לקראת ראש השנה הבאה עלינו לטובה, ליקטנו עובדות היסטוריות מרגשות על נסיעותיו של מוהרא"ש זי"ע לציון רבינו ז״ל.
על המניעות האדירות בהגעה למקום, על הקשיים המרובים בהשגת הכסף למימון כרטיס הטיסה, על התפילות הבכיות והגעגועים לזכות ולהגיע לציון. על ההתרגשות והשמחה בזכות הגדולה להתפלל בציון רבינו בראש השנה. כל זה ועוד בלקט נדיר שלפניכם מתוך
סדרת הספרים "אשר בנחל.

יש מציאות שאזכה להיות בראש השנה:

הנני לבשר לך בשורה טובה, שיש מציאות שאזכה להיות בראש השנה הזה באומן בציון רבנו, כמו שארשום לך כאן הפרטים ביחד עם מניין מאנשי שלומנו.

ומחמת שעדיין איני יודע איך יפול דבר, על כן ארשום לך רק מה שעבר עלי עד עכשיו בעניין זה.

הנה מכמה טעמים כמוסים היה ברצוני לנסוע עכשיו קודם ראש השנה לציון רבנו. הכנסתי בקשה שקורין ויזה, ועברו כמה שבועות, והבטיחו שיתנו לי, ובין כך קבלו כמה מאנשי שלומנו על שבוע זה.

ולי אמרו ביום שישי – ערב שבת קודש 'כי תצא', שלא אוכל לקבל, וגודל צערי ועוגמת נפשי, תוכל להבין בעצמך, ובליל שישי שקודם לזה, אמרתי 'חצות' במרירות רבה עד מאוד, כמעט שפרחה נשמתי.

אחד מאנשי שלומנו בקש בעדי רחמים, ובליל שבת קודש בסעודה ראשונה, נפל לי במחשבה שלא להתייאש, ואראה תיכף ומיד ביום שני 'ניצבים' בשבוע הבא, לנסוע לעיר וינה, ומשם להשתדל לקבל ויזה כי שם מקבלים בעתים הללו בנקל ויזה.

ביום שבת קודש בסעודה השנייה נפל לי ברעיוני מחשבה אחרת, למה לי  להטריח את עצמי עד וינה, מאחר שלא קיבלתי דרך כאן בניו יורק, ואיך אקבל דרך וינה, הלא דרך ניו יורק נתנו להרבה אנשים ולי לא נתנו?!  מסתמא אין ברצונו יתברך שאסע, ועל כן למה לי לילך נגד ההשגחה, חס ושלום, על כן נסכם בדעתי לנסוע רק לארץ ישראל לראש השנה, ולהיות בקיבוץ הקדוש שלנו בירושלים,

ובסעודת 'מלווה מלכה' הצעתי את רעיוני לפני אחד מאנשי שלומנו, והוא החל לחזקני, אדרבה! להפך, אם לא קיבלתם דרך ניו יורק, מסתמא רוצה רבנו לזכות אתכם בנסיעה יותר יפה, והרבה לדבר עמי, וחיזקני מאוד (אז ראיתי מהי נקודת החבר, ואיך שהוא עיקר גדול בדעת רבנו).

על כן התחזקתי בדעתי עוד פעם, יהיה איך שיהיה אסע דרך עיר וינה בדרכי לארץ ישראל, ואראה מה אוכל לעשות, ובתוך כך נסכם בדעתי לטלפן לארץ ישראל אל אחד מאנשי שלומנו שהוא נסע בשנה זו כמה פעמים אל ציון רבנו דרך עיר וינה, והוא יודע את כל פרטי מקומות הכניסה לעיר אומן, ורציתי להתוודע ממנו הפרטים.

הבוקר טלפנתי אליו, ותיכף ומיד הציע לי, שהיות שהוא ארגן נסיעה לראש השנה, ונרשמו אצלו ט"ז אנשים, ולבסוף נשאר רק עם שישה, על כן הוא שמח לקבל אותי, ואז הצעתי לפניו עוד כמה אנשים מכאן שיסעו עמו. ונגמר שאטלפן אליו מחר אחר הצהריים, ויגיד לי עוד פרטי הנסיעה.

על כן אני עומד עכשיו ומחכה בכיליון עיניים לישועת ה', שיעזרני ה' יתברך לשמוע ולהשמיע לך בשורות טובות, ומכל שכן שאזכה להוציא מהכוח אל הפועל להיות בראש השנה הזה שנת תשל"ח בציון רבנו. ולפעול שם מה שצריכים לפעול וכו'.

