למרות העבירות החמורות של אנשי דור הפלגה, הם לא נמחו לגמרי מהעולם כמו בדור המבול מפני שהייתה ביניהם אחדות ואהבה • בעבודת ה' צריכים את נקודת הצדיק, נקודת החבר ונקודת עצמו • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש שליט"א בסעודה שלישית בשבת קודש פרשת נח ה'תשע"ג |
||||
|
||||
בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, ביבנאל עיר ברסלב, דיבר מוהרא"ש נ"י דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי פרשת השבוע, המדבר מדור המבול ומדור הפלגה, עיין שם. ♦ ♦ ♦ › צריכים לחיות עם הזמן
פתח ואמר מוהרא"ש נ"י, הבעל התניא זי"ע אמר בשם רבו המגיד ממעזריטש זי"ע ש"צריכין לחיות עם הזמן", ופירושו, שצריכין לחיות עם פרשת השבוע, וכל מה שכתוב בפרשת השבוע צריכין לקשר אל חיי יום יום שלו, ולמצוא בפרשה רמזים והנהגות ישרות לעובדא ולמעשה, ולקחת בכל יום מחדש איזה רמז מפרשת השבוע לשפר ימי חייו, כי כל אחד אוהב חדשות, וכל אחד רץ לקנות עיתון לקרוא חדשות, אבל מה כבר כתוב בתוך חדשות, הבל הבלים ודברים של שטות, זה לחם עם זה, זה הזיק את זה, מכונית התהפכה, וכיוצא באלו, דברים המבהילים בני אדם, אבל לא עוזרים להם כלום, אדרבה, מכניס בבני אדם פחדים ודאגות, מה יהיה ואיך יהיה, ולא מועיל להם כלום, אבל בתורה הקדושה יש חדשות בכל יום, ונובעים מתוך התורה עצות נפלאות חדשות בכל יום, שיכולים להציל ימי חייו של אדם, ולהפכו לאיש אחר לגמרי, והכל גנוז בתוך פרשת השבוע, וזה נקרא "לחיות עם הזמן", היינו לחיות עם פרשת השבוע, וללמוד איזה דבר ממנה בכל יום. ולכן הדבר הראשון הוא, ללמוד בכל יום מפרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, החל מיום ראשון, כי אם לא ילמד פרשת השבוע, איך יחיה עם הזמן, ואיך יקשר קורות ימי חייו אל פרשת השבוע? ועל כן מה שכתוב בשולחן ערוך (אורח חיים סי' רפ"ה סעיף ג') לגבי החיוב להשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, שמיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור, אין זה עצה טובה בעלמא, רק הוא הוראה של חיים, שאם אדם מתחיל מיום ראשון ואילך ללמוד פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, הרי מתחיל מיום ראשון לחיות עם פרשת השבוע, וכך יכול להוציא לעצמו רמזים מפרשת השבוע להאיר ימי חייו עם אור התורה, וירגיש טעם אחרת בכל ימי חייו. › הלימוד מפרשת בראשית – כל יום הוא עולם חדש והנה רק לפני שבוע התחלנו פרשת בראשית, המדברת ממעשה בראשית ומחידוש הבריאה, וזה נוגע לכל אחד ואחד לעובדא ולמעשה, לדעת שיש חידוש הבריאה בכל עת, וכמו שאומרים (בתפלת שחרית) המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ועל כן אפשר לעשות התחלה חדשה בעבודת השם יתברך בכל עת, כי בכל יום יש עולם חדש לגמרי, ולא קשור מה שקרה אתמול או מה שיהיה מחר אל מה שצריך לעשות היום, העיקר לעשות התחלה חדשה היום, ולדעת שכל הבריאה כולה תלויה בו ובמעשיו. והנה בפרשת בראשית כתוב כל הסיפור של אדם הראשון וחוה, ואיך