בעזה"י יום ב' פרשת קדושים ה'תשפ"ד
לכבוד אנ"ש היקרים הנשארו והנשארים נאמנים לאאמו"ר זי"ע
ברוך הוא וברוך שמו עברנו את חג הפסח, ובאמת זה לא עבר לנו זה נכנס בנו, כמו שהרב מטשעהרין אמר כל כך הרבה מצוות נכנס בנו, מצה, שזה נקרא מיכלא דמהימנותא מאכל של אמונה, מאכל אסוותא מאכל של רפואה, זה מצוות עשה דאורייתא בלילה הראשון, ושאר מצוות שנכנס בנו במשך ימי החג, ותודה לקל לא נכנס בנו חמץ רח"ל רחמנא לישזבן, ובאמת בזה צריכים מאוד לשמוח שאיך שאנחנו רק לא נראים, באיזה מצב שאנחנו לא נמצאים, קיימנו את מצוות החג, ונזהרנו ממשהו חמץ, ולא הסתכלנו על הירידות והנפילות שלנו, ובאמת צריכים לדעת שהירידה היא גם כן תכלית העליה, כמו שמוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות הלכות פסח הלכה ט'): "שהעיקר הנפילה על ידי גדלות מחמת גסותו נדמה לו שכבר יגע בעבודת השם, ושרואה אחר כך גודל ריחוקו מהשם יתברך נופל בדעתו מאוד, וזה ירידה תכלית העליה, ועל ידי הירידה באה לשפלות האמיתית כי לא הניח להפיל את עצמו על ידי הירידה חס ושלום וכו'", וזה צריכים לקחת איתנו לכל השנה, להיזהר מחמץ שזה חימוץ המוח, הכל תלוי במוח ודעת, כל אחד יכול לראות את זה בעצמו, במו עיניו, שיכול להיות שהיום יש לך צרות וייסורים חובות ומרירות וחלישות הדעת, ומה לא? בדיוק מה שהיה לך אתמול, אם לא יותר, כי נתסווף לך עוד יום שעובר עליך, ומה בעצם החילוק? במוח אתמול קמתי על הצד השמאלי, במצב רוח רע איך שקוראים את זה, אז לא יכולתי להתמודד עם המצב שלי, ולא יכולתי או יותר טוב לא רציתי לעשות עם היום שלי כלום. לא תורה לא תפילה, לא קיום המצוות, לא רוחניות ולא גשמיות, ועוד עם סיבה מוצדקת, שכל כך שבור, עם כל כך הרבה צרות וייסורים וחובות וחלישות הדעת וכו' עובר עלי, זה על אתמול, והיום קמתי במצב רוח טוב, אז הכל הולך אחרת, תופס תפילה, תופס תורה, תופס מצוות, מסדר ענייני גשמי, שמח, אתה יכול יותר בקלות להתמודד עם המצב שלך, אז מה בעצם פה השתנה היום מאתמול ומחר ממחרתיים? רק המוח והדעת, זה נקרא חמץ, חימוץ המוחין, מה שאין כן מצה זה זריזות, לא ניתן להתמהמה, שזה נקרא אמונה, שאדם מכניס בעצמו את אמיתת יתברך שמו, ויודע ועד שאין לו אף אחד בעולם, ולא צריך את אף אחד, רק הקדוש ברוך הוא, ואף אחד לא יכול לעזור מבלעדי הקדוש ברוך הוא, ואלקות זה הכל והכל זה אלקות, וכן אף אחד בעולם לא יכול להזיק לי, לקחת ממני כלום מה ששייך לי, בלי רצונו יתברך, כמו שאומרים חז"ל: (מסכת יומא ל"ח:) "אמר בן עזאי, בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחבירתה אפילו כמלוא נימה".
ואז אדם כזה הוא כבר בן חורין, שזה מצה חירות המוחין, אדם צריך להיות כך כך חזק בעצמו, ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותו, בין שעובר עלי חסד בין שעובר עלי גבורה, כמו שיש פתגם: 'יש דברים שמבאים שמחה כשבאים, ויש דברים שמביאים שמחה כשהולכים', וכשאדם יכול לחזק את עצמו בכל המצבים שהוא רק עובר, בין בחסד ובין בגבורה, זה נקרא תפארת, זה עיקר תפארת של בר ישראל.
