אמצעיתא דעלמה היכא?

איפה נקודת המרכז של העולם, ששם יכולים לחיות חיים טובים, ולא יחסר לאדם שום דבר? כאן! במקום הזה וברגע הזה! • אלקותו יתברך נמצאת בכל מקום ובכל זמן, וכשאדם יודע שהשם יתברך נמצא שם, אזי מוצא את ההרחבה בתוך הצרה • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש שליט"א בסעודת שלישית בשבת קודש פרשת ויחי ה'תשע"ג

בסעודה שלישית סעודת רעוא דרעוין, דבר מוהרא"ש נ"י דבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רבנו ז"ל בלקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"ה, המדבר מההרחבות שיש בתוך הצרות, עין שם.

 ♦ ♦ ♦

בצר הרחבת לי

פתח ואמר מוהרא"ש נ"י, רבנו ז"ל אומר, בצר הרחבת לי (תהלים ד), הינו שגם אפלו בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לנו, כי אם יסתכל האדם על חסדי ה', יראה, שאפלו בעת שהשם יתברך מצר לו, גם בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לו, ומגדיל חסדו עמו, וזה: "בצר הרחבת לי", הינו אפלו בתוך הצרה בעצמה, נתת לי הרחבה בתוכה, מלבד מה שאנו מצפים שהשם יתברך יושיענו בקרוב מכל הצרות, וייטיב עמנו מאד, אך אפלו גם בהצרה בעצמה מרחיב לנו, עד כאן לשון רבנו ז"ל.

בכל צרה יש על מה להודות לו יתברך

והסביר מוהרא"ש נ"י, כי הנה רבנו ז"ל מגלה בתורה זאת, עצם מעלתו של דוד המלך עליו השלום, נעים זמירות ישראל, לתת שבח והודאה להשם יתברך, אפלו על הצרות והיסורין שעברו עליו בחיים, כי השיג מדת טובו ורחמנותו יתברך, עד שהכיר שגם בתוך כל הצרות בעצמן שעוברות עליו, יש הרחבות נפלאות, וראוי לומר שבח והודאה עליהם, לא כמו רוב בני אדם, שבשעה שיש להם איזו צרה רחמנא ליצלן, הם נשברים מאד, ואינם יכולים להסתכל כלל על איזו הרחבה וישועה שיש בתוכה, לא כן דוד המלך עליו השלום, שהראה דרך של שבח והודאה להשם יתברך, שצריכין להודות ולהלל לה' על כל פרט ופרט של החיים, וכל תפלה צריך להיות כלולה משבחו של מקום ובקשת צרכיו (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ב'), וכמו שסדרו לנו חכמינו הקדושים סדר התפלה, להתחיל עם שבחו של מקום בשלש ברכות ראשונות, ואחר כך לבקש על צרכיו, בשתים עשרה אמצעיות, ואחר כך לסhים עוד הפעם בהודאה בשלש אחרונות, ועל כן בשעה שבאה איזו צרה על אדם חס ושלום, הקדוש ברוך הוא מסבב עמו שבתוך הצרה בעצמה תהיה איזו הרחבה, כדי שיכול בקל להודות ולהלל לשמו יתברך על ההרחבה, וגם לבקש להבא על ישועה שלמה, נמצא שכל "צרה" כלולה מ"ישועה", כמו כל תפלה ובקשה שצריכה להיות כלולה מתודה והודאה.

בקראי ענני אלהי צדקי

וזהו ניגונו ומזמורו של דוד המלך, עליו השלום, (תהלים ד, ב) "בקראי ענני", רבונו של עולם, בשעה שאני קורא לך ענני, כי אתה "אלהי צדקי", העושה עמדי צדקה תמיד בכל עת, שהרי גם "בצר הרחבת לי", אפלו בתוך הצרה, אתה מרחיב לי, ועושה עמי חסד, ועל זה אני מודה ומהלל לשמך, ולכן גם עתה, "חנני ושמע תפלתי", שכמו שעזרת לי עד עכשו, וגם בתוך הצרה גופא הרחבת לי, כמו כן תמשיך להושיע אותי, ולהוציא אותי מן הצרה לגמרי. נמצא שדוד המלך הראה לנו דרך נפלאה בעבודת התפלה, להודות ולהלל לה' גם בעת צרה חס ושלום, ולהתפלל ולבקש על להבא, כי גם ביחד עם כל צרה, מגיע כח לאדם, להודות להשם יתברך על העבר, ולהתפלל על להבא, כי בתוך הצרה יש הרחבות שצריך להודות עליהן, ועל ידי זה מקבל כח להתפלל על להבא, ולהושע מן הצרה לגמרי.