שהסית אותם הנחש, שעליו רכב הס"מ, לעבור על ציווי הבורא יתברך שמו, ולא עמדו בנסיון וגורשו מתוך הגן עדן, והנה בוודאי יש המון לימודים שיכולים להוציא מפרשת בראשית לעובדא ולמעשה, ואחד מהם הוא, מה שאמר אדם הראשון אל הקדוש ברוך הוא אחר החטא (בראשית ג') , האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל, ופירש רש"י, כאן כפר בטובה, כי הקדוש ברוך הוא נותן מתנה יקרה לאדם, היינו אשה, שנבראת לעזור לו בכל מה שצריך, וכמו שכתוב (בראשית א') אעשה לו עזר כנגדו, ועכשיו שאדם חטא, ולא קיים ציווי ה', במקום לומר להקדוש ברוך הוא, חטאתי, עויתי ופשעתי, אנא תמחול לי, זרק האשמה על אשתו, ואמר, האשה שנתתה עמדי היא נתנה לי וגו', וזה נקרא כפוי טובה, שהיא מדה גרועה מאד, ומזה צריכין ללמוד להתרחק ממדה זאת ביותר, ולהכיר טובה אל הקדוש ברוך הוא על החסד הגדול שעשה עמו שמצא בת זוגו, ויש לו אשה לעזור לו בכל עניניו, ואם היא צווחת בבית, מן הסתם יש איזה סיבה לזה, שהוא בעצמו הגורם אליה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נ"ט.) אין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שאם אינו נזהר להביא פרנסה בבית, יש מחלקות ומריבות בבית, אבל לא לזרוק האשמה על אשתו, רק לתקן מה שצריכין לתקן, ואז יהיה אהבה ושלום בבית כראוי.
› מדוע אין מלמדין זכות על המסית? ועוד לימוד היוצא מתוך פרשת בראשית, מה שאמר הקדוש ברוך אל הנחש (בראשית ג'), כי עשית זאת ארור אתה וגו', ופירש"י, מכאן שאין מהפכים בזכותו של מסית, כי על בן אדם שיש לו יצר הרע, אפילו הוא רשע גמור רחמנא ליצלן, יש מצוה ללמד עליו זכות, ולדונו לכף זכות (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' רפ"ב), והלימוד זכות הכי גדול הוא, שהרי יש לו יצר הרע, וקשה לו מאד להתגבר עליו, אבל על מסית ומדיח אין שום לימוד זכות, וכמובא בספר המדות (אות מריבה סי' פ"ח) אין מלמדין זכות על מסית, כי למה לך להסית את השני, אם אתה חוטא מחמת יצרך הגדול, למה תסית ותדיח את השני, ותעורר בו יצר הרע לעשות כמוך? הרי הוצרכת להתבייש ולהתחבא באיזה חור מחמת חטאך, ואיך אתה הולך ומסית את אחרים!? וזה צריכין ללמד עם ילדים קטנים ובני הנעורים, שאם יצרם מתגבר עליהם חס ושלום, לא יסיתו וידיחו את חבריהם לעשות כמותם, כי אין על זה לימוד זכות וכפרה רחמנא ליצלן, רק יתביישו ממעשיהם ויבקשו עצות לרפאות את נפשם, ועל ידי זה סוף כל סוף בוודאי יזכה לעשות תשובה ולתקן את נפשם. והנה בסוף פרשת בראשית מצינו התחלת השחתת העולם בתאוות מאוסות של ניאוף, על ידי המלאכים שקטרגו על בריאת האדם, וכמו שכתוב (בראשית ו') ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה וגו', כי אלו בני האלהים היו המלאכים עזא ועזאל שקיטרגו על בריאת האדם, ואמרו אל הקדוש ברוך הוא (תהלים ח') מה אנוש כי תזכרנו וגו', ולמה לך לברוא את האדם שעתיד לחטוא לפניך, ואמר להם הקדוש ברוך הוא, וכי בחנם נקראתי רחום, וכי בחנם נקראתי חנון, הלא אלו הם מידותיי, להתנהג ברחמים