כל זה כתבתי לך שלא תהיה לך תרעומת עלי, חס ושלום, שלא לקחתי אותך, כי הכול התהווה ברגע האחרון.

(אשר בנחל, כרך יח, מכתב ב' תקמא, שנת תשל"ז)

בכיתי כמה שנים כתינוק ממש כדי להגיע לרבנו:

כל מה שמרבה בתפילה, כמו כן זוכה לפעול מה שרוצה. ובפרטיות לזכות להגיע אל מקום קודש הקודשים, אל ציון רבנו, וצריכים לבקש על זה הרבה הרבה מאוד בכיסופים חזקים ימים ושנים.

אני בכיתי כמה שנים כתינוק ממש לפניו יתברך, שיזכני לבוא לאומן, למקום ציון רבנו.

כשנסעו אנשי שלומנו היקרים, ואני לא היה באפשרותי לנסוע מרוב צרות ודחקות, מחלוקת ומניעות, אז לא ידעתי את נפשי מרוב צער ועוגמת נפש. אך חיזקתי את עצמי מאוד. התחלתי מחדש בכל פעם, וביקשתי על זה מדי יום ביומו כמה שנים רצופות. עד שעזרני ה' יתברך להוציא מהכוח אל הפועל.

כן היה אצל רוב אנשי שלומנו, ואני מכיר מאנשי שלומנו, אשר בקשו על זה יותר משלושים שנה מדי יום ביומו ממש, ולא הסיחו דעתם מהציון כלל. רק בכל יום דברו מזה, ואחר תקופה ארוכה כזו, זכו לנסוע ולהגיע לשם.

(אשר בנחל, כרך ו', מכתב תשו, שנת תשל"ג)

שאזכה להגיע לרבנו ולפעול מה שאני צריך לפעול:

ה' יתברך יוליך אותי בדרך האמת, ואזכה להגיע אל ציון רבנו, ולפעול שם מה שאני צריך  לפעול, ולהיות כרצונו יתברך וכרצון רבנו.

(אשר בנחל, כרך יז, מכתב ב' תקמה, שנת תשל"ז)

זיכני ה' יתברך להיות בציון רבנו בליל 'זכור ברית':

זיכני ה' יתברך להיות בציון רבנו בליל 'זכור ברית' הזה, ובראש השנה זכינו להיות בקיבוץ אנשי שלומנו היקרים בעיר קיב.

אחר זיכני ה' יתברך להיות בשבת 'שובה' בירושלים וביום א' וב' זכיתי לבקר בכל המקומות הקדושים אשר בחברון, שכם, מרון, צפת, טבריה, וכו'.

(אשר בנחל, כרך יז, מכתב ב' תקעג, שנת תשל"ז)

הכרת הטוב:

הנה ארע עמי מעשה לפני עשרים שנה (בשנת תשכ"ה- המלקט), אשר אז נסעתי בפעם הראשונה לציון רבנו. לא היה בכיסי פרוטה לפרטה, פשוטו כמשמעו. כרטיס אז עלה כשמונה מאות דולרים, אשר היה זה הון עתק בימים דאז, אך עז רצוני וכיסופי לנסוע לציון רבנו.

הייתה זו נסיעה נדירה מאוד, וכסף מנלן? בכן נדדתי מגמ"ח לגמ"ח, ולא מצאתי הלוואה, ואני בשלי לא ויתרתי על הנסיעה. בכיתי הרבה לקדוש ברוך הוא, עד שיהודי אחד נתן לי מאתים דולרים בהלוואה, ותיכף נתתים למארגן הנסיעה, ומה בדבר שאר הכסף? בכיתי הלאה לקדוש ברוך הוא. והנה פגשתי יהודי עשיר גדול מאוד, חשוך בנים, ונתן לי הלוואה למשך שמונה חודשים של שש מאות דולרים, והתמלא לבי בשמחה, ובכן זכיתי להיות אצל ציון רבנו בחסדו יתברך.

בשובי מהציון, הגיע חג הסוכות, התקבצו אנשי שלומנו בסוכת בית המדרש שלנו, והיו יותר ממאה איש לכבוד ההילולא של רבנו.

הנה כפי הנראה אמר מישהו לאותו עשיר, שלא יראה את הכסף בחזרה, וטבע של לשון הרע שמתקבל, והגיעה לסוכה וצעק עלי ברבים לעיני כולם:

"אני רוצה את הכסף בחזרה"…

אמרתי לו: "בא ניגש לקרן זווית, ונדבר בשקט ולא ברבים בביזיונות גדולים"…

ההוא צעק עוד יותר: "הבא לי את כל הכסף בחזרה!"

