רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב' סימן כד') מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד ולהתגבר ולהרחיק את העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, וצריכים להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד, כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות, מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא ייסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד, לשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפילו במילי דשטותא, כי באמת אין אדם שלא יעבור עליו איזה משבר בחיים, זה בכה וזה בכה, זה רווק וזה אין לו שלום בית, וזה אין לו ילדים, וזה אין לו פרנסה, וזה אין לו בריאות, ויש שהוא סובל מהכל, כי ממש אין אדם שלא יעבור עליו צרות וייסורים בזה העולם, ועיקר העיצה הוא רק להתגבר להיות בשמחה תמיד, 
כי זה רפואה לכל המחלות, וגם חכמי הרופאים אמרו שכל המחלות והחלאים רעים שבאים לאדם זה בא רק מחמת המרה שחורה שנכנס בו, ולכן צריך להכריח את עצמו להיות בשמחה, כי העצבות והמרירות זה בא מהסטרא אחרא והקליפות שאדם ברא מחמת עוונותיו המרובים, שהם מדכאים את האדם בדכאון פנימי, וכמאמרם ז"ל (ברכות ו.): תניא, אבא בנימין אומר אלמלי נתנה רשות לעין לראות, אין כל בריה יכולה לעמוד בפני המזיקין, אמר אביי אינהו נפישי מינן, וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא, אמר רב הונא כל חד וחד מינן אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה, ואלו הקליפות מכניסים באדם דכאון פנימי, שהורס לו את כל החיים, ואם זה נאמר על כל השנה שאדם צריך להכריח את עצמו להיות בשמחה, על אחת כמה וכמה איך אדם צריך למסור את נפשו פשוטו כמשמעו, להיות בשמחה בפורים, כי בפרוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב', סימן עד'): כי בתחילה היו כל התחלות מפסח, ועכשיו (ולא סיים) ופירש מוהרנ"ת ז"ל שכוונתו היה שעכשיו כל ההתחלות הוא מפורים, כי באמת אמרו חכמינו הקדושים (פסחים קטז:) בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כי יציאת מצרים היה שידוד הטבע, ונתבטל המקרה והמזל, וכולם ראו עין בעין, כי הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל, להיות לו לעם, ולכן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים, והאדם צריך לזכור בכל יום ויום את יציאת מצרים, ואמרו חכמינו הקדושים (ויקרא רבא פרשה יג' סימן ד'), כל המלכויות נקראו על שם מצרים, על שם שהיו מצרים לישראל, ולכן יציאת מצרים שייך בכל יום ויום, שהקדוש ברוך הוא, מוציא את האדם מכל המיצרים שלו, וזה שייך בכל מצוה ומצוה שאדם מקיים, כי יש בו זכר ליציאת מצרים, עם כל זאת אמרו חכמינו הקדושין (תנחומא כי תצא): "אשר קרך", היקרך לפני אחרים, אמר רבי חוניא משל למה הדבר דומה, לאמבטי רותחת שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה אף על פי שנווכה, היקרה לפני אחרים, אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו, נפל פחדן על כל האומות שנאמר (שמות טז): "אז נבהלו אלופי אדום וגו'", כיון שבא עמלק ונזדווג להם אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן הקירו לפני אומות העולם. וכן פירש רש"י (דברים כה'): "אשר קרך" לשון קור וחום ציננך והפשירך מרתיחתך, שהיו האומות יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד לתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אע"פ שנכווה, היקרה אותה בפני אחרים. נמצא שכל האותות והמופתים שראו עם ישראל בעת יציאת מצרים שקבלו המצרים מכות משונות, וכן ראו במו עיניהם גילוי שכינה בעת קריעת ים סוף וקבלת התורה, עם כל זאת בא אחר כך עמלק וקירר אותם לגמרי,