עם הבריות, ועל ידי שיעשו תשובה יומחלו להם הכל, אבל אתם שמקטרגים על האדם, תרדו לזה העולם הגשמי, ונראה אם תוכלו להחזיק מעמד, ואז הורידו אותם מן השמים, ומהם התחילה התגברות התאוות, שנכשלו בניאוף, והסיתו את הבריות לעשות כמותם, וכמו שכתוב (שם) הנפילים היו בארץ בימים ההם, וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וגו', ופירש"י, הנפילים, על שם שנפלו והפילו את העולם, עיין שם, ומובא בזוהר הקדוש, שהם המלאכים עזא ועזאל, שמהתחברותם נעשה "עזאזל", שהוא מדור הקליפות, שלשם שולחים השעיר ביום הכיפורים לכפרת עוונות ישראל, כי מלמדים זכות על נשמות ישראל ביום הכיפורים, שלא חטאו מחמת עצמם, רק מעוצם ההסתה של המלאכים שקטרגו עליהם, אבל נשמות ישראל בעצמם קדושים וטהורים, ולא שייך עליהם שום חטא כלל. › להסתכל בעין טובה על כל יהודי
וסיפר מוהרא"ש נ"י, שהרב הקדוש רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע, היה הסנגור הגדול של ישראל, ותמיד המליץ עליהם כל מיני זכויות, והראה את עוצם מעלתם לפני השם יתברך, ופעם רצו איזה אנשים לבטל את מעמדות הצלחות של עניים בערב יום הכיפורים, שהיו נוהגים העניים לעמוד בשורות ארוכות עם צלחות בידם לקבץ נדבות בערב יום הכיפורים, וטענו איזה אנשים שזה מפריע לעוברים ושבים ברחוב, שטרודים מאד בערב יום הכיפורים להזדרז להגיע לביתם להכין עצמם לקראת הצום ולקדושת היום, וענה ואמר להם הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע, אבל זה אין אתם יודעים, שמקול קשקוש הצלחות עם המטבעות בערב יום הכיפורים, הן של הנותנים, והן של המקבצים, נתבלבל הס"מ לגמרי, ומוכרח לברוח ולהסתלק משם, ונסתם פיו מלומר שום קטרוג על נשמות ישראל, ואם כן איך נבטל אותם?… כי כן דרך הצדיקים להסתכל על הנקודות טובות שיש בנשמות ישראל, ולהסיר מעליהם כל מיני קטרוגים מלמעלה ומלמטה, ולהמשיך עליהם רחמים וחסדים גמורים. › להתרחק לגמרי מגזל ומניאוף והנה מרוב התגברות התאוות שהיתה באותו העת של הנפילים, הכולל גזל וחמס שחץ וניאוף, נחתם גזר דינם של הדור ההוא להימחות במי המבול, כי אם אין אחדות ושלום בין הבריות, וכל אחד מתיר לגנוב את כספו של חבירו ואת בת זוגו של חבירו, על מה צריכין את העולם, ובזה מתחילה פרשת השבוע, פרשת נח, וצריכין להתעורר "לחיות עם הזמן", וללמוד כמה צריכין ליזהר מכל מיני מסיתים ומדיחים לגנוב ולגזול את הבריות, וכן ממסיתים וממדיחים לעשות שחץ ותועבות רעות, ולהסתכל בכל מיני שיקוץ ותיעוב, כי דברים אלו גורמים הרס עולם רחמנא ליצלן, וצריכין ללמוד זאת עם ילדים קטנים ובני הנעורים, שיזהרו מאד לא לנגוע בכסף הזולת אפילו בשוה פרוטה, וכן שיתרחקו מכל מיני שיקוץ של ניאוף רחמנא ליצלן, ומכל מיני הסתכלויות בתמונות תועבות, ולא יתקרבו אפילו לידי ריח של ניאוף, כי לא מיבעיא שהצדיק אינו סובל מעשים של ניאוף, אלא אפילו ריח של ניאוף אינו סובל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ל"ב), וכשקוראין פרשת השבוע, ורואים מה שנעשה עם הבריות