איזה תענוג לטייל ביבנאל בגליל התחתון, ולהסתכל דרך החלון של כולל "אור המאיר" וכולל "תפארת בנימין" אשר שם יושבים כשישים אברכים ולומדים תורה לשמה לשם אל עולם בחיות ובדביקות, בעניות ובדחקות עצומה וממיתים עצמם באהלה של תורה. והנה הגיע יום משוש ליבם שישו ושימחו בשמחת התורה שזכו לסיים מסכת קידושין הנלמדת במסגרת הדף היומי שנלמדה בעיון רב על ראש הכולל היקר לנו מכל ר' אברהם נאור שליט"א מי היה מאמין לדבר כזה אם היו אומרים זאת לפני כמה שנים הלא היו אומרים שאתה בוודאי חולם בהקיץ, והנה מאז שהוד כ"ק מוהרא"ש זי"ע נכנס לגור ביבנאל עשה מהפכה דקדושה שם וכיום המקום שוקק חיים והוא אבן שואבת למשפחות חרדיות שנכנסות לגור שם, כי המקום נעשה מקום תורה עד כדי כך שהכוללים נעשו מגדל אור המאיר את כל האזור באור התורה. ב"ה כבר זכו לסיים כמה מסכתות במסגרת הכולל ועכשיו אוחזים בסיום מסכת קידושין, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (שבת קיח:) אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא דרבנן דשלים מסכתא עבדינא יומא טבא לרבנן, ודין זה נפסק בשולחן ערוך יורה דעה ברמ"א סימן רמ"ו סעיף כ"ו, כשמסיימים מסכת מצווה לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצווה, עיין שם. אברכי הכולל יחד עם כלל אנ"ש זכו בערב שבת קודש פרשת וירא י"ט חשוון לעשות סיום מסכת קידושין ובמוצאי שבת קודש ערכו סעודת מצווה כיד המלך בציונו הקדוש של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בהשתתפות רבני בית ההוראה שליט"א.
כעת נביא מדברי כ"ק מוהרא"ש זי"ע כפי שדרש בעבר לאברכי הכולל בעת שזכו לעשות סיום מסכת סוכה וחיזק אותם מאוד על עניין הלימוד בכולל, אשר צריכים לדעת שעצם זה שאברך נכנס לכולל על מנת ללמוד, זו כבר שמחה גדולה בשמים, ומכל שכן שנכנס בכולל שמתחילים מסכת, ולא זזים משם עד שמסיימים את המסכת, אין למעלה משמחה זו, וזאת השמחה הכי גדולה, כשאדם זוכה לסיים מסכת, כי מובא בתיקונים [הקדמת תיקוני זוהר יד:] כל מאן דזכה להלכה חד ירית עלמא חד, כל שכן מאן דזכי למסכתא חדא וכו', אם אדם לומד הלכה אחת ומכל שכן כשוזכה לסיים מסכת אחת נותנים לו עולם שלם, אבל צריכים לדעת שהס"מ לא ייתן לאברך להיכנס לכולל, כי יעשה כל מיני מניעות שבעולם לשבור את האברך, שלא ייכנס לכולל, ומכל שכן כשאברך רוצה לסיים מסכת, הס"מ יעשה כל מיני פעולות שבעולם שיעזוב את הכולל, כי בוודאי כשמתחילים ללמוד מסכת בכולל, בהתחלה הכל נראה קל ופשוט, אבל אט אט נערמים קשיים למיניהם, חלישות הדעת ועגמת נפש, הנה נדמה לאברך שלועגים לו, ואין לו חשק להמשיך בלימוד, לאברך אחר תפסו את המקום ואין לו היכן לשבת, ואינו יכול ללמוד כראוי, ושב לביתו סר וזעף, בשבוע הבא אברך אחר יש לו כל מיני מניעות, לווה ממנו כסף ולא שילמו וכו', והצער הזה מקשה עליו את הלימוד, ושב לביתו עצוב