בכיסו את הכלי משחית וכו', שעל ידו יכולים לראות את כל הלכלוך והזבל וכל התועבות רעות וכו', ולא בחינם שעולים לו מחשבות של כפירה ואפיקורסות, ולכן אשרי אדם שזוכה לרחק ממנו את הכלי משחית האלו איי פאון, בלעקבערי, איי פאד, איי פעד, ענדרואויד, סמארטפון וכו' וכו', כי הניאוף זה בדיוק כמו סמים, הרגע שנתפסים בזה קשה מאד מאד לצאת מזה וכו', ולכן באים עליו מחשבות של כפירות ואפיקורסות שזה ממרר לו את החיים לגמרי.
|
||
|
בעזה"י יום ג' לסדר משפטים כ' שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מה אומר לך ראוי לנו לשמוח מאד מאד שזכינו להתקרב אל רביז"ל, שזה הזכות הכי גדולה, רואים בני אדם מסתובבים בזה העולם שבורים ורצוצים וכו', ואין להם במה להחיות את עצמם וכו', ולנו זיכה הקדוש ברוך הוא שנתוודע מהנחל נובע מקור חכמה, שאמר על עצמו (חיי מוהר"ן סימן של"ב) אני נהר המטהר מכל הכתמים, ובזה ראוי לרקוד כל יום ויום, וכמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קע"ז) שראוי לכם לשמוח שיש לכם רבי כזה; ואמרו אנשי שלומינו אם לא שמחים עם רביז"ל, סימן שיש לנו פגם באמונת חכמים, כי אם רביז"ל אמר לנו בפירוש שראוי לנו לשמוח שיש לנו רבי כזה ואנחנו לא שמחים, סימן שאנחנו לא מרגישים את הטובות שמקבלים מרביז"ל, ועיקר השמחה שהוא מעורר אותנו מהשינה העמוקה, כמו שאמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס') שהצדיק מעורר מהשינה, ועל ידי זה נפתח פיו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, כי הצדיק מחדיר בנו אמונה פשוטה בו יתברך עד שנרגיש את אמתת מציאותו יתברך שהוא נמצא ואין בלעדו נמצא, ואז אדם פותח את פיו לדבר אליו יתברך, אשר אין עוד שעשוע ונועם יותר גדול מזה כשאדם מדבר פנים אל פנים אל הקדוש ברוך הוא, ומספר לו את כל אשר עם לבבו, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רנ"ט) כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני השם יתברך, ומתוודה ומתחרט על גודל הפגמים שעשה, אזי גם השכינה כנגדו מפרשת לפניו שיחתה וצערה ומנחמת אותו, כי כל פגם ופגם שפגם בנשמתו, פגם אצלה גם כן כביכול, וזה בחינת (דברים כ"ו) "את הוי"ה האמרת והוי"ה האמירך" וכו', והיא מנחמת אותו שתבקש תחבולות לתקן כל הפגמים; ולכן אשרי מי שיש לו שכל ובא בכל יום אליו יתברך, ושופך את כל לבו לפניו יתברך אפילו שעשה כבר מה שעשה וכו', יזכור שהוא בן של הקדוש ברוך הוא, וכמו שהבן לא מתבייש מהאבא, כך אדם לא צריך להתבייש לבוא הקדוש ברוך הוא לספר לו את כל אשר עם לבבו, וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קכ"ד) "שיר מזמור למנצח", 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' (פסחים קי"ט), כי כשמדבר לפני הקדוש ברוך הוא ומפרש שיחתו בטענות ובקשות, רוצה לנצח את הקדוש ברוך הוא כביכול, והשם יתברך יש לו תענוג מזה. על כן שולח לו דיבורים שיוכל לנצח אותו כביכול, כדי לקבל התענוג. כי בלא זה בודאי לא היה אפשר לבשר ודם לנצח את הקדוש ברוך הוא, אך השם יתברך עצמו שולח ומזמין לו דיבורים וטענות לנצח אותו; ויש לו תענוג גדול מאד מאד כשבר ישראל בא ומספר לו יתברך את כל מה שעובר עליו בפרטי פרטיות, והוא גורם שעשועים גדולים למעלה, ולכן אל תהיה בטלן, מאחר שאתה יודע מרביז"ל למה לא תציית אותו ותרגיל את עצמך לדבר אליו יתברך, ולספר את כל אשר עם לבבך.
