בעזה"י יום ב' פרשת דברים ה'תשפ"ג.
לכבוד אנ"ש היקרים הנאמנים והנשארו נאמנים לאאדמו"ר זי"ע.
הייתי בזמן האחרון במנחיכם, ועדיין תחת הרושם אשר הייתי, וזכיתי להשתתף במסיבת סידור, וזכיתי להיות במסיבת חומש, בלי עין הרע מספר די גדול של ילדים של התלמוד תורה שלנו "ילדי חן" שהתחילו את החומש, ורואים באמת החן על הילדים, וכולם זרע ברך השם עם פאות וכו', ולא צריכים להתבייש משום מסיבת חומש אחר, ואמרתי במסיבת החומש, פעם היה הרבי יששכר דוב מבעלז זי"ע בעיר ברדיו, ובא אליו יהודי שמשום איזה שהיא סיבה עבר לגור בעיר בודפשט, עיר הבירה של הונגריה, שהיה נקרא כבר עיר יותר מודרני, והיהודי בא עם הילדים שלו כבני אחד עשרה ושתיים עשרה אל הרבי מבעלז זי"ע, היהודי עצמו עדיין הלך עם לבוש חסידי עם זקן ופאות, אבל הילדים שלו כבר הלכו בלי פאות כמו שהלכו בעיר בודפשט, אז הרבי הסתכל על היהודי ואחר כך התסכל על הילדים שלו, וכן חוזר חלילה הסתכל על האבא והתסכל על הילדים, היהודי הבין מה שהרבי מתכוון, אז אמר לרבי, הילדים לומדים גמרא ותוספות טוב מאד, אז הרבי מבעלז קם התחיל לצעוק איזה חוצפה, איזה עזות ללמוד גמרא תוספות בלי פאות, אבל תודה לקל שהילדים שלנו ילמדו חומש עם פאות, ילמדו משניות עם פאות, וילמדו גמרא עם תוספות עם פאות, ואמרתי שהילדים האלו כבר לא זכו לראות את עטרת ראשנו אאדמו"ר זי"ע, על כן כל מה שההורים, וכל מה שהמנהל וכל מה שהמלמדים יכניסו בהם על מוהרא"ש רק זה מה שיישאר להם, עוד סיפור על מוהרא"ש, עוד הנהגה של מוהרא"ש ולהכניס בהם עוד פעם ועוד פעם מוהרא"ש, עם זה הם יגדלו וזה יישאר חקוק להם בעצמותיהם, וזה רק אחד מהדברים היפים והטובים בקהילה שראיתי, ברוך הוא וברוך שמו הרבה דברים טובים ויפים יש אצלנו בקהילה שלנו "נאמני מוהרא"ש" – "ישמח צדיק", החסד שיש, כל שבוע מחלקים חלוקה של פירות וירקות, כל ראש חודש מחלקים דברים חלביים ונקרא "שקית הישועות", ולא מדבר מבית התבשיל "אהל אברהם" שמחלקים מנות חינם בוקר וערב, ועוד הרבה פעולות של חסד, ועובדים עכשיו על עוד פרויקט של חסד, שהייתי ועדיין מעורב, הקדוש ברוך הוא יעזור שנזכה להוציא את זה מהכוח אל הפועל, וכן זכיתי להיות בישיבה "בית שלמה", ומאד התפעלתי מבחורי החמד, כולם בלבוש חסידי עם כובעים וחליפות, בעלי דרך ארץ, יושבים ולומדים וגורסים פרקי משניות ודפי גמרא, ויש להם פנימיות וחיצוניות גם יחד, וכן הייתי בכולל האברכים "תפארת בנימין" יושבים אברכים ולומדים תורה, אברכים שזכו לצפצף על הס"מ, וקיימו "גירא בעינא דשטנא" וד"ל, ולומדים תורה מתוך עוני ודוחק, ועוד ועוד הרבה דברים טובים, דברים חיובים שראיתי בקהילה שלנו, תורה ותפילה, המניינים שמתקיימים אחד אחר השני, אנחנו לא צריכים להתבייש משום קהילה שבעולם, אבל הכל תלוי בנו, אם כל אחד ואחד יחזק את עצמו, יחזק את הקהילה שלנו "נאמני מוהרא"ש", ויחשוב מה עוד