עוצם החשיבות של "אמונת חכמים" • העיקר הוא אמונת חכמים, ועל ידי אמונת חכמים, יכולין להוציא משפטינו לאור • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע ליל שבת קודש פרשת שמות ה'תשע"א |
||||
|
||||
בליל שבת קודש בסעודה ראשונה דיבר מוהרא"ש ז"ל דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז"ל בליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ס"א המדבר מאמונת חכמים, עיין שם.
♦ ♦ ♦
העיקר הוא אמונת חכמים, ועל ידי אמונת חכמים, יכולין להוציא משפטינו לאור פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, רביז"ל אומר (מוהרא"ש ז"ל חזר בקיצור על כמה נקודות שבתורה זו של רביז"ל), העיקר הוא אמונת חכמים, ועל ידי אמונת חכמים, יכולין להוציא משפטינו לאור, היינו, שיקבל וילמד מכל הלמודים שלומד, משפטי הנהגות, שיידע איך להתנהג, הן לעצמו, הן לאחרים שמתנהגים לפי דעתו, כל אחד ואחד כפי בחינתו, כפי הממשלה והרבנות שיש לו, הן לרב או למעט, וכל זה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", אבל כשפוגם באמונת חכמים, אזי נדון ביגיעת בשר, היינו במותרות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (עירובין כ"א):, 'הלועג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת', כמו שכתוב: "ולהג הרבה יגיעת בשר", והוא מדה כנגד מדה, כי הוא אינו מאמין בדבריהם, ומלעיג עליהם, ודבריהם הם אך למותר אצלו, על כן נידון במותרות, וכל המשפטים הן מן המוח, בבחינת (מלכים א ג): "וייראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט", והמוח, הוא לפי המזון, וכשהגוף נקי, אזי המח ברור, ואזי יכול להוציא משפטי אמת, הנהגות ישרות, אבל כשנדון במותרות, על ידי פגם אמונת חכמים, אזי עולים עשנים סרוחים אל המח, ומערבבים ומבלבלין דעתו, ואזי אינו יכול להוציא משפטי אמת, ואזי יוצא משפט מעוקל, ויש מנהיגים שנקראים בשם רבי, שלימודם מאלו המותרות, ולא די שאינם יכולים אפילו להנהיג את עצמן, ומכל שכן שאינם יכולים להנהיג את אחרים, והם נוטלים גדולה לעצמן, להנהיג העולם, צריך לראות שלא להסמיך אותם, שלא ליתן להם תוקף ועוז, שלא יהיו מכונים בשם רבי, כי הם עצמן אינם חייבים כל כך, כי יש להם יצר הרע גדול להנהיג העולם, אך צריך לשמור מאד, שלא ליתן להם תוקף ועוז, כי אלו הנותנים להם תוקף ועוז, ונסמכים על ידם שיהיו נקראים בשם רבי, הם עתידין ליתן דין וחשבון וכו', עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל. והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה רביז"ל מגלה לנו בתורה זו את עוצם החשיבות של "אמונת חכמים", ואיך שכל הצלחת חיי אדם תלוי בה, כי כשיש לאדם אמונת חכמים, אזי יש לו דרך ישר בחיים, ויכול להוציא מכל מה שלומד, משפטי הנהגות ישרות, להנהיג את עצמו ואת אחרים בדרך הממוצע, ולא להטות לא לימין ולא לשמאל, וכמו שכתוב במצות אמונת חכמים (דברים י"ז), לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, כי החכמים אמיתיים מוסרים למקורביהם לימודים ישרים, למצוא רצון השם יתברך בכל פרטי החיים, ולקשר כל דרכיהם אל מצוות התורה, עד שתמיד יזכו ללכת בדרך הממוצע שהוא דרך המלך, ולא יטו לא לימין ולא לשמאל, ויזכו למוח מיושב, ולשכל צח ונקי, עד שיוכלו לשית עצה לנפשם בכל עניני החיים .
