היה זה אחד מימי הקיץ הלוהטים בעיר בית שאן, עסוק הייתי במלאכת ההפצה. עברתי מבניין לבניין דירה אחר דירה, מקיש בדלתות ומזכה את הדיירים בקונטרסים יקרים שציננו קמעא את חום הקיץ והזרימו משב רוח מרענן ומחזק לכל הקורא בהם.
ברוך ה', זכיתי להפיץ קונטרסים רבים באותו יום, ונשארו בידי ממש קונטרסים האחרונים. אותם ביקשתי להפיץ בבניין נוסף ומיד לחזור לביתי. בקומה העליונה נקשתי בדלת אך איש לא נענה לנקישותי. משום מה, החלטתי להקיש חזק יותר. אז נפתחה הדלת ויהודי חיוור פנים כסיד פתח את הדלת העיף בי מבט נוגה וביקש לסגור את הדלת.
על פי הבעות פניו הבנתי שהאיש נמצא במצוקה רגשית. ניסיתי לפתוח איתו בשיחה ידידותית לדובבו… אך הוא – יחיאל שמו – סרב לשתף פעולה ואף ביקש לטרוק בפני את דלת הדירה, תוך שהוא צווח: "לא רוצה לחיות.. נמאס לי מהחיים… לא רוצה לדבר עם איש"…
הבנתי שיש דברים בגו. יחיאל בעל הדירה נמצא במצוקה ועלי לעזור לו. ברגע של עזות של קדושה הנחתי את רגלי בין הדלת ובין המשקוף ובכך מנעתי את טריקת הדלת.
דיברתי עם יחיאל ברכות. דיברתי על לבו, דיבורי אמונה וחיזוק. לאחר מספר דקות שנדמו כנצח יחיאל התרכך מעט פתח את דלת הדירה לרווחה וסימן לי בתנועות ידיו להיכנס לביתו.
האיש היה לבדו בבית, ונראה חלש ומותש. עמידתו לא הייתה יציבה וחשתי שכל רגע הוא עלול ליפול ולספוג חבטה. הושבתי אותו על כיסא וביקשתי ממנו שימתין לי מספר רגעים.
ירדתי במהירות במדרגות הבניין, רצתי חיש קל למכולת השכונתית וקניתי פיתות חומוס ועוד מספר סלטים. ביקשתי מיחיאל שיטול את ידיו ויסעד את לבו.
יחיאל אכל באיטיות ולאחר שנרגע מעט פתח את סגור ליבו ואמר:
"כמעט ושלושה ימים לא הכנסתי דבר מה לפי. אין לי חשק לאכול. אני בצער גדול ואין לי סיבה לחיות…
אני סוכן ביטוח במקצועי והצלחתי מאוד בעסקים. רבים ונכבדים מבעלי העסקים בבית שאן וסביבתה מבוטחים אצלי. תוך שהוא מדבר, שלף יחיאל מהמגירה תלוש משכורת והראה לי את משכורתו הנכבדה שקיבל בכל חודש. הכול הלך למישרין עד שיום אחד בגלל ויכוח עם אשתי היא החליטה לעזוב את הבית לקחה את הילד היחיד שיש לנו וברחה לבית הוריה.
ניסיתי בדרכים מגוונות להחזירה לבית. ביקשתי להתפייס, דיברתי על לבה. אך היא בשלה, מסרבת לחזור לבית…
כך ביום בהיר חרב עלי עולמי. זו תקופה ארוכה בה אני בודד ללא אישה ללא הילד והעולם נראה לי חשוך ורע מאי פעם.
אני מותש פיזית ונפשית ומאחר ואין לי חיים טובים. החלטתי לעלות על גג הבניין ולשים קץ לחיי. אם לא היית מגיע הערב כבר לא הייתי בין החיים. הגעת ממש משמיים כמו שליח להציל אותי".
התרגשתי מאוד למשמע דבריו של יחיאל, סיפור חייו נגע מאוד ללבי. אמרתי לעצמי אני לוקח את יחיאל כפרוייקט אישי לחזקו ולעודדו. למחרת הגעתי שוב לבית שאן הבאתי לו זוג תפילין וביקשתי שיניח אותן בכל יום בבוקר. מעת לעת הייתי מגיע לבקרו ומביא לו ספרי רבנו וקונטרסים לחיזוק ממוהרא"ש.
יחיאל החל להתחזק מעט, להניח תפילין ומעט להתפלל. באחד מביקורי ציין יחיאל בפני עובדה מאוד מעניינת:
"מאז הבר מצווה שלי לא הנחתי תפילין"…
תקופה ארוכה שמרתי על קשר חם עם יחיאל עד שראיתי כי הוא רגוע וזונח את מחשבות האבדון שלו.
יחיאל קיבל את חייו במתנה, ספרי רבנו והקונטרסים של מוהרא"ש הפיחו בו חיים מחדש. בנוסף לעיסוקיו כסוכן ביטוח הוא החל ללמוד עריכת דין וברוך ה' זכה לקבל תעודה של עורך דין.
הסיפור הזה מלמד אותנו על החשיבות שבמלאכת ההפצה שמחזקת את האדם ומצילה את חייו הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית, הצלת חיים כפשוטו.
במאמר המוסגר – מציין ר' אפריאט – מוהרא"ש הצדיק ראה בהפצה את מטרת חייו וכך גם הוא חינך אותנו כתלמידים להיות מסורים ולהפיץ במסירות נפש. תמיד היה נוהג לשאול אותי:
" כמה הפצתם היום?" והיה מתעניין רבות בהפצה. במשך תקופה ארוכה נהגתי לשלוח בפקס סיפורי הפצה לצדיק. כשהפסקתי קיבלתי פקס ממוהרא"ש ובו הוא מבקש שאשלח לו עוד סיפורי הפצה. כל כך היה חשוב למוהרא"ש זי"ע עניין הפצת הקונטרסים בעולם.