בעזה"י יום ג' פרשת ראה ה'תשפ"ג

לכבוד אנ"ש היקרים הנשארו והנשארים נאמנים לאאדמו"ר זי"ע

ראו לחזק את עצמכם בכל מיני מצבים שאתם לא נמצאים, ואף שזה לא בא בכל פעם בקלות, מרוב צרות וייסורים, משברים וגלים, וניסיונות קשים ומרים שעוברים על האדם, אדם עובר מעצמו, הוא לא מוצא את עצמו, פעם הוא חושב שהוא צריך לעשות כך ולהתנהג כך, פעם הא מחליט שהוא צריך להתנהג כך, פעם הוא חושב שהוא צריך להיות במקום פלוני, ופעם הוא מחליט שהוא הולך להיות במקום פלוני, פעם הוא חושב שטוב לי כך, ופעם הוא מחליט שרע לו כך, אדם לא יודע מה הוא רוצה מעצמו, וזה הבעיה הכי גדולה, וזה בא רחמנא ליצלן מרוב חטאים ועוונות, שאדם חטא בר מינן, בפרט בפגם הברית הוז"ל, ואז המוח שלו לגמרי מבולבל, אדם לא שלם עם עצמו, כמו שרבינו אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ד) כִּי תְּחִלָּה צָרִיךְ אָדָם לִרְאוֹת שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו כִּי לִפְעָמִים אֵין שָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי", אז מה באמת טוב לאדם? ומה באמת רע לאדם? ואיך אדם יודע שהולך על הדרך הנכונה? אם אדם מדבק את עצמו אל הקדוש ברוך הוא, כמו שאאדמו"ר זי"ע אמר צריכים להיות כל כך דבוק להקדוש ברוך הוא, כמו דבק, מלשון דבק שמדביקים שתי דברים יחד, ולא יכולים להפריד אחד מהשני, ואפילו אדם נופל לשאול תחתית ומתחתיו רחמנא ליצלן, הוא לוקח איתו כביכול את הקדוש ברוך הוא, וצריכים לדעת שאלוקות זה הכל, והכל זה אלוקות, אף שעובר עליך צרות וייסורים, חלישות הדעת וניסיונות קשים ומרים, אני את הקדוש ברוך הוא לא יעזוב, אני לא יהרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, אני יודע שצדיק ה' בכל דרכיך, וצדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, ומה שהקדוש ברוך הוא עושה בוודאי יש בזה כוונה עמוקה, ואף שיש הרבה דברים שלא מבינים, ויש קושיות, מי אומר שאתה צריך להבין הכל? ואם יש קושיות כבר רבינו אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן נ"ב) ובעניין הקושיות שקשה על השם יתברך, מרגלא בפומה לומר: אדרבא, כך ראוי להיות דייקא, שיהיו קושיות על השם יתברך, וכך נאה ויפה לו יתברך לפי גדולתו ורוממותו. כי מעצם גדולתו ורוממותו, שהוא מרומם מאד מדעתנו, על כן בוודאי אי אפשר שנבין ונשיג בשכלנו הנהגתו יתברך. ועל כן בהכרח שיהיו עליו יתברך קושיות, כי כך נאה ויפה להבורא יתברך, שיהיה מרומם ונשא מדעתנו, שעל ידי זה קשה הקושיות כנ"ל ואם היה הנהגתו כפי חיוב דעתנו, אם כן היה, חס ושלום, דעתו כדעתנו.