ומדוכדך, ואינו מספר לאיש את הקורות עמו, בשבוע הבא אברך נוסף יש לו חלישות הדעת מדבר אחר וכו', והנה בין כך סיימו כבר ללמוד אחד עשרה דפים… ובין כך לראשון יש דמיון שפלוני שוחק ממנו, ולשני יש חלישות הדעת שתפסו את מקומות, ולשלישי לא פרעו את חובו וכו', ובין כך נושרים התלמידים מסיבות למינהן, אבל על מי משתבחים? אומרים חכמינו הקדושים (תנחומא עקב) אין המצווה נקראת אלא על שם גומרה, מי שזוכה לעבור על כל המסכתא, אל אף כל הקשיים והמניעות ולמרות חלישות הדעת שהייתה גם לו וזוכה לעשות סיום בעקשנות גדולה, ואינו שת ליבו שהתחילו ללמוד עמו שישים אברכים וכאן אחד הפסיק, ושם אחד נשר וכו', ופלוני חדל ואלמוני נעדר, אזי אין המצווה נקראת אלא על שם גומרה. ובאמת תהיו בטוחים שעל כולם עוברת אותה חלישות הדעת אך בשמים שמחים על כל מי שמסיים מסכתא ומקבל עולם אחד בשמים, הנה בזה העולם ישנם: שמש, ירח, וכוכבים, דומם צומח חי מדבר, ששה מליארד איש, חי לאין ספור חיות ועופות ושרצים מביצי קנים עד קרני ראמים, צומח, אין ספור עצים ועשבים, אילנות ופרחים, באילן אחד יש אין סוף עלים, ותתארו לעצמכם כמה אילנות ישנם בכל יערות תבל, וכמה עלים וענפים ישנם וכו'? דומם, הרים וגבעות ימים ונהרות חול ועפר עד אין מספר, זהו עולם אחד בעולם הזה, וכל זה מקבלים ברוחניות על מסכת אחת שזוכים לסיים, אין ספור מלאכים ושרפים וחיות ואופני הקודש, אם היה לאדם שכל והיה מתבונן ביקרת מעלת סיום מסכתא, ומה מקבלים על זה היה רץ לכולל, סוגר את הדלת בעדו ולומד בהתמדה נפלאה, ולא שם לב לנעשה בחוץ, אצלו יש רק את הקדוש ברוך הוא ותורתו, כמובא בתיקונים (תיקון כב): אורייתא וקודשא בריך הוא חד איהו אבל על זה צריכים עקשנות דקדושא, ובוודאי לכולם ישנה חלישות הדעת, ואין אדם שימלט מזה אך עיקר גדולת האדם שמדלג על כל המהמורות, ומתגבר על כל המכשולים, ומחזיק מעמד חרף כל הקשיים, ונותר עד הסיום, אך דא עקא, שבשעה שהקדוש ברוך הוא שש ושמח בשמחת התורה, שזכו לעשות סיום מסכתא, מי עצוב באותה עת? השטן, שהוא היצר הרע, והוא המלאך המוות, הוא המקטרג, היצר הרע בא אל האדם בכל מיני פיתויים: "מה לך ללמוד? צא החוצה וקח סגריה, תעשה עסקים, תרוויח מעות הרבה, תראה עולם לפניך", אם אין לאדם שכל הוא מתפתה אחריו כשור לטבח, ובתחילה אמנם מרוויח כסף, אחר כך ממשיך לעשות עסקים, ולבסוף פושט את הרגל, ונופל בנפילה גדולה, ובין כך גנב לו היצר הרע את הימים, השבועות והחדשים כל הזמן היקר, שחלף בהבל הבלים, הוא היצר הרע שטמן לך מלכודת להוציאך מן הלימוד, הוא מלאך המוות, שבא להרגך, והוא המקטרג שמקטרג עליך בשמים בבית דין של מעלה, שביטלת זמנך, חכמינו הקדושים אומרים (קידושין ל.): אמר הקדוש ברוך הוא, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין כנגדו, אותו הרבונו של עולם שברא את היצר הרע, הוא גם אמר: תבלין כנגדו, תורה. וזהו