פרק שני – מהות בית הכנסת וחשיבותו
בניית בית המדרש הגדול "היכל הקודש":
היה רגיל לומר: מי שרוצה לראות נס שיבוא לראות את בית המדרש הגדול. על כן היה חשוב לו להראות לציבור המבקרים את בית המדרש.
בית הכנסת בהוראת הצדיק שימש רק לתפילות ודרשות מוהרא"ש והיה סגור בימי חול לתפילות.
אך היה נפתח לקהל המבקרים בימי חול כדי להראות לכולם את יופיו ולהמחיש את הנס העומד מאחורי בניית בית המדרש שנמשך עשרים ואחת שנה.
"בניין בית המקדש תלוי בבניית בית הכנסת הזה" – כך היה שגור על לשונו של הצדיק.
מי שרוצה להיכנס להיכל שלי:
מוהרא"ש היה אומר – "מי שרוצה להיכנס להיכל שלי בעולם העליון עליו להיכנס להיכל הקודש בעולם הזה. ומי שייצא מבית הכנסת שלי בעולם הזה – הוא לא יוכל להסתכל בפניי למעלה"…
בדרשותיו אף הדגיש שלא יתפללו במקומות אחרים אלא אך ורק בהיכל הקודש שהוא בנה ביבנאל.
הייתה תקופה שמספר אנשי קהילתנו עשו מניין ליל שבת במקום אחר. היה זה בשבת שמוהרא"ש לא היה ביבנאל וכששמע על כך הצדיק הוא מחה על זה בתוקף רב.
ארון הקודש בעיצוב מיוחד:
כשהיה מוהרא"ש בציון הבעל שם טוב, התרשם עמוקות מארון הקודש הנמצא שם בציון. שאל וחקר מיהו האדריכל שבנה ועיצב את הארון הקודש, וכשנודע לו שמדובר ביהודי חרדי הגר בדרום הארץ. הצדיק יצר עמו קשר וביקש ממנו לעצב ארון הקודש עבור בית המדרש החדש ביבנאל ברוב פאר והדר.
לשמור על שלמות הריהוט:
בית המדרש נבנה בהידור רב מאוד והוא אחד מבתי הכנסת המפוארים בעולם. הצדיק השקיע מחשבה וכוונה בכל פרט במבנה בריהוט ובעיצוב הפנימי והחיצוני של בית המדרש.
מוהרא"ש היה מבקש ממני אם נשבר פריט מסוים ליצור קשר עם חברת הריהוט כדי שיבוא טכנאי לתקן ולסדר. וכן כשיש נורה שנשרפה ביקש להחליפה כדי שהכול יהיה תקין נאה ומסודר.
בית הכנסת מיועד לתפילות בלבד:
הקפיד שלא יעשו שום פעילות רוחנית בבית הכנסת מלבד תפילות ודרשותיו. למעט בריתות מילה, אותן התיר לעשות בשבתות ובזמן שהוא נוכח.
אם הברית נערכה ביום חול היו מקיימים אותה בבית המדרש הישן והמרכזי ובתאום עם הגבאי באופן שלא יפריע לסדרי התפילה.
בהקשר לזה יש לציין שפעם מוהרא"ש ביקש ממני (הוא לא היה צריך חלילה רשות ממני אלא רצה להדגיש עד כמה חשוב לשמור על הגדרים ושלא לפרוץ אותם) לערוך ברית מילה בשעה 10.00 בזמן שמתקיימים עדיין מנייני תפילה.
הצדיק טען שאם הברית תתקיים בשעה 12.00 הוא לא יוכל להשתתף בה מפני שיום זה הינו יום פטירת אמו הרבנית הצדקת וברצונו להספיק ולהעלות לציון קברה בהר הזיתים.
פרסום בית הכנסת הגדול:
היה חשוב לצדיק שכל רב או איש ציבור נכבד המגיע ליבנאל שיראו לו את בית המדרש מבפנים. לעשות לו סיור במבנה בית המדרש, יסבירו לו מה הן סדרי המקום הקדוש, הנהגות המיוחדות ואת פשר הכיתוביות המתנוססות על קירותיו, כגון:
"אין שום ייאוש בעולם כלל"
"ממלא כל עלמין וכו' "…
"מכסף אל תדברו כלל "…
היהודי מאיראן:
בהקשר לכיתוביות הכתובות ע"ג כותלי בית המדרש, יש סיפור מעניין. באחת השבתות התפללתי שחרית במניין הראשון של הנץ. לאחר מכן הצטרפתי למניין שהחל בשעה 8.00 כדי למכור את המצוות ואת העליות לספר תורה, כמנהגי בכל שבת.
היה בבית הכנסת יהודי יקר, אורח ממוצא איראני, שהתרגש מאוד בתפילה והחל לסלסל בגרונו. אנשים ששמעו אותו שמו לב כי הוא יודע להתחזן ובקשו ממני להעלותו בתפילת מוסף שיהיה שליח ציבור.
