פרשת בשלח

השבוע אנחנו קוראים בפרשת בשלח על הניסים שארעו לעם ישראל לאחר שיצאו ממצרים, כשלפתע פרעה כביכול חוזר בו ורודף אחרי עם ישראל להחזיר אותם למצרים, ובני ישראל מוצאים את עצמם כלואים בין המצרים מצד אחד, לבין הים מהצד השני, והמדבר המפחיד מהצדדים.

מספרת התורה שעם ישראל באו בתלונה אל משה, "למה הוצאת אותנו ממצרים, אין מספיק קברים במצרים שהוצאת אותנו למות במדבר?" ומשה עונה להם: "אל תיראו, התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם".

מיד אומר הקב"ה למשה שיטה את ידו על הים כדי שיבקע לשניים ויוכלו לעבור בתוכו, אלא שחז"ל מספרים שהים לא רצה להיקרע ואף התווכח עם משה ואמר לו אני נבראתי ביום השלישי לבריאה ואתה נבראת ביום השישי, אז אני גדול ממך ולמה אני צריך לשמוע בקולך, מיד הקב"ה החזיק בימינו של משה ומיד נקרע הים מפניו, כי הזכיר לו הקב"ה שעשה איתו תנאי בבריאת העולם שחייב להיקרע לפני עם ישראל, ולכן אומר הפסוק "וישב הים לפנות בוקר לאיתנו" אותיות "לתנאו".

מסופר על רבי פנחס בן יאיר שהלך בדרך לקיים מצוות פדיון שבויים, והגיע לנהר שנקרא "גינאי" והיה צריך לעבור את הנהר להגיע למחוז חפצו, מיד קרא ר' פנחס לנהר "גינאי, חלוק לי מימיך ואעבור בך", והנהר התווכח איתו (הכוונה לשר הרוחני הממונה על הנהר) הרי גם אני מקיים מצוות הבורא לזרום כאן, מדוע אני צריך לשנות מהמצווה שלי בגללך, עד שר' פנחס בן יאיר אמר לו אם לא תקרע לפני אגזור שלא יעברו בך מים לעולם, מיד נקרע הנהר ועבר ר' פנחס, אלא שאז ביקש ממנו שימתין גם בשביל יהודי שהלך איתו בדרך ונשא חיטים שמורות לפסח, והנהר המתין, ושוב ביקש ר' פנחס בן יאיר שימתין גם לישמעאלי אחד שהתלוה להם, כדי שלא יתלונן שהיהודים אינם מתנהגים כראוי למי שמלווה אותם, והנהר המתין עד שעברו שלושתם, ורק אז חזר לזרום כהרגלו.

מדוע לא רצה הים להיקרע לפני בני ישראל מלכתחילה?

רבינו חיים בן עטר בעל ה"אור החיים" הקדוש מסביר הסבר נפלא, מדוע לא רצה הים להיקרע בהתחלה לפני עם ישראל ואף התווכח עם משה רבינו, עד שהיה הקב"ה עצמו צריך להתערב ואף להזכיר לו שהוא עומד על תנאי, ואילו לפני ר' פנחס בן יאיר נקרע ברגע שאיים עליו, אלא שהקב"ה התנה עם כל מעשה בראשית שיהיו כפופים לפני התורה ועמליה שהם הצדיקים, לעשות כל מה שיגזרו ומה שהצדיקים אומרים הרי זה כמו מצווה מהקב"ה בעצמו, לכן מצאנו צדיקים ששלטו בשמש בירח ובכל שאר טבעי העולם, ולכן גם ר' פנחס בן יאיר שלט על הנהר.

אלא שבזמן משה רבינו עדיין לא נתנה התורה, ולכן ים סוף חשב שאינו חייב לשמוע למשה רבינו, עד שהקב"ה אחז בימינו שרומזת לתורה הקדושה שניתנה מימינו של הקב"ה כמו שכתוב "מימינו אש דת למו", לומר לים שהוא עתיד לקבל את התורה ולכן כבר צריך הים להיבקע מפני משה רבינו, ומיד נקרע הים.

מסיים האור החיים הקדוש, שמאז לכל צדיק וצדיק יש ביד אפשרות לגזור על כל דבר שבעולם, ומחויב הדבר להיעשות, כי כך התנה הקב"ה בבריאת העולם.