שהלכו אחר הגזל והניאוף רחמנא ליצלן, שנמחו מן העולם לגמרי, מזה מקבלים התעוררות גדולה לבקש מהקדוש ברוך הוא שינצל מכל התועבות אלו, ונזכה לחיות חיים טובים באמת. והנה בסוף הפרשה מצינו פגם דור הפלגה, שבנו מגדל וראשו בשמים, ורצו לעלות ולהלחם עם הקדוש ברוך הוא, שהוא פגם הכפירות והאפיקורסות רחמנא ליצלן, ונענשו שנתפזרו והתפשטו על פני כל הארץ, ונתבטלו כל מזימתם, והנה יש להבין למה לא היה העונש שלהם כל כך חמור כמו דור המבול שנמחו לגמרי מן העולם, ורש"י הקדוש מעיר על זה, ואומר (בראשית י"א פסוק ט'), וכי איזו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה? אלו לא פשטו יד בעיקר, ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו, ואלו נשטפו, ואלו לא נאבדו מן העולם? אלא שדור המבול היו גזלנים, והיתה מריבה ביניהם, לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר, שפה אחת ודברים אחדים, למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום, עיין שם, והנה יש להמתיק הענין ולהבין אותו על פי דברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ל"ד), שיש ג' נקודות, וכולן צריכין זה את זה, נקודת הצדיק, נקודת החבר, ונקודת עצמו. › נקודת הצדיק – בלי הצדיק האדם מטעה עצמו לגמרי
"נקודת הצדיק" הוא נקודת הרב והצדיק שבדור, שצריכין לקבל ממנו לימודי החיים, כי הצדיק דבוק בהשם יתברך בדביקות אמיתית, עד שאינו מסיח דעתו ממנו יתברך כרגע, והוא רואה אלקות ושומע אלקות ומריח אלקות ומדבר אלקות, ומקיים בשלימות (תהלים ט"ז) שויתי הוי"ה לנגדי תמיד, ששם הוי"ה עומד לפני עיניו בקביעות עצום, ולכן כשהוא אוכל וכשהוא שותה ועושה שאר כל צרכיו הגשמיים, הוא מייחד ייחודים קדושים על כל פרט ופרט, ובכל דבר רואה צירוף שם הוי"ה אחרת, ועוצם תענוג ענין זה אי אפשר לתאר כלל, והוא לכל אחד ואחד כפי שמשער בליבו, כי הצדיק יש לו עיני ה' (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' צ"ח), ורואה דברים עליונים ונוראים מאד, מראות וחזיונות שאין אחרים רואים כלל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' רנ"ד), ולכן אם מתקרבים אליו, זוכין לקבל מנקודתו הקדושה, ולהאיר על נפשו קצת מאורות נפלאות אלו, עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה, ולהגיע אל דביקות הבורא יתברך שמו, וכמבואר בספר הקדוש "נועם אלימלך" (פרשת נח), שסימן לבעל תשובה גמור, שנתקבלה תשובתו, כשעומד לפני עיניו שם הוי"ה ברוך הוא, עיין שם, ולכן הנקודה הראשונה היא נקודת הצדיק, כי בלי נקודת הצדיק והתקרבות אליו, אין אדם יודע באיזה דרך הולך, כי נדמה לו שהוא בעצמו איש כשר וירא ה', ומטעה את עצמו לגמרי, כי לא התחיל להבין דרכי השם יתברך כלל, ורק כשמתקרב אל צדיק אמיתי, ומבטל דעתו מלפניו לגמרי, זוכה לקבל מנקודתו הנקרא "נקודת הצדיק", וזוכה למצוא גם את נקודת הצדיק השורה בקרבו, וכמו שכתוב (ישעיה ס') ועמך כולם צדיקים, עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה באמת.
