עשרת הדיברות:
{ב} אָֽנֹכִ֖י יְהוָֹ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הֽוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים: {ג} לֹא יִֽהְיֶ֥ה-לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל-פָּנָֽי: {ד} לֹא תַֽעֲשֶׂ֨ה-לְךָ֥ פֶ֨סֶל֙ | וְכָל-תְּמוּנָ֔ה אֲשֶׁ֤ר בַּשָּׁמַ֨יִם֙ | מִמַּ֔עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר בָּאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת וַֽאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖יִם | מִתַּ֥חַת לָאָֽרֶץ: {ה} לֹֽא-תִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה לָהֶ֖ם וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵ֑ם כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהוָֹ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵ֠ד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל-בָּנִ֛ים עַל-שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל-רִבֵּעִ֖ים לְשֹֽׂנְאָֽי: {ו} וְעֹ֥שֶׂה חֶ֖סֶד לַֽאֲלָפִ֑ים לְאֹֽהֲבַ֖י וּלְשֹֽׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָֽי: (ס) {ז} לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת-שֵׁם-יְהוָֹ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהֹוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר-יִשָּׂ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא: (ס) {ח} זָכ֛וֹר אֶת-י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת לְקַדְּשֽׁוֹ: {ט} שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד וְעָשִׂ֖יתָ כָּל-מְלַאכְתֶּֽךָ: {י} וְיוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שַׁבָּ֖ת | לַֽיהוָֹ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹא-תַֽעֲשֶׂ֨ה כָל-מְלָאכָ֜ה אַתָּ֣ה | וּבִנְךָ֣-וּבִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤ וַֽאֲמָֽתְךָ֙ וּבְהֶמְתֶּ֔ךָ וְגֵֽרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ: {יא} כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת-יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֶת-הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת-הָאָ֗רֶץ אֶת-הַיָּם֙ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל-כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהוָֹ֛ה אֶת-י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ: (ס) {יב} כַּבֵּ֥ד אֶת-אָבִ֖יךָ וְאֶת-אִמֶּ֑ךָ לְמַ֨עַן֙ יַֽאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר-יְהוָֹ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ: (ס) {יג} לֹ֥א תִרְצַ֖ח: (ס) לֹ֣א תִנְאָ֑ף: (ס) לֹ֣א תִגְנֹ֔ב: (ס) לֹא תַֽעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר: (ס) {יד} לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ (ס) לֹֽא תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַֽאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַֽחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ: (ס)
כל הזכויות שמורות (c) לר' פנחס ראובן שליט"א 2.5-Creative Commons-CC
מצוות בן אדם לחברו ומצוות בן אדם למקום:
וראיתי בספר "ערוגת הבשם" – מדוע היו שני לוחות ועשרת הדברות? אלא כי המצוות נחלקות בין אדם לחברו ובין אדם למקום, ועל-כן יש חמש דברות בין אדם למקום, וחמש דברות בין אדם לחברו, וזה הולך ביחד, כי אי אפשר להפריד ביניהם, שזה הלוחות היו מוצמדות, ואליעזר עבד אברהם חשב, כי
אולי רבקה עוסקת רק בגמילות חסדים, שזה ענין בין אדם לחברו, ואינה עוסקת במצוות שבין אדם למקום, ולכן נתן לה שני צמידים, שהוא שוקל עשרה זהב, כדי להורות לה, שצריכים שני דברים: הן מצוות בין אדם לחברו, והן מצוות בין אדם למקום. וזה מה שצריכים לחנך את הבנות, שתהיה ביניהן אהבה, אחוה ורעות, ותתנהגנה בדרך ארץ גדול, ומצד שני, שתהיה ביניהן גם-כן יראת שמים לקיים את מצוות הבורא יתברך שמו, מצוות בין אדם למקום יתברך שמו.
