וסיפר הגבאי שלו ר' רפאל ז"ל, שפעם אחת הלך עמו למקוה באמצע הלילה לפני אמירת חצות, תתארו לעצמכם יוצאים בחוץ, וקר מאוד שלג ורוחות וכו', והנה הוא הולך עם הגבאי למקוה, וידוע, שהצדיק הקדוש רבי חיים מצאנז זי"ע צלע על רגל, כי כאב לו מאוד כל ימיו הרגל, היות שהייתה מלאה דם ומוגלה, וכשבא להלביש גרב, היה מסירות נפש, להוריד את הגרב, כי היו ממש כאבים נוראים וירד לו דם.
ומאיפה קרה לו דבר כזה שעל רגל אחת היה צולע, ושום רופא לא היה יכול לרפאות את זה? אלא כשהיה ילד קטן למד בחדר, והמלמד היה עצבני וכעסן, היות שהוא היה נמוך בטבעו, ולכן המלמד שם עליו עין רעה על הילד הזה ורדף אותו עד מאוד [אוי ואבוי למלמד כזה שרודף תלמיד, והיא ממש רשעות שאין כמוה], אבל כך היה, ואם זה לא מספיק רשעות ואכזריות שיתנהג המלמד עמו, אלא הטעות הכי קטנה שהילד חיים רק עשה, נתן לו מכות רצח, ופעם הפיל אותו על הרצפה, וכשנפל, נפל אתו גם שולחן ברזל על הרגל שלו.
ויען שהילד עוד בילדותו היה צדיק גדול מאוד, ולכן שתק, אף שכאב לו מאוד וכו', תתארו לעצמכם מקבלים מכות רצח, ועוד נופל על הרגל שולחן של ברזל, ושוכב על הרצפה ומתפתל בייסורים וכו', עם כל זאת הילד צעק : " אוי, רבונו של עולם, כואב לי, אוי, ריבונו של עולם, כואב לי", והמלמד האכזרי ככה ליפף את בטנו בשמחה… אבל הילד חיים מגיל קטנות תמיד ברח אל הקדוש ברוך הוא, וצעק: "אוי, רבונו של עולם, כואב לי" וכו'. כשבא הביתה, אזי ראתה אימו שהוא צולע, והנה היא מסתכלת לו על הרגל, וראתה איך שכולה חתוכה וכו', ומלאה דם וכו', ולקחה אותו אל הרופא הרופא שם לו תחבושת, והתחילו לחקור אותו: מה ומי ואיך זה קרה לו? והילד שהיה צדיק עוד מגיל קטנותו, ולכן לא רצה למסור וכו', ואמר נפלתי וכו', הרופא אמר: לא יכול להיות, גם אם אתה נפלת, לא קיבלת מכות כאלו, מה זה צריך להיות?! ואמר הילד נפל עלי שולחן ברזל, ואז הרופא קיבל את דבריו.
והילד אף פעם לא סיפר לאף אחד את הסיפור שהמלמד נתן לו מכות רצח, והמלמד הוא אשר הפיל עליו את השולחן של ברזל וכו'. והאמא הלכה איתו אל פרופסורים גדולים מאוד, אבל אל הועיל כלל, והוא נשאר צולע כל ימי חייו. עם כל זאת מרוב התלהבות ודבקות שהיה לו בהקדוש ברוך הוא, לא נגע לו כלום, אף שהיה צולע, וסבל על הרגל מאוד, מאוד כל ימי חייו, תמיד שמו משחה על רגלו, כי יצא מוגלה ודם, והיו לו כאבים עזים וכו', עם כל זאת הוא באחת צועק תמיד: "אין סוף ברוך הוא", "אין סוף ברוך הוא", אני לא צריך כלום רק את האין סוף ברוך הוא", תמיד בער ליבו אל הקדוש ברך הוא כמו אש, ואת זה הוא הכניס בתלמידים שלו, שהיו אדמורי"ם, רבנים ובעלי בתים.
וסיפר הגבאי שלו ר' רפאל ז"ל, שפעם אחת לקח אותו למקוה באמצע הלילה, וזה היה בחורף, והלך ככה עם הנר עם רבו, (כי עוד לא היה אז חשמל) והנה הגיעו אל המקוה, והחל להתפשט, ולהוריד את הגרביים וירד דם, וזה בא לו במסירות נפש הכי גדולה כשהוריד את הגרב, וצעק : "ריבונו של עולם, הכל בשבילך".
הגבאי החל לפחוד, והנה הוא קופץ לתוך המקוה, ומתחיל לבכות: "ריבונו של עולם, אם חטאתי, עויתי, פשעתי, והרע בעיניך עשיתי, ואני חייב סקילה, הרי אני כאילו נסקלתי", ומתחיל לצעוק: "סקילה, סקילה, מגיע לי סקילה", והנה הגבאי חשב, שכבר נופלת עכשיו כל התקרה עליו והוא נסקל, אז מרוב פחד הוא ברח החוצה, והנה הוא שומע שהרבי טובל במקוה, אזי הוא חזר, והרבי גמר לטבול עוד פעם, והתחיל לצעוק בתוך המים: "ריבונו של עולם, אם חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך, ואני חייב שריפה הריני כאליו נשרפתי, וצועק : הנה שריפה, שריפה, אני בוער, אני בוער", הגבאי כל כך פחד, כי נדמה לו שרואה אש בוער, וחשב שעוד מעט גם הוא ישרף ולכן ברח החוצה, והנה הרבי טובל במקוה, וככה עוד פעם צועק: "אם חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך, והרע בעיניך עשיתי, ואני חייב הרג, הנה אני נהרג בשבילך", והגבאי פחד, ועוד פעם ברח לחוץ, כך היה ד' מיתות בית דין, שקיבל על עצמו בעת שטבל בתוף המים, ויצא מהמקוה, וחזרו חזרה.
סיפור זה סיפר הגבאי.
וידוע מצדיקים, שכל מה שסיפר הגבאי הזה ר' רפאל, הכל אמת, כי הוא היה איש נאמן מאוד, והוא הדפיס ספר בשם "דרכי חיים", והצדיקים העידו, שהספר הזה כולו אמת, אלא כל מה שהוא ראה ומה שהוא שמע, את זה הוא כתב בלי שום גוזמאות, בשביל זה מאוד מאוד אהבו את הסיפורים שלו.
אשר בנחל חלק קנד מכתב קנד