› נקודת החבר – להתחזק יחד בדברי הצדיק ולעזור אחד לשני
והנקודה השניה היא "נקודת החבר", כי לא כל דבר שרואים אצל הצדיק יכולים להבין מעצמו, כי הצדיק מתעלם ומתכסה מאד, ומבחוץ אי אפשר להכיר מעלתו כלל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' קט"ז), על כן צריכין חבר טוב ונאמן לדבר עמו מנקודת הצדיק, ולחזור עמו הדיבורים ששמע מן הצדיק, ועל ידי ששניהם מדברים יחד, וכל אחד מקבל נקודת חבירו, וכמו שכתוב (תרגום – ישעיה ג') ומקבלין דין מן דין, על ידי זה יכולים להאיר על עצמם נקודת הצדיק, ולהמשיך על עצמם הארתו הנפלאה. גם נכלל ב"נקודת החבר", שיהיה איכפת לו מאחרים, ויעשה כל מה שביכולתו לחזק את אחרים, ולדבר על לבם, ולעזור להם ברוחניות ובגשמיות, כי יש בני אדם שלא איכפת להם מאחרים כלל, העיקר שיהיה להם בעצמם כל טוב, ומאחרים לא איכפת להם כלל, וזו מדה גרועה מאד, ומי שנתפס בזה, אי אפשר להתקרב אל השם יתברך כראוי, כי אצל הקדוש ברוך הוא חשוב כמרגישים צער הזולת, ורוצים לעזור לו בכל מה שיוכל, ועושים עמו צדקה ברוחניות ובגשמיות, ואז מדה כנגד מדה, הקדוש ברוך הוא עושה עמו צדקה וחסד, וממלטו מכל רעה, וכמו שאומר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ק"ו) על הפסוק (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו ה', אשרי מי שעושה צדקה עם דל ברוחניות ובגשמיות, ואז מדה כנגד מדה, ימלטהו ה' ביום רעה, ויקבל חזרה מוחין קדושים, ויזכה לשכל גדול בעבודת השם יתברך. וסיפר מוהרא"ש נ"י משל בדרך צחות, להראות עוצם גנות בן אדם שלא איפכת לו מאחרים כלל, שפעם היה איזה בן אדם שלא היה יכול לישון בלילה, ואשתו התעוררה באמצע הלילה, וראתה שאין בעלה יכול לישון, ושאלה אותו על זה, והתחמק ממנה ולא רצה להגיד לה, אבל אשתו לחצה עליו מאד, עד שהוכרח להגיד לה, שהוא חייב לבן אדם סך כסף, ומחר הגיע זמן הפירעון, ואין לו שוה פרוטה לשלם לו, ועל כן אינו יכול לישון, ושוב שאלה אותו אשתו, וכמה כסף אתה חייב לו? ועוד הפעם התחמק ממנה, אבל לבסוף הוכרח להגיד לה, שהוא חייב לו סך עשרים אלף דולר, ושוב שאלה אותו, ומי הוא בן אדם זה שאתה חייב לו? ועוד הפעם רצה להתחמק ממנה, אבל לא הועיל לו, ואמר לה את השם, וביקשה ממנו שיגיד לה מספר הטלפון שלו, ולא רצה להגיד לה בשום פנים ואופן, עד שהלכה וחיפשה בכל ספר הטלפונים, ומצאה, והרימה את שפופרת הטלפון, והתקשרה אל המלוה באמצע הלילה, והלה הרים את הטלפון באמצע שינתו, כן, מה את רוצה? האם אתה הבן אדם שבעלי חייב להחזיר לך סך עשרים אלף דולר מחר? כן, אני הוא, ענתה ואמרה האשה אליו, תדע שאף פעם בחיים לא תראה אף פרוטה אחת מבעלי, ואתה יכול לשכוח מכל החוב, כי אין לו פרוטה לשלם