כי לפעמים השינה נותן נייחא להמוחין של אדם, ויכול לבא לידי ישוב הדעת • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בשבת קודש בבוקר, בעת קידושא רבא פרשת צו ה'תש"ס |
||||
|
||||
בשבת קודש בבוקר, בעת קידושא רבא, דיבר מוהרא"ש זי"ע דיבורים נוראים ונפלאים מאד בסיפורי מעשיות של רביז"ל במעשה מבן מלך ובן שפחה שנחלפו דף רע"ג עיין שם. ♦ ♦ ♦ וַיְהִי הַיּוֹם, וְנָסַע הַמֶּלֶךְ עִם שָׂרָיו לִתְפּס חַיּוֹת (שֶׁקּוֹרִין נָאוְלָאוְיֶע), וּבָאוּ לְמָקוֹם נָאֶה, וּנְהַר מַיִם לִפְנֵי הַמָּקוֹם הַהוּא וְעָמְדוּ שָׁם לָנוּחַ וּלְטַיֵּל, וְהִנִּיחַ עַצְמוֹ הַמֶּלֶךְ לִשְׁכַּב, וּבָא עַל דַּעְתּוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל שֶׁעָשָׂה, שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת הַבֵּן הַנַּ"ל בְּחִנָּם, כִּי מִמַּה נַפְשָׁךְ: אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ לא דַּי שֶׁנִּתְחַלֵּף? מַדּוּעַ יִהְיֶה נִתְגָּרֵשׁ מִכָּאן? וְאִם אֵינוֹ בֶּן הַמֶּלֶךְ גַּם-כֵּן אֵין מַגִּיעַ לוֹ לְגָרְשׁוֹ, כִּי מֶה חָטָא? וְהָיָה הַמֶּלֶךְ חוֹשֵׁב בָּזֶה וּמִתְחָרֵט עַל הַחֵטְא וְהָעַוְלָה הַגְּדוֹלָה הַזּאת שֶׁעָשָׂה, וְלא יָדַע לָתֵת עֵצָה לְנַפְשׁוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת בָּזֶה, וְאִי-אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִדָּבָר כָּזֶה עִם שׁוּם אָדָם לְהִתְיַעֵץ עִמּוֹ; וְנִתְעַצֵּב בִּדְאָגָה מְאד, וְאָמַר לְהַשָּׂרִים לָשׁוּב, כִּי מֵאַחַר שֶׁנָּפְלָה עָלָיו דְּאָגָה, אֵין צְרִיכִין עוֹד לְטַיֵּל, וְחָזְרוּ לְבֵיתָם וּכְשֶׁחָזַר הַמֶּלֶךְ לְבֵיתוֹ, בְּוַדַּאי הָיוּ לוֹ כַּמָּה עִנְיָנִים וַעֲסָקִים, וְנִתְעַסֵּק בַּעֲסָקָיו וְעָבַר מִדַּעְתּוֹ עִנְיָן הַנַּ"ל.
פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, רביז"ל ממשיך לספר, וַיְהִי הַיּוֹם, וְנָסַע הַמֶּלֶךְ עִם שָׂרָיו לִתְפּס חַיּוֹת (שֶׁקּוֹרִין נָאוְלָאוְיֶע) וּבָאוּ לְמָקוֹם נָאֶה, וּנְהַר מַיִם לִפְנֵי הַמָּקוֹם הַהוּא, כי אף על פי שהמלך נסע לתפוס חיות שהוא ענין של ליצנות ודברים בטלים, אבל מיד שבא למקום של נהר מים, שהוא מקום של טהרה, נפל עליו יישוב הדעת והרהור תשובה, כי מקום של מים מרמז על טהרת המקוה, שעוזר לאדם לטהר עצמו מכל עונותיו, ולהחזירו בתשובה שלימה אליו יתברך, ומצינו בזוהר הקדוש (ויחי רכ"ב:) שיחזקאל הנביא זכה לנבואה בחוץ לארץ, על ידי שהיה עומד על יד נהר כבר, שהוא מקום טהרת מים, ועל ידי זה היה יכול להמשיך על עצמו נבואה גם בחוץ לארץ, ופעם אמר מוהרנ"ת ז"ל, שמי שיהיה חזק מאד בטבילת מקוה בכל יום, בוודאי יזכה לתשובה שלימה, כי מקוה הוא מלשון תקוה, שמי שרגיל בטבילת מקוה, יש לו תקוה לתקן את הכל, ורואים בחוש שכשאדם קם בוקר עד שאינו טובל במקוה הוא מבולבל מאד, אבל מיד שזוכה לטבול, נמשך עליו יישוב הדעת, והיום הולך לו בצורה אחרת לגמרי, ולכן הוא דבר נורא מאד לדקדק לטבול בכל יום במקוה, ועל ידי זה יהיה נמשך עליו יישוב הדעת וטהרה עליונה. וְהִנִּיחַ עַצְמוֹ הַמֶּלֶךְ לִשְׁכַּב, כי לפעמים השינה נותן נייחא להמוחין של אדם, ויכול לבא לידי יישוב הדעת, וכמו שאומר רביז"ל (שיחות הר"ן סי' ק"י) ביותר מועיל השינה לאמונה, כי כשאדם קם מן השינה והמחשבה ראשונה הוא חושב על התכלית שלו, אזי יכול ליישב את דעתו ולתקן את דרכיו באמת, וכמו שאומר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' נ"ד) כך הוא דרך יראי ה', שמיד שקמים בבוקר נותנים מחשבתם על תכלית עלמא דאתי, עיין שם.
