בעזה"י יום ו' ערש"ק פרשת ויגש עשרה בטבת יום דהילולא דמוהרנ"ת ה'תשפ"ד.
לכבוד אנ"ש היקרים הנאמנים והנשארו נאמנים לאאדמו"ר זי"ע
אנחנו עומדים ביומא דהילולא דמוהרנ"ת, ולדבר ממוהרנ"ת הזמן יכלו והם לא יכלו, כי כל מה שאנחנו יודעים מרבינו מה שיודעים מברסלב זה הכל בזכות מוהרנ"ת, כמו שרבינו בעצמו אמר לולא מוהרנ"ת לא היה נשאר ממני אפילו עלה אחד, כי מוהרנ"ת כתב את הליקוטי מוהר"ן ואת כל ספרי רבינו, מלבד מה שכתב את הספרים שלו הליקוטי הלכות, שמוהרנ"ת אמר שזה הגן עדן של השם יתברך, ואאדמו"ר זי"ע גמר את הליקוטי הלכות במשך שנה וחצי ברציפות כל חודש, מלבד מה שלמד את זה פעמים אין ספור, והיה רגיל להגיד שזה מה שהחזיק אותנו כל השנים, עם כל מה שעבר עליו במשך ימי חייו בעלמא הדין שאין כאן המקום להאריך. וכל הספרים והקונטרסים של אאדמו"ר זי"ע בנוי ומיוסד על פי דברי מוהרנ"ת, ומוהרנ"ת כתב את הליקוטי תפילות, וכשיצא הליקוטי תפילות אז אנ"ש אמרו למוהרנ"ת מתאים לכם להיות הבעל תפילה שרבינו מביא בסיפורי מעשיות, אז ענה ואמר מוהרנ"ת הבעל תפילה זה רבינו, אם אני מאנשי המלך אני המליץ, כי מוהרנ"ת ז"ל היה יכול להמליץ טוב על כל אחד ואחד, אפילו אדם שעשה כבר מה שעשה ופגם כבר מה שפגם, יכולים עדיין לחזור בתשובה, כמו שרבינו אומר (שיחות הר"ן שיחה ע"א) כי בעניין מה שכתוב בזוהר הקדוש שעל פגם הברית, פרט מאן דהשית זרעא בריקניא ח"ו וכו' אין מועיל תשובה, אמר רבינו שאין הדבר כן, רק על הכל מועיל תשובה, ואמר שבזה המאמר בזוהר אין שום אדם מבין הפשט אלא רק הוא לבד, וכידוע לפני הסתלקות של מוהרנ"ת הוא חזר הרבה פעמים על המילים "חנון המרבה לסלוח", "חנון המרבה לסלוח", שזה היה כל העניין של מוהרנ"ת להראות שאיפלו אדם עשה כבר מה שעשה ופגם מה שפגם הוא לא אבוד, ואין לו מה להתייאש, רק להתחיל מחדש, כמו שרואים הרבה בספר ליקוטי הלכות ובליקוטי תפילות. על כן אשרי ואשרי מי שלומד ליקוטי הלכות אפילו קצת בכל יום ועושה שיעור כסדרן בליקוטי הלכות הוא ירגיש אדם אחר לגמרי, הוא ירגיש את הטעם גן עדן עוד בעולם הזה, כי מוהרנ"ת לא נותן ליפול, ואשרי ואשרי מי שאומר ליקוטי תפילות שהרבה זכו לחזור בתשובה שלמה בזכות התפילות האלו.
