לקריאת המכתב לפרשת נשא – חג השבועות
בעזה"י יום ו' ערב שבת קודש פרשת נשא בא"י (בחו"ל פרשת במדבר), ערב חג השבועות – מעמד תורתנו, ה'תשפ"ב
לכבוד אנ"ש היקרים הנשארו והנשארים נאמנים לאאדמו"ר זי"ע.
באתי לחזק אתכם, ואין מחזקים אלא למחוזקים, הייתי במחנכם לפני שבוע, וברוך הוא וברוך שמו, אנ"ש היקרים נאמני מוהרא"ש, ממשיכים להתחזק, המוסדות ממשיכים להתקיים ולהמשיך, וכל המערכת ממשיכה לפעול, וכל זה רק בזכות המייסד אאדמו"ר זי"ע, שזה מרגש אותי כל פעם מחדש.
על כן תמשיכו להיות חזקים ושום דבר שבעולם לא יוכל לשבור אתכם, כי הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הדעת, השכל והזכות להישאר אצל הצדיק אאדמו"ר זי"ע, ולהיות מן המניין שהצדיק אמר שיישאר איתו, ורואים איך שבעיניו הקדושות ראה מאד רחוק מה שיקרה, והכין אותנו למצב כזה, וזה צריך לחזק אותנו מאד, אשרינו מה טוב חלקינו "אשר בנחל" שם גורלנו, שמי שלומד בספר הקדוש "אשר בנחל", זה לא נותן לו ליפול, ולא יכולים לשגע אותו, כל מיני שיגיונות, דמיונות, הצגות, איך שרוצים לקרוא את זה, לא צריכים לבלבל את עצמו משום דבר ומשום בריה שבעולם, כי טבע של האדם למשוך למקום שנדמה לו שיש שם הצלחה, פלוני הולך שם ואלמוני הולך שם, אז אני גם כן הולך שם, אבל אם האדם יש לו קצת ש'כ'ל' שזה ש'פכי כ'מים ל'יבך, שזה זוכים על ידי תפילה והתבודדות, ויודע שאני לא צריך רק את הקדוש ברוך הוא, רק את התורה, רק את הצדיק, ואם הצדיק לא נמצא איתנו בגופו הגשמי, יש לנו את הספרים הקדושים שלו, שיש שם הכל, איך אדם יכול לעבור את זה העולם ולחיות חיים טובים בגשמיות וכל שכן ברוחניות, יש לנו את מקום מנוחתו של הצדיק, ששם שורה האוויר הנח והזך, ויכולים לפעול שם כל הישועות, ובפרט בענייני זיווגים כמו שהבטיח, וזה לא קונץ' שנשארו כשראינו את הצדיק בגוף הגשמי, וזכינו להתייעץ איתו על כל צעד ושעל, הקונץ' להישאר עכשיו שהצדיק לא איתנו כבר הרבה שנים, אבל אצלנו זה לא נפקא מינא ולא מעניין אותנו, אם הצדיק כן איתנו, או לא איתנו בגוף הגשמי, אנחנו לא עוזבים את הצדיק, ובוודאי לא בשביל דמיוניות, שטויות והצגות.
אנחנו מכינים את עצמנו לקבל את התורה מחדש, ומוהרנ"ת ז"ל ניגש פעם לפתיחת הארון בשבועות, והתלהב מאד וצעק "אנחנו מקבלים עכשיו תורה חדש, תורה חדש", והתחיל לרקוד עם התורה כמו בשמחת תורה, וזה מה שחז"ל אומרים שחביב התורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שניתנה בהר סיני, ואין דבר שיכול לתת אור, חירות, סיפוק ותקווה לאדם כמו לימוד התורה הקדושה, אור– כמו שאומרים חז"ל (מדרש רות זהר חדש) "את האור" בגימטריה תורה עם השניים ששמענו מפי הגבורה, וכן אומרים חז"ל (במדבר רבה י"ד) נקראת התורה אור, שהיא מאירה לאדם, בין חורין– כמו שאומרים חז"ל (אבות ו') אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. תקווה– כמו שחז"ל אומרים (סופרים ט"ז) התורה משמרתו מכל רע בנערותו, ונותנת לו אחרית ותקווה טובה בזקנותו, וכל כך גדול כוח התורה הקדושה, עד שאומרים חז"ל (ירושלמי ראש השנה) כיוון שקיבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם, על כן אל תהיו בטלנים, תראו לעשות התחלה חדשה בלימוד התורה הקדושה, שזה רק מה שיישאר איתנו.