נעניתי לבקשתם וראיתי עד כמה תפילתו נעשית מתוך השתפכות הנפש ומתוך התרגשות יתירה.
בתום התפילה היהודי הזה התייפח בבכי ולאחר שנרגע ביקש לומר מספר מילים לקהל שהצטופף סביבו, והיה סקרן לדעת מה פשר הבכי שלו.
האורח פתח ואמר:
"אתם נמצאים בבית הכנסת כאן של הצדיק ואינכם מודעים עד כמה הפתגמים הרשומים כאן – אמר והצביע עליהם – רבי עוצמה ומשמעותיים.
בפרט הדיבור של רבנו הקדוש: "אין שום ייאוש בעולם כלל"…
אני ממש התרגשתי מדיבור זה עד שפרצתי בבכי. נזכרתי בימים הקשים שעברו עלי באיראן, בעת שנחשדתי אני ועוד שנים עשר חברים בריגול לטובת מדינת ישראל.
עברנו עינויי תופת וחקירות גדולים מאוד, פעמיים נכרך חבל סביב צווארי וכמעט שתלו אותי. די אם החוקר היה פותח את הרצפה מתחת לכסאי הייתי מת מחנק…
ברגעים קשים אלו שנדמו כנצח התפללתי לבורא עולם. חשתי על בשרי מה הכוונה אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל התייאש מן הרחמים.
זאת הסיבה שהתרגשתי מאוד ואף בכיתי בתפילה כי הדיבור של רבנו "אין שום ייאוש בעולם"… הזכירו לי את הרגעים הקשיים האלו בתא החקירות האיראני.
מצלמות אבטחה:
כדי לשמור על המבנים מוהרא"ש ביקש שיתקינו מצלמות אבטחה שפעלו אף בשבתות ובימים טובים.
פתוח בשבתות ובחגים בלבד:
כאמור, את בית המדרש הגדול והמפואר מוהרא"ש הנחה אותי לפתוח רק בשבתות ובחגים, ביתר ימות החול להתפלל בבית הכנסת המרכזי הישן ובכוללים.
גם כאשר היה צדיק נמצא ביבנאל בימי החול, בית המדרש הגדול היה נשאר סגור לתפילות.
יחד עם זאת, כשהיו מגיעים אורחים נכבדים או קבוצת מבקרים מוהרא"ש היה מבקש שיפתחו את בית המדרש כדי להראות את יופי בית הכנסת לאורחים אך לא היו מתפללים שם. לעיתים היו באות קבוצות של מטיילים שהתפללו שחרית ולא הספיקו לקרוא בתורה, אז הייתי קורא להם בתורה.
מצאתי תשובה בספר "אשר בנחל":
בשנה הראשונה לפטירת הצדיק, הגיעו מאות רבות של אורחים להתפלל בחול המועד פסח. רבים מאנ"ש ובראשם ר' יהושע משה זילבר הי"ו בקשו ממני לפתוח את בית המדרש הגדול כדי להכיל את ציבור הרב וכדי להקל על המניינים הרבים שנוצרו בבית המדרש הישן.
אמרתי להם: "עם כל הרצון הטוב לעזור ולכבד את האורחים, קיבלתי הוראה ממוהרא"ש לפתוח את בית הכנסת הגדול רק בשבתות ובימים טובים…
אך הלחץ עלי גבר מאוד, אנשים טענו: "הרי גם מוהרא"ש ביקש לפתוח בימי חול עבור אורחים וכעת יש מאות מתפללים, מה הבעיה לפתוח?
אם הסיבה בגלל הוצאות החשמל והמזגן אנו מוכנים לשלם עבור הוצאות אלו".
הסברתי להם: "איני יכול לעשות נגד רצון הצדיק, אך אני מוכן לעיין במכתבי אשר בנחל, לאור המציאות החדשה שנוצרה בחול המועד…
בסייעתא דשמייא, מצאתי תשובה חדה כתער, כמענה להתלבטות שלי.
הצדיק כתב:
"תשמע בקול החבר שלך. הוא אומר זאת רק לטובתך, וזה רק יגדיל תורה ויאדיר.
אל תדאג על הוצאות החשמל, הם ישלמו את הכול"…
שם במכתב מוהרא"ש מביא את הדיבור של רבנו בעניין משה רבנו ותלמידו יהושע…
התקשרתי לר' יהושע משה זילבר הי"ו וסיפרתי על תשובתו של מוהרא"ש. כיצד ענה בדיוק לשאלתנו ואף שמו מוזכר במכתב זה.
בעקבות המכתב, למחרת פתחנו את בית המדרש הגדול לכבוד האורחים הרבים. אורח אחד קנה את פתיחת ההיכל בארבע מאות וחמישים ₪ ובכך כיסה, ברוך ה', גם את הוצאות החשמל, כפי שהבטיח הצדיק במכתבו…
