פרק ג – הנהגות כלליות בבית הכנסת
דיבורים בזמן התפילה:
מאוד מאוד הקפיד על איסור דיבור בתפילה, והסביר שזה גורם לקטרוגים מאוד גדולים בשמיים.
היה מעורר על עוון הדיבור בתפילה רבות בדרשותיו, ומזכיר את הפתגם הנישא בפי העם: "אם באת לבית הכנסת כדי לדבר – להיכן תלך כשתרצה להתפלל"…
תפילה במניין ותפילה ללא דילוגים:
היה חשוב מאוד למוהרא"ש שהתפללו במניין, מתחילת התפילה ועד סופה, ללא דילוגים. מי שהגיע מאוחר לתפילה, היה דן אותו לכף זכות אך היה מבקש בדרשותיו שלא להצטרף למניין שכבר התחילו בו להתפלל אלא לחפש מניין אחר ולהתפלל את התפילה כסדר מתחילת התפילה ועד סופה.
היו שנים שמוהרא"ש היה מוסר שיעור בשבת מתוך הספר "סיפורי מעשיות" לאחר התפילה. כשראה שישנם אנשים שאיחרו לתפילה וקיצרו תפילתם כדי להשתתף בשיעור זה החליט לבטלו, והיה עובר בין כל המניינים כדי לוודא שכולם מתפללים במניין ומתפללים כסדר.
להתפלל עם הבנים:
מוהרא"ש היה מבקש שהורים יתפללו יחד עם הבנים, שלא יווצר מצב בו הבנים מתפללים במניין אחד וההורים מתפללים במניין שני. ההורים והבנים צריכים להתפלל במניין אחד.
עם זאת היה מבקש גם מאותם האנשים שכל השבוע מקפידים להתפלל בנץ שהתפללו בשבת אף במניין יותר מאוחר, כדי לפקח על תפילת הבנים ולהראות להם דוגמא כיצד מתפללים בנחת ובכובד ראש.
נוסח התפילה:
כל חזן שעלה התפלל בנוסח העדה ממנה בא. בימי שני וחמישי ובימי צום, שיש שוני גדול בסליחות שאומרים בני עדת אשכנז לעומת בני עדות המזרח.
כשהחזן היה ספרדי והתפלל בנוסח שלו, מוהרא"ש היה מתפלל בנוסח ספרד והיו ממתינים עד שכולם יגמרו ביחד.
בשבתות של ארבע פרשיות (שקלים, זכור, החודש, פרה) שבני עדת אשכנז אומרים "יוצרות" היה מקצר בהם כדי לא להטריח את הציבור.
ובשבת "זכור, שבני עדות המזרח אומרים את הפיוט "מי כמוך" היה אומר לחזן לקצר בפיוט זה, ולומר רק תחילה וסוף כדי לא להטריח את הציבור.
ימים שאין בהם נפילת אפיים:
חוץ מהימים שלפי ההלכה אין עושים "נפילת אפיים", בדרך כלל בהילולא של צדיק גדול, מוהרא"ש לא עשה "נפילת אפיים", כמו: בעל הנועם אלימלך, האדמו"ר מסאטמר, הרבי מחב"ד, יט בכסלו – חג הגאולה. שלושה ימים לפני פורים, שלושה ימים לאחר פורים.
מפסח שני (יד באייר) ועד כא באייר (יום לידת מוהרא"ש) זה שבוע של ספירת הוד לא היה נופל על פניו, כך גם נוהגים בחסידות צאנז.
בהילולא של רשב"י (לג בעומר) ורבי מאיר בעל הנס (פסח שני) גם לא היה אומר כי כך ההלכה.
בשנים הראשונות סבר שאם יש חתן בר מצווה כן לעשות נפילת אפיים ובשנים האחרונות סבר שלא לעשות.
הלכה יומית:
לאחר אמירת קדיש "תתקבל", היו חולצים תפילין של רש"י ומניחים תפילין של רבנו תם. אז היו אומרים ב' הלכות ולא לפני "עלינו לשבח" כדי למנוע טרחא דציבורא.
מכירת עליות ומצוות:
בכל שבת מכרו את העליות ואת המצוות. כאשר הייתה שמחה היו נותנים עלייה אחת לבעל השמחה ואת היתר היו מוכרים.
היו נותנים עלייה לחתן שנשא אישה, לחתן בר מצווה, לסנדק למוהל ביום הברית ולאבי הבן. בשנים הראשונות שהקהילה לא הייתה גדולה היו מכבדים גם את אבי הבת בעלייה לתורה.
בשנים האחרונות שהקהילה גדלה מאוד, ולא רצו להטריח את הקהל, אבי הבת לא היה מקבל עלייה אך היה נעמד ליד הצדיק בעת שעלה לקרוא בתורה. הסומך היה מברך את הצדיק ולאחר מכן מוהרא"ש הכריז את שם הבת וברך את אבי הבת ואת היולדת.
מי יעלה לתורה?
מוהרא"ש היה מדרבן שכולם יעלו לקרוא בתורה. למעט יהודי שמחלל שבת, על זה הקפיד שלא להעלותו בשום אופן ואם היה צורך לכבדו היה מבקש שיתנו לו מצווה אחרת כגון: הולכת ספר תורה.
מי יעלה חזן?
כולם היו יכולים לעלות חזנים. אם היה יהודי שלא היה יכול להתפלל בקול רם. מוהרא"ש היה מבקש ממני לא להעלותו, כי צריכים לשמוע את השליח ציבור בתפילתו.