אשר בנחל חלק קיא מכתב כה תתקפא
מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים:
הנה אנחנו נכנסים בחודש אדר ב', חודש שבו תלו את המן-עמלק, שהכניס ספקות באדם, וזו היתה גדולתם של מרדכי ואסתר, שהיו יכולים להוריד את שער הנו"ן אל זה העולם, ודיקא על-ידי-זה ניצלו עם ישראל, ומי יתן, שיהיה לנו בדור הזה מרדכי ואסתר, אז היינו נגאלים כבר, ובודאי יש ויש, אך צריכים הרבה לחפש אחריהם. מרדכי הוא היסוד, אסתר זו המלכות, והם צריכים להיות ביחד, ועל-ידי-זה מוחים את הסמ"ך-מ"ם, שזה סוד מסוה שהיה על פני משה, ו' ה' זה זעיר אנפין ונוקבא דליה, מ' ס' זה הסמ"ך-מ"ם, שהוא רוצה להשכיח את התורה, שכלולה בעשרת הדיברות, ועל-כן מ' ס' שבלוחות בנס היו עומדים, כי הסמ"ך-מ"ם רוצה להשכיח את התורה מעם ישראל. ובאמת כשאדם מרגיל את עצמו ללמוד תורה, מרגיש את עצמו אדם אחר לגמרי.
אשר בנחל חלק קז מכתב כד תתקלא
אנכי – א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית. הקב"ה נמצא בתוך התורה:
לזאת, אחי ורעי היקרים! ראו להתחיל להתמיד מעכשיו בספרי רבנו ז"ל, כי אינכם יודעים מה מחכה ומצפה לכם. בודאי אנו מתפללים בכל יום שיהיה רק טוב בחיים, אבל אדם אינו יודע מה מחכה לו.
ואם אדם לומד היטב ספרי רבנו ז"ל, יש לו התחזקות לעבור על כל העתים והזמנים הכי קשים. לזאת, צריכים לעשות כל מיני פעלות שבעולם ללמוד הרבה ספרי רבנו ז"ל, אשר רק בזה תלויה ההתקרבות אליו ז"ל. כמובא (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן קצב), שבתוך ספרי הצדיק, שם פניו, שכלו וחכמתו גנוזים. אם אדם רוצה לראות את הצדיק, עליו להסתכל בתוך ספריו. כי באמת מהו הצדיק? החיצוניות שלו? לאו! מהחיצוניות של האדם אי אפשר להכיר את האדם, כמאמר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן קטז), שמה חיצוניות אין יכולים להכיר שום דבר, וגם ארץ ישראל מבחוץ נראית ככל הארצות, עם כל זאת ארץ ישראל היא עניין אחר לגמרי, כי היא מקום השכינה, כדכתיב (דברים יא, יב): "תמיד עיני הוי"ה אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית השנה".
כמו-כן הצדיק, אומר רבנו ז"ל, מבחוץ אין מכירים אותו כלל, ויש לו אותם איברים ככל אדם, אבל בפנימיות הוא אדם אחר לגמרי. וכיצד יכולים להכיר את הפנימיות, הלא כבר אמרו חכמינו הקדושים (פסחים נד:): אין אדם יודע מה בלבו של חברו? אלא, אומר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן קעג), שעל-ידי הכתב יכולים להכיר את הנפש ופנימיות הנפש. כי הצדיק מכניס את הנפש שלו בתוך הכתב. וזה מה שאומרים חכמינו הקדושים (שבת קה): 'אנכי' נוטריקון: א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית; שהכותב נותן נפשו בתוך הכתב, וגם פנימיות נפשו. לזאות בתוך הכתב יכולים להכיר את נפש הצדיק ופנימיותו.
וכביכול כן גם עם הקדוש-ברוך-הוא. עשרת הדברות מתחילות עם 'אנכי', ולפי דברי חכמינו הקדושים הנ"ל, שאנכי – ראשי תיבות: א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית; מכרח להיות, שגם, כביכול, הקדוש- ברוך-הוא נמצא בתוך התורה, ועל-כן אם אדם רוצה להכירו יתברך, אי אפשר לו, אלא על-ידי התורה. כי הקדוש-ברוך-הוא והתורה הם אחד, התורה היא חכמתו יתברך. וכשאדם רוצה לדעת חכמתו יתברך, עליו ללמוד הרבה תורה. לזאת אומרים חכמינו הקדושים (ירושלמי חגיגה, פרק א', הלכה ז'): אמר הקדוש-ברוך-הוא, הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, כי המאור שבה יחזירם למוטב.