הסיבה שאין אדם מוצא הרחבה בתוך הצרה

והנה עקר הסיבה שאין אדם מוצא הרחבה בתוך הצרה, מחמת עצבות ומרה שחורה המתגברת עליו, כי אילו היה מתחזק בשמחה, ומאמין באמונה שלמה שהשם יתברך נמצא גם במקומו הירוד, ובתוקף הצרות שעוברות עליו גם שם נמצאת אלקותו יתברך, היה תכף ומיד רואה חסדים ורחמים שהקדוש ברוך הוא עושה עמו גם בשעת צרה, והיה מהלל ומברך לשמו יתברך עליהם, כי שמחה מוציאה אדם מקטנות הדעת ומצמצום המוחין, וכמו שכתוב (ישעיה נה, יב) כי בשמחה תצאו, ומביא אותו לישוב הדעת ולחרות המוחין (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י'), ואז קל לו לראות את הישועות והנחמות שהקדוש ברוך הוא עושה עמו בתוך הצרה, ולהודות ולהלל לשמו יתברך עליהם.

להסתכל על הטובות שעושה הקדוש ברוך הוא

כי הלא גם בתוקף דוחק הפרנסה והעניות, הקדוש ברוך הוא נותן לו ולבני ביתו בריאות הגוף והנפש, ואפילו אם צריך רפואה באיזה ענין, אבל תהלה לאל, יש לו עינים לראות, ואינו סומא, חס ושלום, ויכול ללכת ברגליו, ואינו חגר, חס ושלום, שכל זה פשטות כונת ברכות השחר שאומרים בכל יום, פוקח עורים, מתיר אסורים, זוקף כפופים וכו', שנותן שבח והודאה להשם יתברך על דברים הנראים כפשוטים, ובאמת הם חסדים ורחמים עצומים מאת השם יתברך, והן ההרחבות שהקדוש ברוך הוא מרחיב לו בתוך הצרות, כי אפלו אם עובר עליו מה שעובר, היה יכול להיות אלף אלפים פעמים גרוע מזה, חס ושלום, ולכן עליו לשמוח עם החסדים שהקדוש ברוך הוא עושה עמו בכל עת, ולצמצם ראותו להסתכל על ההרחבות שהשם יתברך עושה עמו, ואז יחיה חיים טובים באמת, ותמיד יהלל ויברך לשמו יתברך עליהם, שזה נקרא שעשוע עולם הבא (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ב'), כי משיג ומבין הטובות של עולם הבא, בחיים חיותו בעולם הזה, והוא תענוג עליון ונורא מאד.
 

"כשאדם שרוי בשמחה, משיג שנקודת המרכז של העולם נמצאת במקומו ובשעתו"

"אמצעיתא דעלמא היכא?"

וזהו סוד דברי רבנו ז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ד), שעל ידי מדת השמחה, אדם יוצא מתכלית המדרגה התחתונה, מעשיה דבעשיה, ועולה מדרגא לדרגא, מעשיה ליצירה, ומיצירה לבריאה, ומבריאה לאצילות, עד שזוכה להשיג אור האין סוף, בבחינת מטי ולא מטי, כי כח השמחה גדול כל כך, עד שיכול להביא אדם אל המדרגות הכי גבוהות, ואז רואה ומכיר היטב, שבודאי יש הרחבות גדולות בתוך כל פרט ופרט, ואין שום מקום בעולם שלא יוכל למצוא שם חסדו וטובו יתברך, שזהו סוד תשובת רבי יהושע בן חנניה לסבי דבי אתונא (בכורות ח' ע"א), כששאלו אותו: "אמצעיתא דעלמא היכא?" איפה היא נקדת המרכז של העולם, וזקף רבי יהושע מן חנניה אצבעו, ואמר "הכא", כאן, במקום שאני עומד, ושוב שאלו אותו, "מי יימר", מי יוכיח את זה? ואמר להם "אייתי אשלי ומשחי" – תביאו חבל ומדדו. בכל מקום שאדם עומד – יכול למצוא אלקותו יתברך.