אזי שאלתי: "הלא סיכמנו על תקופה של שמונה חודשים, ונטלתי את ההלוואה בתמוז, ועתה רק תשרי".

והוא בשלו: "הבא לי את הכסף!"

ביזני ברבים לעיני כולם, וידעתי שהלווה אז גם לאיזה מפורסם עשרת אלפים דולרים.

עניתי לו: "אני מבטיחך שאשלם לך, אך המפורסם ההוא לא ישיב לך"…

העשיר צעק: "איך תדבר כך, הלא המפורסם הזה עני מרוד".

שאלתי: "ומכנסיים יש לו?!"

העשיר לא הבין את דברי (כי בימים אז הייתי באמת עני מרוד, שאפילו מכנסיים שלמים לא היו לי, וכיסיתי בחליפתי את החור והקרע הגדול שהיה לי במכנסי).

הראיתי לו לעיני כולם את מכנסי הקרועים, ותיכף אמר: "לא  לא, לכו תקנו מכנסיים ותמחלו לי".

אמרתי לו: "איני מוחל לך, ביזיתני ברבים, אני אשיב לך את כל הכסף". אכן אחרי החג פרעתי לו את ההלוואה, ולא שכחתי לרגע את הטובה שעשה לי, שהלווה לי כסף בבעת מצוקה, אף שגרם לי ביזיונות גדולים מאוד.

ההוא משך כל השנים חש חרטה גדולה על אשר עשה. לימים, חלתה אשתו באיזה מחלה, ובא להתייעץ עמי, באומרו שאיזה מקובל יעץ לו ליתן לאשתו מים מים המלח לשתות.

אמרתי לו: "אם רצונך שאשתך תחיה, אל תיתן לה את הדבר הזה בשום אופן".

הוא כנראה לא ציית אותי, ונתן לאשתו את התרופה הנ"ל, ונפטרה. בא אלי בבכייה עצומה: "איך לא צייתי אתכם, איי איי".

בקשני לבוא ללוויה ובאתי, אף שניסו התלמידים למונעני, שהלו ביזה אותי ברבים וכו', ואני חשתי כלפיו הכרת הטוב, על אף כל הביזיונות שגרם לי. כי כן צריך להכיר טובה תמיד, ולא להיפך, חס ושלום.

(אשר בנחל, כרך מ, מכתב ו' תתקח, שנת תשמ"ה)

בשנת תשכ"ו הייתי בפעם הראשונה בציון ולא הרגשתי שום התעוררת:

אגב אמרתי לספר לך, בשנת תשכ"ו, שזכיתי להיות אז בפעם הראשונה על ציונו הקדוש באומן. הנה בשנה ההיא עברו עלי צרות רבות מבית ומחוץ, מניעות וקטרוגים הרבה מאוד מאוד. בפרט, בעסק ההדפסה, שהדפסתי אז במשך שנה וחצי שמונים וחמישה אלף ספרים מספרי רבנו. הייתי מסובב עם חובות לאלפים וכו' אז הייתי שבור ומשובר מאוד מאוד, וכשבאתי לציון של רבנו, לא הרגשתי שום התעוררות כלל, והייתי בצער גדול גם על זה, ותליתי כל אי ההרגשה מסיבת טרדותי ובלבולים שעברו עלי.

תיכף ומיד כשחזרתי מציונו הקדוש, התעוררה בי שמחה עצומה מאוד מאוד, ובעיקר הכוח המושך נפלא ונורא מאוד מאוד לחזור אל הציון, ונמשך לבי לחזור, והיה כמו מגנט, ובכל יום ויום ובכל לילה ולילה היו לי כיסופים נוראים לחזור אל ציונו הקדוש, וכמעט שלא הסחתי דעתי מזה. עד שזכיתי בשנת תשכ"ט להיות פעם שניה.

 

 בשנת תשכ"ט הייתי בפעם השנייה בציון וארע עמי מעשה פלא: 

בפעם השנייה (בשנת תשכ"ט) ארע עמי מעשה פלא, כי בדרך אבדו לי ולעוד כמה מאנשי שלומנו כל החפצים, כי בטעות נשארו באמצע הדרך, והיו לי ייסורים גדולים מזה, ועוגמת נפש וצער גדול מזה.