"אנכי הוי"ה אלקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים".
אנכי – אומר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ז, חלק א', סימז קעג), שבתוך הכתב – שם הוא הנפש ופנימיות הנפש, כמאמרם ז"ל (שבת קה.): אנכי – ראשי תבות: א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית, בתוך הכתב שם הנפש. כביכול הקדוש-ברוך–הוא הכניס עצמו בתוך התורה, אם אדם רוצה להכיר את הקדוש-ברוך-הוא, אי אפשר לו להכירו יתברך – רק על-ירי התורה. בשביל זה התורה הקדושה מתחילה: "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", וכתוב בירושלמי, שבתוך עשרת הדברות, שם יש התרי"ג מצוות; יש תרי"ג אותיות בעשרת הדברות, וזה כלל התורה, אשר היה חרות על הלוחות. אם אדם רוצה להכיר ואת הקדוש-ברוך-הוא, עליו ללמוד הרבה תורה.
ואומר רבנו ז"ל (שיחות-הר"ן, סימן יט): אפילו בני-אדם שעובר עליהם מה שעובר, ועבר עליהם מה שעבר, אפילו שחטאו בחטאים הכי חמורים, אבל אם יקחו לעצמם חוק ולא יעבור, שילמדו בכל יום כך וכך כוח התורה יוציא אותם מהכל. וידוע שרבנו ז"ל כל-כך רצה שנלמד תורה, כי התורה היא חכמתו יתברך. ואמר רבנו ז"ל, שהעיקר לעובדה ולמעשה, ללמד הרבה.
ואמר, שעד שבני-אדם מתכוננים להתפלל, הוא לומד ארבעה דפים שלחן ערוך, כי עד שהם מתקבצים לבית-הכנסת, ומביאים את הטלית והתפילין, מוציאים את הטלית, מסתובבים ומפטפטים וכו', עד שמכינים עצמם, מוצאים סידור ועומדים על מקומם, חולף זמן מה.
ורבנו ז"ל חוטף בין כך ארבעה דפים שולחן ערוך. כל-כך נצל רבנו ז"ל את הזמן– השמים אנו על לב, כמה שעות אנו מבטלים?! ואחר-כך יש לנו קושיות, למה עובר עלינו מה שעובר ומר לנו מאוד? כי לא קיבלנו עדיין את התורה, לכן אנו צועקים: לנו חושך וכו', ועוברות עלינו תלאות וכו', אבל אם היינו מציתים את הצדיק, ולומדים תורה, היינו יוצאים ממצרים, אשר תכלית היציאה – לקבל את התורה, להזכיר את הקדוש-ברוך-הוא. ועלינו לקבל את התורה וללומדה.
אוי לה לעבירה שעוברים בה על עשרת הדיברות:
הנה אנו נכנסים עתה לקיץ הארוך. קיץ הוא זמן מסוכן מאוד, כי הפריצות עושה פרצות בנשמות ישראל, כל הסתכלות רעה עושה פרצה בנשמה, כתם בנשמה.
אומרים חכמינו הקדושים (סנהדרין מה.): אין יצר הרע שולט, אלא במה שעיניו רואות. היצר הרע שולט על האדם רק במה שאדם רואה ולא במה שאיננו רואה. וכיצד יכול אדם ללכת בקיץ, ולא להיכשל בראיות אסורות?! וברגע שאדם רחמנא לישזבן רואה דברים מגונים, דמו מתחמם. כי כך אומר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן עב), שכל היצר הרע זה הדמים, ואז בוער בו הדם, ובא, רחמנא לישזבן, לעבירות חמורות. חכמינו הקדושים אומרים (מדרש אגדה): כל העובר עברה אפילו יום אחד בשנה, מעלה עליו הכתוב כאלו עבר כל השנה; כל השנה כבר הלכה לו, כי הוא שבור ורצוץ.