אחי ורעי היקרים, תראו לנצל את חג השבועות בהרבה טוב, ובפרט בליל שבועות, שרבינו אמר שבליל שבועות העיקר זה להיות ער, והאריז"ל אומר ודע שכל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל, אפילו לא רגע אחד, ויהיה עוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים את שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההוא, ולא עוד אלא שהוראת חיי אדם בשנה ההוא תלויה בעניין זה, כי אם לא ישן כלל, בוודאי שלא ימות בשנה ההוא. ולפנות בוקר לפני עלות השחר, הולכים למקווה, וזה נקרא מקווה של שער הנון, כמו שרבינו אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ו) על כן שבועות היא חסד עליון ורחמים גדולים, זה בחינת המקווה של שבועות, שהיא בחינת מקווה של שער החמישים, שער עליון, מחמישים שערי בינה, ועל כן המקווה הוא מושיע מכל הצרות ומכל הייסורים, וגם מכל הטומאות ומכל החטאים, ואאדמו"ר זי"ע אמר להגיד בליל שבועות את הפסוק ראשון והפסוק האחרון של התנ"ך, זאת אומרת להתחיל פסוק ראשון של בראשית והפסוק האחרון של בראשית, וכן של נוח פסוק ראשון ופסוק אחרון וכו', עד שגומרים כל החמישה חומשי תורה, ואחר כך של נביאים, פסוק ראשון ופסוק אחרון, וכן של כתובים, פסוק ראשון ופסוק אחרון, ואחר כך להגיד כל התרי"ג מצוות, כך נוהג אאדמו"ר זי"ע בעצמו, ואשרי ואשרי מי שיכול להתפלל ותיקין, ואאדמו"ר זי"ע הרבה שנים נהג להתפלל ותיקין ביום ראשון של חג השבועות.
ועל כולם צריכים להתחזק, ועוד פעם להתחזק, ועוד פעם להתחזק, ואף שאני יודע אחי היקר שעברת כבר הרבה בחיים, ועדיין אתה עובר הרבה, הן מעצמך והן מאחרים, כל מיני ניסיונות וצרות קשות ומשונות, עשית כל מיני שטויות ודברים מגונים, שזה בכלל לא מתאים לבר ישראל, ויש לך הרבה ייסורי מצפון, ונדמה לך שאתה פשוט כשלון בחיים, ומה שאני עושה לא הולך לי, אני לא מסתדר עם החברה, והכל הולך לי להיפך ממה שרציתי, והן מאחרים- שאנשים הכאיבו ופגעו בך, וזה מאד כואב לך, ובצדק. אבל אסור לבן אדם לחיות עם רגשי אשמה, שאני חייב, ובשביל שאני עשיתי כך, קרה כך, בשביל שאמרתי כך נעשה כך, אם קרה לך כבר מה שקרה, ועברת את השביל המר הזה שעברת, בוודאי הכל לטובה, מאת השם הייתה זאת, היא נפלאת בעיננו, אבל לחיות עם ייסורי מצפון זה הדבר הכי גרוע. ממה נפשך, אם זה דבר שיכולים לתקן, אדרבא ואדרבא, אבל אם זה דבר שלא יכולים לתקן כבר, מה לך לצער את עצמך בחינם, ואיך הולך הפתגם "אין בוכים על חלב שנשפך".
העיקר האדם צריך לדעת, שאני את הקדוש ברוך הוא לא יעזוב, אני את התורה והמצוות לא יעזוב, בין שהולך לי כסדר – שאני חושב ורוצה שילך לי כך. ובין שהולך לי שלא כסדר – שאני חושב ורוצה שלא ילך כך וכו', ויכולים להאריך דפים שלמים בנושא הזה, אבל לקצר אני צריך, ועוד חזון למועד.
המאחל לכם שבת שלום וחג שמח