כי נשארתי בלי שום מלבושי שבת וכו', ושאר החפצים המוכרחים וכו', והיו לי הרבה בלבולים מזה. אך תיכף ומיד הבנתי שזה מעשה 'בעל דבר' שרוצה לבלבלני עוד פעם על ציון רבנו, והסכמתי בדעתי, שתיכף ומיד כשאבוא אל ציון רבנו, הדבר הראשון שאבקש, שאמצא את החפצים שלי, ולהעבירו לגמרי מדעתי אחר כך, באופן שאוכל לבקש על הרוחניות וכו'.

והנה בבואי אל הקודש פנימה, וכשבאתי לציון רבנו, עלה במחשבתי הפסוק (שמואל א, ט, כ): "ולאתונות האובדות לך היום… אל תשם את לבך להם כי נמצאו". ונחזר כמה פעמים – "כי נמצאו, כי נמצאו" וכו', וכאילו אחד מדבר עמי. (והדבר הזה הוא פלא גדול, כי לא למדתי את הפסוק הזה זה כמה שנים, ובפנים הפסוק כתוב: "גם שלושת הימים", ואני לא שמעתי רק זאת: "האובדות לך היום… אל תשם את לבך להם כי נמצאו" כנ"ל)

תיכף ומיד התחלתי לומר העשרה מזמורים, וגמרתי עם התפילה שאחריה, ואז כשהתחלתי להתבודד. רציתי לבקש על האבדה שלי, ותיכף ומיד נזכרתי בדבריו של רבנו (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן קפח) שכל האבדות הן אצל הצדיק, היינו מה שמאבד קדושתו על ידי תאוותיו ומידותיו הרעות  (עיין שם, חלק ב', סימן פח), וצריך לבוא אל הצדיק ולבקש אבדתו, והתעוררתי מאוד מאוד בבכייה רבה ובבושה גדולה.

איך אני בא לכאן ולבקש על אבדה גשמית, יותר טוב לבקש על אבדותיי הרוחניות וכו', והייתה לי התעוררות גדולה, והתבודדתי אז במשך שלוש שעות רצופות עד שיבש גרוני. כי עמדתי תחת השמש הבוערת.

ולולא שאחד הביא לי מים לשתות, הייתי מתעלף אז וכו'. ואחרי חודשיים קיבלתי מכתב משדה התעופה, כי נמצאו כל חפצי, אף שכל הזמן זרזו אותי, לקנות שטריימל חדש. כי אמרו לי שאבד לגמרי, אך אני התחזקתי בביטחון חזק מהפסוק הנ"ל, ובאמת כל העניין הוא פלא  גדול.

(אשר בנחל, כרך ו', מכתב תרעה, שנת תשל"ב)

בנסיעתי בפעם השנייה לציון רבנו השתטחתי שם, ולא יכלו להרימני:

כשנסעתי בפעם השנייה לציון רבנו, כבר החרימו אותי, והיינו אז שלושים וחמישה איש, וכל הדרך תכננו תוכניות וכו', יען שמקום רבנו הוא רק ד' אמות, ואין יכולים לעמוד שם שלושים וחמישה איש וכו',

בכן עשו גורלות מי יהיו הראשונים לעמוד ומי השניים וכו', והיו מריבות, זה אמר בכה וזה אמר בכה וכו', סוגיות של כסף, ואותי בכלל לא גרסו וכו'.

אני ישבתי ולמדתי שם, התבודדתי ושחקתי לעצמי: "תראו להיכן אנו נוסעים, לפני מי אנו באים, לפני קודש הקודשים, ד' אמות קדושים, שכל הבריאה עומדת רק בזכות המקום הנורא הזה וכו'. ורבים ומתקוטטים, כשבקושי נתנו לנו רשות לבוא"…

והנה כבר הגענו לאומן, נסיעה מפרכת אז בימים ההם, והיו לנו פחדים וחששות גדולים. בקושי אישרו לנו אוטובוס, צבא, משטרה… והנה הגענו לציון, ואין מתירים להיכנס, מתחילים להתקוטט עמהם, בטוב, בכעס, ברוגז וכו', מנסים לשחד בכסף וכו', ואני רואה כל זאת, ובין כך מתפלל לקדוש ברוך הוא, וכשכולם שרויים בעצבות ובמרירות, ועסוקים עם המשטרה וכו'.

אני אט אט זוחל אל הקיר, ומהקיר עוד פסיעה ועוד פסיעה, עד שהגעתי לדלת, ומבקש מהקדוש ברוך הוא:

"פתח לי שער בעת נעילת שער, ריבונו של עולם, הגעתי עד כאן, תן לי להיכנס לחצר",  והנה איני יודע מה היה, לפתע אני שומע קול השוטר:

"לכו, לכו", ואני הייתי הראשון, הגעתי לציון רבנו והשתטחתי שם, ולא יכלו להרימני, אז נוכחתי מה זה שבני אדם מתכננים מתכננים וכו', וחושבים כך וכך, והקדוש ברוך הוא מפר עצתם וכו', אדם צריך רק לחשוב ממנו יתברך ואזי יצליח, כל התוכניות הללו הן שטויות ודמיונות גדולים – מי בראש וכו', כל אחד רוצה להיות ראשון, ובין כך הציפור בורחת, כך סיפר להו רבנו.