שמו של הס"מ, סמא"ל ראשי תיבות ס'יום מ'סכת א'ין ל'עשות, הוא יחליש דעתכם, לזה יחליש דעת בשבוע ראשון, ולזה בשבוע שני ולזה בשלישי וכו', ומכל שכן שלתוך הכולל יבואו אנשים ויחלישו דעתכם כמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קד'): על מאמרם ז"ל (קידושין ל:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אתה הולך ברחוב בדרכך להתפלל וללמוד, ואיזה ריק ופוחז בן בליעל פוגש אותך ומחליש דעתך, למה תלך לכולל הלא אין משלמים לך מאומה וכו', מה תעשה? אל תענה לו, אלא תמשיך לילך לבית הכנסת להתפלל ולבית המדרש ללמוד, שואל רביז"ל ומה עושים שהמנוול הזה נכנס עמו לתוך הבית הכנסת ובית המדרש ומחליש דעתו שם? אז צריכים לדעת להתחכם עמו ולהזהר מאוד ולהמלט ממנו ואומרים חכמינו הקדושים (מדרש אגדה) שהקדוש ברוך הוא שמח כשנכנסים בניו לבית הכנסת להתפלל ולבית המדרש ללמוד, ומביא עמו את כל הפמליה של מעלה ואומר להם רוא בתוך ים הצרות, ים העניות ים הקיצוצים והחובות, יושבים להם אברכים ומתפללים ולומדים תורה, איזה נחת רוח גורמים לפניו יתברך, והס"מ אינו חפץ בזה, אזי מחליש דעת האדם "ראה פלוני נטל מקומך, הבט, אלמוני הפליט מילה כנגדך אוי אתה מתקשה בהבנה" וכו', אבל אדם בר דעת יודע בבירור שהתורה אינה נקנית בנקל, אלא צריכים בה יגיעה, ומהי? לתפוס את הגוף, אם ברצונו או שלא ברצונו ולהכניסו לכתלי הכולל לקחת את המסכת ולהתיישב על מקום אחד ולא לקום עד שיסיים ללמוד את כל הדף כמה וכמה פעמים ויקח גם חברותא וילמד בצוותא וכך יתמיד יום אחר יום, עד שיזכה לסיים את המסכתא איזה שמחה תמלא את כל לבך כשתשאר מהתחלה עד הסוף, אין אמת שגם לך הייתה חלישות הדעת אבל לא שמת לב לזה כי ידעת שהזמן יקר מאוד, וחבל לדבר דיבורים בטלים, והלכת לכולל וניצלת כל רגע בלימוד התורה הקדושה, אשרי לו.
הצדיק הקדוש מגור זצ"ל, בעל ה"אמרי אמת", ענה פעם לאברך צעיר אחר חתונתו ששאלו רבי באיזה ספר מוסר עלי ללמוד, ענה ואמר לו תסתכל על השעון, זה הספר מוסר שלך, והביט על שעונו ואמר: זה הספר מוסר שלי, כל רגע שעובר אינו שב לעולם, וכן אמר פעם לחתן אחד, היודע אתה למה קונים לחתן מתנה שעון זהב? אלא לרמוז לו, הנה אתה עומד להקים בית, לשאת אישה ולזכות לילדים, תדע לך שכל רגע שווה יותר מזהב. והנה זכינו להתקבץ יחד, ולעשות סיום על מסכת סוכה שנלמדה בכולל "אור המאיר" ביבנאל, מי היה מאמין שאי שם בגליל התחתון (אשר מובא בזוהר, שמשיח יתגלה בארעא דגליל), מקום שהיה שמם מקדושא, נעשה למקום תורה וזכינו לעשות בו סיום. מי האמין שלפני עשר שנים שביבנאל יהיה כולל "אור המאיר" שילמדו בו תורה מתוך אהבה ותשוקה עזה, איזה חן וחשיבות יש לכם, איזו שמחה היא זו, שישו ושמחו בשמחת התורה כי היא לנו עוז ואורה, וכן מצינו (אבות פרק ו'): שרבי יוסי בן קיסמא אמר: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום, אמר