אומר מוהרא"ש זצוק"ל שלדון לכף זכות זה בדיעבד ולא לכתחילה!!
מה לא לכתחילה? לדון לכף זכות!!
אלא שלכתחילה זה לא לדון בכלל, מי שם אותך לשר, מי שם אותך לשופט, אתה דן? מי אתה בכלל שתדון, אין דן אלא יחידי (מסכת אבות) מי זה היחידי? – יחידו של עולם.
אז מה אתה דן אותו? לכתחילה אל תדון, אבל אם כבר הכנסת את עצמך לדון ולהיות שופט "והווי דן את כל האדם לכף זכות", אם כבר נכנסת לעניין של לשפוט, לשפוט לכף זכות אבל לכתחילה לא ראיתי לא שמעתי.
אבל אני צריך להכיח אותו?! יש מצווה גדולה בתורה "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט יז) מה זה ולא תשא עליו חטא? אם אתה יודע להוכיח ואתה לא מוכיח אותו! אתה נושא את החטא מעליו על עצמך! אתה צריך להוכיח!!
אומר הבעל שם טוב: "הוכח תוכיח עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט יז) אם אתה מוכיח אותו לא כמו שצריך! אתה לוקח ממנו את החטא על עצמך בדיוק הפוך ממה שאמרנו מקודם.
אמר רבי עקיבא לפני אלפים שנה (ערכין טז ב) "תמה אני האם יש בדור הזה מי ששיודע להוכיח" רבי עקיבא ראה בדורו שאין אדם שיודע להוכיח בצורה הנכונה
כתוב "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" כשאתה בא להוכיח בן אדם תוכיח אותו בחכמה תעשה אותו חכם! אתה יודע איזה בן אדם חכם אתה!! אני למדתי ממך המון דברים בחיים שלי מהחכמה שלך אחרי שעשית אותו חכם אתה יכול להכניס לו איזה שהוא משהו שאתה רוצה להוכיח אותו בעדינות, הוא יאוהב אותך כי עשית אותו חכם אבל אל תוכח לץ פן ישנאך אם אתה צועק על בן אדם אתה טיפש! אתה ליצן! הוא ישנא אותך האדם הזה! אז לכן בשביל להגיד תוכחה צריך להיות חוכמה גדולה.
ובגלל זה אמר רבי עקיבא "תמה אני האם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח"!
רבי טרפון אומר (ערכין ג) יותר מזה "תמה אני האם יש מישהו שיכול להוכיח את אחרים, אדם בא להוכיח ואומר לחברו: 'טול עצה מבין שינך' וחברו מחזיר לו עד שאתה מדבר: 'טול קורה מבין עיניך'"
כתיב "אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין", (משלי טו' לא) מי שאוהב לשמוע מוסר ותוכחה הוא יהיה חכם בסופו של דבר אבל מי שלא ישאר בעוולותו ובטפשותו לכן הקדוש ברוך הוא הוא החכם של כל החכמים הקדוש ברוך הוא כמו שכתוב "ובלב כל חכם נתתי חכמה", מכאן למדו חכמינו הקדושים "אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו כבר חכמה שנאמר (דניאל ב, כא): יהב חכמתה לחכימין ומנדע ליודעי בינה" (ברכות נה.) אז הוא יודע להוכיח למה? הקדוש ברוך הוא יודע להוכיח "כי את אשר יאהב ה' יוכיח".
רבנו אומר: (ליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה ח') למה הדבר דומה לאיזה דבר שיש לו ריח לא טוב שמונח במקום הרבה זמן זה עומד במקום זה מתיבש ואין ריח, אבל אם בן אדם לוקח מקל ובוחש את זה אז מה קורה? כל הריח עולה למעלה.
כל אחד יודע מרת נפשו, כל אחד יודע מה הוא חטא מה הוא עבר מה הוא פשע אבל במשך הזמן כשהוא חוזר בתשובה כל הרע שלו שוקע למטה, כשבא בן אדם ומכיח אותו לא כראוי אז הוא מעלה לו ובוחש לו את הכל למעלה זה נקרא שהוא מביש את נשמתם של ישראל אבל משה רבנו לעומת זאת כתוב שהיה מכניס ריח טוב בנשמות של עם ישראל.
כתוב "נרדי נתן ריחו" לא כתוב נרדי 'עזב' ריחם, נרדי נתן ריח טוב בנשמות ישראל על ידי מה? על ידי התוכחה שלו, אבל איך הוא היה ראוי להוכיח? למה משה רבנו היה ראוי להוכיח? כי משה רבנו אומרים חכמינו הקדושים אוהב ישראל היה, כמו שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו כמו שכתוב "את אשר יאהב ה' יוכיח" משה רבנו נקרא שמו טוביה המהות שלו היה טוב, אז חכמינו הקודשים אומרים שהוא היה אוהב ישראל אז בגלל שהוא היה אוהב ישראל הוא היה יכול להוכיח ועם ישראל היו מקבלים את התוכחה שלו, כשאתה שם לב שבן אדם מוכיח אותך מאהבה אתה אוהב אותו לכן יש אומרים שאם אתה יודע שאתה תוכיח בן אדם ואחר התוכחה הוא לא יאהב אותך יותר ממה שהיה אוהב אותך לפני התוכחה אל תוכיח אותו.
אבל משה רבנו שהיה מלא אהבה לעם ישראל – בפרשת שמיני כתוב שמשה רבנו ראה את אלעזר ואיתמר כשהם מקריבים קורבן לא במקום הקודש אז אמר להם משה רבנו (ויקרא י יז) "מדוע לא-אכלת את-החטאת במקום הקודש כי קדש קדשים הוא ואתה, נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני יי" הוא לא אמר להם את זה בלטיפה הוא אמר להם את זה בנזיפה והם קיבלו ממנו את התוכחה אם כן למה הם קיבלו ממנו את התוכחה הוא הוכיח אותם בדין מ'דוע ל'א א'כלת ראשי תיבות 'מלא' א'ת ה'חטאת ב'מקום ה'קודש ראשי תיבות 'אהבה' 'מלא אהבה' התוכחה הזו שמשה הוכיח את עם ישראל במקום הקודש תוכחה זו הייתה מלאה אהבה לכן הם קיבלו את התוכחה.
אבל מה לא כל אחד מאיתנו הוא כמו משה רבנו שהוא אוהב ישראל בתכלית כזאת, אז איך אנחנו יכולים לקיים את המצווה הזו?
הרי סוף סוף זה מצווה וכמו שיש מצווה להניח תפילין ויש מצווה להתעטף בציצית כמו שיש מצווה להדליק נרות, יש מצווה הוכח תוכיח את עמיתך אז איך אנחנו נקיים את זה עם אנחנו לא יכולים להוכיח אלא מה אומר מהורא"ש עיקר מצוות התוכחה שלנו לדבר עם בני אדם בדיבורי אמונה והתחזקות ויראת שמים ברגע שאתה מדבר עם בן אדם מאמונה והתחזקות ויראת שמים ממילא בכל הדיבורים שאתה מדבר איתו יהיה לו התעוררות, ואז הוא יקח לעצמו איזה שהיא נקודה מכל הדיבורים האלו להתחזק במה שהוא לא בסדר זה עיקר התוכחה שלנו, שאנחנו מדברים דיבורי אמונה והתחזקות ויראת שמים.