(אשר בנחל, כרך לא', מכתב ד' תתקסג, שנת תשמ"ג)

עד שנת תשל"ג – זכיתי להיות ארבע פעמים אצל רבנו:

הקדוש ברוך הוא זיכני כבר להיות שם (בציון רבנו- ד.כ) ארבע פעמים. פעם ראשונה בשנת תשכ"ו, פעם שנייה בשנת תשכ"ט, ופעם שלישית בשנת תשל"ב, ופעם רביעית בשנת תשל"ג, ואת גודל החיות משיבת הנפש שמרגישים – אין לתאר ואין לשער כלל, ואף שגם גודל הצער וטלטול הדרך והפחדים שסובלים על הדרך, זה גם כן לא ניתן לכתוב.

כי על פי רוב לא נותנים רישיון להיכנס לאומן, וצריכים להיכנס שלא ברשות וכו'. הדרך מלאה פחדים, כי יש משטרה שעוצרת כל מכונית חשודה וכו' אבל תוקף הרצון והכיסופים וכו' משבר את כל המניעות.

(אשר בנחל, כרך ט', מכתב תתקצג, שנת תשל"ד)

 

ראש השנה כזה באומן עוד לא הרגשתי:

אגב אמרתי לספר לך, אשר בראש השנה הזה הרגשתי בהירות והארות כאלו, אשר עוד לא הרגשתי מיום היותי על האדמה עד היום הזה.

ואף שכבר הייתי בקיבוץ הקדוש שלנו זה הרבה שנים רצופות, תהילה לאל, אף על פי כן ראש השנה כזה עוד לא הרגשתי, והייתי, תהילה לאל, בשמחה רבה מאוד.

הטעם לזה היה, כי בשנה זו התפשטו עלי מניעות כאלו, אשר לא היה שום דרך ואופן איך לשברן, עד שלא היה לפני כבר שום עצה איך להיות ביחד עם אנשי שלומנו בראש השנה.

הייתי שבור ומשובר מזה כשני חודשים קודם ראש השנה. (אם הייתי מספר לך את המניעות, בוודאי הייתה אומר, שבעניין כזה אסור עלי להתעקש דיקא לבוא וכו'), אך כל מה שהתגברו המניעות, יותר התגבר אצלי החשק, וכל מה שהתרבה אצלי החשק, יותר התרבתה המניעה (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א, סימן סו) ובכיתי והתפללתי הרבה מדי יום ביומו לפניו יתברך, שיזכני להיות בקיבוץ הקדוש של רבנו, אשר הוא שם ממש כידוע לנו.

ועד שהגיע קודם ראש השנה עשה ה' יתברך עמי נס ופלא, ותהילה לאל, באתי אך גם קודם כל תפילה היו לי הרבה שפיכת דמים וביזיונות ומניעות רבות. אשר אי אפשר לשער ולספר כלל.

ואף שהיו לי בתחילת ההתקרבות מניעות כאלו אשר מעטים המה, שהיו להם מניעות כאלו. כי קיבלתי מכות רצח וכו' בשביל ההתקרבות, והוצרכתי לברוח וכו', וכן גרשו אותי מהישיבה וכו', ועוד מרירות וייסורים רבים.

אף על פי כן עוצם המניעות שהתפשטו עלי בשנה זו, היה קשה וכבד עלי לשברן, אשר גם מצד הנימוס והדרך ארץ היה אסור עלי לבוא וכו'.

אף על פי כן אמרתי ויהי מה וכו'. ושפכתי שיח ותפילה הרבה מאוד, עד שעזרני ה' יתברך בנסי נסים, ובאתי והייתי בכל התפילות. אף שבתחילה כשהייתי במעריב, היה ברור לי שלמחרת בשחרית לא אוכל לבוא, אף על פי כן בקשתי הרבה, ובאתי גם בבוקר וכן בכל התפילות וכו'.

ועכשיו אני רואה ומבין דברי רבנו, שאמר (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, סימן קפה) שכל המניעות והצרות והדחקות וחלישות הדעת שעוברות, כמו כן זוכה שיבנו לו כלים גדולים וחזקים, והמניעות תתהפכנה לנעימות.