|
||
|
בעזה"י יום ד' לסדר משפטים כ"א שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י רביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן כ') כשהאדם כל היום בשמחה אזי בנקל לו לייחד לו שעה ביום לשבר את לבבו ולהשיח ולספר את אשר עם לבבו לפני השם יתברך, אבל כשיש לו עצבות חס ושלום קשה לו להתבודד ולפרש שיחתו אליו יתברך, והזהירנו רביז"ל ביותר על שמחה, שאדם צריך להיות משונה בשמחה, וביותר בשעת התפלה, ושצריכין להכריח עצמו בכל כוחותיו לזכות לשמחה, ובפרט בשעת התפלה, וכמאמרם ז"ל (שוחר טוב תהלים ק') בשעה שאתה עומד ומתפלל יהא לבך שמח, שנאמר (תהלים ק') "עבדו את הוי"ה בשמחה", ואמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין כ"ב.) המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו, שנאמר (תהלים ט"ז) "שויתי הוי"ה לנגדי תמיד"; ואיך זוכים לזה? רק על ידי תוקף השמחה ששש ושמח שהוא זוכה לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, וכן בשעה שהוא מתפלל את השלוש תפלות ראוי לו לשמוח מאד מאד, כי השלוש תפלות תיקנו אנשי כנסת הגדולה, ובנויים על סודות נוראים ונפלאים מאד, שגורמים יחודים עליונים בכל העולמות, ואם אדם זוכה ומקשר את מח מחשבתו אל התפלה, ומכוון אל מה שאומר, ממילא נעשה כל התיקונים בכל העולמות אפילו שהוא לא מכוון שום כוונות אלא פירוש המילות, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות תפלה סימן ע') על ידי שמחה תבוא תפלתך בהיכל מלך; ואמר (שם סימן פ"א) תפלה שהיא בשמחה היא עריבה ומתוקה להשם יתברך; ולכן הס"מ מפיל עצבות ועצלות על האדם בשעה שצריך להתפלל את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית, או בשעה שהולך להתבודד עמו יתברך, ואמר רביז"ל כי לזכות לשמחה זה קשה וכבד להאדם לזכות לזה יותר משאר כל העבודות שבעולם, ואמר כשהאדם זוכה לשמחה אזי השם יתברך בעצמו שומר אותו ומציל אותו מפגם הברית; ולכן תעשה כל מיני פעולות שבעולם שאתה רק יכול להיות בשמחה עצומה, ואל תתן את העצבות שישבור אותך, כי אתה לא קולט שהס"מ מאד מפחד שתתפלל את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית מתוך הסידור דייקא בכוונה עם פירוש המילות, וכן מאד מפחד מכל דיבור ודיבור שאדם מתוודה אל הקדוש ברוך הוא, כי על ידי שיחה בינו לבין קונו הוא מבטל לגמרי את הס"מ שהיא הטומאה והזוהמא שרוצים להתאחז באדם, ומובא בדברי מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות נשיאת כפים הלכה ד' אות ו') כי עיקר השמחה זוכין על ידי התפלה וההתבודדות וכו', שעל ידי זה זוכין לעזות דקדושה לשבר עזות הגוף שמתגבר בכל פעם שהוא בחינת הירידה שקודם העליה, כי זוכין על ידי התפלה וההתבודדות להתחזק בשמחה ולהתגבר בעזות ועקשנות גדול דקדושה, עד שמשברין עזות הגוף דסטרא אחרא ומהפכין הירידה לעליה, וזוכין להשיג הנשמע והנסתר, היינו כי התכלית בזה העולם שאדם צריך להשיג בכל פעם יותר ויותר את אמתת מציאותו יתברך, ולהחדיר בעצמו שאין בלעדו יתברך כלל והכל לכל אלקות גמור הוא, ואז זוכה לשמחה אמיתית, כי אין שמחה כהשגת אלקות, אבל על זה בא הס"מ ושובר את האדם כאילו אבד מנוס ותקוה ממנו, וכאילו שאין לו כבר שום עתיד וכו', ולכן צריכים להתאזר בעזות ועקשנות דקדושה ולומר לעצמו אני מוכרח לחזור אליו יתברך בכל מחיר, ולא איכפת לי משום בריה שבעולם שרוצה למנוע ולעכב אותי, וזה זוכים על ידי תוקף השמחה שצריכים למסור את נפשו רק להיות בשמחה, ולזכות לשמחה אי אפשר אלא על ידי תפלה, שיחה בינו לבין קונו, ולזכות לזה אי אפשר אלא על ידי שמחה, נמצא שהם תלויים זה בזה, שמחה בתפלה, ותפלה בשמחה, ושניהם באמונה, ולכן אל תהיה בטלן, תיקח את עצמך בידיך וראה מה לפניך, הנה יום והנה לילה, ומה אתה מסתובב עצוב ממורמר