וכן אומרים (יומא לט.): העברה מטמטמת לבו של האדם. ועיקר העברה זה ניאוף. ולכן אומרים חכמינו הקדושים על תאוות ניאוף (במדבר רבה, פרשה ט', סימן ח'): אוי לה לעבירה שעוברים בה על עשרת הדיברות; כי בזה שאדם חוטא בפגם הברית, כאילו עבר על עשרת הדיברות, רחמנא ליצלן. וצריכים כל-כך הרבה רחמים על הקיץ, שלא נכשל בראיות אסורות, שלא נכשל בהרהורים רעים. חכמינו הקדושים אומרים (קהלת רבה, פרשה ד', סימן יג): בשעה שהולך אדם לעבור עבירה, אינו רואה שיש לו בן שימות בעוונותיו, ואינו רואה שיש לו אח שיתבייש בו. כי כשבוער באדם לעשות עבירה, שום דבר לא ימנע אותו.
ואומר רבנו ז"ל, שהיצר הרע כל-כך גדול, שאפילו שאדם סוחב נפטר על כתפיו ורואה אישה תכף משליך את הנפטר ועובר עבירה. ולכן אנו צריכים את רבנו ז"ל, שידריכנו ויורה לנו מה עושים?! איך מתחזקים?! וכיצד מתנהגים?! כי הניסיונות הם מאוד מאוד קשים. חכמינו הקדושים אומרים (בראשית רבה, פרשה לב, סימן ג') על הפסוק (תהלים יא, ה): "השם צדיק יבחן", היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, אלא בודק קנקנים יפים וכו', כך אין הקדוש-ברוך-הוא מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים. עם ישראל צדיקים, "ועמך כולם צדיקים" (ישעיה ס); ובשביל זה מנסה אותנו יותר מכל העולם כולו, ועלינו להחזיק מעמד. אבל אי אפשר להחזיק מעמד בלי הצדיק, כי הצדיק מחזק ומאמץ אותנו. ולולא הצדיק, לא היינו יכולים להחזיק מעמד כרגע.
אשר בנחל חלק צח מכתב כב תקו
להתרחק מהאפיקורסים המחלישים את דברי התורה:
והנה הניסיונות הם עכשיו מאוד מאוד קשים, כי קמו אנשים חטאים וכו', ומפיצים כפירות ואפיקורסות וכו' וכו', ועליהם דרש האיש האלוקי רבי יחזקאל לאנדא זי"ע (בעל מחבר שו"ת "נודע ביהודה", אשר ידוע, שהבעל-שם-טוב הקדוש זי"ע אמר עליו, ששליש העולם עומד עליו), וזו לשונו בספר: "דרושי הצל"ח" (דרוש לח) האמונה היא היסוד בסולם היהדות, האמונה מובילה אל אשר האדם, האמונה גורמת אל אהבת השם ואל אהבת האדם, האמונה הוא מרגיש היא העיקר ולא הנמוסים, והנה קמו אנשים מעיזים בפנינו, שהתורה אינה חשובה בעיניהם, ונבלה טובה יותר להם מלומדי תורה, והנימוסים חשובים יותר מהתורה, ובודאי שאלה במומם פוסלים, שורש הכל הוא האמונה, מורשה מאבותינו הקדושים, מאברהם אבינו ראש המאמינים, ויותר מזה על-פי תורת משה מפי השם תהיה בלבבם חומה נשגבה, והם שוגים ההולכים אחרי שרירות ליבם, ומהרהרים ומחשבים בשכלם העכור להחליש דת התורה, יהיו יהודים או מאיזה אומה שהיא, הכופרים בהשגחה הפרטית על כל דרכי איש, והכופרים בנתינת התורה ובנפלאות ונסים נגד הטבע, ואומרים שאין דת נתונה מהבורא, עם אלה אל תתערב וכו',
אנחנו עם השם חייבים למסור נפשנו על תורתנו הקדושה, הן תורה שבכתב והן תורה שבעל-פה, וכל מה שאנחנו מוזהרים מפי הגמרא, צריך להיות שווה אצלנו כמו דבר הכתוב בעשרת הדברות, ואם אלה הכופרים מלעיגים עלינו, לא אכפת לנו, אנחנו נלך בשם השם, בדרך אשר דרכו בו הרי"ף, הרמב"ם, והרא"ש, ובעלי התוספות, אשר הלכו בדרך התלמוד ונגה למו, וזכו לחיי עולם, ועקר הכל האמונה, והבן, עין שם.
