סודן של אותיות
והסביר כ"ק הגה"צ מוהרא"ש שליט"א (זי"ע) שהמוחין הקדושים חזרו אל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע לאחר שאמר את הא"ב ביחד עם תלמידו מכיוון שבא"ב כלולים כל הדברים שבעולם, וכשאדם אוחז בשלימות בעניין הא"ב הוא זוכה לעבור את העולם בשלום ושום דבר שבעולם אינו יכול להפריע לו ולהפחידו כלל.
ומהו עניין הא"ב? מגלה לנו מוהרנ"ת ז"ל "כל האומר תהילה לדוד ג' פעמים ביום מובטח לו שהוא בן העולם הבא", ושאלו חכמינו הקדושים (ברכות ד:) מפני מה? אם מפני שיש בו את הא"ב הרי אפשר לומר את התמניא אפי (פרק קי"ט בתהלים שהוא גדול יותר, ואם מפני שכתוב בו "פותח את ידך" המדבר על פרנסה, יכולים לומר את ההלל הגדול (פרק קל"ו בתהילים) שבו כתוב "נותן לחם לכל בשר", אלא מפני שיש בו את שניהם, לכן תיקנו לומר אותו ג' פעמים ביום וכל האומרו הוא בן העולם הבא.
ושואל ומקשה מוהרנ"ת ז"ל הלא העניין עוד טעון הסבר, וכי מאחר שכתוב במזמור זה את הא"ב ואת הפסוק "פותח את ידך" הפך להיות זה האומרו שלוש פעמים בכל יום בן העולם הבא? צריך להבין את העניין מדוע זה אכן כך? ומסביר מוהרנ"ת ז"ל שעניין הא"ב הוא כולל את הכל, דהיינו כי העיקר בזה העולם היא התפילה, שהאדם מרגיל את עצמו להתפלל ולדבר אליו יתברך ולפרש לפניו יתברך את כל שיחתו וכל מה שעובר עליו, ושופך לפניו יתברך את ליבו, ודבר זה נעשה על ידי כלליות הא"ב שמהם מצטרפות המילים ומהם נבנות התפילות נמצא שהא"ב כולל הכל, ומי שאוחז בשלמות בעניין זה דהיינו בעניין התפילה, וכן אומר את הפסוק: "פותח את ידיך", המרמז על הפרנסה והוא יודע היטב שפרנסתו תבוא לו רק מהקדוש ברוך הוא, על ידי זה אין אף אחד בעולם שיכול להרע ולהזיק לו, כי מי שמתפלל תמיד אליו יתברך ושופך לפניו את ליבו ונפשו ומגלה לו בשפת האם שלו את כל מה שעובר עליו, וכן יודע שפרנסתו תלויה רק בידיו של הקדוש ברוך הוא ולא בידי בשר ודם כלל, אדם כזה אינו מפחד ואינו נבהל מאף אחד שבעולם ובוודאי מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
והוסיף כ"ק הגה"צ מוהרא"ש שליט"א (זי"ע) והסביר, שהתפילה היא עניין הא"ב לרמז לאדם את דרך התפילה האמתית, כי הרבה פעמים בעת שהאדם רוצה להתחיל ולהתפלל הוא אינו יודע על מה להתפלל, אין לו דיבורים, והוא נשבר בקרבו על כך שאינו יודע מה לבקש ועל מה להתפלל, אך כשאדם יודע את הא"ב דהיינו הוא מתחיל לבקש על הכל לפי סדר הא"ב אף פעם לא יחסרו לו דיבורים כלל ועיקר, כי כשירגיל את עצמו לבקש ממנו יתברך על כל הדברים שצריך לפי הסדר, דהיינו על א'מונה על א'כילה, על א'רץ ישראל, על א'ורחים שהם כולם באות א', ואחר כך ימשיך לאות ב', ויבקש על ב'נים ועל ב'רית, וב'ינה וכו', וכך יעבור את כל האותיות כולם, הוא אף פעם לא יאמר שאין לו דיבורים והוא אינו יודע על מה להתפלל, מכיוון שכאשר הוא יודע את סוד הא"ב תמיד יש לו על מה לבקש ולהתפלל אשרי לו ואשרי חלקו.
ואדם כזה המרגיל את עצמו לבקש ולהתפלל לפניו יתברך על כל מה שהוא צריך לפי סדר הא"ב אי אפשר לעשות לו כלום, כי הוא דבוק בו יתברך בתכלית הדבקות ועל כל דבר שעובר עליו מיד הוא פותח את פיו ומספר את הכל לפניו יתברך בלשון האם שלו כמו שהוא מדבר אל חבר טוב, ובאופן כזה עוזר לו הקדוש ברוך הוא והוא זוכה להשיג את הכל, אשרי לו ואשרי חלקו, ולכן כשנזכר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע בא"ב דהיינו בהשגה הזו של התפילה, ומסר את נפשו אליו יתברך ושפך את ליבו לפני הקדוש ברוך הוא בתפילה והתבודדות מיד חזרו אליו המוחין הקדושים וממילא לו נעשה לו הנס הגדול הזה, ועל ידי זה ניצל ממות לחיים, כי האוחז במדרגה זו בשלימות הקדוש ברוך הוא תמיד מצילו מכל מיני פגעים רעים. אשרי לו.
