צָרִיךְ לִמְסֹּר אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ, הַיְנוּ תֶּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁקָּם בַּבֹּקֶר, יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי דַּיְקָא כְּשֶׁקָּם מִשְׁנָתוֹ, אָז נִתְחַדֵּשׁ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה וָדַעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתְךָ – בַּבֹּקֶר נִתְחַדֵּשׁ אֱמוּנָה רַבָּה וּגְדוֹלָה; וְעַל־כֵּן אַשְׁרֵי וְאַשְׁרֵי הַמְּחַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ בָּאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְחוֹזֵר עַל זֶה הַרְבֵּה מְאֹד, לֵדַע שֶׁאֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ – דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר – הֵם עֶצֶם עַצְמִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ, (קונטרס ימי הספירה)