יכולים לשפר את הקהילה שלנו, מה יכולים להוסיף, עוד פעולה של חסד, עוד מסגרת בשביל הילדים, עוד שיעור של תורה, עוד דבר טוב, לשפר יש תמיד מקום, אבל צריך להיות ביקורת חיובית ולא שלילית, כי שלילית לא יתקבל, וצריכים לדעת שהקהילה שלנו "ישמח צדיק" – "נאמני מוהרא"ש", שייך לכל חברי הקהילה לכל אחד ואחד, אנשים נשים וילדים בלי יוצא מן הכלל, אבל אם אנחנו נהיה אדישים ובאי אכפתיות, כל אחד יחשוב רק מעצמו, ולא יפסיקו להתלונן, והקהילה זה לא קהילה ואין לנו כלום, רק יחפשו את החסרונות של הקהילה. לאן נגיע? נזיק לעצמנו, נזיק למשפחה שלנו לאישה ולילדים, ונזיק לכל הקהילה, צריכים לדעת שהקהילה שלנו "נאמני מוהרא"ש", אאדמו"ר עט"ר זי"ע הקים ביזע ובדם תרתי משמע, והקהילה שלנו תמשיך להתקיים עד ביאת גואל צדק, ועד בכלל, אבל יותר טוב ויותר יפה שכל אחד מחברי הקהילה ייתן יד ועזר, ולדעת שזה הקהילה שלי, זה הבית שלי, וזה העתיד שלי, והעתיד של הילדים שלי, כי הרי הילדים שלי לומדים במוסדות של הקהילה, ומוהרנ"ת ז"ל אמר פעם לנכד של רבינו ר' אברהם ברנייו דבר רבינו יתקיים בלעדיך גם כן, אבל יותר טוב ויותר יפה שתתן יד ועזר.
בואו נחזק את עצמנו בכל המצבים שאנחנו לא נמצאים, עדיין אנחנו נמצאים בחודש תמוז, והצירוף של חודש תמוז – "זה' "איננו' שווה' לי'" שזה סופי תיבות הוי"ה, לפעמים אדם מגיע למצב שחושב- "זה איננו שווה לי", לא שווה לי החיים האלה, אני עובר כל כך הרבה צרות וייסורים ומשברים וגלים, כל כך סבלתי ועדיין אני סובל, ולא רואה איך אני יכול פעם לצאת מהפח שנפלתי, מהצער והעגמת נפש שאני נמצא, ולא רואה סוף לסבל שלי שאני עובר, ואני סובל מעצמי, עובר עלי מרירות ונפילות, היצר הרע בוער בי ולא עוזב אותי לרגע, וכל מה שאני רוצה לצאת אני נופל עוד יותר ועוד יותר, אני סובל מאשתי, היא ממררת לי את החיים, או על כל פנים אני חושב כך, אני סובל מהילדים שלי, אני סובל מהחברה, ואני מלא צער וכאב, איך ולמה מצערים אותי כל כך, ולמה סידרו אותי כל כך, מסתובב עם רגשי אשמה שזה הדבר הכי גרוע, למה עשיתי כך, אז נעשה כך, אם הייתי עושה כך היה כך וכו', כל המחשבות האלה שמענים את האדם ולא עוזבים אותו לרגע, וזה מה שהיה לנו בשבוע שעבר פרשת מסעי, המ"ב מסעות, שהבעל שם טוב הקדוש זי"ע אמר שזה סובב על כל אדם, שעובר במשך ימי חייו המ"ב מסעות, נפילות וירידות צרות וייסורים, צריכים רק להתחזק ולהמשיך הלאה, ויש פתגם: אם אתה חושב כל פעם מהצער שלך ומהכאב שלך ומה שעברת ועדיין אתה עובר, זה ימשיך להכאיב לך, אבל אם אתה חושב מהלקח שאתה יכול ללמוד מזה, רק תגדיל, כי כולא במחשבה התבררו, ורבינו אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן נ') המחשבה – ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה, וכמבואר במקום אחר, שאי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד כלל.