לך, וסגרה עליו את הטלפון, ואז פנתה ואמרה לבעלה, הנה עכשיו תוכל לישון טוב, כי המלוה כבר התייאש מכל החוב… והנה אף על פי שהסיפור נראה כצחוק, אבל יש טבע כזה אצל בני אדם, שלא איכפת להם מאחרים כלל, ולא איכפת להם לעורר אחרים מן השינה, ולצער אותם עד שלא יוכלו לישון, העיקר שהם בעצמם יכלו לישון, ומאחרים לא איכפת להם כלל, ולכן צריכין לעבוד הרבה על נקודת החבר, עד שיהיה בדיוק ההיפוך, שיהיה מוכן לעזור לאחרים, ולהקל את צערם, אפילו אם הוא בעצמו יצטרך לסבול צער מזה, וזה סימן שהוא אוהב ישראל אמיתי, ויש לו נקודת החבר באמת. › נקודת עצמו – לחפש ולחתור לנקודת האמת
והנקודה השלישית היא "נקודת עצמו", היינו נקודתו בינו לבין קונו, שהוא ענין תפילה והתבודדות, להתבודד הרבה עמו יתברך, ולבקש מן השם יתברך שיזכה למצוא נקודת צדיק אמיתי, וכן חבר אמיתי, ולחזור בתשובה שלימה לפניו יתברך, כי לא בפעם אחת זוכין למצוא את הצדיק האמת, רק צריכין לחפש ולבקש אחריו מאד (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ח'), כי יש הרבה צבועים ושקרנים, והם מבטיחים לבני אדם תיקונים עליונים, רק שיתנו להם סכום הגון של כסף לפדיון נפש, וזה כבר סימן על שקרן וצבוע, כי מי לנו גדול מרביז"ל, שעוסק בתיקון כל נפשות ישראל, וביקש אותנו ליתן "פרוטה" לצדקה ולומר תיקון הכללי, ועל ידי זה יוציא אותנו מן השאול תחתיות, הרי שגם פרוטה אחת מועילה לתיקון הנפש, ולכן צריכין ליזהר מאד מצבועים ושקרנים, וכמו שהזהיר אותנו רביז"ל (שיחות הר"ן סי' נ"א), שלא נטעה את עצמינו, כי העולם מטעה מאד, עיין שם, ועיקר הדרך לדעת אם אין אדם מטעה את עצמו, על ידי שיסתכל בידו, מה יש לו "ביד" על ידי התקרבותו אל הצדיק, אם הצדיק זיכה אותו עם לימוד התורה, והתחיל על ידו ללמוד חומש ורש"י בכל יום מפרשת השבוע, וכן התחיל ללמוד משניות וגמרא ומדרש ולטייל בכל מקומות התורה הקדושה, זה סימן שהוא מקורב אל צדיק אמיתי, אבל אם חי בדמיונות של שוא והבל, ונתן סכום הגון של כסף אל איזה רב ומנהיג, והבטיח לעשות לו פדיון נפש, ואין לו לדאוג כלום, זה סימן שמטעה עצמו מאד, ואינו יודע באיזה דרך הולך, ולכן צריכין לעבוד הרבה על "נקודת עצמו", ולבקש הרבה מהשם יתברך בתפילה ובתחנונים שיזכה למצוא צדיק אמיתי, וכן חבר אמיתי, ואז בוודאי יוליכו השם יתברך בדרך האמת לאמיתו, ויזכה לתיקון אמיתי לנפשו. › מדוע דור הפלגה לא נענשו ונמחו מהעולם כמו דור המבול? ובזה יש להבין פגם דור הפלגה, ולמה לא נמחו מן העולם לגמרי כמו דור המבול, כי בדור הפלגה היתה אהבה ואחדות, וכמו שכתוב (בראשית י') ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, נמצא שהיתה להם נקודת החבר, אבל לא היה להם נקודת עצמם, היינו