מבול של בילבול – כדי להינצל צריכים להיכנס לתיבת התפילה

פתח ואמר מוהרא"ש נ"י, רביז"ל אומר (ספר המדות אות תשובה חלק ב' סי' ד') הנערים הוא בקל להשיב אותם להשם יתברך מזקנים, וענין זה מבואר בליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ר"ו, כי נערים לא מזמן ירדו מעולם העליון, ועדיין זוכרים את הקול של השם יתברך ששמעו בעולם הנשמות, ולכן בקל לקרב אותם ולהשיב אותם אל השם יתברך, מה שאין כן זקנים, מזמן הרבה ירדו מעולם העליון, וכבר שכחו את הקול של השם יתברך, ולכן קשה לקרב אותם ולהשיב אותם בתשובה, ואף על פי כן, סיים רביז"ל בחיוך, וכי אינני יכול לקרב זקנים? בוודאי גם זקנים אני יכול לקרב… והמשיך מוהרא"ש נ"י ואמר, למה אני מקדים לומר לכם הקדמה זאת? כי נתיישבתי שאני אדבר אל הילדים ובני הנעורים, כי אותם קל לקרב להשם יתברך ממבוגרים ומזקנים, ואדבר עמהם דיבורים פשוטים מפרשת השבוע, ומה שיכולים ללמוד ממנה לעובדא ולמעשה, ואם מבוגרים וזקנים ירצו לשמוע ולהתעורר, מה טוב ומה נעים, אני אדבר דיבורים פשוטים בשביל ילדים ובני הנעורים, ומי שרוצה לשמוע, שישמע ויוסף לקח, ויתעורר לעבודת השם יתברך, כי דברי תורה שייכים לכל אדם בכל זמן.

› סיפורי התורה הם נצחיים ועלינו ללמוד מהם מוסר
 

בפרשת שבוע זאת כתוב ענין מי המבול, והנה התורה היא נצחית, והיא שייכת לכל אדם בכל זמן, כי כך קיבל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע מרבו אחיה השילוני, שהיה מיוצאי מצרים, והיה מבית דינו של משה רבינו עליו השלום, והיה בא ולומד תורה עם הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, וכמו שפעם אמר הבעל שם טוב זי"ע, כמה צריך אדם לעבוד ולהתייגע עד שיזכה לאיזה בחינה של גילוי אליהו הנביא, וכמה עוד יותר צריך לעבוד ולהתייגע, לזכות שאליהו יצטרך לדפוק על הדלת שלו לקבל רשות ליכנס אצלו, שהרי אחיה השילוני היה גם רבו של אליהו הנביא, ובשעה שהיה אחיה השילוני לומד תורה עם הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, היה אליהו הנביא צריך לבקש רשות ליכנס אצלם, והנה זה אחד מן הדברים שקיבל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע מאחיה השילוני, שהתורה היא נצחית, והיא שייכת לכל אדם בכל זמן, ולכן המבול שייך אצל כל אחד ואחד, ולקצת בני אדם קשה להם לתאר לעצמם, מהו מבול, ואיך שייך דבר כזה, אבל אנחנו עדים, שלפני כמה שנים הביא הקדוש ברוך הוא "צונאמי" של מים, עם גלים של שבעים מטר ויותר, ששטף כמה מדינות שגרו בהם אנשים גרועים, ומחק אותם מעל פני האדמה לגמרי, וכן בכמה מדינות אחרות היו שיטפונות גדולות של מים, הרי גם בגשמיות ראו עינינו ענין של מבול.