ומדוכא? ומה יש לך להפסיד בזה העולם העובר המלא נסיונות קשים ומרים? הרי אם אתה תהיה בשמחה, יתרחב לך לבך ותוכל להתפלל את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית בשמחה עצומה, וכן תוכל לדבר אל הקדוש ברוך הוא עם לב אמת לב נכון לב נשבר וכו', אשר שובר את כל הדלתות הסגורים וכו', ולכן אני מאד מבקש אותך שתמסור את נפשך להתפלל את השלוש תפלות במנין דייקא, ואל תיקח את זה בקלות, כי אי אפשר לתאר ולשער את גודל הזכות שיש לאדם שמתפלל את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית במנין דייקא, שאז הוא עת רצון, כמאמרם ז"ל (ברכות ח.) מאי דכתיב (תהלים ס"ט) "ואני תפלתי לך הוי"ה עת רצון" אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין; ולפני כל תפלה תכניס כמה פרוטות לצדקה, שאמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא י.) רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר דכתיב (תהלים י"ז ט"ו) "אני בצדק אחזה פניך", וכן נפסק ברמב"ם (פרק י' מהלכות מתנות עניים הלכה ט"ו) גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה ואחר כך מתפללין שנאמר (תהלים י"ז ט"ו) "אני בצדק אחזה פניך" וכן נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן צ"ב סעיף י') טוב ליתן צדקה קודם תפלה: ולכן אשרי ואשרי מי שנזהר לפני כל תפלה להכניס כמה פרוטות לצדקה, שאז נכון יהיה לבו בטוח שלא יחזור תפילתו ריקם.
|
||
|
בעזה"י יום ה' לסדר משפטים כ"ב שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז, ותעשה בכל פעם התחלה חדשה, כי אצל רביז"ל היה העיקר התחדשות, לעשות בכל פעם התחלה חדשה, וצריך לזכור תמיד את הדיבור של רביז"ל שאמר (שיחות הר"ן סימן נ"א) "את זה תקבלו ממני שלא יטעה אתכם העולם, כי העולם מטעה מאד", מסכן אדם יכול לחיות את השבעים שנה שלו ומלא טעויות וכו', והוא אפילו לא שם לב שהס"מ תפס אותו בהמצוות שלו, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן א') שהיצר הרע מתלבש עצמו במצוות, שאדם חושב שהוא עושה מצוה, ולבסוף זה המלכודת שמפיל אותו בו, ואמר מוהרנ"ת ז"ל שאין עוד התלבשות במצוות כמו שהס"מ מסית את האדם הרי זה מאד מאד חשוב להיות בלב נשבר, ואדם הולך אחריו, ולבסוף זה מלכודת להיות בעצבות ובמרירות ובדכאון, ולכן הזהירנו רביז"ל מאד מאד על שמחה, שאדם צריך כל כך לשמוח עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בו, ותהלה לאל יש בכל בר ישראל המון נקודות טובות, כמאמרם ז"ל (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום. קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו. תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם".
|
||
|
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר משפטים כ"ג שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתשתדל לקבל את השבת בשמחה עצומה, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (תנחומא בראשית) כבוד שבת עדיף מאלף תעניות; ואי אפשר לתאר ולשער את גודל מעלת בר ישראל ששש ושמח כל השבת שבזה הוא ממשיך על עצמו אור וזיו וחיות ודביקות בנשמתו, וכשנתתקן ברוחניות, אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י"ד) יתקן גם בגשמיות, זאת אומרת שיהיה לו פרנסה בשפע באמצע השבוע, ורוב הצלחתו של האדם בששת ימי החול, זה רק בא כפי שמחת השבת שהוא שש ושמח כל השבת, ושומר את עצמו מאד מאד לא לריב עם אשתו בשבת, ולא להכנס בשום ויכוחים בשבת, כי זה בכלל חילול שבת, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (שבת קי"ג:) "ודבר דבר", שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול; כי בשבת מאיר עצם עצמיות גילוי אורו יתברך, ולכן צריכים מאד לשמור כל השבת על דיבורו.