וצריכים לדעת שזה "אף פעם לא מאוחר"- כי תמיד יכולים להתחיל מחדש ולחזור אליו יתברך ולדעת שאנחנו נמצאים בידי הקדוש ברוך הוא ומה שהקדוש ברוך הוא עושה בוודאי הכל לטובה ויש בזה חשבון עמוק עמוק מי ימצאנו, ו"אף פעם לא מאוחר"- לבוא אל הקדוש ברוך ולפתוח את הפה ולהתחיל לדבר אליו יתברך כל מה שכואב לך, כל מה שמעיק לך, ובאמת רק הקדוש ברוך הוא מבין אותך, סוף סוף רק הקדוש ברוך הוא יכול לעזור לך, ואף שנדמה לך שנכנסת לצרה כזאת שאין מוצא לצאת מזה, אם זה בעניין רפואה, אם זה בעניין פרנסה, אם זה בעניין שידוכים, וכן כל דבר שעובר ומעיק לאדם אסור לייאש את עצמו בשום פנים ואופן, כמו שרבנו אומר: אין שום ייאוש בעולם כלל, בשום פנים ואופן, כמו שאמרו חז"ל (ברכות י'.) אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של האדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, צריכים לדעת כי איפה שהטבע נגמר שם מתחיל הניסים והנפלאות מחוץ לדרך הטבע, כמו שרבינו אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ר"נ) וזה עקר צער של ישראל שיש להם בגלות, הכל הוא מחמת שנפלו מהדעת ותולין הכל בטבע ובמקרים ובמזל, ומחמת זה יש להם צער ויסורין כנ"ל. כי הטבע מחייב כך אבל התפילה משנה הטבע עיין שם. "לא מאוחר"- מלהתחיל ללמוד תורה אפילו קצת, ואפילו קצת דקצת, אף שעד עכשיו בזבזת את הזמן שלך עם כל מיני תירוצים, לא יכולים לתאר מה מעלת לימוד התורה הקדושה, עד שאומרים חז"ל (איכה רבתי פתיחתא ב') הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב, ועוד אמרו חז"ל (ירושלמי ראש השנה ד' ח') כיוון שקיבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם, "זה לא מאוחר"- לקחת את עצמך בידים, אם זה ברוחניות אם זה בגשמיות, ואל תגיד שזה בלתי אפשרי, בלתי אפשרי זה רק לאלה שלא רוצים.
הקדוש ברוך הוא יעזור שנזכה להתחזק, בפרט שאנחנו עומדים עכשיו בימי המצרים, ואנחנו עומדים סמוך מאד לזמן הגאולה, ואנחנו מייחלים ומצפים שיבנה לנו את בית המקדש, אבל אנחנו צריכים לראות שמצידנו לא יהיה עיכוב, כמו שרבינו אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ס"ז) וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ אַך כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזר וְלִבְנוֹת בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ רָאוּי לָנוּ שֶׁלּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ.
השבת שיבוא עלינו, יהיה לנו "שבת חזון", לשון חזון – לראות, הצדיקים אמרו שמראים לזכי הראות את הבית המקדש ואת כליו העתידים לבוא, והספרים הקדושים אומרים (תפארת שלמה) שהשבתות של בין המייצרים זה שבתות יותר גדול מכל ימות השנה.
הקדוש ברוך הוא יעזור שנזכה כבר לשמוע קול שופר של משיח ונזכה כבר להיגאל גאולת עולם.
הכותב וחותם