לי: רבי מאיזה מקום אתה? ואמרתי לו מעיר גדולה של חכמים וסופרים, ואמר לי רצונך שתדור במקומינו ואתן לך אלף אלפים ככר כסף ודינרי זהב, ואמרתי לו: אפילו אתה נותן לי כל כסף וזהב, איני דר אלא במקום תורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלווים לו לא כסף וזהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומצוות ומעשים טובים בלבד, נשאלת השאלה הלא רבי יוסי בן קיסמא היה יכול להסכים לגור באותו מקום ולעשות שם מקום תורה, כי זכות הרבים אין למעלה הימנה, ולמה לא נאות לזה? אלא ברגע ששמע דיבורים אלו, אם תבוא לגור עמנו במקומנו בעירנו ניתן לך אלף אלפים כסף וזהב, תקבל כסף לרוב, הבין שאין חפצים כאן בתורה, אלא פה מדובר בכסף, ואם מדברים מכסף אין זה מקום תורה כי אין זה עולה בקנה אחד, ולכן אמר: אפילו תתן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה, איני רוצה לדור במקום שמדברים מכסף, בכולל זה נותנים כך וכך, בכולל זה נותנים כך וכך, כי אני רוצה תורה לאמיתה, זו נקראת חביבות התורה, זו נקראת אהבת התורה, וכן מובא בזוהר (לך לך פח: ) שבא פלוני אל רבי שמעון בר יוחאי ואמר לו רבי אני רוצה ללמוד תורה ובלבד שתתן לי כסף לרוב, התנא הקדוש ברצותו שכולם ילמדו ענה לו בחיוב, והבטיחו כסף רב, והראהו בקתה של דנרי זהב וההוא החל ללמוד, ושמו יוסי, ומתוך שלמד הרבה תורה נכנס בו חמידו דאורייתא, ובא לרבי שמעון בר יוחאי ואמר לו: רבי, אינני רוצה כבר כסף כלל וכלל, כי התורה יקרא היא מפז ופנינים, ונקרא בשם רבי יוסי בן פזי, שהשליך הכל וחמד בתורה הקדושה.
מסכת סוכה מסיימת בסיפור מכאיב מאוד מעשה במרים בת בלגה שהמירה את דתה, והלכה ונישאה לשר אחד ממלכי יוון, שומו שמים בת ישראל, והי זה בימי החשמונאים וכשנכנסו יוונים להיכל, הורידה סנדלה והיכתה בו על המזבח בביזיון ואמרה: לוקוס לוקוס, עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל ולמה אינך עוזר להם בשעת צרתן, וכשניצחו החשמונאים את היוונים הלכו והחרימו את משפחתה של המומרת, ונידו אותם מלכהן במקדש, שואלים חכמינו הקדושים אם בת אחת יצאה לתרבות רעה קונסים את כל המשפחה? אמר אביי: הן, אותו אביי שהיה עושה סעודת מצוה בראותו שמסיימים מסכת, הוא אמר הן, משום בת אחת שהמירה את דתה, קונסים את כל המשפחה, ומדוע? כמו שאנשים רגילים לומר: "שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאמיה", מה שהתינוק מדבר הוא שמע זאת מהאב או מהאם, ולכן אם הבת מדברת בזלזול על המזבח, סימן ששמעה כן בביתה, שואלים חכמינו הקדושים והלא בני משפחתה כיהנו בבית המקדש, ואיך ייתכן? אמר אביי אוי לרשע ואוי לשכנו, טוב לצדיק וטוב לשכנו, למדים מכאן מהו כוחו של חינוך, לחנך את הבנים והבנות לאהבת התורה שידעו מה זה חביבות התורה, שהבנים ירצו להתמיד בתורה הקדושה, והבנות תרצינה חתנים