פרק חמישי – יום השנה להורים
בליל יום השנה:
בליל יום השנה לאחד מהוריו הצדיק היה עולה כחזן רק בתפילת ערבית אך לא ביתר התפילות כי טען שקשה לו להתפלל כחזן את חזרת הש"ץ.
ביום השנה:
ביום השנה של אחד מהוריו, האב בד' בתשרי והאם בח' בחשוון, מוהרא"ש היה מדליק את הנרות הנמצאים על עמוד התפילה של החזן.
גם היה עושה סיום מסכת לעילוי נשמת אימו, בדרך כלל זו הייתה מסכת מידות.
פעם בדרשה, אמר מוהרא"ש שבכל שנה הוא עושה סיום מסכת לעילוי נשמת האם, מלבד שנה אחת שלא זכה לעשות והיה לו מכך עוגמת נפש מרובה, אך ניחם את עצמו שלפחות עשה השתדלות.
בשבת:
בשבת היה עולה שביעי כדי לומר "קדיש" ובמשך השנה היה עולה שישי.
הדלקת נרות:
היה מדליק ארבע נרות שעווה רגילים בבית המדרש וכשעלה לציון שלהם הדליק נר נשמה שדלק במשך עשרים וארבע שעות.
בציון ההורים בהר הזיתים:
בציון ההורים היה מוריד את האבנים המונחות על המצבה מנקה את המקום, מתפלל ומתבודד, ואחר היה מניח אבנים חדשות.
שמחות ואורחים
לכבד את האורחים:
מוהרא"ש היה מבקש לכבד מאוד את האורחים הבאים להתפלל בבית הכנסת. כשהיו רבנים חשובים וראשי ישיבות מגיעים ביקש שיושיבו אותם ב"מזרח" ולתת להם עליה לתורה.
כשהיה ראש ישיבה ספרדי מגיע – ביקש שיוציאו לכבודו ספר תורה ספרדי, וכאשר היה מגיע ראש ישיבה אשכנזי היה מבקש שיוציאו לכבודו ספר תורה אשכנזי.
שבת בר מצווה:
קיימים שלושה מניני תפילה בבית הכנסת הגדול בשחרית של שבת. אחת בנץ השנייה בשעה שמונה והשלישית בשעה עשר וחצי.
מוהרא"ש הנהיג שבמניין השני בו התפלל, כשיש שבת בר מצווה אז חתן הבר המצווה יעלה לתורה יברך ולא יקרא, משום מעשה שהיה.
מעשה בחתן בר מצווה שעלה לתורה ולא ידע לקרוא בטעמי המקרא כמו שצריך, אביו שעמד לצדו דחק בו שיקרא ואף צבט בו קלות על שגיאותיו, והבן התבייש מאוד.
ראה מוהרא"ש שיש נערים שקשה עליהם הקריאה ובאים לידי בושות וביזיונות הנהיג שבמניין האמצעי והמרכזי, בו הוא מתפלל, כל חתן שעולה יברך ולא יקרא בטעמי המקרא, ביתר המניינים חתן בר המצווה יכול לקרוא בתורה.
ברכת הגומל לנשים:
התיר לנשים בעזרת הנשים לברך ברכת הגומל לאחר הלידה, ולא כפי שנוהגות חלק מקהילות חסידיות שנשים אינן מברכות והבעל מברך ומוציא אותן ידי חובה.
זריקת סוכריות בשבתות שמחה:
בבית הכנסת הישן לא התאפשר מבחינה טכנית לנשים לזרוק סוכריות בעת שהיה אירוע שמחה, דבר שציער מאוד את מוהרא"ש.
על כן בבית המדרש הגדול החדש שמו דגש לאפשר לנשים לזרוק סוכריות מעזרת הנשים על הבנים בשבתות שמחה.
כהן לפדיון הבן:
מוהרא"ש לא היה מעדיף כהן מסוים שייעשה פדיון הבן. מי שהיה זמין באותה שעה היה קורא לו שיבוא לקיים את מצוות פדיון הבן.
סנדק בברית:
כשהוזמן להיות סנדק בברית היה מקפיד להוריד כל דבר מתכת מגופו ומבגדיו כגון: שעון, מפתחות וכד', וחגר גארטל.
פעם הסביר, כי התינוק הוא כקורבן והסנדק נחשב כמזבח עליו נמצא הקורבן, ועל המזבח אסור שיהיה ברזל…
כשהיה אומר זה הכיסא של אליהו הנביא היה מתכופף על משענת הכיסא ומכסה את כל פניו בטלית וכך היה מתבודד, כשהזדקף ראו כי פניו אדומות…
חתן בר מצווה:
לחתן בר מצווה היה מניח תפילין לפני תחילת תפילת שחרית לאחר שהוא עצמו כבר התעטר בתפילין.
לאחר מכן היה מניח ידיו על ראש הבחור ומברכו בברכות רבות לרגל הגעתו לגיל מצוות. לאחר שהחזן אמר קדיש "תתקבל", היה מניח לחתן תפילין של רבנו תם.
בדרשותיו היה מוהרא"ש מספר על בר המצווה שערכו לו. באותה תקופה אביו שהה באמריקה ואמו הרבנית הצדקנית לקחתו לאדמו"ר מבעלז זצ"ל שיניח לו תפילין בפעם הראשונה.
היה מזכיר את דבריו הקדושים של האדמו"ר מבעלז זצ"ל שהזהירו במה להקפיד בעת שמניחים תפילין. אחד מהדברים היה לא לדבר בעת שמעוטרים בתפילין ולכן כשרצה לדבר, דבר הכרחי, היה מסיט את התפילין של ראש לצדדים.
לאחר התפילה היה לומד שניים מקרא ואחד תרגום ועוד לימודיים יומיים לאחר מכן עלה לביתו והמשיך בלימוד שיעוריו כסדרן בעוד הוא מעוטר בתפילין.