מה שאין כן הפוגם באמונת חכמים, ואינו רוצה לקבל דבריהם, אזי נידון במותרות, עד שכל מוחו מטונף כמו בית הכסא רחמנא ליצלן, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (עירובין כ"א:) כל הלועג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, והוא מדה כנגד מדה, כמו שהוא לועג על דברי חכמים, וכל דבריהם כמותר אצלו, כן נידון במותרות שבגופו, ועשנים סרוחים עולין אל מוחו ומבלבלין אותו, כי מחמת שאינו שומע לדברי חכמים, לכן אין לו עצה שלימה לעולם, ואי אפשר לו להוציא מלימודו הנהגות ישרות, להנהיג את עצמו או אחרים המתנהגים על פי דעתו, וכל עצותיו מעוקלים ומעוקמים מאד, שהרי דעת חכמים אמיתיים אינו רוצה לקבל, ודעת עצמו פגום מאד, לכן נשאר בחושך גדול ואין לו עצה לעולם. ואם ישאל אדם, למה אמונת חכמים כל כך חשובה, הלא עיקר הוא אמונה בה', להאמין באל אחד שהוא בורא עולם, ולמה צריכין אמונת חכמים בכלל, התירוץ הוא, שאי אפשר להגיע אל אמונה ברורה בהשם יתברך כי אם על ידי אמונת חכמים, כי החכמים מלמדים דרכי אמונה לבני אדם, והם מורים לעם הדרך לצאת מכל הבלבולים והספיקות שהיצר ברע מכניס בלבם, ולבוא לידי אמונה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (מכילתא בשלח), על הפסוק (שמות י"ד) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אם במשה האמינו, בה' לא כל שכן, אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל, כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם, כי דייקא על ידי "משה עבדו", הגיעו למדריגת "ויאמינו בה'", ולכן צריכין להתחזק מאד באמונת חכמים, ולעשות כל מה שביכולתו להתקרב אל צדיק וחכם אמיתי, ולציית לכל דבריו כי הוא זה (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' קכ"ג), ולבקש הרבה מהקדוש ברוך הוא שיזכה למצוא צדיק וחכם אמיתי (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ח'), ואז יש לו תקוה בחיים להגיע אל מה שצריך להגיע, ולחיות חיים טובים באמת. ובאותו עת צריכין לבקש הרבה מהשם יתברך שיהיה נשמר מלהתקרב למנהיג ומפורסם של שקר, שהוא בעצמו נידון במותרות, ולבו מטונף כמו בית הכסא רחמנא ליצלן, ואינו יודע להנהיג את עצמו, מכל שכן איך יידע להנהיג את אחרים, כי יש למנהיגים כאלו יצר הרע גדול להנהיג העולם, ומתנהגים ברבנות בכוח, ומושלים על עם דל בחנם, כי לא ניתן להם גדולה מן השמים כלל, רק הם מתגאים מעצמם על הדור בחנם, ויש להם כח אפילו להעניש את מי שאינו רוצה להכניע עצמו תחת ממשלתם, ובאמת אין זה נקרא מעניש, אלא מזיק, כי הן מזיקי עלמא (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ה'), ונקראין שדין יהודאין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' כ"ח), כי דרכם של השדים להזיק הבריות רחמנא ליצלן, כמו כן הם מנהיגים אלו, שכל עיקר פעולתם להזיק בני אדם, ולהראות כאילו הם בעלי כח, ולכן צריכין להיזהר מהם מאד, ולראות שלא להסמיך אותם, שלא ליתן להם תוקף ועוז, ושלא יהיו מכונים בשם רבי, כי הם עצמן אינם חייבים כל כך, כי יש להם יצר הרע גדול להנהיג העולם, אך צריך לשמור מאד, לא ליתן להם תוקף ועוז, כי אלו הנותנים להם תוקף ועוז, ונסמכים על ידם שיהיו נקראים בשם רבי, הם עתידין ליתן דין וחשבון, נמצא שאדם צריך לבקש הרבה מהשם יתברך שיזכה למצוא צדיק וחכם אמיתי להתקרב אליו ולהאמין בו, ובאותו עת גם לבקש הרבה שיהיה נשמר ממנהיג ומפורסם של שקר שמזיק ומטעה את הבריות, ואז בזכות התפילה יעזור לו הקדוש ברוך הוא למצוא חכם ומנהיג אמיתי שיוליך אותו בדרך האמת והישר, ויזכה לחיים טובים ונצחיים