|
||
|
בעזה"י יום א' לסדר תרומה כ"ה שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אבקש אותך שתראה מאד מאד לשמוח שיש לך שייכות אל רביז"ל, כי זה השמחה הכי גדולה שעלינו לשמוח, כי רואים איך שעדיין האור של רביז"ל נמצא בהעלמה כל כך גדולה וכו', כי עדיין רוב העולם לא יודעים מרביז"ל, ותהלה לאל אנחנו עניים ואביונים בגשמיות וברוחניות כן זוכים לדעת מרביז"ל, ולכן עלינו לשמוח מאד מאד בזה שאנחנו יודעים מרביז"ל, ורוצים ללכת בהנהגותיו הקדושים שהם שיחה בינו לבין קונו, שידוע שזה היה יסוד היסודות אצל רביז"ל, שנזכה לפרש את כל שיחותינו עמו יתברך, ובזה תלוי כל ההתקרבות אליו, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס') שהצדיק מעורר מהשינה, כי יש בני אדם שישנים את ימיהם, ואפילו שמתפללים ולומדים הכל בבחינת שינה, היינו המוחין ישנים, היינו כי כל זמן שאין לאדם התבודדות שיחה בינו לבין קונו, עדיין האמונה לא חזקה, כי ככל שאדם מחדיר בעצמו את אמתת מציאותו יתברך, אשר אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל והכל לכל אלקות גמור הוא, כן ירבה בשיחה בינו לבין קונו, כי הרי הוא יתברך נמצא ואין בלעדו נמצא, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) ובאמת אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם, 'שמלא כל הארץ כבודו' (ישעיה ו'), והקדוש ברוך הוא עומד בשעת התפילה, ושומע התפילה. ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול, והיה מדקדק מאד לכוון את דבריו. ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם, בשביל זה אינו מתלהב כל כך, ואינו מדקדק כל כך. וכל אחד לפי מיעוט שכלו וידיעתו, כן התלהבותו ודקדוקו. והידיעה היא מהיצר הטוב שבלב, והסתרת הידיעה היא מהיצר הרע שבלב. והסתרת הידיעה, הן הן אפיקורסות וקשיות, שהיצר הרע מקשה את לבו ליפול ברעה; ודבר זה עובר על כל אחד ואחד, הרגע שהוא לא כל כך חזקה באמונה שהוא ירגיש את אמתת מציאותו יתברך על פניו, כמו כן הוא ממעט לדבר אליו יתברך, ולנו העניים והאביונים בגשמיות וברוחניות זיכה הקדוש ברוך הוא לדעת מרבי אמת כזה, רבי נורא ונפלא כזה, ולכן עלינו לשמוח מאד מאד עם זה, ואיש את רעהו יאמר חזק, אחד מאנשי שלומינו צריך לחזק את השני, כי רביז"ל גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ד) את מעלת נקודת החבר שזה דבר גדול מאד מאד.
|
||
|
בעזה"י יום ב' לסדר תרומה כ"ו שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, אשר זה הנסיון הכי קשה שיש בדורותינו אלו, ורביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן ר"כ) שזה יהיה הסימנים הכי אחרונים לקראת גאולתינו, כי קודם התגלות משיח צדקינו יתגבר הכפירות והאפיקורסות מאד מאד בעולם, ויהיה נסיון קשה מאד מאד להחזיק את עצמו באמונה פשוטה בו יתברך, ולכן ראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז באמונה פשוטה להאמין שדבר גדול דבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, ואת זה צריכים לחזור אלף פעמים ביום, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה י"ד סימן ט') על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא, מאי טעמא (תהלים ק"נ) "כל הנשמה תהלל יה" כל הנשימה תהלל יה; כי אסור לשכוח לרגע שאנחנו