מוהרנ"ת עבר במשך ימי חייו בעלמא הדין סבל גדול מבית ומחוץ, כמו שרואים בספרים ימי מוהרנ"ת וימי התלאות וכו', וכמו שידוע הסיפורים בעל פה, ועם כל מה שמוהרנ"ת עבר מבית ומבחוץ זכה למה שזכה לפעול ולכתוב כל כך הרבה, ואנ"ש אמרו פעם למוהרנ"ת שהש"ך היה לו השבעת הקולמוס אז ענה ואמר מוהרנ"ת אני לא היה לי השבעת הקולמוס אבל שמרתי את הזמן, ובזה מוהרנ"ת היה חידוש גדול, וראו אצל מוהרנ"ת דבר פלא, כי מי שראה את מוהרנ"ת לומד חשב שהאדם הזה לומד כל היום, ומי שראה את מוהרנ"ת מתפלל חשב שהאדם הזה מתפלל כל היום, ומי שראה את מוהרנ"ת כותב חשב שהאדם הזה כותב כל היום, ומי שראה את מוהרנ"ת מדבר עם אנשים, חשב שהאדם הזה מדבר כל היום עם אנשים, זכה להכל בשביל ששמר את הזמן שלו, אז בואו נקח על עצמנו לשמור את הזמן, כי אין יותר דבר חשוב ויקר כמו שמירת הזמן, כמו שיש מאמר החכם: אדם דואג על איבוד ממונו ואינו דואג על איבוד ימיו, דמיו חוזרים וימיו אינם חוזרים, כי אם אדם עסוק, לא מדברים אם לומדים תורה ומרגישים חיות בתורה, אז לא רוצים כבר שום דבר רק התורה הקדושה, כמו שרבינו אומר (שיחות הר"ן שיחה י"ז) והוכיח את אחד על התמדת הלימוד, ואמר לו: מדוע לא תלמד, מה תפסיד בזה? הלא תקבל עולם הבא על הלימוד, ואין צריך לומר כשהתורה מראה את האהבה לאחד אז אינו רוצה כלל עולם הבא רק שרוצה את התורה בעצמה. רק אפילו לעסוק במילא דעלמא העיקר שלא ילכו בטל, כי חז"ל אומרים שהבטלה מביאה לידי שעמום ולידי זימה, כי אדם הולך בטל הוא מתחיל לחשוב בעצמו מה שעבר ומה שעובר ומה שיעבור, וזה מכניס אותו לידי עצבות ודכאון, מייאש את עצמו מהחיים וכו', ואם נכנסים לידי עצבות ודכאון, זה מה שאדם עושה שטויות ונכשל במה שנכשל וכך זה הולך וחוזר חלילה, כמו שרבינו אמר ליקוטי מוהר"ן מי שהוא שמח הקדוש ברוך הוא שומר אותנו שלא יפול בפגם הברית, על כן תראו להתחזק ולא ליפול משום דבר כמו שרבינו אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קי"ב) לעניין ההתחזקות לבל ייפול האדם בדעתו מחמת ריבוי הפגמים והקלקולים שקלקל על ידי מעשיו, אז ענה ואמר אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן.
אנ"ש היקרים "נאמני מוהרא"ש" בואו ונתחזק באמונת חכמים לידע שאין לנו אלא רק דברי רבינו, מוהרנ"ת ומוהרא"ש ולקיים את זה בתמימות ובפשיטות, ובזה היה מוהרנ"ת דוגמא חיה, שאף שמוהרנ"ת היה מאד גדול בעצמו והיה לו קרבה יתרה אצל הרבה צדיקים, והרבי מברדיטשוב זי"ע קרא לו מיין נותל'ה – הנותל'ה שלי בלשון חיבה, ולילה אחד הוא ישן עם הרבי רבי זושא זי"ע במיטה אחת, וחמיו בעצמו שהיה מאד גדול וקראו אותו ר' דוד צבי הגדול והיה רב בשלוש עיירות גדולות, שרגראד מאליב ונמירוב, עד שזכה שהאבא שלו בא ללמוד איתו תורה מהעולם העליון, והרבי רבי ברוך ממעזיבוז זי"ע פחד ממנו ואמר שאליהו הנביא הולך אחריו, וכידוע הסיפר מה שהיה בבריסק, ואם כל זה אמר שהרבה חתנים הציעו לי לבת שלי אבל חתן כזה עם צוואר ישר והראה על הצוואר שלו, כמו מוהרנ"ת לא מצאתי, ומוהרנ"ת היה בקיא בכל התוספות בש"ס וזה היה התחביב שלו להתמצא בכל השקלא ותריא, ובכל זאת אחר שהתקרב אל רבינו התבטל לגמרי לרבנו וידע שאני בלי רבינו כלום, וכך זכה למה שזכה.
שהקדוש ברוך הוא יעזור שהיום הזה עשרה בטבת יהפוך לששון ושמחה ונזכה כבר לשמוע קול שופר של משיח שבו יבוא ויגאלנו ויהיה כבר התגלות מלכות שמיים.
.
הכותב וחותם
