מובא בחובות הלבבות (שער הבטחון בהקדמה), שפעם אלת הלך חסיד אחד לדרכו לקבץ נדבות בעבור פרנסה, ובדרך ראה איזה ערל גוי טמא משתחווה אל פסל אליל, ומבקש ומתחנן ממנו שייתן לו פרנסתו, וניגש אליו החסיד ושאלו: שוטה שכמוך, למה אתה מתפלל אל פסל אליל של עץ ואבן, שאינו עונה לך?
ענה לו הערל: אולי תאמרו לי מה מעשיכם, ולאן אתם הולכים, ובמי אתם מאמינים? ענה לו החסיד: אני מאמין באלוקים חיים ומלך עולם, אשר ברא את כל העולמות, ומחיה ומהוה ומקיים את כל הבריאה כולה, ומשגיח על כל העולם בהשגחה פרטי פרטית, וזן ומפרנס מביצי כינים ועד קרני ראמים, ונותן מחסוריו לכל ברייה.
ושאלו הערל: להיכן אתם נוסעים? ענה ואמר החסיד: אני נוסע על פני המדינה בשביל פרנסתי.
והשיבו על זה הערל הגוי: ישמעו אוזניך מה שפיך דיבר, הלא אתה מאמין באלוקים חיים ומלך עולם, הזן ומפרנס את כל העולם כולו, ולמה אתה אומר לי מוסר, שאני מתפלל אל אליל של עץ ואבן, הלא גם אתה עושה דבר כזה, שאתה מסתובב על פני תבל בעבור פרנסתך, אם הייתה לך אמונה שלמה בו יתברך, שהוא זן ומפרנס לכל, היית יושב בביתך, והיה מביא לך פרנסה בשפע.
ונתעורר החסיד מדבריו, וחזר אל ביתו, והשלים עצמו במידת הביטחון.
אשר בנחל חלק ס"ח מכתב י"ד רעא