אם אדם לוקח את זה בתוך עצמו וליבו אז הוא יודע שזה "טוב לו", וכן צריכים להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולספר אליו יתברך את כל מה שעובר ומעיק לך, ואת כל הכאב שמונח בך, ולבוא בכל פעם אליו יתברך מחדש, ועוד פעם לדבר אליו, ועוד פעם לדבר אליו, ולא להתייאש, ואף שנדמה לך שאי מי ששומע אותך, אתה סתם מדבר, זה בא מרוב עוונותיך וחטאים שעשית, כמו שאומר רבינו (ספר המידות אות אמונה) הפשע של האדם מכניס כפירה באדם, אם אדם מדבר אל הקדוש ברוך הוא, ובא בכל פעם מחדש אליו יתברך, אז בוודאי יראה לבסוף ישועה שהוא אפילו לא יכול לתאר לעצמו, אז הוא יודע שזה "טוב לו", אם מרגילים את עצמם ללמוד תורה, מקרא, משנה, גמרא, מדרש, וכל שאר לימודים, אפילו מעט, כמו שרבינו אומר (שיחות הר"ן סימן י"ט) וְאָמַר: נִכְסַפְתִּי מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָעוֹלָם אֶל עֲשִׂיָּה, שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִלְמוֹד כָּךְ וְכָךְ, בְּכָל יוֹם וְלֹא יַעֲבֹר, וְכַיּוֹצֵא. וְאָמַר: שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִן הַקְּדֻשָּׁה מְאֹד, שֶׁנִּלְכְּדוּ בִּמְצוּדָה רָעָה עַד שֶׁרְגִילִין בַּעֲבֵרוֹת ח"ו, רַחֲמָנָא לִצְלָן רַחֲמָנָא לִשֵׁזְבָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּחַ שֶׁל הַתּוֹרָה גָּדוֹל כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁרְגִילִין בָּהֶם ח"ו. וְאִם יַעֲשׂוּ לָהֶם חֹק קָבוּעַ וְחִיּוּב חָזָק לִלְמֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּךְ וְכָךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּוַדַּאי יִזְכּוּ לָצֵאת מִמְּצוּדָתָם הָרָעָה, עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי כֹּחַ הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאֹד. אז אדם יודע שזה "טוב לו", אם אדם שמח ולא נותן שהעצבות והמרירות יתפוס אצלו מקום ולא נותן שהפגעי הזמן ומה שעובר עליו ישלוט בו, ועושה כל מיני מאמצים רק להיות בשמחה, אף שלא בא לו בקל, הוא יודע שהיום אני צריך להיות שמח, כמו שאומרים חז"ל פרק (תנחומא שמיני), לא כל מי ששמח היום שמח למחר. ותודה לקל יש במה לשמוח, עצם העניין שנולדנו מזרע ישראל, כמו שאמרו חז"ל (מדרש תנחומא פנחס) אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: השמחה נאה לכם. מקיימים את המצוות בשמחה, ולא כמצוות אנשים מלומדה, כיוון שהנחתי אתמול אני מניח היום, אני שמרתי את השבת מלפני שבוע, אני אשמור את השבת השבוע, אלא כל יום יהיה דבר חדש, וכל שבת יהיה משהו חדש, באים להתפלל בבית הכנסת שחרית מנחה ומעריב, ואם אדם מתבונן ועושה לעצמו חשבון הנפש, יש לכל אחד ואחד מצוות ומעשים טובים, ודברים טובים שעשה, בזה צריכים מאד לשמוח, על אף שאני נראה כמו שאני נראה, בכל זאת יש לי נקודות טובות, ובכל דבר טוב שעושים זה עושה רושם גדול בשמיים, כי נבראים מלאכים מזה, ומליצים טוב על האדם, אז אדם יודע שזה "טוב לו", אם עוזרים לאדם, מחזקים אותו, אומרים מילה טובה ליהודי, נותנים חיוך ליהודי, כמו שחז"ל אומרים (כתובות קי"א:) טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב, ועוזרים ליהודי במה שיכולים, ואף שלפעמים יש הרבה אכזבות וכפיות טובה, בכל זאת ממשיכים לעשות חסד, והבעל התניא זי"ע אמר: ששולחים נשמה פה בזה העולם שבעים או שמונים שנה, וכדאי להיות פה שבעים או שמונים שנה עם כל מה שעובר על האדם, רק לעשות טובה ליהודי פעם אחת, ואם עושים טובה ליהודי ועוזרים ליהודי במה שיכולים, שבעצם עושים טובה לעצמו, אז אני יודע שזה "טוב לי".

