קבוצה גדולה של חסידי ברסלב שבתו בשבת פרשת וארא, ראש חודש שבט, באומן אצל ציון רבנו ז"ל, ידוע שהנסיעה הראשונה אל ציון רביז"ל התחילה בערב ראש חודש שבט, ולכן הייתה התעוררות גדולה בין הרבה מאנשי שלומינו, חסידי ברסלב לנצל את ערב ראש חודש שבט וכן לחטוף שבת ראש חודש אצל ציון רבנו ז"ל, והיות שביום ראשון היה היארצייט של הצדיק הקדוש הרבי רבי זושא זי"ע, ולכן נסעו כל הקבוצה אל ציונו הקדוש בעיר אניפולי, אף שהיה שלג גדול ורוחות סוערות, ומזג אוויר מאוד קשה, עם כל זאת נסעו כולם במסירות נפש עצומה להיות באניפולי ביום היארצייט של הצדיק הקדוש הרבי ר' זושא זי"ע, שרביז"ל הפליג מאוד במעלתו, ואמר עליו שבחים רבים שהוא הלך בתבערת הלב להקדוש ברוך הוא עשרים ושתים שנה ברציפות, שזה פלא גדול, כי בדרך כלל כל אחד שמתחיל בעבודת השם יתברך יש לו ירידות ונפילות, עליות ומכשולות, כי מנסים את כל אחד ואחד, אפילו את גדולי מבחרי הצדיקים, מנסים בניסיונות קשים ומרים שההכרח שיהיה להם כפי מדרגתם עליות וירידות, ולכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רסא') שצריכים לעשות בכל פעם התחלה חדשה, מה שאין כן אצל הרבי רבי זושא זי"ע החידוש היה שהלך עם תבערה חדשה במשך עשרים ושתים שנים מרב התלהבותו אליו יתברך, ובסיפור זה רצה רביז"ל להכניס בין אנשי שלומנו גם כן תשוקה עצומה להתעורר בתבערת הלב להשם יתברך, שהלב שלנו יבער אליו יתברך תקופה ארוכה.
וכן מוהרנ"ת ז"ל, הפליג במעלת הצדיק הקדוש הרבי רבי זושא זי"ע, וסיפר שקודם התקרבותו אל רביז"ל ביקר פעם אצלו, וגם נשאר ללון שם, וראה את עבודתו הקדושה, שהשאירה עליו רושם גדול כל ימי חייו, לדוגמא: כשהגיע זמן חצות סיפר מוהרנ"ת ז"ל, שהרבי רבי זושא זרק עצמו מן המיטה על הרצפה בקול רעש גדול עד מאוד, וצעק לעצמו, זישא זישא תקום, את השאר כבר תישן בקבר (זישא, זישא שטיי אוף דאס רעשט וועסט שוין דער שלופען אין קבר). ידוע שהוא היה אחד ומיוחד מתלמידי המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע, ורבו ציווה עליו שלא ינהיג עדה, כי הוא בער אליו יתברך בהתלהבות גדולה מאוד, בבחינת גילוי אלוקות בלי לבוש, ולכן היה קשה מאוד לקבל ממנו.
עם כל זאת אחר פטירת רבו הקדוש התקבצו אליו הרבה צדיקי הדור כגון החוזה מלובלין זי"ע, אשר הוא שלח אותו אחר כך אל אחיו הקדוש הרבי רבי אלימלך זי"ע, וכן הרב הקדוש ר' אליעזר הורביץ זי"ע, בעל המחבר ספר "נועם מגדים", וכן הרב הקדוש ר' אברהם חיים מזלאטשוב זי"ע, בעל מחבר ספר "אורח לחיים", וכן הרב הקדוש ר' אברהם דוד מאווריטש זי"ע, בעל מחבר ספר "בת עין", ותלמיד מובהק שלו היה הרב הקדוש ר' משה מקוז'ניץ זי"ע, בעל מחבר ספר "באר משה", שהוא קיבל ממנו הרבה מאוד, שסיפר (דעת משה פרשת שמיני): שרבו היה כל כך דבוק בו יתברך, עד כשהלך בדרכו והגיע לפרשת דרכים ולא ידע להיכן לפנות, היה דרכו להסתכל באיזו דרך מאיה לפניו שם הוי"ה ברוך הוא, אז ידע איפה ללכת, ומובא (מאור ושמש פרשת מסעי): שזכה שיגיע לו יראת הרוממות כמו מלאך השם, כי התפלל על זה כמה שנים, והיה עליו יראה כל כך גדולה, עד שהיה עומד באימה וביראה ברתת ובזיע בעת תפילתו, ואמר (אור לשמים פרשת תצווה): שהעיקר להיות שפל בעיניו לגמרי, ומי שיחזיק את עצמו יותר קטן ושפל ממה שהוא, אני ערב לו שלא יטעה את עצמו חס ושלום אף פעם בדרך השם יתברך.