וּבָא עַל דַּעְתּוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל שֶׁעָשָׂה, שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת הַבֵּן הַנַּ"ל בְּחִנָּם, כִּי מִמַּה נַפְשָׁךְ: אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ לא דַּי שֶׁנִּתְחַלֵּף? מַדּוּעַ יִהְיֶה נִתְגָּרֵשׁ מִכָּאן? וְאִם אֵינוֹ בֶּן הַמֶּלֶךְ גַּם-כֵּן אֵין מַגִּיעַ לוֹ לְגָרְשׁוֹ, כִּי מֶה חָטָא? וְהָיָה הַמֶּלֶךְ חוֹשֵׁב בָּזֶה וּמִתְחָרֵט עַל הַחֵטְא וְהָעַוְלָה הַגְּדוֹלָה הַזּאת שֶׁעָשָׂה, כי חשבון זה צריך האדם לעשות לעצמו תמיד, אם לא הרע לאחד ועשה לו איזה עוולה, כי עוונות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, אבל עוונות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו (יומא פ"ה:), ולמה לאדם לחכות עד יום הכיפורים לבקש מחילה מחבירו, בשעה שיכול לקבל עד אז עונש, ולסבול מה שיסבול, או שיהיה כבר מאוחר שלא יהיה בזה העולם, יותר טוב לעשות לעצמו בכל יום חשבון הנפש, ולהתחרט תיכף ומיד אם עשה עוולה להשני ולבקש מחילתו, כי אם יתבונן האדם יראה, שאין לו שום טענה צודקת להרע לחבירו, כי אם הוא בן המלך באמת, ומגיע לו כבוד וחשיבות, למה לקנאות בו ולגרש אותו? הלא לא ירוויח מזה כלום, ואם אינו בן המלך, בוודאי אין לקנאות בו, ואין צריך להיות לו שום עסק עמו כלל, ולכן בודאי כדאי תמיד לעשות לעצמו חשבון הנפש, אם לא עשה איזה עוולה לחבירו ולהתחרט על זה תיכף ומיד, ובדרך זה יפטור מעל עצמו כל מיני עונשים קשים ומרים חס ושלום. וְלא יָדַע לָתֵת עֵצָה לְנַפְשׁוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת בָּזֶה, וְאִי-אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִדָּבָר כָּזֶה עִם שׁוּם אָדָם לְהִתְיַעֵץ עִמּוֹ; וְנִתְעַצֵּב בִּדְאָגָה מְאד, וְאָמַר לְהַשָּׂרִים לָשׁוּב, כִּי מֵאַחַר שֶׁנָּפְלָה עָלָיו דְּאָגָה, אֵין צְרִיכִין עוֹד לְטַיֵּל, וְחָזְרוּ לְבֵיתָם, וכאן היה הכשלון שלו, כי אף על פי שלא היה יכול לתת לעצמו עצה, אבל אם היה מתייעץ עם אחר, כגון עם רב או חבר טוב, בוודאי היו יכולים להדריך אותו בדרך הישר, כי צריכין לקבל נקודת הרב ונקודת החבר, ואחר כך מקבלין נקודת עצמו (ליקוט מוהר"ן חלק א' סי' ל"ד), וכן אמרו חכמינו הקדושים (יומא ע"ה.) על הפסוק (משלי י"ב) דאגה בלב איש ישחנה, ישיחנה לאחרים, כי כשאדם מתייעץ עם אחר, זה יעזור לו להוציא הדאגה מלבו, אבל מיד שהיה מתבייש לדבר מזה עם אחרים, אזי נשאר הדאגה בלבו, וכבר בלבל אותו מאד וחזר לביתו. וּכְשֶׁחָזַר הַמֶּלֶךְ לְבֵיתוֹ, בְּוַדַּאי הָיוּ לוֹ כַּמָּה עִנְיָנִים וַעֲסָקִים, וְנִתְעַסֵּק בַּעֲסָקָיו וְעָבַר מִדַּעְתּוֹ עִנְיָן הַנַּ"ל, כי על זה צריכין סייעתא דשמיא גדול, שאם כבר מקבל איזה הרהור תשובה, שלא יתן את המחשבה לעבור מדעתו, רק יעשה איזה פעולה ממשית על ידי ההרהור תשובה, ולא יסיח דעתו ממנה, אבל מיד שאדם מתעסק בדברים אחרים, ונותן להם קדימה על הרהורי תשובה שלו, בוודאי ישכח לגמרי מהם, ויעברו ממנו בלא כלום, וזהו עוצם המעלה של תפילה והתבודדות בכל יום שהאדם מאסף את כל ההרהורי תשובה שלו, ואינו נותן להם לעבור ממנו, והשם יתברך יזכינו לעסוק בכל יום בהתבודדות, ולעשות חשבון הנפש לעצמינו, עדי נזכה לחזור בתשובה שלימה לפניו יתברך, ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן. |
||||