מסיפורי הצדיקים אנו למדים איך התחזקו הצדיקים, ועל הלך מחשבתם גם בעתות משבר, כשאדם מן השורה מתמלא בקושיות רח"ל, אולם הצדיקים נשארים חזקים באמונת אומן בבורא כל עולמים, ויודעים אשר כל מאן דעביד רחמנא, לטב עביד. באשר בנחל (חלק מו' מכתב ח' תלח.) מובא הסיפור הנפלא הבא כפי לשונו של כ"ק מוהרא"ש זי"ע.
ידוע הסיפור מהמגיד ממעזריטש זי"ע, שהרי חי בעניות ובדחקות גדולה עד מאוד, ונוסף על כל זה נשרף ביתו, ולא נותר לו מאומה, והוא התחזק והיה בשמחה, והרבנית בכתה מאוד. שאל אותה המגיד הקדוש: למה את כל כך בוכה, הרי הכול מהקדוש ברוך הוא? ענתה ואמרה: אינני בוכה על החפצים שנשרפו, אני בוכה על כתב הייחוס שהיה לנו עד דוד המלך. ענה ואמר לה המגיד הקדוש זי"ע: אם כן הייחוס יתחיל מאתנו, ולמה לך לבכות?! נמצא מכל זה, שאסור לו לאדם להסתכל אחורנית, ולא להתבונן על אף אחד, רק לעשות התחלה חדשה, ובכל פעם בפעם לבוא אל הקב"ה מחדש, ורק זה מה שיועיל לנו לעבור על הכול.
הבעל שם טוב הקדוש זי"ע עיכב את המגיד ממעזריטש זי"ע, כשבא אליו בפעם הראשונה זמן רב, וכבר רצה לנסוע לביתו, ועדין רבו עיכבו. שאלו המגיד: מדוע רבי מעכב אותי?! ענה ואמר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: אני מעין הנובע, וככול שיש מי ששואב את המים המעיין נובע יותר.
*תמונת הציון של המגיד ממעזריטש זי"ע באדיבות אומן שלום.