הרי שלך לפניך, כמה צריכים למסור את נפשו על אמונה פשוטה, ולידע שכל מה שמובא בתורה שבעל-פה ובגמרא ובמדרשים, הכל מהר סיני. וכמאמרם ז"ל (ברכות ה.): "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה, אשר כתבתי להורותם" (שמות כד, יב), לוחות – אלו עשרת הדברות, תורה – זה מקרא, והמצוה – זו משנה, אשר כתבתי – אלו נביאים וכתובים, להורותם – זו גמרא, מלמד שכלם נתנו למשה מסיני. ולכן אסור להתבלבל
משום בריה שבעולם, רק להתחזק בעתים הללו באמונה פשוטה בו יתברך, ולהתמיד בכל יום בלימוד מקרא, משנה, גמרא, מדרש, אשר הארבעה לימודים האלו הם כנגד ארבעה עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, אשרי מי שלומד בכל יום שיעור בכל זה, ואז יאיר עליו אור וזיו וחיות ודבקות אין סוף ברוך הוא.
אשר בנחל חלק עד מכתב ט"ז כו
מצוות כיבוד אב ואם שקולה כעשרת הדיברות:
חמדת לבבי! ראה להיזהר מאוד מאוד במצוות כיבוד אב ואם, שאמרו חכמינו הקדושים (פסיקתא פרק כג): חמורה שבחמורות "כבד את אביך", עין שם; ואמרו (תנא דבי אליהו, פרק כז): מצות כבוד אב ואם שקולה כעשרת הדיברות, עיין שם. ואמרו (קדושין דף ל :): בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקדוש-ברוך-הוא, מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני, עין שם.
אשר בנחל חלק כז מכתב ד' תד
לקבל את התורה מחדש:
היום היה אצלי ברית, שעשה אברך שגר מרחק רב מאוד מכאן, ובקשני שאהיה סנדק, והשבתי לו – לי יש גדר, שאינני יוצא מד' אמות שלי, אם רצונך, תביא את התינוק לכאן. וטס עם היולדת והרך הנולד, ועשה את הברית כאן, וקראנו לתינוק על שם רבי מאיר בעל הנס. ונפל לי רעיון בעת הברית, למה בפרשת שבוע זו: "ואתחנן בעת ההיא לאמר", שבקש את הקדוש ברוך הוא כל-כך הרבה, כמנין ואתחנ"ן – חמש מאות וחמש-עשרה תפילות.
והנה אנו מבקשים פעם אחת, פעמיים, שלוש פעמים, וכבר מתאוננים שאיננו נענים.
לי היתה פעם צרה גדולה מאוד מאוד, בקשתי על זה תשע וחצי שנים יום יום, ולבסוף ראיתי נס. והייתי נוהג אחר-כך לעשות סעודה בציון רבי מאיר בעל הנס.
אז עלה ברעיוני, למה דיקא בפרשה זו ישנן עשרת הדיברות, קבלת התורה, מה הקשר בין תשעה באב לקבלת התורה? אלא אם אדם יתייאש ויאמר, הנה עבר תשעה באב, חורבן בית-המקדש, ואם-כן אין לנו שייכות אל הקדוש-ברוך-הוא, חס ושלום, באה התורה ואומרת: לא ולא! קבלו עליכם את התורה מחדש.