בזה ובבא לנצח, אשרי לו ואשרי חלקו. וקישר מוהרא"ש ז"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב בתחילת גלות מצרים (שמות א') ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, ויש להבין למה הדבר הראשון שמוזכר בתורה בענין גלות מצרים, שקם מלך חדש על מצרים "אשר לא ידע את יוסף", וכי לא היה בו רשעות ומדות רעות אחרות, שגרמו לו לכפור בה' ולהשתעבד בישראל? אבל על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי עיקר הפגם התחיל עם חוסר אמונת חכמים, ומיד "אשר לא ידע את יוסף", וכפר בכל הטובות והעצות טובות שנתן יוסף הצדיק, ושהציל כל מצרים, שהוא היה הצדיק והחכם אמיתי, וכמו שאמר פרעה בעצמו (בראשית מ"א) אין נבון וחכם כמוך, מכפירת זה נמשך שכפר בהשם יתברך, והתחיל להשתעבד בישראל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה פרשה א' ס' ח'), היום אשר לא ידע את יוסף, למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה', עיין שם, כי בלי אמונת חכמים אי אפשר להגיע אל אמונה ברורה בה', וזה בוודאי היה התחלת מפלתו של מצרים. ולכן העצה הראשונה של פרעה היה "הבה נתחכמה לו", ופירשו חכמינו הקדושים (סוטה י"א.) נתחכם למושיען של ישראל וכו', היינו שנשית עצה איך למנוע לידת הצדיק והמנהיג שיושיען ויוציאן מתחת ידינו, שהוא משה רבינו עליו השלום, כי ידעו היטיב שאם יהיה להם מנהיג אמיתי, שיכניס בהם אמונה ברורה, אזי מצרים אבודים לגמרי, וכן היה, שלא הועילה עצתם כלום, וביום לידת משה, אמרו לו אצטגניניו "היום נולד מושיען" (כמו שפירש"י פסוק כ"ב), כי הוא אשר הכניס בנשמות ישראל אמונה ברורה וטהורה בה', עד שהושיען מיד מצרים לגמרי, וכמו שכתוב (שמות י"ד) ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וגו', ויאמינו בה' ובמשה עבדו, כי דייקא על ידי האמונה שהיה להם במשה, זכו לאמונה בה', וזה היה כל עיקר ישועתן. ומשה רבינו היה המנהיג האמיתי שהטיב עם נשמות ישראל כל ימי חיייו, כי נולד עם טוב, וכמו שכתוב (שמות ב') ותרא אותו כי טוב הוא, ואמרו חכמינו הקדושים (סוטה י"ב.) טוב שמו, שכל מהותו היה טוב, ורבי יהודה אומר, טוביה שמו, שגם שמו יתברך היה מצורף בשמו, כי זה היה עבודת משה כל ימי חייו, לגלות טובו של הקדוש ברוך הוא אצל כל אחד ואחד, ולהכניס בכולם אור האמונה הקדושה, ועל ידי שהיו לנשמות ישראל אמונת חכמים במשה, על ידי זה הגיעו כולם לידי אמונה ברורה בה', ומשה רבינו היה זה לעומת זה של פרעה הרשע, שהיה מנהיג ומושל של שקר, ורצה למשול על עם דל בחנם, לשלוט עליהם בחרב גאוותו ולהשתעבד בהם, וכל שאיפתו להעניש ולהזיק אותם ולעשות להם רע, וכן מורה אותיות פרע"ה, פ"ה ר"ע, כאן כולו רע, ולכן רצה לעקור ולהרוג את משה שהיה כולו טוב חס ושלום, כי ידע שעל ידי משה לא יהיה לו תקומה לעולם, והיה כל לימודיו ועצותיו של פרעה ממותרות, והיה לבו מטונף כמו בית הכסא, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה פרשת ט' סי' ח') שעשה עצמו אליל, והיה משתבח ואומר שאינו יוצא לנקביו, כאילו אין לו מותרות כלל, אבל היה שקרן וצבוע, והיה משכים בבוקר לעשות צרכיו על יד הנילוס, ושם דייקא פגש אותו משה, וגילה קלונו וסרחונו, נמצא שעיקר ישועתן של ישראל היתה על ידי שניצלו ממנהיגותו הרעה של פרעה הרשע, וזכו למנהיגותו הטובה של משה רבינו, שקישר כולם אל השם יתברך, והשם יתברך יזכינו להיות קשורים ודבוקים בצדיקים אמיתיים, ושיהיה לנו אמונת חכמים באמת, עדי נזכה לחזור בתשובה שלימה לפניו יתברך, ולעלות להכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן. . |
||||