ועכשיו אנחנו עומדים בספירת העומר, והאריז"ל אומר שבליל פסח זוכים בפעם אחת לכל המדריגות, ואחר כך מסירים את המדריגות, ומתחילים לספור ספירת העומר יום אחר יום, ובין כך עבורים קטנות וקטנות וקטנות כמבואר שם, עד שזוכים להגיע לקבלת התורה, ומוהרנ"ת ז"ל כותב (ליקוטי הלכות, הלכות פסח הלכה ט'): וְעַל-כֵּן סוֹפְרִין הַיָּמִים לָעֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם"-לְעַצְמֵיכֶם. מַה הָתָם 'וְסָפְרָה לָהּ לְעַצְמָהּ', אוֹף הָכָא "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם"-לְעַצְמֵיכֶם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, הַיְנוּ כִּי כָּל אֶחָד צָרִיךְ לִסְפֹּר וּלְהַחֲיוֹת יָמָיו עַל-יְדֵי בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁמִּשָּׁם מְקַבֵּל חִיּוּת בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִימֵי הַסְּפִירָה שֶׁהֵם הֲכָנָה וְטָהֳרָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעִקַּר הֲכָנָה וְהַטָּהֳרָה עַל-יְדֵי שֶׁסּוֹפֵר וּמוֹנֶה בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֶל הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁבָּזֶה מַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ, כִּי בְּכָל יוֹם כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וּמִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְהַזֻּהֲמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם יְכוֹלִים לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, שֶׁזֶּה נִתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים כַּנַּ"ל. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְפֹּץ בְּפַעַם אֶחָד אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן, שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּין הַרְבֵּה כָּל אֶחָד כְּפִי עִנְיָנוֹ, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ'" סִימָן ו, עַיֵּן שָׁם) וּבְוַדַּאי כָּל אֶחָד כְּפִי עִנְיָנוֹ בְּכָל הַיָמִים שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקַדֵּשׁ כָּרָאוּי בְּוַדַּאי בְּכָל אֵלּוּ הַיָּמִים עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְהָר מִזֻּהֲמָתוֹ וּבְכָל הַיָּמִים הוּא נִתְנַסֶּה וְנִבְדָּק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא הַבְּדִיקָה שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁצְּרִיכִין לָצֵאת מִזֻּהֲמַת מִצְרַיִם וְלִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּיוֹם הַחֲמִשִּׁים בְּשָׁבוּעוֹת הַקָּדוֹשׁ, כִּי כְּמוֹ שֶׁבִּכְלַל יִשְׂרָאֵל, כֵּן הוּא בִּפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב.
אנ"ש היקרים הנשארו ונשארים נאמנים לאאמו"ר זי"ע, צריכים להיות מאוד שמחים, שאשר בנחל שם גורלנו ואנחנו זוכים להשאר נאמנים לאאמו"ר זיע הצדיק שלנו מוהרא"ש, ולא מתפעלים משום דבר, ומשום בריה שבעולם, על אף שנראה שהתקיים ברגע קטון עזבתיך, לא רואים ולא שומעים את הצדיק בגוף הגשמי, זה הכל בשביל הבחירה והנסיון, שרוצים לראות מה גר איתך בעניותך, מי יישאר נאמן אף במצב כזה ולא יעזוב את הצדיק, ואף אחד לא יכול להשפיע עלי לעזוב את הצדיק שלי מוהרא"ש זיע, כי הקדוש ברוך הוא נתן לי קצת שכל ודעת לדעת את גדולת הצדיק שלנו, וכל השטויות והדמיונות בכלל לא מדבר אלי, אז זוכה לראות שהצדיק שלנו חי איתנו, וממשיך להנהיג אותנו על כל צעד ושעל, כמו שאומרים חז"ל (ברכות יח:) צדיקים במיתתן קוראין חיים, וכלשון הזוהר הקדוש וצדיקא דאתפטר, דאשתכח בהאי עלמא יתיר מבחיו"הי, כי הצדיק כבר לא מוגבל בגוף הגשמי, ולא במקום הגשמי, ולא בזמן הגשמי, ומי שחושב שהצדיק כבר לא נמצא בגוף הגשמי ויכול לעשות מה שמתחשק לו, שיכול להרוס מה שהצדיק בנה, יכול להסית את זה ואת זה לעזוב את הצדיק שלנו מוהרא"ש ולמשוך אנשים מ"היכל הקודש" שהצדיק בנה, להוציא אנשים מ'ישמח צדיק' אנשים שהצדיק שם אותם שם וביקש מהם להיות שם בשביל הטובה הנצחית שלהם, צריך לדעת שזה משחק עם א"ש, ואף שהם בטוחים בעצמם, שלהם לא יוכל לקרות שום דבר, ולא יקרה להם שום דבר, והולכים עוד עם האף למעלה כאילו מי הם, ואולי מחר מחרתיים ילכו עוד כך, אבל לבסוף יקבלו עונש מר כזה, שלא יכולים לתאר, ואין בזה שום ספק וספק ספיקא. אז עדיף להם לחזור בתשובה, לפני שיהיה מאוחר.
הכותב וחותם