› מבול – בלבול הדעת

אבל גם ברוחניות יש ענין של מבול, שהוא מבול בתוך מוחו של אדם רחמנא ליצלן, שהוא ענין של בלבול המוח והמחשבות (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' מ"ד), שאין לאדם שום יישוב הדעת, ומוחו מבולבל ומטושטש לגמרי, והמבול בא ושוטף כל נחלה טובה ממנו, כי בלי יישוב הדעת אין לאדם שום חיות אמיתית, וכל ימיו מרים ומרורים מאד, ולכן בוודאי שייך גם היום מבול רחמנא ליצלן, וראוי להתבונן מתוך פרשת השבוע, מה גורם למבול לבוא, ומה יכולים לעשות להינצל ממנו.

והנה מבואר ברש"י בריש פרשת השבוע, שעיקר שני הפגמים שגרמו למימי המבול לבוא, היו פגם גזל וניאוף רחמנא ליצלן, שגזלו וחמסו זה מזה, וכן עשו מעשים מתועבים של שחץ וניאוף רחמנא ליצלן, ואלו אשר גרמו להם להימחק מעל פני האדמה, והנה שמירה משני דברים אלו צריכין להחדיר בתוך ילדים קטנים ובני הנעורים, שידעו מקטנותם שצריכין להישמר מהם, ראשון, שלא יגעו בדברים שאינם שייכים להם, ולא יעשו ערמומיות וחכמות להוציא כספים או חפצים מן הזולת, אפילו בשווה פרוטה, כי פגם הגזילה והחמס חמור מאד, ומיד שניתר לאדם לגזול את חבירו, עלול לבוא לידי כל הרעות שבעולם רחמנא ליצלן, וכמבואר בספר המדות (אות גניבה סי' א') מי שנפתה לבו לגזול, וכיון שהתיר לעצמו גזילת חבירו, הרי הוא מוכן לכל חטא ועון, ואין תקנה להסירו מדרכו הרעה, עיין שם, ולכן מוכרחים להשריש בילדים קטנים את גודל איסור גזילה וחמס, ולהזהיר אותם להתרחק ממנה מתכלית הריחוק.

ושנית, הפגם של ניאוף ותועבות רעות, שיתרחקו מכל מיני דברים הבאים לידי עבירה רחמנא ליצלן, והיום בעונותינו הרבים התפשטו בעולם כל מיני כלי משחית ממינים שונים, אינטרנט, אי-פד, וכו', ובני הנעורים נכשלים בהם, עד שאחד מסית ומדיח את השני להסתכל בהם רחמנא ליצלן, וצריכין להזהיר בני הנעורים שלא יגעו ולא יתקרבו לכלים אלו, כי מיד שאדם נכשל בהסתכלויות אסורות על ידי כלי משחית אלו, נתקיים בו קללת התוכחה (דברים כ"ח), והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה, שנעשה משוגע לגמרי מכל הליכלוך שעיניו רואות רחמנא ליצלן, וזה גורם מבול נורא ואיום בתוך מוחו של האדם רחמנא ליצלן, עד שאין לו שום יישוב הדעת ושכל ישר, ומוחו מטושטש לגמרי, ולכן מוכרחים להזהיר בני הנעורים שלא יגעו ולא יתקרבו אל תועבות אלו, כי הם מסוכנים מאד, ונדמה בתחילה שזה שחוק ומעשה נערות, ואחר כך זה מחריב את המוח לגמרי, ונעשה מבול של בלבולים ומחשבות זרות, עד שנמחקים כלי המוח לגמרי רחמנא ליצלן, ולכן כל חכם בדעתו יעשה כל מיני פעולות שבעולם להרחיק בני הנעורים מכל תועבות אלו, ועל ידי זה יהיו נשמרים מכל רע תמיד.