ומסביר רבנו ז"ל, שהם רצו לדעת איפה נקודת המרכז של העולם, ששם יכולים לחיות חיים טובים, ולא יחסר לאדם שום דבר כלל, וזקף רבי יהושע בן חנניה אצבעו, והראה להם "כאן", הינו במקום שאני עומד, וכן בכל מקום ומקום שאדם עומד, כי אלקותו יתברך נמצאת בכל מקום בכל עת ובכל זמן, ואפילו במקומות או בזמנים הנראים כצרים ודחוקים, כשאדם יודע שהשם יתברך נמצא שם, אזי תכף ומיד מוצא ההרחבות שהקדוש ברוך הוא מרחיב לו, ומהלל ומברך לשמו יתברך עליהם, כי על פי רב נדמה לאדם שרק "שם" נמצאת אלקותו יתברך, הינו במקום אחר או בזמן אחר ממה שהוא נמצא, וחושב שהלואי הייתי עכשו "שם" במקום אחר, או בזמן אחר, אז היה טוב לי, אבל כשמגיע ל"שם", גם "שם" חסר לו הרבה, וחושב שצריך מקום וזמן אחר, ואף פעם אינו שבע רצון, אבל כשיודע שנקודת המרכז היא "כאן", הינו במקום ובזמן שאני עומד עכשו, אזי תמיד שש ושמח, ומוצא ההרחבות שהשם יתברך עושה לו בכל מקום ובכל זמן.

על ידי שמחה אפשר לזכות לכל זה

ולכן כששאלו הסבי דבי אתונא שוב, "מי יימר"? מי יוכיח ויברר את זה, ענה להם רבי יהושע בן חנניה, "אייתי אשלי ומשחי", תביאו חבל של שמחה ותמדדו, כי "חבל" מרמז על מדת שמחה, המקשרת נשמות ישראל הנקראים "חבל" נחלתו, אל הקדוש ברוך הוא, וכשאדם שרוי בשמחה, מתרחבים לו המוחין, ואפשר לו בקלות למצוא ההרחבות שהשם יתברך עשה עמו גם בתוך הצרות, ואז משיג שנקודת המרכז של העולם נמצאת במקומו ובשעתו, ויכול גם להוכיח זאת לכל באי עולם, וכמו שאמר הלל בשעת שמחת בית השואבה (סכה נ"ג.), "אם אני כאן, הכל כאן", כי מתוקף השמחה של שמחת בית השואבה, השיג את הסוד הזה, שכאן במקום שאני נמצא, הרי זו נקודת המרכז של כל העולם, ואם "אני כאן", אזי "הכל כאן", כי כל העולם מסתובב סביבי,  ואני יכול לגלות אלקותו יתברך מכאן, לכל העולם כולו.

עיקר עבודת אדם בזה העולם

נמצא שזה עיקר עבודת אדם בזה העולם, להסתכל תמיד על ההרחבות שהשם יתברך עושה עמו בכל עת, ולדעת היטב שבתוך כל צרה חס ושלום, יש הרחבה גדולה, ולהודות ולהלל להשם יתברך עליהם, ועל ידי זה יזכה לצאת מכל צרותיו לגמרי, ולהתענג על נועם זיו השכינה, בזה ובבא לנצח, אשרי לו ואשרי חלקו.

חשש אחי יוסף שינקום בהם

וקישר מוהרא"ש נ"י את כל הענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה מצינו בסוף הפרשה, אחר ההסתלקות של יעקב אבינו, שחששו אחי יוסף, שינקום בהם, וישיב להם רעתם, וכמו שכתוב (בראשית נ') ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו, לו ישטמנו יוסף, והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו, אבל כתיב אחר כך, ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני, ואתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב, ויש להבין, מה רצה יוסף לומר לאחיו בתשובה זאת, ואיך נחם אותם בדברים אלה?