מכאן אנחנו לומדים שמי שזוכה להיות מקורב ומחובר לצדיק, יכול לזכות לניסים ונפלאות בזכות הצדיק, כי לצדיק יש כח לשנות את הטבע, וכמו שאמרו חכמים "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", ובפרט שאמרו חז"ל גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, לכן לקראת יום ההילולא הקדושה של כ"ק מוהרא"ש זיע"א ביז' שבט הבעל"ט, נכין את עצמינו לפעול כל אחד ואחת כל מה שאנחנו רק צריכים, לבקש מהצדיק שיפעל בשבילנו לפני ריבון העולם, שנזכה לצאת מהצרות והבעיות שעוטפות אותנו ממש כמו שעמדו עם ישראל לפני הים ולא ידעו מהיכן לברוח, עד שנעשה להם נס ויצאו בדרך שכלל לא חשבו עליה, ככה ממש נזכה לראות ישועות ונפלאות מדרכים חדשות לגמרי.

ובפרט מי שזכו להכיר את מוהרא"ש בחייו ולהיות שייכים לקהילתו, וגם עכשיו לאחר שהסתלק לעילא ולעילא, עדיין נשארו נאמנים לדרכו של הצדיק, ומשתדלים שלא לזוז כהוא זה מדרכיו והנהגותיו, בוודאי ובוודאי שהצדיק יש לו נחת רוח גדולה מזה, וידאג לנו לכל טוב ברוחניות ובגשמיות,

מה זוכים כשעושים נחת רוח לצדיק:

וכמו שענה מוהרא"ש בשו"ת ברסלב כנשאל מה זוכים כשעושים נחת רוח לצדיק, והשיב:

לבעל שם טוב הקדוש זי"ע היה משרת שעזר לו, וכידוע אצל הרבי כל דבר היה בכוונה תחילה, אפילו מקום הנחת נעליו קודם השינה וכו', והנה המשרת טאטא את חדרו של הצדיק, וראה את הנעלים מונחות באיזה מקום ורצה להזיזם, אבל תכף התיישב בדעתו, שאם הצדיק הניח את הנעלים שם – הייתה לו בזה כוונה, בכן טאטא סביבן ולא נגע בהן, ותכף כשהתעורר הצדיק, שאלו: "נגעת בנעליי"? והשיב המשרת בשלילה, ענה ואמר לו הבעל שם טוב הקדוש שלוש פעמים באידיש: "תאריך ימים, תאריך ימים, תאריך ימים", ובין כך נסתלק הבעל שם טוב הקדוש זי"ע.

פעם אחת היה יהודי עובר אורח, שחיפש מקום להתארח בו, ופגש יהודי אחר ושאלו: "האם אוכל להתארח בביתך הלילה, כי אינני מקומי", והשיבו היהודי בחיוב ובהארת פנים, ותכף כשנכנס, ראה אדם זקן שוכב במיטה, והמארח צעק על הזקן: "קום כבר, ישנת דייך" וכו' וכו'.

האורח לא יכול היה לסבול דבר זה, ואמר: "הלא זה אביכם, וכיצד תדברו אליו כך?!" והחל המארח לשחוק: "אין זה אבי, זהו בני", ואיך יתכן? האב היה נראה צעיר והבן מבוגר, וענה ואמר המארח: "אני בן מאה שנה, ובני בן שמונים ושתיים".

האורח התפלא מאוד ואמר: "כיצד זכיתם לזה, הלא אתם נראים כבני חמישים?" ענה ואמר המארח: "אני הייתי המשרת של הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, וכך וכך היה הסיפור, ונזהרתי לעשות אך ורק את רצונו, וברכני באריכות ימים שלוש פעמים".

למדים מכאן, אפילו בדבר פעוט שרק מצייתים את הצדיק, לא מפסידים כלל וכלל, אלא זוכים לאריכות ימים ושנים, זה כוח הברכה של צדיק!

ואותו סיפור מספרים על הצדיק הקדוש רבי מאיר מפרימשלאן, היה לו גבאי, שהיה מאוד מסור אליו, בלב ובנפש ממש, ושמר עליו כפי ששומרים על בבת עיניים, ובכל פעם עשה לו נחת רוח גדול מאוד, פעם בעת שמחה וחדווה של רבי מאיר מפרימשלאן זי"ע, אמר לגבאי: "מאיר נותן לך מאה", וחזר על זה שלושה פעמים, ולא הבין הגבאי את משמעות הדברים, ובין כך נסתלק הצדיק רבי מאיר, והיהודי הגבאי הזה האריך ימים ושנים בדיוק מאה שנה, וכך הרבה אנשים מספרים, שעשו נחת רוח לצדיקים, וזכו לדברים יפים.