כידוע בחיים חיותו של הצדיק, הוא נהג לקחת אליו את הבחורים הצעירים, שילמדו בישיבתו בארה"ב. בשנים מסוימות (המוקדמות יותר) היו הבחורים נוסעים לשם בגיל 13, ובשנים יותר מאוחרות הגיל עלה לסביבות ה-15.
לצדיק הייתה דרך מיוחדת בחינוך הבחורים, כאשר ניכר היה כי ההוא מכין אותם לחיי הנישואים, כשבשונה מרוב הישיבות – הצדיק עמד על כך שהבחורים יבשלו, יכבסו וינקו לעצמם. כמו כן בישיבה שימש הצדיק כאב בית ממש, כאשר הצדיק בעצמו היה נוהג להעיר את הבחורים בבוקר, ללמד אותם לבשל וכו'. עד כדי כך שהבחורים היו מרגישים ממש אהבת אב לבנו.
לפני כ-15 שנים, התאספו מספר אברכים בנר חמישי של חנוכה, וקיימו סעודה לזכר הימים שבהם למדו אצל הצדיק בארה"ב. וזאת כדי לא לשכוח את הטובות שהרעיף עליהם הצדיק. כששמע על כך מוהרא"ש לאחר מכן הייתה לו קורת רוח גדולה, עד כדי כך שביקש שיקיימו את הערב הזה בכל שנה, ודווקא בנר חמישי של חנוכה שלא יוצא לעולם בשבת, וכן שיוסיפו גם עזרת נשים לערב על מנת שגם הנשים – שגם הן התחנכו במוסדותיו של הצדיק – יוכלו לבוא ולהכיר טובה.
ביום חמישי האחרון נערך כמידי שנה הערב, ובמהלכו זכו הנוכחים לשמוע סיפורים נוראים על רוח הקודש ומופתים של הצדיק, מהאברכים עצמם שכל אחד עלה וסיפר סיפור שקרה לו עם כ"ק מוהרא"ש זיע"א, וכן צפו בקטע ווידיאו נדיר שמתעד את מבנה הישיבה כולה בתקופה שלפני כ-10 שנים. כמו כן נערכה במקום שירה בציבור של שירי נשמה, והועלו זכרונות מזמן הלימודים בישיבה.
במהלך הדברים שנישאו בערב התבלט דבר אחד: כל אחד מהדוברים ביקש להדגיש שלא מדובר בערב שמטרתו להכיר טובה, אלא בערב בשביל האברכים עצמם, כדי שלא ישכחו את הצדיק ואת מה שלימד אותם.
המשתתפים ציינו לטובה את אווירת הגעגועים והאחדות שהייתה במקום, שהזכירה להם את השנים שבהן שהו אצל הצדיק, ואת התרוממות הרוח שחשו כל הנוכחים.