כל קיומו של יוסף היה על ידי "בצר הרחבת לי"

והנה על פי דברי רבנו ז"ל הנ"ל מובן הענין מאוד, כי גילה להם יוסף הצדיק, שכל קיומו בחיים, מאז ששנאו אותו ומכרו אותו וגרמו לו כל הצרות, הכל היה על ידי סוד זה של "בצר הרחבת לי", שתמיד הסתכל על ההרחבות שהקדוש ברוך הוא הרחיב לו בעת צרה, והיה מהלל ומברך לשמו יתברך עליהם, ואף על פי שבודאי היה צר לו מאד, כי רצו להרגו, ושיסו בו הכלבים, וזרקו אותו בבור, וזרקו עליו אבנים, ואחר כך מכרו אותו למצרים, וגם שם עברו עליו נסיונות קשים ומרים, עד שישב בבית הסוהר, וסבל שם מה שסבל, אבל בכל מה שעבר עליו, התבונן היטב בכל החסדים שהקדוש ברוך הוא עשה עמו בכל עת, והכיר טובה להשם יתברך, שבודאי היה יכול להיות הרבה גרוע מזה, ולכן תמיד היה מהלל ומברך לשמו יתברך עליהם, ושם שמים היה שגור בפיו, וכמו שכתוב (בראשית לט) וירא אדניו כי ה' אתו, וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו, ופרש רש"י: שם שמים שגור בפיו.

ועל ידי זה החזיק מעמד בכל אשר עבר עליו, ולא איבד עצמו כלל, עד שזכה לצאת מכל צרותיו, ולהיות מושל ושולט בכל הארץ, ולהשפיע שפע רב לכולם ראה לבסוף שהכל היו טובות עצומות וזה אשר אמר לאחיו, ואתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב, אתם באמת חשבתם עלי רעה, אבל הקדוש ברוך הוא הרחיב לי בתוך הרעה למצוא את הטובה, כי בכל דבר רע אשר עובר על האדם, בתוך הרעה יש חשבון של הקדוש ברוך הוא לטובה, ואם מחזיק מעמד, ומחפש ההרחבות שיש בתוך הצרות, אזי רואה לבסוף שהכל היו טובות עצומות, שזהו למען עשה כיום הזה להחיות עם רב, כי לבסוף נתגלה, שגם בתחלה היה חשבון הקדוש ברוך הוא כולו לטובה, ורק למען הבחירה והנסיון, לא רואין הטובה עד הסוף, וכמו שפרש מרן החתם סופר זי"ע, את הפסוק (שמות לג) וראית את אחורי ופני לא יראו, שרק אחורי הדברים, הינו בסופם, רואים הטובות של הקדוש ברוך הוא עשה מתחלה, אבל מקודם, בשעת ההתחלה, "ופני לא יראו", לא רואים אותם, כי למען הבחירה והנסיון, הטובה מכוסה ברעה, ורק כשאדם מסתכל היטב על ההרחבות שיש בתוך הצרות, אז מגיע לבסוף לראות טובות ה' בכל אשר עבר עליו.

סוד ימי שובבי"ם הקדושים

וזה סוד ימי שובבי"ם הקדושים שנכנסים עכשיו, שהם ששה שבועות מפרשת שמות עד פרשת משפטים, שבהם קוראין הפרשיות המדברות מירידת מצרים ומצרת השיעבוד, ומגאולת מצרים ומקבלת התורה, כי בתחלה לא הבינו למה היו צריכין לעבור גלות קשה ומרה כזו, ומה תהיה התכלית ממנה?! אבל כשיצאו ממצרים, ובאו להר סיני, וקבלו את התורה, אז הבינו למפרע שכל הגלות היתה כדי לזכך נשמות ישראל מזוהמתם, ולעשות אותם עם הנבחר להקדוש ברוך הוא, ולתת להם את התורה, וכמו שכתוב (שמות ג') בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה.