תלמידי חכמים. המסכת מתחלת: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשים אמה, פסולה, משום דלא שלטא ביה עינא, עד עשרים אמה אדם יודע שיושב בסוכה למעלה מזה אינו יודע שיושב בסוכה, עד עשרים אמה אדם יושב בצל הסוכה, ולמעלה מזה אינו יושב בצל הסוכה, שואלים חכמינו הקדושים מהיכן למדים כן? אלא כשעם ישראל ישבו במצרים, סיבבם הקדוש ברוך הוא בענני כבוד, והסוכה היא לזכר ענני כבוד, אומר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כא'): שהיו שבעה ענני כבוד, למעלה למטה, ומכל הצדדים: מזרח, מערב, צפון, דרום, ואחד הלך לפניהם ביום עמוד ענן ובלילה עמוד אש להאיר, אומר רביז"ל גם עכשיו יש לנו שבעה ענני כבוד, אם אדם שומר על שתי עיניו, שתי אזניו, שני נחירי חוטמו, ופיו, הרי לכם שבעה נרות שמסוככים עליו, אם אדם שומר על דיבורו שיהיה קדוש, על אפו מכעס וקפידות, וקונה יראת שמים, על אזניו ועיניו לשמוע ולראות רק דברים קדושים וטהורים, אזי יש לו מוח צלול, ומרגיש את הקדוש ברוך הוא, והוא מסוכך עם גילוי אלוקות. חכמינו הקדושים אומרים (סוכה ה.): מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים, עד עשרה טפחים נקראת סוכה, למטה מעשרה טפחים נקראת דירה סרוחה, וכן עד עשרים אמה יכולים להשיג, אחר כך כבר אין יכולים להשיג מאומה, אומר מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות הלכות סוכה הלכה א') שם הוי"ה נכתב י'ק'ו'ק', שם אדני, א'ד'נ'י, השלימות היא שצריכים ליחד הוי"ה אדנ"י, וזה עולה כמניין סוכה צ"א, הוי"ה זה עולם הבא, רוחניות, אדנ"י, זה עולם הזה גשמיות, אדי"ן שדנים כאן את האדם וצרכים לייחדם יחד, י' בתחילה וי' בסוף, י' של שם הוי"ה וי' של שם אדנ"י, כמניין עשרים, יש מקיף ויש פנימי, פנימי מה שנכנס בתוך הלב, (דברים ד'): "וידעת היום והשבותך אל לבבך כי הוי"ה אלוקים אין עוד מלבדו", אדם צריך להכניס בתוך ליבו שאין כאן אלא הקדוש ברוך הוא בלבד, אחר כך יש מקיף למעלה מן השכל, שאין יכולים להבין, כי יש הרבה דברים בחיים שאין מבינים אותם, אומר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כא' וחלק ב' סימן ז'): שצריכים לעשות מהמקיף פנימי היינו מה שאני מבין אני מבין, ומה שאיני מבין עלי להתייגע ולהחדיר בתוכי עד שאביו שזהו לעשות מהמקיף פנימי, להכניס בנו גילוי אלוקות, ולכן הם שני יודין עשרים אמה. למעה מעשרה נקראת דירה סרוחה, ולמעלה מעשרה אי אפשר להשיג כי (חגיגה יג.) במופלא ממך אל תדרוש, אנחנו יהודים תמימים ואסור לנו לחקור שום חקירות, אף שהרבה דברים איננו מבינים, למה אלו הרשעים השיגו חיל ומצליחים, והצדיקים צריכים לסבול, דבר זה נשגב מבינתנו, ואין לנו הסבר על זה ולכן למעלה מעשרים אמה, היינו אם עושים סוכה למעלה מהשגתינו ושכלנו, אין יושבים תחת ענני הכבוד, אלא תחת הדפנות ואין רואים צל סוכה כי נכנסו כבר בחוכמות.