(אשר בנחל, כרך ח, מכתב תתפה, שנת תשל"ד)

מדוע לא לקחתי את בני לציון רבנו?

דע לך ששמעתי אתמול שנתנו רישיון חדש לנסוע אל ציון רבנו באומן ליום ראשון פרשת קורח. ה' יתברך, יזכנו לנסוע עם כל בני ביתי, ובפרט עם בני נחמן, נרו יאיר.

כי רבנו הזהירנו על זה, וגם על זה יש הבטחה – אם יבואו עם תינוק קודם שיהיה נעשה בן שבע שנים תהיה לו כתונת נקיה (עיין חיי מוהר"ן, סימן תקיז) וכן מובא בדברי רבי  אברהם ברבי נחמן, אך הוא אומר שצריך גם לומר "תיקון הכללי", ובאמת בשנה שעברה כשזכיתי לנסוע אל ציון רבנו, רציתי מאוד לקחת את בני לקיים הנ"ל, וגם עשיתי לו פספורט, אך הייתי מסופק מאוד אם לבוא לבד אל הציון גם כן מועיל, או שצריך דווקא לומר "תיקון הכללי.

ושאלתי את רבי לוי יצחק זצ"ל, וענה לי:

"כי גם לבוא בעצמו מועיל לזה", אך היות שהתשובה שלו התאחרה, על כן לא לקחתי אותו, ועכשיו אני מתחרט מאוד.

ואקווה לה' יתברך שיעזרני להיות בזה הקיץ, ולתקן מה שקלקלתי, רחמנא ליצלן, כי מעלת הזוכה להיות על ציון רבנו, אי אפשר לשער בשכל אנושי כלל.

(אשר בנחל, כרך ג', מכתב שצח, שנת תש"ל)

בראש השנה טלית קטן חדש:

היה אחד מאנשי שלומנו, שהייתה דרכו לקנות לכל ראש השנה טלית קטן חדש, והידר בזה מאוד.

כי אמר, שהיות שרבנו אמר, שהציצית מסוגלת להמשיך רוח חיים מהצדיק (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ז) ואמר, שהעניין שלו הוא רק ראש השנה, על כן נהג לקנות לעצמו טלית קטן חדש לכל ראש השנה.

(אשר בנחל, כרך יז, מכתב ב' תקצא, שנת תשל"ז)

בראש השנה לבנים חדשים:

מרבי לוי יצחק זצ"ל שמעתי שמנהגו הוא לקנות לבנים חדשים לכל ראש השנה, וכן קיבל מרבי אברהם ברבי נחמן, שגם הוא עשה כך – ללבוש בכל ראש השנה לבנים חדשים, שעדיין לא לבש אותם.

וסיפר שכן קיבל מאביו רבי נחמן טולטשניער, שקיבל ממוהרנ"ת, שקיבל מרבנו, שגם כן נהג כך. ומיום שזכיתי לשמוע זאת מרבי לוי יצחק זצ"ל, גם אני נוהג כך.

וכבר עוררתי הרבה מאנשי שלומנו על דבר זה, והבנתי ממנו, שאחד מהטעמים הוא, שלא יהיה עליהם איזה כתם ולכלוך של מקרה, חס ושלום.

(אשר בנחל, כרך יז, מכתב ב' תקצא, שנת תשל"ז)

בלילה זה ראיתי והנה חלום

זיכני הקדוש ברוך הוא ללמוד בימי נעורי את הספר הקדוש והנורא 'ליקוטי מוהר"ן', וסיימתיו פעמים אין מספר, וכן שאר ספרי רבנו.

ובלילה זה ראיתי והנה חלום, שבאתי לראש השנה מסובב עם אלפי תלמידים, והיו כולם מסבבים אותי, ואיך שראיתי את ציון רבנו, עזבתי את כולם, ורצתי כצבי בזריזות, עד שהגעתי אל ציון רבנו, והשלכתי את עצמי על קברו, ובכיתי הרבה והתוודיתי שם וכו', והחלום הזה היה כל כך בהיר, כמו אחד שרואה את השני, והבן.

(אשר בנחל, כרך סח, מכתב יד תיז, שנת תש"ן)

חסדי ה' יתברך, שזכיתי להיות בשבוע שעבר עם זוגתי תחיה ועם בני הקטן אצל ציון רבנו בעיר אומן. הייתי שם ביום ג', כו באב, וביום ד' כז באב, וביום ה' כח באב. היינו שלושה ימים. ונוסף לזה ביום חמישי ערב ראש חודש נסעתי עם רישיון לציונו הקדוש של מוהרנ"ת בעיר ברסלב.