לתקן הפגם של אדם הראשון

ומבואר בכתבי האריז"ל (פרי עץ חיים – שער יציאת מצרים), שכל עקר גלות מצרים, היתה כדי לתקן הפגם של אדם הראשון, שפגם בק"ל שנה שהיה פרוש מאשתו, והוליד שדין ורוחות רחמנא ליצלן, כי אחר החטא, עשה לעצמו חשבון, אם אשתו גרמה לו לחטוא, וכן שני בניו רבו, עד שאחד קם והרג את אחיו, למה לו לעסוק בפריה ורביה, ולהוליד ולדות בעולם, יותר טוב להיות פרוש, ולא לעסוק בבנינו של עולם כלל, אבל זו היתה טעותו, כי היה צריך למצוא את ההרחבות שבתוך הצרות, ואף על פי שנכשל בחטא עץ הדעת בעצת אשתו, אבל היה לו להכיר טובה להקדוש ברוך הוא, שאף על פי כן נתן לו עזר כנגדו, לעזור לו בכל עניניו, ולשמור אותו מן החטא, ולא להיות כפוי טובה, ולומר להקדוש ברוך הוא (בראשית ג') האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל, ולזרוק האשמה על אשתו, אבל מחמת שלא היתה לו בקיאות זאת, ולא מצא ההרחבות של הקדוש ברוך הוא בתוך הצרות, לכן בא לידי חטא, וק"ל שנה הוליד שדין ורוחות רחמנא ליצלן, עד ששב בתשובה, והחזיר את אשתו, והוליד את שת – שממנו הושתת העולם.

בכח פרשיות אלו מקבלים כח למצוא הרחבות

ועל זה הגיעה גלות מצרים, לזכך נשמות ישראל בכור הברזל מן הזוהמא והחטא של אדם הראשון, והוצרכו למצוא את ההרחבות שבתוך הצרות שבארץ מצרים, הינו בתוקף המצר והדחק, עד שהזדככו ויצאו משם, וקיבלו את התורה, ולכן ימים אלו של השובבי"ם, מסוגלים מאד לתקן כל הפגמים, ולמצוא את ההרחבות שהקדוש ברוך הוא מרחיב לנו בכל ענין, כי בכח פרשיות אלו, המדברים מגלות מצרים ומן הגאולה ממנה כדי לקבל את התורה, ניתן כח בכל אחד ואחד, למצוא את הקדוש ברוך הוא בתוך כל הצרות והדחקות שלו, עד שיזכה לצאת מהם לגמרי, ולקבל את התורה מחדש באמת.

התחזקות עצומה לחתן ביום חופתו

וזו גם התחזקות עצומה לחתן ביום חפתו, שיהיה עקר עבודתו מהיום והלאה, למצוא ההרחבות שהקדוש ברוך הוא מרחיב לו בכל ענין, ולהכיר טובה אל הקדוש ברוך על המתנה הנפלאה הזאת, שנתן לו אשה שתהיה עזר כנגדו בכל ענין, כי בודאי עובר על בחור מגיל הבר מצוה עד שזוכה למצוא בת זוגו מה שעובר, צרות ויסורין שונים רחמנא ליצלן, ועקר ההתחזקות שלו על ידי ההרחבות שמוצא בתוך הצרות, הינו על ידי לימוד התורה ועסק התפלה שזוכה לסגל לעצמו בשנות בחרותו, אפלו בשעה שצר ודחוק לו מאד, אבל אחר כך, כשהקדוש ברוך הוא עוזר לו, וזוכה למצוא בת זוגו ולהתחתן עמה, עליו ליתן תודה והודאה עצומה להשם יתברך על כל החסד חנם שעשה עמו, ועל ההרחבה העצומה שהרחיב לו, ולבקש מלפניו יתברך להבא, שיזכה תמיד למצוא ההרחבות שהקדוש ברוך הוא מרחיב לו, ולהלל ולברך לשמו יתברך עליהם תמיד. והשם יתברך יזכנו לחתן כל ילדינו בגיל צעיר בקדושה ובטהרה גדולה, ולרוות מהם רוב נחת דקדושה, ולהלל ולברך לשמו יתברך על כל החסדים שעושה עמנו תמיד, עדי נזכה לראות בשמחתן של ישראל בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן.

לכל המאמרים במדור משולחנו של צדיק >