נמצאים רק בידו יתברך, ואת זה צריכים לחזור פעמים אין מספר, כי הס"מ משכיח מהאדם את האמונה הקדושה, וכיון שמאבד את האמונה בו יתברך, אז הוא מתחיל לסבול את כל הסבל שסובל, כי המאמין האמיתי שמאמין שאין בלעדו יתברך כלל, והוא מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, על ידי זה ניצול מכל צרותיו, ואפילו שיהיה מסובך עם כל מיני צרות וכו' וכו', אבל על ידי תפלה שמרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולבקש ממנו יתברך כל מה שהוא צריך, יתפרדו כל פועלי אוון, ויראה ישועה גדולה מאד, אך יש דבר שפוגם את האמונה והוא כשאדם לא נזהר מה שהוא אוכל, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) כשאדם אוכל מאכלים שיש בו תערובות איסור, על ידי מאכל כזה יכול האדם לחטוא וליפול בכפירות גדולות, ולכן צריכים מאד מאד לשמור שכל המאכלים והמשקאות שאוכלים ושותים מוכרח להיות על זה הכשר של בית דין צדק של יראי השם, ואיך הצליחו הערב רב להעביר על הדת כל כך הרבה נשמות קדושות? רק על ידי שפיטמו את המון עם עם טריפות ונבילות ביודעים ובלא יודעים, עם הכשרים פיקטיביים, וכתב הרמב"ם (איגרת תימן) תיכף ומיד כשנכשלים במאכלות אסורות, הדם של האדם נתעכר וקשה לו כבר לקבל את האמונה הקדושה, ולכן תעשה כל מה שביכולתך מהיום והלאה לשמור איזה מאכלים ומשקאות אתה מכניס בביתך, כי כל הצרות והיסורים שיש לאדם הן בעצמו והן מאשתו והן מהילדים, זה רק כשלא נזהרים מה שאוכלים, והיצר הרע מפתה את האדם ומלביש את עצמו במצוות וכו', ונעשה קל שבקלים וכו', ואוכל כל הבא תחת ידו, ואינו יודע שבשקט הוא מפטם את עצמו בטריפות ונבילות, שכל החנויות מלאים מזה, ולכן אם אין על זה הכשר טוב של בית דין צדק המפורסם ליראי השם, אסור לאכול מזה נקודה! חכמינו הקדושים אמרו (ילקוט ויקרא רמז תקל"ו) אריסטון (סעודה) עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו לצדיקים לעתיד לבוא, וכל מי שלא אכל נבילה וטריפה בעולם הזה, זוכה לאכול ממנו, הדא הא דכתיב (ויקרא ז' כ"ד) "וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו", בשביל שלא תאכלו בעולם הזה, תאכלו ממנו לעתיד לבוא, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם (ויקרא י"א ב') "זאת החיה אשר תאכלו"; ואל יקל בעיניך דבר זה, כי רבים חללים הפילה דבר זה, כי בבית שלא שמרו מה הם אוכלים וכו', ואכלו כל הבא בידיהם, לסוף הבעל איבד את היראת שמים שלו וכו', האשה נעשה קלת דעת וכו', והעיקר הילדים יוצאים לתרבות רעה, זה לא איזה איום, זה מציאות לצערינו הרב עוצרים על הדרך ונכנסים באיזה תחנת דלק או איזה מסעדה, ולא מסתכלים מה? ומי? רק אוכלים, כתוב כשר, אזי כבר מלבישים את זה שזה בוודאי מהדרין… ואפילו שכתוב מהדרין, הכל הבל ורעות רוח, כי אם אין על זה הכשר של בית דין צדק המפורסם ליראי השם, צריכים לדעת שזה טריפות ונבילות, אדם יכול לחזור בתשובה שלימה ויניח שתי זוגות תפילין רש"י ורבינו תם וכו', ויפטם את עצמו עם כל מיני מאכלות אסורות, מה פעל? ולכן אני מאד מאד מבקש אותך תיקח את זה לתשומת לבך כי צריכים על זה רחמים רבים לא להכשל באכילת טריפות ונבילות, ויפה שעה אחת קודם שתחזור בתשובה שלימה על מה שאתה אוכל לפני שיהיה מאוחר, כי כל המחלות והחלאים רעים באים לאדם רק שאינו נזהר ממאכלות אסורות.