אמרתי שם יום כיפור קטן, וחסדי ה' יתברך הכול עבר בנקל ובכבוד גדול, ונתנו לי רשיונות על כל נסיעה, ובקשו ממני לבוא עוד פעם, ויעזרו לי לנסוע גם אל עיר מעז'בוז' אל הבעל השם הטוב הקדוש, זכותו יגן עלינו, חסדי ה' יתברך, שעד כה עזרני.

(אשר בנחל, כרך מג, מכתב ז' תנו, שנת תשמ"ה)

הייתי בציון רבנו עם שני בני

חסדי ה' יתברך, שזיכני בזכויות חינם להיות על ציון רבנו בעיר אומן עם שני בני שיחיו לפני שבוע. הרבה ביקשתי שם בעבורך בכלליות וגם בפרטיות שתזכה להגיע לשם בנקל. אקווה לה' יתברך שהתפילות התקבלו ברחמים וברצון , ובקרוב גם אתה תזכה לזה.

כל הנסיעה היה ממש פתאומית, ובאה לי בהפתעה גדולה, כי אחד מאנשי שלומנו מצא 'דרך לא דרך' להיכנס למדינה ההיא, ולשבור את מסך הברזל, וחסדי ה' יתברך, נתנו לי ויזה לנסוע לאומן, ונסעתי ברשות, אך היו נסים גדולים. ירד שלג כבד כל הדרך, והמכונית נסעה במהירות גדולה , וכמה פעמים כמעט שהתהפכה, רחמנא ליצלן, אבל ה' יתברך עזר שהגענו בשלום.

(אשר בנחל, כרך לד, מכתב ה' תרסה, שנת תדש"ם)

כשהייתי בציון רבנו – ממי התפעלתי?

הייתי פעם בציון רבנו, ודחפו ודחקו סביבי אנשים, כל אחד רוצה להיות סמוך אלי מה שיותר. ושוכחים, שהנה אתה נמצא אצל ציון רבנו, לב העולם, לך תבקש כל חפצך וכו', במקום להידחק אלי.

והנה אני מתבונן מפעם לפעם, מפה לשם, ואני רואה לפתע, שיושב בקרן זווית אברך אחד בתמימות כזו, ואין איש שם על לב, ובוכה בכיות עצומות, ומדבר אל הקדוש ברוך הוא, מכסה פניו עם ה'תיקון הכללי' ושופך דמעות.

אזי נוכחתי, פה דוחקים עצמם ופה המולה גדולה, ואין שמים על לב מה ומי ואיך מתבודדים לקדוש ברוך הוא בתמימות נפלאה, זה נקרא חיים.

 (אשר בנחל, כרך כח', מכתב ד' תנז, שנת תשמ"ב)

 

יכולים לכתוב ספר מיוחד על המניעות והקשיים בנסיעות לאומן:

אחי היקר! באתי להודיע לך, אשר עדיין יש ספקות רבים אודות נסיעה לציון של רבנו. כי דיברתי עם ר' … נרו יאיר, ואמר לי שעדיין לא קבלו רישיון…

יכולים לכתוב ספר מיוחד על כל נסיעה ונסיעה שהייתה פה לאנשי שלומנו, שכל הדרך הייתה ממש נסי נסים אשר לא יאמן כי יסופר.

וכבר אמר פעם רבנו, שגם מאנשי שלומנו יהיה מה לספר וכו'. למשל, בשנה שעברה כשנסענו אמרו לנו בפרוש ברגע האחרון, שיש לנו רישיון לנסוע עד קייב ולא יותר. והיה דבר נפלא מאוד, אשר היינו שלושים ושישה אנשים, וכולנו הסכמנו בהסכמה חזקה לבלי להסתכל עוד על מניעה אחרונה זו. כי כבר היו לנו מניעות לרוב, לכל אחד היו מניעות עצומות אשר לא יאמן כי יסופר בעניינים ובאופנים אחרים, אשר אי אפשר לשער. לכמה הייתה ממש מסירות נפש הן בגוף והן בממון, אך אחר שכבר עברו על כל המניעות, אז באה המניעה הגדולה ביותר – מניעת המוח, שבפרוש אמרו לנו שלא יתנו לנו רישיון רק עד קייב ולא לאומן.

ופלא אשר הסכמנו ביחד שזה רק מעשה 'בעל דבר ואחיזת עיניים, כדי לרחק את מי שצריך לרחק, וקיבלנו על עצמנו בפה אחד ובלב אחד לנסוע יחד, והסוף היה שהגענו לקייב.

