איזה מהם עדיף להתווכח או לשתוק? הצדיק מיבנאל עונה בתשובה נפלאה:
מה אומר לך! חכמינו הקדושים אמרו (אבות פרק ד'): סייג לחכמה שתיקה; אם רוצים שתישאר אצלו החכמה שנתן לו הקדוש-ברוך-הוא, (כי לכל אחד יש בו נצוץ של חכמה, שמונע אותו מהרבה רעות רבות, רק כל אחד צריך לעבוד על עצמו הן בלמוד התורה הקדושה, והן בתפילות ובקשות, והן בקיום מצוות מעשיות, שתתרבה ויתרחב אצלו החכמה), ולכן העצה היעוצה, שלכל הפחות מעט החכמה שיש בו שתישאר אצלו הוא – להרגיל עצמו לדם ולישתוק ולא לענות למחרפי ומבזי נפשו, כי לא יועיל שום דבר בזה שעונה לו.
כי מי שבא להתווכח עמך, הוא אינו רוצה לקבל את האמת וכו', הוא רק רוצה לנגח אותך, ועל-כן תהיה חכם מראש, ואל תכנס עם פתוייך בטוען ונטען, כי לא תגיע עם ויכוחים לשום מקום, וטבע של אדם, שאינו רוצה להיות מנוצח ולכן זה שבא להתווכח עמך, רוצה להראות שאתה לא צודק וכו', רק הוא צודק וכו', ולכן תהיה חכם, ואל תכנס בשום ויכוחים עם אף אחד, ובזה תהיה אתה המנוצח, והמבוזה וכו', מה כן? אם אתה לומד ברבים, אז אתה יכול לגלות את נקודתך בטוב טעם ודעת וכו'
וגם אז לא לבזות את הצד שכנגד, כי זה לא מביא שום דבר, רק מגביר את המחלקת, ולמה צריכים את כל זה?! הלא ימינו כצל עובר, הנה אנחנו כאן, והנה כבר נצא מזה העולם וזה ברור. ורבנו ז"ל אמר (לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן מט): אתם צריכים לרוץ מאד, כדי לתפס עוד משהו; ואמר בזו הלשון: איר דארפט זיך זייער יאגין איהר זאלט עפיס כאפין; כי עברו עלינו הימים והשבועות והחודשים והשנים בחשך, ולכן צריכים על-כל-פנים עכשיו לחטוף איזה טוב, כדי למלא את החיסרון, ובשביל זה טוב מאוד מאוד מידת השתיקה, ולא להתווכח בשום פניו ואפן, אשר זה לא מביא אל שום דבר, רק מבעיר את אש המחלקת כמו שמן על המדורה, עם שמן לא מכבין אש.
ולכן בשעה שמצערים אותך שתוק שתוק, ויבוא היום שתוכל לשלם חזרה, כי (קהלת ג, טו): "והאלוקים יבקש את נרדף"; ולכן שתוק שתוק. ואומרים בשם צדיקים, שהעיקר לשתוק ולשתוק וכו' וכשמתיגעים כבר מהשתיקה נחים, ואחר כך שותקים יותר וכו', ואף שאלו הם דברי צחות, אבל יש בהם חוכמה עמוקה שצריכים בחיי יום יום, ובפרטיות בשלום בית כשהאשה מתפרצת על בעלה וכו', לא צריכים לענות לה, ואף שצורחת ומקללת וכו', צריכים לשתוק וכן להפוך האשה – כשבעלה משתולל וכו', צריכה לדם ולשתוק וכו' וכלל זה טוב ללמד, מי שהוא שותק אותו אי אפשר לנצח, וכמו שאמר רבנו ז"ל (ספר המידות, אות מריבה, סימן לה): מי שעצור במילין, לא יוכל לו אדם; תכניס דבר זה בתוך לבך, ותהיה אתה המנצח.
אשר בנחל חלק פד עמ' קח