ודבר זה צריכים להחדיר עמוק בנו ובתוך ביתנו כי עיקר השלימות של מצוות סוכה היא, תשבו כעין תדורו, כמו שגרים בבית עם האשה והילדים כך בסוכה צריכים לשבת עמהם, וישנם מהפוסקים שסוברים שגם האשה צריכה לישון בסוכה, אם הוא מקום צנוע דיו, שאין רואים וכו', ובסוכה מחדירים לכולם הנה אנו יושבים כאן כי יצאנו ממצרים, והיינו ארבעים שנה במדבר, שהיו שנים קשות מאוד עם נחשים ועקבים אבל היו לנו ענני כבוד שסבבו אותנו והגנו עלינו, היו לנו קורח ועדתו ומאתיים וחמשים רבנים שחלקו על משה רבנו הצדיק האמת וענני הכבוד שמרו אותנו ואת מי הם פלטו? מי שהיה פגום בברית, כמאמרם ז"ל שעמלק רדף אחר אלו שהענן פולטן כי מי שפגום בברית לבסוף צריך לעזוב את הצדיק כמו שכתוב (תהילים נה) "שלח ידיו בשלומיו חילל בריתו", אם אחד מדבר רע על הצדיק סימן שחילל בריתו, וסימן שמוחו פגום, וממילא רחמנא ליצלן, בהכרח לו לעזוב את הצדיק, ואינו יכול להשאר אצלו, אדבר זה צריך להחדיר עמוק בילדינו, טוב לצדיק וטוב לשכנו, שנאמר (ישעיה ג'): "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליו יאכלו", ולכן אם בלגה עשתה ליצנות מהמזבח, סימן ששמעה כך מאביה או מאמה, ואם יש בית רקוב כזה שמדברים בו על הצדיק, עליו נאמר: "אוי לרשע אוי לשכנו", וצריכים לברוח ממשפחה זו. ובסוכה יושבים בחוץ, צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, לא נשב כאן הרבה זמן ומה נותר מאיתנו, רק התורה שזכינו ללמוד, כתוב בספרי מוסר שהיה חכם אחד שידע רק מסכת אחת, חגיגה, וכל ימיו חזר על מסכת זו וכשיצא מזה העולם המסכת באה אליו בדמות אשה יפה, ואמרה לו בא איתי, והלך אחריה עד שהכניסה אותו לגן עדן, מהי המשמעות בזה? אלא קום מדירת קבע והכנס לדירת ארע, אף אחד אינו יודע מה יהיה כשיגיע הזמן שנצא מזה העולם ומה קורה אז, אין רוצים לדבר מזה ומפחדים וכו', ולכן ידברו מכל דבר ויפטפטו שטויות ואין שמים לב שכל רגע ודקה ושניה מתים, ומה קורה כשאדם יוצא מזה העולם? מכניסים את הגופה בקבר, ומכסים אותה בעפר ואחר כך דואגת המשפה להניח מציבה כבידה, להיות בטוחים שהמת לא יצא מקברו, ושבים לביתם ובוכים ובאים אנשים, עושים סעודות מדברים דרשות והכל הסתיים. מה עשה הנפטר באותה עת, האם חשבתם פעם? לא, פוחדים לחשוב, אך באמת הנפטר שוכב בקברו, ומובא בזוהר מה שאדם חשב כל ימי משטויות ומעסקים מביזנעס, נדמה לו עתה שהנה הוא עוסק בעסקים, כמו שאמר רביז"ל שהיה נפטר אחד שהסתובב בעולם התוהו עשרים ושמונה שנים, ורק אחר כך הגיע לבית דין של מעלה, וכל אותם שנים הסתובב בעולם הדמיון, ואיש אינו שם לבו לזה, אבל אם אדם זכה וסיים מסכתא, ומכל שכן שחזר עליה פעמים אין מספר, המסכת באה לקראתו, "בא איתי" והולך אחריה, ומביאה אותו עד מקומו בגן עדן.