|
||
|
בעזה"י יום ג' לסדר תרומה כ"ז שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ושום דבר בעולם שלא יוכל לשבור אותך, כי הנסיונות מאד מאד קשים על כל אחד ואחד, ועיקר הנסיון זה על אמונה פשוטה, שרביז"ל מחדיר בנו שנסלק את חכמתינו ודעתינו המדומה לגמרי, ונרגיל את עצמינו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, וזה כל כך קשה להחדיר בעיני העולם, כי אצל כל אחד ואחד יש לו חכמות שנדבק בו על ידי עוונותיו המרובים, כי חכמינו הקדושים אמרו (סוטה ג.) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז') נמצא שכל אחד כפי העבירות שלו כך נכנס בו רוח שטות, ואלו הם הרוח שטות שיש בכל אדם שהוא חושב שהוא חכם, ובאמת אינו אלא טיפש גדול, כי עיקר החכמה אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן פ"ב) הוא שידע שאינו יודע כלום, והוא בלעדי הקדוש ברוך הוא כלום, שזה תיבת חכמ"ה שהוא כ"ח מ"ה, היינו מה כוחי בלעדי הקדוש ברוך הוא, אדם צריך למסור את כל כולו רק אליו יתברך, ואז ילך לו הכל כסדר, וירגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, בלי שום חכמות והשכלות כלל, ודבר זה מאד מאד קשה להכניס בעולם, כי כל אחד הולך עם החכמות שלו וחושב שהוא מבין יותר מהשני וכו' וכו', ובין כך עובר לו את הימים השעות הרגעים בלא כלום וכו' וכו', כי אם אדם היה נכנס בגילוי הזה שרביז"ל מגלה לנו אשר אין בלעדו יתברך כלל, והיה מבטל את כל כולו אליו יתברך, אז לא היה בעיה לדבר עם הקדוש ברוך הוא, ואז היה נגאל מכל צרותיו, כי אין לתאר ואין לשער את הזכות של אדם שזוכה לדבר אל הקדוש ברוך הוא אפילו דיבור אחד, כי כל דיבור ודיבור שאדם מדבר אל הקדוש ברוך הוא, מדביק אותו בו יתברך, שזה עיקר השלימות, ולכן צריכים לשמוח מאד מאד שאנחנו זוכים להיות מקורבים אל רביז"ל שהוא מחדיר בנו את הענין הזה של שיחה בינו לבין קונו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בלי שום חכמות והשכלות כלל, רק לזרוק את הדעת המשובשת שלנו, ולבקש רחמים רבים על עצמינו ועל כל העולם כולו, ובזה שאדם מדבר אל הקדוש ברוך הוא, בזה הוא ממשיך על עצמו ועל כל העולם ברכות וישועות, כמובא בזוהר (ויחי ר"נ.) תא חזי השתא צלותא דבר נש איתער שלימו לעילא ותתא, ובברכתא דבריך לקודשא בריך הוא מתברכין עלאין ותתאין, ועל דא בצלותא דישראל מתברכין עלמין, מאן דמברך ליה לקודשא בריך הוא יתברך, מאן דלא בריך לקודשא בריך הוא לא יתברך, הדא הוא דכתיב (שמואל א' ב') "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו"; [בוא וראה התפלה של האדם מעוררת שלימות למעלה ולמטה, ובהברכה שהוא מברך את הקדוש ברוך הוא מתברכים עליונים ותחתונים, ולכן בתפלה של ישראל מתברכים העולמות, מי שמברך את הקדוש ברוך הוא יתברך, מי שלא מברך את הקדוש ברוך הוא לא יתברך, כמו שכתוב (שמואל א' ב') "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו"], הרי שלך לפניך מה התפלה והשיחה בינו לבין קונו גורם בכל העולמות, ולא בחינם שרביז"ל הפליג במעלת השיחה בינו לבין קונו, ואמר (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה. ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות. ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע, ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק. גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו'. ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו; ולכן אל תהיה בטלן, תתחיל מהרגע הזו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולספר לו יתברך את כל מה שעובר עליך, כי ככה יהיה לך בית מנוס איפה לברוח בעת צרותיך, וזה עיקר הגלות של אדם שנדמה לו כאילו כביכול הקדוש ברוך הוא עזב את עולמו, ומסתתר באיזה מקום וכו' וכו', ובאמת טעות הוא, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (סוטה ג:) בתחילה קודם שחטאו ישראל היתה השכינה שורה עם כל אחד ואחד, שנאמר (דברים כ"ג) "כי הוי"ה אלקיך מתהלך בקרב מחניך" כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם; ומה זה שכינה? בשעה שאדם יודע אשר אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, ודומם צומח חי מדבר הם לבוש לגבי אין סוף ברוך הוא, והוא נמצא ואין בלעדו נמצא, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, זה נקרא השראת השכינה שבן אדם מרגיש שהוא יתברך נמצא כאן איתו עמו ואצלו, שאז הוא מדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו, מה שאין כן כשאדם חוטא רחמנא ליצלן נכנס בו חכמות ושטותים ודמיונות כאילו עזב הקדוש ברוך הוא את עולמו והשאיר אותו לבד וכו' וכו', ולכן מסתובבים אנשים שבורים ורצוצים וכו', מלא קושיות וספיקות עליו יתברך וכו', ולבם עקום בעקמומיות אחריו יתברך וכו', והם מלאים כפירות ואפיקורסות וכו', ואת זה בא רביז"ל לעקור, ולכן עלינו לשמוח שאנחנו יודעים מרביז"ל, אבל על כל פנים עלינו לציית את רביז"ל ולהרגיל את עצמינו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו, שזה השלימות שבר ישראל צריך להגיע אל זה, יעזור הקדוש ברוך הוא שנזכה לציית את רביז"ל ואז טוב לנו כל הימים.