פעם אחת ישב הרב הקדוש רבי שניאור זלמן מליאדי זי"ע, הבעל התניא והשולחן ערוך, ולמד עם בנו האדמו"ר האמצעי, ופתאום נכנסה בו רעדה (ער האט זיך איין טרייסעל געגעבן) ואמר לבנו רוץ מהר אל חלון הבית ותראה איך שנשמה של אצילות עוברת עכשיו, והוא רץ וראה את הרבי ר' זושא זי"ע, ואמר לו אז אביו כשנשמה מעולם האצילות עוברת אזי כל האדמה תחתיו רועדת, ואיפה שרק הלך היה מעורר בני אדם בתשובה, כי דרכו הייתה כשראה איזה בעל עבירה חס ושלום התחיל לצעוק על עצמו זישא זישא איך עברת את העבירה הזאת, (והזכיר את העבירה שעשה האדם הזה), והתחיל לבכות זישא זישא, איך אתה לא מתבייש ממנו יתברך, עד שהוא נתעורר בתשובה גדולה.
והירבה ללמד זכות תמיד על נשמות ישראל ואמר (מנורת זהב פרשת פיקודי): עוד לא ראיתי מלאך שלם שנברא מעבירה של בר ישראל המאמין בהשם יתברך, שהרי בעת עוברו עבירה רחמנא ליצלן לבו כאב עליו, ונאנח, ובזה נשבר אברי המלאך עד שאין למלאך שנברא מהחטא אבר אחד שלם, והעיד תלמידו ר' משה מקוז'ניץ זי"ע (באר משה פרשת חיי שרה) שהרב פעמים בעת דבקותו בו יתברך הגיע אל ביטול המציאות עד שהוצרך לנדור נדרים ונדבות שיתקיים נפשו בו, כי כמעט פרחה נשמתו מרב דבקותו, ומי שבא אליו לבקש על פרנסה היה מעורר אותו לבקש על בטחון, ואמר (שפתי צדיקים פרשת וירא) המבקש צרכי פרנסה יש עליו כמה מקטרגים, אבל המבקש להגיע למדרגת הבטחון אז ממילא הכל יהיה לו, וכן אמר (מאור עינים פרשת ואתחנן) מי שבוטח בבטחון גדול ואמונה חזקה רק בו יתברך, שהוא סיבת כל הסיבות, ולא בעצם הסיבה, שהיא רק הכלי שבו יקבל את ההשפעה, אז אם הוא במדרגת בטחון כזו שאין לו שום צמצום של כלי בסיבה כל שהיא אזי זוכה שיורד לו ההשפעה מלמעלה מבעל הרצון בעצמו, בלי אמצעות וצמצומים ולבושים, כי ההשפעה באה אליו מופשטת מלבושים וגבולות שהם דרך ירידת העולמות, כי הבטחון שאדם בוטח לגמרי בו יתברך, פותח לו את כל השערים הסגורים.
והרב הקדוש הרבי רבי זושא זי"ע היה מפליג מאוד במעלת האדם הזוכה ללכת על קברי צדיקים, כי אמר שבציון של צדיק יכולים לפעול גדולות ונצורות, ואמר שיגיע עוד זמן כשבר ישראל יצטרך לישועה, יגש אל ציון של צדיק, ויבקש שם רחמים והלביש את זה בפסוק (תהילים קכח) "יברכך הוי"ה מציון", אם תיגש אל ציון של צדיק ותבקש שם אז יברכך השם יתברך, וכן אמר (תהילים יד) "מי יתן מציון ישועות ישראל", ישועת ישראל נמשכת מציון של צדיק.
רבי זישא זי"ע זכה להיטמן באוהל אחד עם רבו הקדוש המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע, ועל ידו טמון חברו הרב הקדוש רבי יהודה לייב הכהן זי"ע בעל מחבר ספר "אור הגנוז", והעיד הרב הקדוש רבי מרדכי מטשערנוביל זי"ע, שבעת שהיה אצל קברי הצדיקים המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע, והרבי רבי זושא זי"ע, והרב הקדוש רבי יהודה לייב הכהן זי"ע, שמונחים אחד ליד השני, הרגיש שם ריח גן עדן (מגן אברהם דרושי פורים), ולא בחינם שאנשי שלומנו היקרים, חסידי ברסלב, נסעו לשם ביום היארצייט לפעול ישועות, כל אחד מה שהיה צריך, אשרי מי שרגיל ללכת תמיד להתפלל בקברי צדיקים.