אשר בנחל חלק נג מכתב י' רכו
סיפור רבי נחמן מברסלב על הלחם:
רבנו ז"ל התחיל לומר בזה הלשון: יש אחד רך בשנים והיה זקנו צדיק גדול מאוד, וגם הוא בעצמו לא היה איש פשוט (קיעפ), וחלם לו שבא זקנו, ואמר לו, שיתן לב להמאכלים שיאכל היום בבוקר, הקיץ וכבר הוברר אצלו שהחלומות שלו הם אמיתיים, כי כבר ראה כמה פעמים את זקנו הנ"ל, והיה הכל אמיתי, ולא הבין מהי נתינת לב להמאכלים, כי מסתמא היה אוכל בכוונת אכילה גם מקודם, והלך למקווה, ואחרי-כן אמר איזה קפיטלעך תהלים בכוונה גדולה, והתפלל בכוונה מאוד, וכל בקשתו שהשם יתברך יעזור, שידע מהי נתינת לב להמאכלים, ואחר התפילה היה הולך גם-כן ומצטער מאוד על זה לידע הנ"ל, והניח עצמו על המטה לשכב ולנוח נישן, ובא עוד זקנו בחלום, ואמר לו: "אתה מצטער מהי נתינת לב, אגיד לך, שהיום רוצים למסור לך התורה ולא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן, ורוצים לתן לך מן לאכול".
והקיץ והתחיל להצטער עוד יותר, כי הדבר טוב ומופלא מאוד, והתאוה מאוד להשיג זאת, כי מן בעצמו הוא דבר גדול מאוד, ובפרט שעל-ידי-זה יקבל התורה, ועתה בודאי צריך ליתן לב לזה, ואינו יודע מהי נתינת לב, ונצטער מאוד על זה, ונזכר שאיתא במדרש: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן" (דברים ח, ג), שקודם אכילת המן היו מתענים ביום שלפניו, כדי למרק אכילה שבמעייהם. ונתיישב מה לעשות, הלא הייתי מתענה אתמול, ולקח איין נעמיניש (כדור משלשל), ולא הייתה לו רחמנות על עצמו, מחמת שנכסף מאד להנ"ל, ולקח איין נעמיניש (כדור משלשל) חזק מאוד, ושלשל אותו הרבה מאוד,
עד שיצא היציאה כמו שנכנס, אחרי–כן התחיל להצטער מאוד על דם התמצית שנשאר בו עדין בין המאכלים מכבר, כי כשמתענים נתמרק גם דם התמצית, ונצטער על זה, ונתייגע מאוד על זה גם על-ידי האיין נעמיניש (כדור המשלשל) הנ"ל, והלך והניח עצמו, וישכב על המיטה, והיה נים ולא נים, תיר ולא תיר, ובא אצלו עוד זקנו, ואמר לו: "אתה מצטער על דם התמצית, בא עמי ואוליכך אל הנהר דינור ותפטר גם את דם התמצית!" והלך עמו. בדרך ראה כמה חידושים נפלאים, כשבא לשם אל הנהר דינור, ונכנס לתוכו, היה סבור שלא ישאר ממנו אפילו איבר אחד, ואחרי-כן טבל שם ויצא בשלום.
כשיצא משם, ראה עולם חדש והקיץ, וכמו שהדרך כשחולם לאדם איזה דבר חלום טוב, ומעמיק מחשבותיו בזה, אזי כשהוא מקיץ, נדמה לו ממש שיש לו ממש אותו הדבר שחלם לו, כמו כשהקיץ שנדמה לו עולם חדש לגמרי, וכבר היה השולחן ערוך כראוי, והלחם מונח על השולחן, והלך ונטל ידיו, ובירך על נטילת ידיים, וניגב ידיו, ובא אל השולחן, וראה שאין שם לחם כלל, רק קפה של אותיות מעורבין שלא כסדר, והצטער שעשה ברכה לבטלה, ובא זקנו אצלו בהקיץ ואמר לו אל תצטער עשה ברכת המוציא, כי הברכה שייכת לזה וברך ואכל הלחם וכל זמן שראה אותיות אכל ואפילו הפרורין שנפרכו מן הלחם לקט גם-כן, ואכלם, כי הכל היה אותיות עד שאכל כל הלחם עם הפרורין ואחרי-כן פתח פיו ויצאו אותן האותיות מסודרות בצירופין: "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך" וכו' "לא יהיה לך אלהים אחרים" וכו' (שמות כ, ב), עד גמר כל עשרת הדיברות,
וראה בזה כל התורה כולה וכל דור ודור ודורשיו דור ודור מנהיגיו, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ושאלו אותו: "אם אותו האיש קרוב לכאן או רחוק?" והשיב: "אתם רוצים לחקור ולשאול, אכחיש את עצמי לגמרי". ואחרי-כן אמר יש אחד שהוא שנים ושנים שהם אחד כשהוא שם הוא כאן גם-כן (נסחא אחרינא כשהוא בכאן הוא שם גם-כן וכו') וצוה לחזור המעשה הזה, ואמר שהמעשה הזה יהיה נצרך לאת אשר ישנו פה, ואת אשר איננו פה עמנו היום, תראו אחר זמן מה שיהיה מזה המעשה, ואז הזהיר רבנו ז"ל לבלי לספרה לזר וכו'.
