רבנו ז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב' סימן עח): העולם הזה הוא גשר צר, והעיקר שלא להתפחד כלל, כי באמת מי שמכניס בדעתו אמיתת מציאותו יתברך וישתבח שמו, אזי אינו מפחד משום דבר בעולם.
ושמעתי לספר מצדיק אחד, שהיה בטבעו פחדן גדול, ופעם נסע לדרכו עם בעל עגלה, שהיה איש פשוט מאוד, ממש איש עב וגס, אבל היה מאמין גדול בו יתברך, וכשראה שהצדיק כל כך מתפחד, ובפרטיות שהיה אז לילה, ונסעו בתוך היער, והיה חושך כפול ומכופל, והצדיק היה רועד מפחד וכו', אזי הסתובב אליו הבעל עגלה, ואמר: רבי מה אתם מתפחדים, לי יש קבלה מאבי שהיה בעל עגלה כל ימיו, שיש לו קבלה מאבי אביו, שגם כן היה בעל עגלה, כשיוצאים מפתח הבית, לוקחים את הקדוש ברוך הוא בתוך הלב, ואת השוט ביד, ואז איני מתפחד כלל משום דבר ומשום בריה, כי אני יודע שהקדוש ברוך הוא בליבי, מאחר שהזמנתי אותו אצלי.
והתפעל הצדיק מאוד מאוד מדבריו, שבעל עגלה פשוט, שהוא כבר דורות בעל עגלה, עם כל זאת יהודי פשוט כזה מזמין את הקדוש ברוך הוא בתוך ליבו, ואז אינו מתפחד. והצדיק הזה כל כך התפעל מן הדברים, עד שפרסם לחסידים, איך שאין לאדם יותר ממה להתפחד כשמכניס את הקדוש ברוך הוא במוחו ודעתו.
ודבר זה למד מבעל עגלה פשוט, שחי עם אמונה פשוטה, אשר כך קיבל מאביו שקיבל מאביו וכו', במשך דורות. אשריהם ישראל, המאמינים בו יתברך בתמימות ובפשיטות!
אשר בנחל חלק עב מכתב טו תעד