› כדי להנצל צריכים להכנס לתוך תיבת התפילה

והנה אם כך היא המציאות, שיש מבול שוטף בחוץ, אם כן מהו העצה היחידי להינצל ממנה? אין זה אלא מה שצוה השם יתברך לנח, "בא אתה וכל ביתך אל התיבה", ומבואר בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ט' וסי' קי"ב), שתיבת נח היא "תיבת התפילה", שאדם צריך להכניס עצמו בתוך תיבת התפילה, ולהתפלל ולהתבודד הרבה אל השם יתברך, כי אין עצה אחרת נגד מימי המבול, שהם הבלבולים של המוח, אלא הדיבור אל הקדוש ברוך הוא, לפרש כל שיחתו לפני השם יתברך בתמימות ובפשיטות גמור, ולבקש ממנו יתברך שיזכה להינצל מכל מיני פגמים של גזל וחמס, ומתועבות רעות של שחץ וניאוף רחמנא ליצלן, כי כוח דיבורו ולשונו של אדם חזקים מאד, ועל ידם יכולים לבנות מחיצות עצומות סביבו, שלא יגעו אליו כל השטף מים רבים, ולא יכלו למחוק אותו במימי המבול חס ושלום.

והנה מבואר בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ט' וסי' קי"ב), על הפסוק (בראשית ו') צהר תעשה לתיבה, שצריכין לעשות צהר, היינו אור, לתיבת התפילה, כדי שתאיר כראוי, והנה רש"י הקדוש (פסוק ט"ז), מביא שני פירושים על "צהר", יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טוב, ומסביר רביז"ל, שיש שתי מדריגות בתיבת התפילה, ושתיהן נצרכות לכל מי שרוצה ליכנס בעבודת התפילה כראוי, אחת היא חלון ואחת היא אבן טוב, ומהו החילוק בן חלון לאבן טוב? "חלון" אינו מאיר בעצמו, רק אם יש אור בחוץ, האור נכנס דרך החלון, ומאיר בפנים, אבל אם אין אור בחוץ, גם בפנים לא יכנס שום אור, מה שאין כן "אבן טוב" יש לה אור מעצמה, ואפילו אם בחוץ יש חושך עבה וכבד מאד, אבל בפנים הכל מאיר על ידי האבן טוב.

וכן הוא בעבודת השם יתברך, ובכניסת אדם אל תיבת התפילה, "יש אומרים חלון", יש שהאמירה שלהם כמו חלון, שאם אחרים מאירים בו, ומעוררים אותם לגודל מעלת תיבת התפילה, מיד הוא נתעורר, ונותן מקום לאור ליכנס בתוכו, כי כשמעוררים אותו לעסוק בתפילה, ומסבירים לו שאי אפשר להינצל ממימי המבול ומכל הפגמים של גניבה וחמס, וכן מתועבות רעות של ניאוף, כי אם על ידי שמתפללים הרבה אל השם יתברך, על ידי זה מתעורר לעסוק בתפילה, כי יש לו חלון, שנותן מקום לאור ליכנס בתוכו, ויזכה לקבל הרבה אור חיות ושמחה, שישמרו אותו ממימי המבול.
 

› כוחו של האדם מסור ביד הלשון

ולכן מצינו שמדות התיבה שבנה נח, היו מכוונים נגד לשונו של אדם, כי התיבה היתה שלש מאות אמה אורך, שהוא אות ש', וחמשים אמה רוחב שהוא אות נ', ושלשים אמה גובה, שהוא אות ל', וביחד הם אותיות לָשׁןׁ, כי כל עיקר כוחו של אדם הוא בלשונו, וכמו שאומר שלמה המלך עליו השלום (משלי י"ח) מות וחיים ביד לשון, אם אדם בוחר להשתמש עם לשונו לדיבורים טובים של תורה ותפילה, אזי יש לו חיים, וינצל מכל מימי המבול השוטפים וממיתים בחוץ, אבל אם חס ושלום פוגם בלשונו, ומקלל ומנבל את פיו, ומדבר לשון הרע ורכילות רחמנא ליצלן, אזי יש לו מיתה, כי מימי המבול באים ושוטפים אותו, ואין לו תיבה חזקה ובצורה להגן עליו מכל המבול הנעשה בחוץ. 