בחזרה הביתה
הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שראה מה אירע והבין שבשבילו היה הדבר החליט לחזור לטורקיה מיד, ולא לנסוע לארץ ישראל, כי ראה שמן השמים מעכבים אותו, ואין לו לדחוק את השעה ולהתעקש לנסוע לארץ ישראל, ואכן מיד כשהחלה הספינה לנסוע באה רוח חזקה ובתוך שעות מספר הגיעה הספינה לטורקיה ומשם חזר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע לביתו ולא נסע לארץ ישראל.
נס גדול זה קרה באחרון של פסח, ולזכר זה עושים החסידים בכל מקום שהם סעודה גדולה לזכר הנס הגדול ומאחר שהבעל שם טוב הקדוש זי"ע זכה להנצל בזכות הא"ב הקדושים שהם כלליות התפילה והבקשה, הכלולים בתוך אותיות הא"ב הקדושים שהם כלליות התפילה והבקשה הכלולים בתוך אותיות הא"ב שהאדם יכול על ידם לשפוך את נפשו אליו יתברך, ורבי נחמן מברסלב זי"ע גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ב') שעיקר כוחו של משיח הוא התפילה ועל ידי התפילה יכבוש את העולם וינצח את כל המלחמות וכו', לכן נקראת סעודה זו סעודת המשיח, כי משיח יגלה את עניין התפילה והתבודדות לכל העולם כולו, ואיך שאין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, וכשאדם מרגיל את עצמו לילך בדרכו של המשיח עוד עתה, דהיינו שהוא מרגיל את עצמו להתפלל ולהתבודד לפניו יתברך ולשפוך את נפשו בשיחה זו תפילה, ולספר לו יתברך הכל, הוא זוכה לראות ניסים נגלים ושידוד הטבע ממש, אשרי שיאחז בזה.
כי באמת אדם בזה העולם נמצא תמיד בסכנה גדולה שלא יאבד את ב' העולמות, כי הס"מ אורב על כל אחד ואחד ורוצה רק להטביע אותו ביון מצולה, תאוות העולם הזה והבליו, ובפרט להכניסו בטבע כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, שזה קליפת הס"מ שחושב שהוא המושל וכו', והכל טבע וכו', ומעלים ומכסה ומסתיר את אמיתת מציאותו יתברך, לא כן מי שמרגיל את עצמו לילך בדרך הנורא והנפלא שגילה לנו רבי נחמן מברסלב זי"ע והוא תפילה והתבודדות שירגיל את עצמו כל בר ישראל לילך במקום פנוי שאין שם בני אדם וישיח ויספר לפניו יתברך את כל אשר עם לבבו וידבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו בתמימות ובפשיטות גמור, אז בוודאי לא יזוז משם עד שיראה ניסים נגלים, כי בזה שמדברים עמו יתברך על ידי זה נמשך עליו גילוי ההשגחה וזוכה לראות בעיניו הגשמיים עיני הבשר שלו את אמתת מציאותו יתברך וזוכה להכלל בו יתברך, ואת הדרך הנפלא הזה יעשה משיח צדקנו דרך כבושה לרבים, עד שכל אחד ואחד יבחר לעצמו מקום פנוי וילך לשם לשפוך את שיחו ואת נפשו ואת כל מה שעובר עליו אליו יתברך בלשון שהוא רגיל בה שהיא שפת האם שלו, ודבר זה יהיה פשוט אצל כל אחד ואחד כשיבוא משיח צדקנו כמו שהיום אצל כולם הוא דבר פשוט להניח טלית ותפילין, כי מרוב גילוי אלוקות שיגלה משיח צדקנו יזכה כל אחד ואחד להרגיש את אמתת מציאותו יתברך על פניו בגילוי נורא ונפלא וממילא יפתח פיו לדבר אליו יתברך ולספר לו יתברך את כל שעובר עליו ואת כל מה שהוא צריך.
אשרי מי שמטה אוזן קשבת ומקיים את כל זאת עוד עכשיו ואז יזכה להיות על פי הגילוי שיגלה משיח צדקנו כבר עתה, אשרי לו ואשרי חלקו ואז טוב לו כל הימים אמן כן יהי רצון.
(מנהג תלמידי היכל הקודש בשביעי של פסח: בליל שביעי של פסח בשעת חצות מתקבצים וקוראים את קריעת ים סוף, לאחר מכן היה מוהרא"ש מחלק יין לכל התלמידים והיה מברך בברכות גדולות, לקראת מוצאי שביעי של פסח נוהגים לספר את סיפור הנפלא של נסיעת הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, וברבות הימים לאחר האירוע לב המסוכן שעבר הצדיק, בשביעי של פסח, וניצל מזה בנס גלוי, נוהגים תלמידי "היכל הקודש" לספר את נס ההצלה של הצדיק כפי שהתרחש בשביעי של פסח.)