|
||
|
בעזה"י יום ד' לסדר תרומה כ"ח שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, ותדע שהוא יתברך אב הרחמן המרחם על בריותיו, ומחכה שבכל יום ויום נחזור אליו, וכמו שאמר הנביא זכריה בשם הקדוש ברוך הוא (זכריה א' ג') "ואמרת אליהם כה אמר הוי"ה צבאות שובו אלי נאום הוי"ה צבאות ואשוב אליכם אמר הוי"ה צבאות", כי באמת הס"מ מחדיר בדעת האדם כאילו הקדוש ברוך הוא כועס עליו, וכאילו הוא לא צריך אותו וכו' וכו', ובונה בנינים של דמיונות שוא כאילו אין לו כבר שום תקוה, ובאמת רביז"ל בא אל זה העולם לצעוק בקול עמוק (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) אין שום יאוש בעולם כלל, אין דבר כזה להתייאש, אפילו שאדם כבר עשה מה שהוא עשה, עדיין הוא יכול לחזור בתשובה, כי הקדוש ברוך הוא אב הרחמן, ומחכה ומצפה שנשוב אליו, ועיקר התשובה להרגיל את עצמינו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו בלי שום חכמות והשכלות כלל, כמאמרם ז"ל (שמות רבה פרשה ל"ח סימן ד') איני מבקש מכם לא זבחים ולא קרבנות אלא דברים שנאמר (הושע י"ד ג') "קחו עמכם דברים ושובו אל הוי"ה"; כי אין לתאר ואין לשער את גודל הרחמנות שיש להקדוש ברוך הוא על כל בר ישראל, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (יומא פ"ו:) בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא, מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מקניט את חבירו בדברים, ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו, ואם תאמר מתפייס הימנו, ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים, אבל הקדוש ברוך הוא אדם עובר עבירה בסתר, מתפייס ממנו בדברים, שנאמר (הושע י"ד ג') "קחו עמכם דברים ושובו אל הוי"ה", ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר (שם) "וקח טוב", ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים שנאמר (שם) "ונשלמה פרים שפתינו"; וכן אמרו (תנחומא וירא) ראה מה יפה התשובה, אמר הקדוש ברוך הוא (מלאכי ל"ג ז') "שובו אלי ואשובה אליכם", שאם ביד אדם כמה עוונות והוא שב לפני הקדוש ברוך הוא, הוא מעלה עליו כאילו לא חטא; ולכן למה תהיה בטלן, רביז"ל הביא לנו מתנה כזו של שיחה בינו לבין קונו שזה הענין של התבודדות, למה שלא תדבר כל יום אפילו כמה דקות עמו יתברך? וזה יטהר לך את מח מחשבתך מכל מיני דמיונות הבלים ושטויות וכו', שנדבקים באדם על ידי עוונותיו המרובים, כמאמרם ז"ל (סוטה ג:) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז') לפי זה כל אחד כפי עוונותיו כך רוח שטות יש בו, ולכן על ידי שאדם זוכה לשפוך את לבבו כמים אליו יתברך, כמו כן נטהר לבבו מכל מיני דמיונות והבלים שנכנס בו וכו', או מכניסים בו וכו', כי באמת אין עוד דבר שמנקה את האדם מכל מיני דמיונות של כל מיני הדיוטים שקופצים בראש וכו', ומכניסים בדעת המון עם וכו', כי מי שמרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, וכל דבר מה שהוא צריך הוא מבקש רק ממנו יתברך, על ידי זה נבנה האמונה אצלו, ותיכף ומיד כשיש לו אמונה הקדוש ברוך הוא מוחל לו על כל עוונותיו, כמו שאמר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סימן ל"ג) על ידי אמונה יסלח לך הקדוש ברוך הוא על כל עוונותיך; ולכן ראה לקחת את עצמך בידיך, ודע לך שהקדוש ברוך הוא אב הרחמן, ורק מחכה שתבוא ותספר לו את כל אשר עם לבבך אליו, ואתה לא יכול לתאר ולשער איזה נחת רוח אתה גורם לו יתברך בעת שאתה בא ומדבר עמו, ומספר לו את כל לבבך, ואפילו שיהיה רק כמה דקות וכו', כמה שיחות וכו', שאתה מדבר אל הקדוש ברוך הוא, זה עושה רעש גדול בשמים, כי בזה שבר ישראל בא ומדבר אל הקדוש ברוך הוא, הוא מוריד על נשמתו אור גדול מאד משורש נשמתו, ואף שבהתחלה הוא לא ירגיש את זה, כי