ור'… ז"ל היה כבר מוכן שם לבקש ולהתחנן ולהפציר בטענות את שרי המלוכה הממונים על שמירת הגבול, שיתנו לנו רישיון לנסוע הלאה, והיינו שם בפחדים קצת. ופתאום באה אישה אחת משרי המלוכה, וטרם שהתחלנו לדבר שאלה ואמרה:

"הלא רצונכם להיות מחר באומן?"

וענינו: "הן".

ואמרה: "אם כן בואו עמי".

והוליכה אותנו למלון, ותיכף ומיד התמלאו כל אנשי שלומנו בשמחה רבה ועצומה, ונתנו שבח והודיה לה' יתברך על אשר קפצנו על מניעת המוח.

אבל אחר כן, התחילו מניעות חדשות, כי בשעה שכבר באנו לאומן אמרו לנו שרי השוטרים, שבעל הבית הינו הגוי שגר סמוך לציון רבנו, לא ייתן לנו להיכנס, וכן הוה.

כי באנו לחצר אשר שם הציון הקדוש, ולא הניחו לנו להיכנס בשום אופן שבעולם, עד שהצטרכנו  לתת להם ממון הרבה מאוד.

ראינו והבנו שעשו יד אחת – השוטרים עם הגוי, אך מה היה לנו לעשות?

כי עמדנו כך בחוץ כמעט חצי שעה, ועוד יש אריכות גדולה מאוד, מה שהיה בדרך וכו'.

ותהילה לאל, זכינו להיות שם קרוב לארבע שעות, ואחרי כן נסענו אל סופיה שהוא יער נפלא מאוד.

ואנשי שלומנו אומרים בשם רבנו: "להיות באומן ולא להיות בסופיה?"

ורבנו היה רגיל בסוף ימיו כשהיה גר באומן, להתבודד ביער ההוא. ושתינו שם מים קרים מתוקים מאוד הנובעים שם ממעיין אשר יורד בין ההרים, ונתנו שבח והודאה לה' יתברך על כל החסד חינם שעשה עמנו, שזכינו לבוא בשלום.

ויש בזה אריכות גדולה מאוד. וכן היה בשנת תשכ"ו כשזכיתי לנסוע בפעם הראשונה, היו סיפורים ועניינים נפלאים מאוד אשר יכולים לעשות מכל נסיעה חיבור בפני עצמו.

וכן היה בכל נסיעה שנסענו מפה אנשי שלומנו, על כן אף שנדמה שיהיה סגור, חזק ואמץ מאוד במעות, ברצון ובטרחה, ועיקר הכול – בתפילה ובקשה ותזכה להגיע בשלום לציון הקדוש.

וכבר אמרתי לר… ז"ל, היות שהוא נוסע כל הנסיעות מהתחלה עד עכשיו, והוא המשתדל והמוציא והמביא, על כן היה ראוי שירשום הכל בספר, ויהיה נצרך לימים הבאים, וגם כל המכתבים מכל אנשי שלומנו, שכתבו אליו בכיסופים נוראים לאפשרם לנסוע אל הציון הקדוש בעיר אומן.

(אשר בנחל, כרך ג', מכתב תלז, שנת תש"ל)

עוד יבוא היום שיבואו מיליון אנשים לרבנו:

כל זמן שאני חי אגלה ואפרסם את דעת רבנו במסירות נפש הכי גדולה, ואז תראו שעוד יבוא היום שיבואו לכל הפחות מיליון אנשים על ראש השנה לרבנו בעיר אומן. ואף שזה עכשיו חלום גדול, יראו ענינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתו יתברך, ומי יודע אם אתם תזכו לראות את זה.

(אשר בנחל, כרך יב', מכתב א' תקסו, שנת תשל"ד)

בסוף כולם יסעו לרבנו – יש לי קבלה שכך יהיה:

ראה להתמיד ביותר בספרי רבנו, ואז תראה מה יהיה לך לבסוף. ואני יודע ומאמין באמונה שלמה, כי סוף כל סוף נראה נסים נגלים, איך שדבר רבנו יכבוש את כל העולם כולו, וכולם יסעו אל ציונו הקדוש, ואף שעכשיו כל העניין נראה כחלום, אך יש לי קבלה וכו' שכך יהיה.

(אשר בנחל, כרך ח', מכתב תתקטו, שנת תשל"ד)

 

בתמונה: מוהרא״ש זי״ע יושב על הארץ ומתפלל לצד ציון רבינו ז״ל (חשוון התשמ״ו)