וזה מרומז בדברי חכמינו הקדושים (אבות ה') לפום צערא אגרא, "לפום" היינו לפי הפה, יש צערא או אגרא, מי שפוגם בדיבורי פיו, יש לו צערא, כי פגם הדיבור גורם לו בלבול המוחין, ואין לו שום יישוב הדעת ושכל ישרה, אבל מי ששומר על דיבורו, ומכניס פיו בתוך דיבורי תורה ותפילה, ובתוך דיבורי אמונה ויראת שמים, יש לו "אגרא", היינו שכר טוב בעמלו, כי קדושת הפה יביא אותו לכל הקדושות שבכל העולמות, ויזכה לשכר טוב בזה ובבא לנצח, אשרי לו.

והנה ילדים צעירים ובני הנעורים צריכין לדעת, שהפה והלשון שלהם יכולים להביא אותם אל כל הטובות שבכל העולמות, כי אם ירגילו עצמם לגרוס הרבה פרקים משניות מימי צעירותם, וכן ידברו הרבה דיבורי תפילה והתבודדות אל השם יתברך, אזי יהיו נשמרים מכל רע תמיד, ומובא במדרש תלפיות, שאשר בן יעקב יושב על פתחו של גיהינום, וכל מי שלמד משניות, אינו מניח אותו ליכנס לשם, הרי שיכולים להינצל מן הגיהינום על ידי שיכניס הפה בתוך לימוד משניות, ומשנ"ה אותיות נשמ"ה, כי אדם מקבל נשמה חדשה על ידי ריבוי לימוד משניות, גם משנ"ה בגימטריא פרנס"ה, כי אם אדם לומד משניות, גם בגשמיות לא יחסר לו כלום, וכשילד צעיר יודע כל זה, שיש לו כלי קדוש, שיכול להביא אותו לכל טוב אמיתי ונצחי, אזי יבלה ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, ויתגדל להיות צדיק ואיש כשר באמת.

גם צריכין ללמד עם ילדים קטנים, שלא מוכרחים לענות על כל דבר בזיון שמקבלים מאחרים, רק ישימו עצמם כקיר, ולא יהיה איכפת להם כלל, ואז הלה בהכרח יפסיק ויתחרט, כי מי פתי יריב עם קיר ויבזה אותו, וגם צריכין ללמד אותם שביזיונות הם כפרות עוונות (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ו'), ואם מקבלים לימודים אלו בצעירותם, אזי כשיתגדלו יהיה טוב להם מאד בחייהם, כי לימודים אלו צריכין מאד בבית, לקבל בזיון בשתיקה ולא לענות, ואז יהיה לו שלום בית אמיתי, והבית של יהיה גן עדן ממש. 

והנה זהו מפלאי פליאות הבורא יתברך שמו, שמסר לאדם כח הבחירה, שיכול להשתמש עם פיו להביא אותו אל תענוגי הגן עדן, או להביא אותו אל השאול תחתיות רחמנא ליצלן, כי יכולים שני בני אדם לשבת אחד על ידי השני, ולזה יש כל התענוגי גן עדן וש"י עולמות, והשני חסר מכל זה לגמרי (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' קצ"א), כי אחד משתמש עם דיבורי פיו לתורה ולתפילה ולעבודת השם יתברך, ומרגיש הש"י עולמות ותענוגי הגן עדן, ורואה לפני עיניו יופי הבריאה שברא השם יתברך, אבל השני על ידי שמקלל ומנבל את פיו רחמנא ליצלן, הרי מקורו מעולם התוהו, וכמו שאומר רביז"ל (ספר המדות אות ניבול פה חלק ב' סי' א') אדם הרגיל בקללות הוא מעולם התוהו, ועל ידי זה מגרש עצמו מתוך הגן עדן, ואין לו שום שמחה בחיים, אדרבה חושב שטוב מותו מחייו, והכל מחמת שלא שמר פיו ולשונו, נמצא שהכל תלוי בפה של אדם, ומי שמשתמש עם פיו לדברים קדושים, נמצא בתוך הגן עדן ממש.