מרוב עוונותיו נכנס בו כפירות ואפיקורסות, כמו שאמר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סימן כ"ב) הפשע של אדם מכניס כפירה באדם; ואמר הנביא (ישעיה נ"ט ב') "כי אם עונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלקיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע", ולכן אני מאד מבקש אותך שתתחזק בכל הכוחות לחזור אליו יתברך, ותראה ששום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, וזה זוכים על ידי אמונה ברורה בו יתברך, ולכן תחדיר בעצמך שאין בלעדו יתברך כלל והכל לכל אלקות גמור הוא, ודבר גדול דבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, וכפי שמחדירים בעצמם ידיעה זו, כל החיים הולכים כבר בצורה אחרת, כי כשבר ישראל יודע שהכל מושגח ממנו יתברך, אזי הוא לא מפחד כבר משום דבר, ולא עושה חשבון לאף אחד, הוא חי רק עמו יתברך, אשרי מי שמכניס בדעתו ידיעות אלו, ואז כל טיפש ושוטה וכו', לא יוכל להוליך אותך שולל, ותזכור את הכלל מה שאני תמיד אומר ברבים "מה שביד בטוח", אם אדם זוכה להתפלל את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית במנין דייקא, כל יום ויום בעקשנות גדולה מאד, "זה מה שבידו בטוח", כי אין למעלה מזה, וכן כשבר ישראל זוכה עם עקשנות גדולה ללמוד בכל יום חומש ורש"י עם התרגום מפרשת השבוע, וכן פרק או שתי פרקים משניות, וכן דף גמרא, וסימן בשולחן ערוך וכו' וכו', "זה מה שבידו בטוח", ואל תחשוב שזה בשמים וכו', אתה צריך רק רצון טוב ותזכה לקנות לעצמך את זה כל יום, כי חבל מאד מאד על כל יום ויום שמאבדים טוב אמיתי ונצחי.
|
||
|
בעזה"י יום ה' לסדר תרומה כ"ט שבט ה'תשע"ד שלום וברכה אל … נ"י מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז, כי בזה העולם צריכים המון התחזקות, כי עובר על כל אחד ואחד נסיונות קשים ומרים וכו', והעיקר כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ו) שיש הסתרה בתוך הסתרה, דהיינו שאדם לא יודע שמוסתר ממנו אמתת מציאותו יתברך, והוא לא יודע מה שחסר לו, שזה הקללה הכי גדולה, כמו שכתוב (דברים ל"א) "ואנכי הסתר אסתיר", דהיינו שאסתיר ההסתרה שלא ידעו כלל שהשם יתברך נסתר, ואזי בוודאי אינו יכול למצוא אותו יתברך, מאחר שאינו יודע כלל שהוא צריך לבקש אותו יתברך, כי אינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, כי ההסתרה בעצמה נסתרת, ובשביל זה אנחנו צריכים את רביז"ל שהוא הצדיק האמת שבדור הזה, כי הוא פותח לנו את העינים, כמו שאמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ס"ז) שהצדיק פותח את העינים והעיקר להסתכל על עצמו, שיתחיל להסתכל איפה אני? מה הולך איתי? כי יכול לעבור לאדם כמה וכמה שנים והוא אפילו לא שם לב שהנה יום, הנה שבוע, הנה חודש, והנה שנה וכו', כי הוא יושן שינה עמוקה וכו' וכו', ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס') שהצדיק מעורר מהשינה, ולכן לא בחינם שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רנ"ב) כשמקורבים אל הצדיק האמת טועמים טען גן עדן, כי הוא מכניס בנו ישוב הדעת שבתוקף הבלבולים והטרדות שאנחנו מבוהלים ומבולבלים ומוטרדים וכו', שגם אז נזכה לחטוף טוב אמיתי ונצחי, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ד) לאדם אחד שהתנצל לפניו שאין לו פנאי ללמוד מחמת שעוסק במשא ומתן, אמר לו רביז"ל אף על פי כן ראוי לו לחטוף איזה זמן לעסוק בתורה בכל יום, ואמר, שזהו מה שאמרו חכמינו הקדושים (שבת ל"א) ששואלין את האדם קבעת עתים לתורה? קבע הוא לשון גזילה, כמו שכתוב (משלי כ"ב) "וקבע את קובעיהם נפש"; היינו ששואלין את האדם, אם גזל מן הזמן שהוא טרוד בעסקיו, אם גזלת מהן עיתים לתורה, כי צריך האדם לחטוף ולגזול עיתים לתורה מתוך הטירדא והעסק דייקא.
|
