סערה בלב ים
במוצאי יום טוב ראשון נפרד הזוג הנ"ל מן הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ושאלו אותו במה אפשר לשלם לו על הברכה שהעניק להם, שיזכו לילדים, הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו אמר שהוא אינו צריך שום דבר, רק שישכרו עבורו שלושה מקומות בספינה היוצאת לארץ ישראל, הזוג שמח מאוד למלא את מבוקשו ואכן נזדמנה להם ספינה שנסעה לכיוון יפו עוד בחול המועד והם שכרו עבור הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שלושה מקומות בספינה כפי שביקש.
בחול המועד עלו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע בתו אדל, ותלמידו ר' צבי הסופר על הספינה, ונסעו לכיוון ארץ ישראל ובדרך לפתע החל הים לרעוש ולגעוש, יעלו שמים ירדו תהומות, האנייה חשבה להשבר והנוסעים החלו לזרוק על פי פקודת רב החובל והמלחים את כל חפציהם לים כדי להקל מעל הספינה, אך גם לאחר שזרקו את כל החפצים לא הועיל שום דבר והספינה חישבה להישבר, ולהבעל שם טוב הקדוש זי"ע נודע שבשבילו הדבר, והייתה לו ברירה לזרוק לים את את כתביו שנשא עמו (יש אומרים שהיה זה ספר תהלים בכתב ידו של דוד המלך, ויש אומרים שהיו אלה כתבים שקיבל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע מרבי אדם בעל שם הצדיק הנסתר) או את בתו אדל, ואז תפסיק הסערה, הבעל שם טוב הקדוש זי"ע רצה לזרוק אל הים את בתו, הוא ידע שזכותה גדולה, והיא תעמוד לה להינצל ולא תטבע בים וכך אולי יזכה להגיע לארץ ישראל, אך בתו אדל אמרה לו שיזרוק את הכתבים ואמרה לו אז: "אבא, ממני עוד יצא בן שיכתוב כתבים יותר יפים מאלה", ולכן בסופו של דבר זרק הבעל שם טוב הקדוש זי"ע לים את כתביו ותשקוט הסערה.
דבר זה היה בשביעי של פסח, ואז ניצל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ומלוויו מטביעה בים (אותו בן שאדל בתו של הבעל שם טוב הקדוש זי"ע התכוונה אליו, הלא הוא רבי נחמן מברסלב זי"ע, כי ידוע שלאדל היו שני בנים ובת, שני הבנים היו רבי ברוך ממעז'בוז זי"ע ורבי אפרים מסידילקוב זי"ע בעל "הדגל מחנה אפרים" ששניהם לא השאירו הרבה כתבים, אך מביתה פייגא יצא רבי נחמן מברסלב זי"ע שהשאיר כתבים לרוב, כתבים נפלאים שעד היום מחיים אנשים את עצמם בהם, וכוונתה של אדל הייתה עליו, ולכן נוהגים אנשי שלומנו לעשות סעודה גדולה באחרון של פסח, כי ביתו של הבעל שם טוב הקדוש זי"ע אדל, סבתו של רבי נחמן מברסלב זי"ע ניצל גם היא ועל ידי זה נולד רביז"ל).
בשבי הפראים
הסערה שככה אמנם אך הספינה יצאה ונטתה מן הדרך, ועלתה על שרטון ליד חופו של אחד האיים שבאיזור, באותו אי שכנו אז פראים אוכלי אדם, ובראותם את הספינה שנתקעה ליד החוף עלו עליה ושבו את כל הנוסעים על האי, קשרו אותם והתכוונו לשחוט אותם ולאכלם, בעוד הפראים עוסקים בהשחזת הסכינים ונוסעי האנייה שוכבים קשורים מפחדים פחד מוות, פנה אל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע תלמידו, רבי צבי הסופר ושאלו: "רבי, מה עושים? מדוע אינכם עושים שום דבר?" אך הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ענה לו: "אינני יודע כלום, שכחתי הכל, ואיני יודע מה לעשות, אתה זוכר עוד משהו?" שאל הבעל שם טוב זי"ע ורבי צבי ענה: "גם אני שכחתי הכל, אך אני עוד זוכר את הא"ב" ענה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ואמר: "טוב מאוד, תתחיל לומר את הא"ב", וכך התחיל ר' צבי הסופר לומר את הא"ב והבעל שם טוב הקדוש זי"ע חוזר אחריו אות באות, וכשגמרו את כל הא"ב חזרו אל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע כל המוחין שנשכחו ממנו ואז קרה הנס, מרחוק נשמעו פתאום קולות צפירה גדולים, (יש אומרים שהיו אלו אניות שהגיעו לאי, ויש אומרים שהיו אלה רוכבים שעברו במקום ותקעו בחצוצרות), ויהי כשמוע הפראים את קולות הצפירה הגדולים, נבהלו וברחו מן המקום, וכך השתחררו נוסעי האניה מהשבי וניצלו ממות לחיים.