החפץ חיים זכר צדיק וקדוש לברכה אמר: למעלה בשמים אין לך שם, מה הם שמות האדם? מסכת סוכה מגביהה את האצבע וקוראת בא הנה למי שזה ללומדה, מסכת שבת קוראת הנה אני פה בא לכאן, מסכת קידושין מגביהה את האצבע, הנה אני כאן בא אלי, כל אלו שזכו לעסוק בה, וכן הלאה שאר מסכתות, תענית מגילה וכו' וכו', מסכת שבת קוראת לו לבוא ליה, מסכת קידושין, סוכה, תענית, כולן קוראות אליו, וכל מסכת היא עולם שלם, וזה נקרא חיים נצחיים. תהילה להשם יתברך סיימנו ללמוד מסכת סוכה בכולל "אור המאיר", ומהי בקשתינו: יהי רצון כשם שזכינו לסיים מסכת סוכה, כן תזכנו להתחיל ללמוד עוד מסכת, כי הם חיינו זה החיות שלנו, ולכן עצתי שעכשיו תתחילו ללמוד מסכת יומא, המדברת מהקורבנות, מהכהן הגדול שנכנס לבית המקדש ומעניינים נוספים, והעיקר שמדברת מיום הכיפורים. חכמינו הקדושים אומרים (מדרש בראשית פרשה ב' סימן ג'): על פסוק (בראשית א'): "ויהי ערב ויהי בורא יום אחד", זה יום הכיפורים, עובר בחיים הרבה מרירות, ויהי ערב, הנה חושך לי, ויהי בוקר, הנה אור לי, אבל התכלית, יום אחד, אחדותו יתברך, זהו יום הכיפורים, שאז עם ישראל נדמים למלאכים ומדוע? כי חכמינו הקדושים אומרים (יומא פו: ) עוונות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, אם אדם חטא בר מינן, הסתכל במקומות המטונפים, והוא פגום בעיניים, או שפגם באוזניים, או שבא לכלל כעס ופגם בחוטם, או שטימא את פיו, או חילל שבת, אכל טריפות ונבלות וכו', אם הוא חוזר בתשובה על כל אלו, הקדוש ברוך הוא מכפר לו ביום הכיפורים, אבל עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו, ודבר זה צריכים להחדיר היטב בליבנו אשר יש לו יום הכיפורים, יום גדול וקדוש, אשר בו מכפר לנו הקדוש ברוך הוא על עונותינו, אבל יש לזכור היטב שזה רק על עבירות שבין אדם למקום, אך אם חטאנו כלפי זולתנו פגענו והשפלנו אותו, אין יום הכיפורים מכפר עד שנלך ונפייסו, למדים מכאן מעלת האחדות ואהבה, וחשיבות השמירה על כבוד חבירו, אשר אין למעלה מזה, אנשים חושבים שאלו הם שני דברים בין אדם למקום הם מתפללים ולומדים וכו', ובין אדם לחברו הם מתנהגים כחיה טורפת, מלבינים פנים, ומוסרים ומלשינים, ואינם שמים לב שלבסוף יקבלו עונש גדול, ולכן עצתי להתחיל עכשיו ללמוד מסכת יומא, שמדברת מיום הכיפורים הוא היום בו מכפר הקדוש ברוך הוא, על כל עוונותינו אבל רק בין אדם למקום, כי בן אדם לחברו צריכים לרצות את חברינו. וזה מעלת הקהילה שלנו כאן ביבנאל אשר אני גאה בה מאוד מאוד, מצוות שבין אדם לחבירו הם היסוד אצלינו, ברוך הוא וברוך שמו, ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, לאחרונה נעשתה קנאת סופרים בין אנשי שלומנו החלו לפתוח ארגוני חסד, ואחד עוזר לשני, מחלקים דגים ובשר חלות ויין, פירות וירקות, זה היה החלום שלי, שירבה החסד ביננו, שנאהב זה את זה, ונדאג לזה לזה, ויבוא הקדוש ברוך הוא ויראה, שאיש את רעהו יעזרו, ואהבת הבריות היא נר לרגלינו, ומלבד זאת מקפים על בין אדם למקום, שבת וכשרות, תפילה ולימוד התורה הקדושה, ובאים אברכים קדושים וטהורים ולומדים בכולל, על אף הקיצוצים והחמרה בתקציב, אשר זה מסימני הגאולה, היוקר יאמיר וכו', ועם כל זאת מוסרים נפשם להגיע לכולל ולהתמיד בתורה הקדושה. ולכן אבקש את כל אנשי שלומנו, ראו להצטרף לכולל, ואם אי אפשר כל היום, אז לכל הפחות כשראש הכולל מוסר את שיעורו תהיו נוכחים ותקשיבו ואל תשימו לב לכל מיני חלישות הדעת, אלא יום יום המשיכו ללמוד בהתמדה גדולה, עד סיום המסכתא, ואל תיפלו ברשת הס"מ שמפתה אתכם לעזוב כי זהו שמו סמא"ל, ס'יום מ'סכת א'ין ל'עשות. לכן עליכם להתחזק ולהכנס בתשוקה עצומה להצטרף אל הכולל יגדיל תורה ויאדיר אשריכם ואשרי חלקיכם!
גלריה מסיום המסכת 