ומה "רע לי"? אם לא חושבים מהקדוש ברוך הוא, חושבים שהכל טבע, מקרה ומזל, ולא מרגישים שהקדוש ברוך הוא איתי עמי ואצלי זה "רע לי", אם לא באים להקדוש ברוך הוא, ולא פותחים את הפה ומדברים אליו יתברך, חושבים שהקדוש ברוך הוא מסתתר באיזה עולם ולא שומע אותי, אז מה יש לדבר אליו, אז אני יודע שזה "רע לי", אם לא לומדים תורה- מקרא, משנה, גמרא, מדרש, ושאר כל הלימודים, אם לא באים להתפלל בבית הכנסת שחרית מנחה מעריב במניין, אם לא מקיימים את המצוות, ועוד יש לו תירוץ טוב למה אני לא מקיים את המצוות. למה לא מקיימים את המצוות? כי אני בדיכאון ובייאוש. למה אני לא לומד תורה? כי אני בעצבות ובמרירות. למה עוברים עבירות רחמנא ליצלן, רחמנא לישזבן? כי נמצאים בייאוש גמור, ובדיכאון פנימי, חושבים ממילא אני כבר אבוד, ממילא כבר לא יהיה ממני שום דבר, אז אני יודע שזה "רע לי", אם מסתובבים כל היום במרירות בעצבות ובדיכאון פנימי, ואתה לגמרי מיואש, איזה סיבה שרק לא תהיה, מה שבאמת העצבות והמרירות והדיכאון והייאוש שיש לך לא יעזור לך לפתור את הבעיה מהצרה שנפלת אליה, כמו שאאדמו"ר זי"ע פירש, כתוב: "ויוכח אמש", יום אתמול צריך להיות לך המוסר הכי גדול, אתמול הייתי כל היום בדיכאון ובעצבות, שכבתי במיטה, אם מסתכלים היום על אתמול בחזרה. מה פעלתי אתמול עם העצבות והמרירות? מסתובב עם עצבות ודיכאון, מיואש ומתוסכל, אז אני יודע שזה "רע לי". אם אדם מתאכזר לאדם שני, ולא דן את האדם השני לכף זכות, ולא יעשה טובה ליהודי שני, והוא רק רע כל היום, אז הוא באמת צריך לדעת שזה "רע לי".

עברנו את יום ט"ו באב שהספרים הקדושים (הבני יששכר) אומרים שאז כבר מתחיל הארה של ימי המשפט, של ראש השנה, והשבת הבא עלינו לטובה אנחנו כבר מברכים חודש אלול, ואנחנו צריכים להכין את עצמנו לנסוע אל רבינו ז"ל אל ראש השנה, מה שרבינו אמר (חיי מוהר"ן) ראש השנה שלי עולה על הכל, וכל העולם כולו תלוים ועומדים בראש השנה שלי (עיין חיי מוהר"ן גודל יקרת ראש השנה שלי), ומוהרנ"ת ז"ל כתב בעלים לתרופה, כי ראש השנה שלנו גדול מאד מאד בעיני השם יתברך, שאין למעלה ממנו, והשם יעזור לי בחסדו ליסע למקום שאסע, להשתטח במקום שאשתטח, מה שבאמת איני יודע עוד עד היכן הדבר מגיע, אבל זה אני יודע בבירור, בעזרת ה' יתברך תמיד צריך להיות שם בכל עת, ובפרט על ראש השנה הקדוש והנורא והאיום מאד מאד. ועל אף שעכשיו מאד קשה הדרכים, ומלכויות מתגרות זו בזו, וזה זמן מלחמה, אבל מי שיודע מה זה ראש השנה של רבינו לא מסתכל על שום דבר, ועושה מסירות נפש ומסירת הגוף לנסוע על ראש השנה לרבינו, ומוהרנ"ת ז"ל אמר אני יותר מפחד לא לנסוע מלנסוע, ומי שילך עם הקמיע של אאדמו"ר זי"ע כל הזמן לא צריך לפחד משום דבר, נכנס בשלום ויוצא בשלום. כי בראש השנה דנים את האדם, מי יחייה ומי ימות, מי יעשיר ומי יעני, כמו שאומרים בתקיעות בפיוט של "ונתנה תוקף", ושומעים כל יום מקרים מזעזעים, על אנשים ונשים וילדים צעירים מתים, כל כך הרבה אנשים ונשים וילדים חולים בכל מיני מחלות רחמנא ליצלן, ושוכבים בבתי חולים ובבתים, ומתגוללים בייסורים רחמנא ליצלן, ובראש השנה דנים על כל התקציב של כל השנה, כמו שאומרים חז"ל (ביצה ט"ז.) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים. כי בראש השנה אנחנו נמצאים במשפט, דנים את האדם, ואנחנו צריכים עורך דין טוב, וכפי שהמשפט יותר חמור ויותר גדול צריכים עורך דין יותר גדול, ומי יותר עורך דין גדול מרבינו, שלוקח הכל על עצמו, כמו שאאדמו"ר זי"ע היה רגיל להגיד. בואו נעשה כל מיני השתדלות השנה תשפ"ד הבא עלינו לטובה להגיע לאומן אל רבינו, ולא להסתכל על שום מניעה וזה באמת רק מניעות המוח.

