במלחמת העולם השניה נחרב האוהל הראשון של ציון רבי נחמן מברסלב. עדות לכך שמע כ"ק מוהרא"ש שליט"א בשנת תש"ך 1959, מפיו של גנרל לשעבר בצבא האדום, בבית הכנסת הראשון של חסידי ברסלב, ב"איסט סייד" בניו יורק. בבית כנסת זה התקיים כל שנה ה"קיבוץ" דחסידי ברסלב בימי ראש השנה.

באחת השנים הגיע לקיבוץ אדם מבוגר ולאחר התפילה הוא סיפר לציבור המתפללים שהוא הגיע מרוסיה, שם היה גנרל בצבא האדום. סיפורי מעלליו נראו מוגזמים מאוד למתפללים, והם התקשו מאוד להאמין לו.

אלא ששנה לאחר מכן הוא הופיע שוב והפעם הביא איתו אלבום תמונות, בו הוא נראה מצולם ניצב לצד סטאלין במדי גנרל. אז האמינו לו השומעים.

הוא החל לספר כי נולד למשפחה חרדית בפולין. בעת לידתו אביו כבר לא היה בין החיים, וכעבור זמן קצר נפטרה אף אמו. הוא עבר לגור אצל דודו, שניצלו לעבודה קשה שהשכיחה ממנו את היהדות.
לאחר תקופה החליט לברוח ולהתגייס לצבא הרוסי, שם התקדם במהירות במעלה סולם הדרגות הצבאי וכאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, שהתחילה בכיבוש משותף של פולין על-ידי גרמניה ורוסיה, כבר היה מיודעינו גנרל.

בזמן המלחמה, הגיע גיבור סיפורנו עם חייליו לעיר מסוימת בפולין שם חנו במשך כשבועיים. היה זה בתקופת ה"ימים נוראים", והגנרל, שרחוק היה מאד מיהדות, לא זכר מאומה. אולם ביום כיפור הוא נזכר לפתע שהיום הוא יום הזיכרון לאביו והחליט ללכת לבית הכנסת לומר קדיש לעילוי נשמתו. הוא לקח שניים מחייליו וצעד איתם לבית הכנסת.

כאשר נכנס הגנרל במדיו, עטור בכל תגיו של גנרל רוסי, נבהלו המתפללים מאד. הוא הרגיעם ביידיש והסביר להם את מטרת בואו. או אז אמר לו רב בית הכנסת שלא ממנו נבהלו, אלא שמידי יום כיפור אחר הצהרים באים הגוים לבית הכנסת לעשות פוגרום, לכן, כאשר ראו המתפללים 'גוים', חששו שמא הנה הפורעים הגיעו.

לאחר יום הכיפורים המיוחד שעבר עליו בפולין, שוב נפגש הגנרל עם רב בית הכנסת – שהיה מחסידי ברסלב, והרב אמר לו: "הרי ברוסיה אתה גר, כיצד זה יתכן שלא היית עדיין באומן, שם קבור צדיק גדול? טובה גדולה לנשמתך תהיה אם תאמר שם תיקון הכללי". הדברים נכנסו לליבו של הגנרל, שמתוך ההתרגשות בה נאמרו הדברים, הבין שהרב עצמו היה עושה כל שביכולתו כדי להגיע לאותו מקום שנקרא "אומן" והחליט לנסוע לשם, אלא שמשום שהיה איש צבא ותלוי היה בתנועות הצבא, ציפה לשעת כושר מתאימה.

תקופה לא ארוכה עברה וגרמניה התקיפה את ברית המועצות – רוסיה. המלחמה באוקראינה הייתה בעיצומה והנה הוצב הגנרל ליד אומן… יום אחד לקח הגנרל כמה מחייליו והתהלך בעיר בחפשו בית יהודי. באומן של אז שהייתה מלאה וגדושה יהודים, הוא מצא את מבוקשו מהר מאד.

אלא שיהודי הבית נבהלו בראותם גנרל רוסי חמוש יחד עם חייליו. שוב נאלץ הגנרל להרגיע יהודים בשל מראהו: הוא הסביר להם שבא רק לברר איך בדיוק מגיעים לקברו של אותו "צדיק גדול". לאחר שנרגעו, הסבירו לו התושבים איך להגיע לציונו של אותו צדיק – רבי נחמן. הוא הלך לשם, אמר תיקון הכללי, בכה והתחרט על עברו, תוך שהוא נזכר באביו שלא הכיר ובאמו שנפטרה בקטנותו.

תקופה נוספת עברה, הרוסים עברו מהגנה להתקפה והחלו מגרשים את הגרמנים. שוב נקלע הגנרל – במסע המלחמה – לעיר אומן ובמהלך הקרבות ראה את האהל נחרב מהפצצה גרמנית. כך היה הגנרל הזה, האחרון שזכה לראות את האהל שעל ציון רבינו.

בגמר המלחמה ברח הגנרל, חזר בתשובה, התחתן ונסע לארצות הברית, שם התגורר באיסט סייד שנתיים והגיע ל"קיבוץ" הברסלבי שהתקיים שם. ואחר כך נפטר בשם טוב זקן ושבע ימים. כ"ק מוהרא"ש שליט"א הוזמן אל הלוויה.