תשובת כ"ק מוהרא"ש הצדיק מיבנאל לשאלה מתי צריך לישון וכמה ומתי לקום לחצות ומתי לקום בבוקר?
בעניינים אלו לא יכולים להגיד כלל, כי הכל כפי האדם, יש אדם שצריך לישון מספיק לו שבע או שמונה שעות, ויש אדם שמספיק לו רק ארבע או חמש שעות, יש אדם שיושן כל לילה טוב ואז כל היום יש לו מוח צלול, הוא יכול להתפלל שחרית מנחה ערבית, וכן ללמוד עם מוח צלול, אבל אם אדם זה לא יושן הוא שיכור כל היום.
ולכן על זה מאוד מאוד קשה להגיד לאדם הנהגה: אתה מוכרח להתנהג כך וכך, כי זה תלוי טבע של האדם. אחד יכול להיות ער רוב הלילה, ואחד אם הוא לא יושן מספיק אז הוא שיכור כל היום, גם סוס יושן מעט מאוד, אבל הוא נשאר סוס, ואנחנו בני אדם מלשון 'אדמה לעליון', הקב"ה שלח אותנו לעולם הזה כדי שנזכה להכיר אותו יתברך, ולכן הכל כפי האדם.
אלא צריכין לזכור בסימן הראשון בשולחן ערוך כבר מופיע העניין של אמירת חצות, שאז בעת חצות הוא הזמן הכי מובחר לבקש את הקב"ה על כל מה שהוא צריך כמו שאומר רבנו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נד'): שבאמצע הלילה אז הוא הזמן הכי מתאים לבקש את הקב"ה וכתוב בזוהר על הפסוק "שפכי כמים ליבך נוכח פני השם", שבעת חצות אז אדם יושב ממש נוכח פני השם, ולכן כתוב בשולחן ערוך אורח חיים סימן א' סעיף ג': "ראוי לכל ירא שמים שיהא מצר ודואג על חורבן בית המקדש" והמשכים להתחנן לפני בוראו יכוון לשעות שמשתנות המשמרות, שהתפילה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות מרוצה.
ולכן אדם צריך להיות חכם, כל אחד כפי מדרגתו צריך להבין איך אני יכול להיות ער בשעת חצות, ולהגיד תיקון חצות ולהתבודד להקב"ה, ומתי אני יכול ללכת לישון, וכמה מספיק לי לישון, והאם אני יכול לקום ולהתפלל עם הנץ, אשר באמת אין עוד דבר יותר חשוב מלהתפלל עם הנץ החמה, שזה מצווה מן המובחר, אבל אם אדם לא יכול לקום בנץ כי בשביל זה הוא יסתובב כל היום ויהיה ממורמר שבור ומדוכא?! עצתו היא שצריך להתפלל מה שיותר מהר, בשעה שבע, בשעה שמונה, מה שיותר מוקדם, אבל אסור להישבר משום דבר.
ולכן בדברים כאלו בעניין שינה, לא יכולים להגיד לאדם אתה תתנהג ככה, כי כל אחד ואחד יש לו טבע אחר, והגוף שלו תובע אחרת. ולכן רבנו ז"ל לא הרשה לנו להגיד לאדם הנהגות: אתה תתנהג כך וכך וכך, רבנו ז"ל נתן לנו הנהגה כללית שזה תפילה והתבודדות שהאדם יתבודד להקב"ה ויהיה חי עם חשבון הנפש, ויחשבן לעצמו איך אתנהג, ובמה להתנהג מה טוב לי, ומה רע לי, ובוודאי שצריך להיות קשור אל השולחן ערוך, כי אם לא האדם יכול לטעות מאוד, ובשביל זה רבנו ז"ל הזהרנו על שני דברים עיקרים: מצד אחד אדם צריך תמיד להתבודד להקב"ה ומצד שני הוא צריך תמיד ללמוד שולחן ערוך, כי השולחן ערוך מצמצם את האדם, זה תמצית תורה של בעל פה, אסור לנו להיות חכמים בעינינו, ובדעתנו, ולהשכיל בחכמות ודמיונות מה שלא כתוב בשולחן ערוך, עלינו לקיים את השולחן ערוך בתמימות ובפשיטות, מצד שני להתבודד להקב"ה להתעלות מעלה ומעלה ולהשיג רוחניות אלוקות ולחזור עוד הפעם אל השולחן ערוך, תמיד לראות שאנחנו לא יוצאים מגדר השולחן ערוך, וזה היסוד בחסידות ברסלב.