תכלית ירידת האדם לעולם:
והנה תכלית ירידת האדם אל זה העולם היא להכירו יתברך (עיין זוהר בא מב.), כי הנשמה היא חלק אלוק ממעל, אור רוחני עצם אלקותו יתברך. ובשביל זה נקרא 'עולם' – לשון העלם, שנעלמת אלקותו יתברך, ועבודת איש ישראלי היא להסתכל בשכל ובחיות אלקות שיש בכל דבר (עין לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן א'), ולגלות אותו יתברך. וזה זוכים על-ידי התורה והמצוות, כי נקראת 'תורה' – דמורה ומגלי מאי והמצוות הן אחדות אחת עם האדם, כן דהוה סתים ממנו (לזוהר הקדוש מצורע נב :), אחת עמו יתברך, כמו שהרצון הוא אחדות כביכול ברוחניות המצוות הן רצונו יתברך, שהיה ברצונו שהתפילין יהיו כך של עור ולא של כסף או זהב וכו', וכן כל מצוה ומצוה בסדר זה דיקא כמו שגלו לנו חז"ל הקדושים, שהיא תורה שבעל-פה שלמד משה רבנו בסיני, כמאמרם ז"ל (ברכות ה.): מאי דכתיב (שמות כד, יב): "ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם" לוחות האבן – אלו עשרת הדברות, והתורה – זה מקרא, והמצוות – זו משנה, אשר כתבתי – אלו נביאים וכתובים, להורותם – זו גמרא, מלמד שכלם נתנו למשה מסיני, עין שם.
אשר בנחל חלק ח מכתב תתקיג
למה נכתבה התורה בלשון יחיד:
נא ונא חזקי ואמצי מאד ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, תהי רק בשמחה עצומה, שזה רפואה בגשמיות וברוחניות, ואל תסתכלי על אף אחת בעולם, וכתב הרמב"ן ז"ל למה עשרת הדיברות שהיא כלולה מכל התורה כולה, מדברת בלשון יחיד אנכי הוי"ה אלקיך וגו', לא יהיה לך וגו', זכור את יום השבת לקדשו וגו', לא תרצח לא תגנוב לא תנאף וגו', הכל בלשון יחיד, אלא להורות לבר ישראל שכל התורה נתנה רק לו לבד, ואסור לו להסתכל על אחרים כלל, כי לפעמים אדם מתרחק מהתורה ומקיום מצוות מעשיות, כי רואה שגם אחרים לא מקימים וכו', אזי עושה לעצמו את החשבון מה אני צריך כן לקיים? לפיכך כתוב בלשון יחיד שכל אחד צריך לדעת שהוא יחיד בעולם, ואין לו להסתכל על אף אחד, כמו שגלה לנו רבנו ז"ל על הפסוק (יחזקאל ל"ג) "אחד היה אברהם" שאברהם אבינו עבד את הקדוש ברוך הוא בבחינת אחד, שלא הסתכל על אף אחד, ולכן גם את תתחזקי במידת הצניעות ובמידת החסד והצדקה, ובמידת השמחה לשמח ולשמח נשים אחרות, ובזכות זה תזכי לכל טוב אמיתי ונצחי.
אשר בנחל חלק רח מכתב ברכא