ברוך הוא וברוך שמו, תודה לקל, שגם השנה הבאה עלינו לטובה תשפ"ד יהיה לנו המקום שנקרא "המיגומטר" שטוב לנו ברוחניות ובגשמיות גם יחד, ברוחניות- שאאדמו"ר זי"ע התפלל שם הרבה שנים, ועבד עבודתו הקדושה שלו, הן בתקיעות, הן בתפילות והן בדרשות, ופעל שם בשביל עם ישראל מה שפעל, בכלל ובפרט, ובפרטי פרטיות, והדרשות שהכניס אמונה, והכניס את הקדוש ברוך הוא בעולם, והכניס את רבינו בעולם, ואנחנו מאמינים ויודעים שאאדמו"ר זי"ע יהיה שם איתנו השנה תשפ"ד, כמו שהזוהר הקדוש אומר: הצדיק כשהוא כבר בגן עדן הוא בא לפקוד את המקום שנאמר בו חידושי תורה בעודו בעולם הזה, וכן מצינו שרבי פנחס בן יאיר חזר לזה העולם למקום שדרש בסודות התורה, כמו שאומר הזוהר הקדוש פעם בחצות הלילה אחת קמו רבי אמי ורבי יוסי ללמוד תורה תוך שישבו ראו צל אחד עומד עליהם, הולך ובא הולך ובא בתוך הבית, תמהו, חזר אותו הצל והלך בתוך הבית בצורת אדם, נפל רבי אבא על פניו, אמר רבי יוסי נזכרתי שלבית זה ישב פעם רבי פנחס בן יאיר ודרש בסודות התורה, וחזר וכו', ואאדמו"ר זי"ע יהיה שם גם רבינו וגם מוהרנ"ת יהיו שם בלי שום ספק כלל, כי מי פעל כל כך להדפיס את אור רבינו ומוהרנ"ת בעולם כמו אאדמו"ר זי"ע, ואין מי שיכול לחלוק על הזוהר הקדוש. וכן בגשמיות- תודה לקל השנה יהיו החדרים יותר מרווחים, ויותר פרטיים, וכן הסעודות של החג ב"היכל דוד" ברמה הכי גבוהה, וכל אלו שאכלו שם לפני שנה יכולים להעיד על זה, וכן יש מקווה נקי מסודר ומרווח, וכן בית הכנסת נקי מסודר ומרווח, והכל במחירים יחסית מאד זולים ונמוכים, יכולים לבדוק במקומות אחרים ותראו שלא תמצאו מחירים כאלו עם כל מה שמקבלים במיגומטר.

הקדוש ברוך הוא ייתן לנו כתיבה וחתימה טובה ונזכה לשמוע קול שופר של משיח צדקנו, ונזכה להיות באומן ראש השנה הבא עלינו לטובה ה'תשפ"ד, ולא נתחרט אחר כך כל השנה למה לא היינו באומן בראש השנה תשפ"ד.

הכותב וחותם