שלא דנו ושפטו עצמם בינם לבין קונם, אם הם הולכים בדרך הישר או לא, רק נתחברו ביחד כדי למרוד במקום רחמנא ליצלן, ולא רק זאת, אלא הלכו בדרך אדם הראשון להיות כפוי טובה, וכמו שפירש רש"י על הפסוק (פסוק ה') לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם, אלא בני מי? שמא בני חמורים וגמלים? אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה, ואמר האשה אשר נתתה עמדי, אף אלו כפו בטובה, למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול, עיין שם, כי אם אין לאדם נקודת עצמו, אינו יכול להשיג מאיפוא בא לו כל הטובות שלו, ולהכיר טובה באמת אל מי שעשה לו טובה, ומחמת זה נענשו דור הפלגה שנפרדו ונבדלו ביניהם, ולא הבינו אחד שפת חבירו, רק זה שואל לבנה, וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו (כמובא ברש"י פסוק ז'), כי אם אין נקודת החבר כדי למצוא את הקדוש ברוך הוא, אזי אין שום תכלית בהתחברותם יחד, ויותר טוב שיהיו מובדלים ומופרדים, ועל ידי זה יוכלו לחזור ולהגיע אל נקודת עצמם. › כדי להצליח בעבודת ה' צריכים את שלושת הנקודות גם יחד ועל כן צריכין לעבוד מאד על נקודת עצמו, ולהתבונן בנקודת הרב ובנקודת החבר, ולהתעורר מאד על ידם למצוא נקודת עצמו, היינו נקודת האלקות שיש בקרבו, כי על ידי שעובד על נקודת עצמו, ומתבודד הרבה עמו יתברך, בוודאי יהיה לו לעזר גדול נקודת הרב ונקודת החבר, כי הרב יתן לו דרך נכון בחייו להתקרב אליו יתברך באמת, וכן החבר יעזור לו להבין נקודת הרב, ולחזק אותו שלא יפול בדעתו בזמנים קשים וכבדים, ולכן צריכין לחבר ולייחד עצמו עם כל נשמות ישראל, ולאהוב אותם כנפשו, ורק מן הגויים צריכין להיות מובדלים ומופרשים לגמרי, וכל מה שמתרחקים ביותר מן הגויים, זוכין להיות קדוש וטהור ביותר, וכמו שרואים אצל אחינו בני ישראל הספרדים, שחותמים עצמם באותיות ס"ט אחר שמם, ויש לזה פירושים שונים, אבל אחד מהם הוא שס"ט ראשי תיבות ס'פרדי ט'הור, כי במדינות הישמעאלים, היו היהודים מובדלים ומופרשים מן הגויים לגמרי, ולא התבוללו ביניהם כלל, כי הישמעאלים הסתכלו על היהודים כאילו הם טמאים, ולא רצו לאכול אפילו ממאכל שנגע בו יהודי, וזה היה חסד גדול מהשם יתברך, כי בדרך זו לא התבוללו ביניהם כלל, ונשארו ס'פרדים ט'הורים, במשך כל הדורות, ולכן צריכין תמיד לזכור, שמן הגויים צריכין להבדל לגמרי, אבל עם נשמות ישראל צריכין להתחבר מאד, ולעזור ליהודי שני בכל מה שיכולים, ובזכות זה תהיה הגאולה, והשם יתברך יזכינו להיות מקורבים אל צדיקים אמיתיים, ולחבר עצמינו עם כל נשמות ישראל, עדי נזכה למצוא נקודת אלקות השורה בתוכינו, ונזכה להיות קשורים ודבוקים בו יתברך תמיד, מעתה ועד עולם אמן ואמן.
|
||||