ולכן הוא דבר גדול מאד להיות מקורב אל צדיק אמיתי, שמאיר ובא עם אור אלקותו יתברך כאבן טוב, כי על ידי שאדם משים עצמו לכל הפחות כמו חלון, ונותן מקום לאור הצדיק ליכנס בתוכו, על ידי זה יתחילו ימי חייו לאור באור החיים, והצדיק יפדה ויוציא אותו מן החושך והצלמוות שנלכוד בו, ויתחיל לחיות חיים טובים ומתוקים באמת.אבל יש מדריגה שניה גבוהה וגדולה מזו, שהיא דיעה שניה שמביא רש"י הקדוש, "יש אומרים אבן טוב", יש שהאמירה שלהם כמו אבן טוב, המאיר ומתנוצץ מעצמו גם בתוך אישון וחשכת לילה, כי הוא כל כך חזק בעבודת התפילה עד שאינו צריך חיזוק מאחרים, רק אדרבה, הוא מאיר ונותן התחזקות לאחרים, וכל חפצו ורצונו שכולם יתעוררו לעסוק בתפילה, ויכנסו לתוך תיבת התפילה, ויצילו את עצמם ממימי המבול, ויחיו חיים טובים באמת.

› בכוחו של הצדיק לפדות ולהציל את האדם משאול תחתית

וענה ואמר להם הרב הקדוש מבארדיטשוב זי"ע, הנה תדעו שהיום נפטר הצדיק הקדוש רבי משה לייב מסאסוב זי"ע, וידוע לכל איך שצדיק זה עסק כל ימיו במצות פדיון שבויים, והיה הולך ומסתובב בכפרים ובעיירות, לחפש אם איזה יהודי כלוא בתפיסה אצל איזה פריץ, שזרק אותו ואת משפחתו לכלא מחמת שלא שילם שכר דירתו, או איחר לשלם שכר בית מרזח שהשכיר ממנו, ובדרך זה הציל הצדיק הקדוש רבי משה לייב מסאסוב זי"ע המון יהודים ומשפחותיהם ממוות ודאי רחמנא ליצלן, והנה מיד שנפטר רבי משה לייב זי"ע מן העולם, באו לקראתו מלאכי מעלה ורצו להוליך אותו אל מקומו, אבל תיכף ומיד שעברו על ידי הגיהינום התחמק מתחת ידיהם, וקפץ אל תוך הגיהינום והושיב עצמו שם, אבל מיד באו מלאכים קדושים ואמרו לו, שאין מקומו שם בתוך הגיהינום, שהרי עסק בתורה ומצוות כל ימיו, ולכן צריך לצאת משם מיד, אבל הרב הקדוש רבי משה לייב זי"ע לא רצה לזוז ממקומו בשום פנים ואופן, ואמר אל המלאכים, שאינו מוכן לצאת משם עד שיתנו רשות לכל הנמצאים שם לצאת עמו ביחד, כי המצוה החביבה שלו היא מצות פדיון שבויים, להוציא אסיר מבית מאסרו, ולכן אינו מוכן לצאת משם עד שיוציאו את כל האסירים עמו, והנה לא רצו המלאכים להסכים עמו, והתווכחו הרבה ביחד עד שהובא דינם לפני הקדוש ברוך הוא בעצמו, ויצא הפסק, שהיות שהציל כל כך הרבה יהודים ממיתה וודאית, ולכן יעשו חשבון כמה אנשים הציל במשך ימי חייו, וגם יוסיפו לחשבון כל הדורות שעתידים לצאת מהם, שהרי הציל אותם ואת צאצאיהם, וכפי המספר הזה, כן יוציאו מספר נשמות מן הגיהינום, וכן עשו, שהוציאו את כולם, ונעשה שם שמחה עצומה מאד.