הרב הקדוש ר' ישראל נאג'ארא ז"ל מביא בספרו "כלי מחזיק ברכה", היה צדיק חכם גדול בשם רבי מרדכי ז"ל, פעם נכנסו אצלו שלושה חכמים גדולים, והוא אחז אז באמצע ברכת המזון, והיה כל כך דבוק בו יתברך, עד שלא הרגיש שהם נכנסו, והסתכל רק כלפי מעלה, וידיו הקדושות היו פרושות למעלה, ובירך במתיקות כזו, שלא יאומן כי יסופר, כל מילה הייתה מזהירה באור נפלא.
וכשגמר ברכת המזון, והנה הוא רואה ששלושה חכמים גדולים עומדים אצלו, וקם מלא קומתו לפניהם, ואמר להם: "רבותי, תמחלו מאוד שלא כיבדתי אתכם עד עכשיו, כי דיברתי עם הקדוש ברוך הוא פנים אל פנים, ולכם לא ראיתי אתכם, ולא שמתי לב שאתם נמצאים כאן" (כל כך היה דבוק בו יתברך, עד שלא ראה ולא שמע מה נעשה סביבו).
והיה אצלו דבר פשוט מאוד, שעכשיו בעת ברכת המזון דיבר עמו יתברך פנים אל פנים מרוב דבקות.
אשר בנחל חלק ס"ח מכתב י"ד שכב