יש לציין שמוהרא"ש התיר בבית המדרש הגדול שהחזן יתפלל לפני התיבה הנמצאת במרכז כדי שכולם יישמעו אותו היטב.
למעט, כשהיה נוכח בתפילה אז היה מבקש שהחזן יעמוד לפני העמוד הסמוך אליו דייקא, כפי מנהג האשכנזים, ואז היה מקפיד ביותר שהחזן יהיה בעל קול גבוה מאוד כדי שכולם יישמעו אותו.
מוהרא"ש דגל בשיטה שכל חזן שעולה יכול להתפלל בנוסח ובמנגינה שהוא מכיר. תמיד היה מסביר שבית המדרש "היכל הקודש" הוא דוגמא למתכונת בה יתפללו בביאת המשיח בבית המקדש. כולם יתפללו ביחד כל אחד בנוסח שלו ובמנגינות שלו.
אני אישית, כשהייתי עולה כחזן בתפילת שחרית של שבת הייתי מתפלל בנוסח עדות המזרח, ובמנגינות המיוחדות שלנו. בתפילה זו מוהרא"ש ביקש ממני באופן מיוחד לעשות את "נקדישך" בנוסח ספרד כפי שהוא רגיל בו, וכך עשיתי.
קריאת התורה:
ביבנאל הייתה קריאת התורה בטעמי המקרא נוסח עדות המזרח ובאומן בימי ראש השנה בנוסח ספרד.
עליה של רבנו:
כשרבי נחמן שליט"א, בנו בכורו של הצדיק, היה בבית המדרש בדרך כלל מוהרא"ש היה מבקש שיעלו אותו "רביעי" כידוע שזו עלייה של רבנו הקדוש.
לא מוסיפים עולים:
מוהרא"ש הנהיג שלא יוסיפו עולים בעת קריאת התורה כדי לא להטריח את הציבור. למעט בשבתות שמחה, אם המשפחות היו גדולות והיה חשוב להן לעלות – אז היו מוסיפים לפי העניין.
מי היה עולה חזן בשבת?
היה מקפיד שהחזן יהיה אדם נשוי, וגם חתן שהתארס ועדיין לא התחתן גם איפשר לו לעלות. כך נהג כשאחד מבניו התארס והעלה לו אותו כחזן.
לא מנע מבחורים רווקים לעלות לתורה, ואף עודד את הבחורים לקרוא בתורה על פי טעמי המקרא.
"הריני מקשר":
לפני כל תפילה, גם אם היו סמוכות, היו אומרים "הריני מקשר וכו' וכן לפני כל מצווה כגון: תקיעת שופר, ונטילת לולב.
לפני קריאת התורה ואמירת הלל – לא היו אומרים.
לפני קריאת פרשת "זכור" שהיא מהתורה היו אומרים "לשם יחוד… ובהתקשרות לרבנו" וכו' והיה מבקש שהחזן יכווין להוציא את הקהל ידי חובה והציבור יכוון לצאת ידי חובה.
חזן:
היה מקפיד שהחזן בשבת המוציא את הרבים ידי חובה יהיה נשוי, יטבול במקווה, ומגדל זקן, ויחגור "גארטל" (חגורה לכבוד התפילה).
מחיאת כפיים בתפילה כיצד?
אמר שבתפילה יש עניין למחוא כף אל כף כמו שכתב רבנו, אך בלי להשמיע קול כדי לא להפריע לזולת. כך כתב גם בשו"ת חסידות ברסלב.
היה רגיל לומר, אפשר למחוא כפיים בתפילה בשקט ולהרעיש את כל העולמות, וכך היה נוהג בתפילת הלחש.
סדר וניקיון:
הניקיון והסדר היו מאוד חשובים לו לצדיק. הקפיד שהכול יהיה נקי ומצוחצח. על כן היה מקפיד שלא יחלקו ממתקים בלי עטיפה בבית הכנסת הגורמים ללכלוך רב.
מוהרא"ש היה מאוד מאוד עקבי בדרישתו זו, שבית הכנסת יהיה תמיד נקי ומסודר. זכורני, שפעם חל ל"ג בעומר במוצאי שבת.
בצאת השבת כולם מיהרו לנסוע יחד עם מוהרא"ש למירון להילולא של רשב"י. כדי לזכות ולחזות בתפילותיו של הצדיק בציון התנא האלוקי וגם לזכות ביין עליו היה מברך הצדיק במעמד נשגב זה.
מוהרא"ש קרא למנקה, ר' יצחק זרחיה הי"ו, וביקש ממנו שיישאר בבית הכנסת וינקה אותו כפי שהוא רגיל לעשות בכל מוצאי שבת, ולא להצטרף לנסיעה למירון…
באותו מעמד פנה אלי הצדיק ואמר:
"אשר! אתה תביא לו בקבוק יין עם ברכה ממני"…
בהזדמנות אחרת הסביר מוהרא"ש ואמר:
"בית הכנסת צריך להיות תמיד נקי כיאה לבית ה'. תארו לכם שיודיעו לנו, להבדיל, שנשיא ארצות הברית יגיע לבקר בבית מדרשנו כולנו נירתם לעזור לנקות לארגן את בית המדרש שיהיה מצוחצח לכבוד הנשיא.
קל וחומר, שאנו צריכים לשמור על היכלו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, ולהקפיד שהיכלו יהיה מסודר ונקי בתכלית הסדר והניקיון".