רואים מזה שהקליפה הכי קשה לעם ישראל זה קליפת עמלק, שמכניס ספקות באדם כמו שכתוב (שמות יז'): "היש הוי"ה בקרבנו אם אין", שזה מכניס באדם עצבות ומרה שחורה ודכאון פנימי, כי המאמין האמיתי שמאמין שאין בלעדיו יתברך כלל, הוא תמיד בשמחה, כי מה יש לו להיות בעצבות ומרה שחורה הרי הכל ממנו יתברך, אבל כיון שבא עמלק ומכניס כפירות בלב האדם, זה מה שמכניס באדם מרירות ומרה שחורה חלישות הדעת ועצבות, וממנו יצא המן, שאמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי יבמות פרק ב' הלכה ו'): 'המן בן המדתא, וכי בן המדתא היה, אל צורר בן צורר', כי הוא היה מזרע עמלק, שהיה צורר ישראל, וממנו נמשכים כל הרשעים הארורים, צוררי ישראל, עמלקים האכזרים שהורגים ורוצחים בכל מיני מיתות משונות את נשמות ישראל, זה אלפיים שנה, ומכניסים באדם ספקות באמונה הקדושה, ומקררים אותם מהאמונה האמיתית, לידע להודיע ולהיוודע אשר אין בלעדיו יתברך כלל, ומזה נמשך הייאוש והמרה שחורה על האדם, ולכן לא בחינם שאמר רביז"ל אשר "ועכשיו כל התחלות מפורים", שאז מתגלה השמחה למעלה מכל ההגבלות והצמצומים, ואז מאיר אור אבא, שהוא אור עליון ונורא מאוד, ולכן לא בחינם שפורים בברסלב זה עניין אחר לגמרי, שמחה רוחנית, שמחה פנימית, שלא רואים ולא שומעים בשום מקום בעולם, ואנשי שלומנו קוראים את זה: "דעם רבינ'ס יום טוב", (היום טוב של רבנו), כי רביז"ל בא לעולם ללחום מלחמת עמלק, אשר כל ענין עמלק הוא פגם הברית, להכשיל את האדם בכל מיני חטאים ועוונות ופשעים של ניאוף, ורביז"ל לוחם כנגדו על ידי עשרה מיני נגינה שגילה, שהם ה"תיקון הכללי", וזה אשר פורים במילואו כזה פ"א וא"ו רי"ש יו"ד מ"ם עם התיבות והכולל במספר נו"ן חי"ת מ"ם נו"ן, וכל עניינו הוא רק שמחה, כי הוא בן השמחה, הנכלל במקור השמחה, ועוסק לקשרינו אל שורש השמחה, שעל ידי זה מכניעים את קליפת המן עמלק, ולכן כל מי שרק נקלע באיזה בית הכנסת של חסידי ברסלב בכל העולם בפורים, יראה לפניו מראה כזה שלא ראה בשום מקום בעולם, וכולם שתויים, ומה הם עושים? רוקדים ושמחים, ובוכים בבכיות עצומות, וצועקים איך זוכים להיות יהודי כשר? ערליכער איד" ומתוודים על עוונתיהם, וידוע פתגם העולם: "מה שיש לאדם על הלב יש לשיכור על הלשון", ולכן בפורים יכולים להכיר מה זה יהודי כשר "ערליכער איד", כי אז נתקיים (עירובין עה.):" נכנס יין יצא סוד", ודבר זה לא רואים בשום מקום בעולם בפורים, מלבד בית הכנסת של חסידי ברסלב, אשר שמחים ועליזים מצד אחד, ובוכים ומתחננים מצד שני אליו יתברך, "אוי, ריבונו של עולם, איך זוכים לראות אותך", "אוי, ריבונו של עולם, איך זוכים לחזור בתשובה?" וכל אחד מה שמעיק לו אז הוא שופך את ליבו אליו יתברך, בכיה מתוך שמחה, אשרי עין שראתה דבר זה, איך שאנשים שכל השנה היו יכולים להחביא את תבערת לבם, ובפורים נתגלית הפנימיות שלהם, שהסתירו כל כך כל השנה, מי לא זוכר בדור האחרון את עבודת הקודש של הרב החסיד ר' שמואל שפירא זצ"ל שהיה טמיר ונעלם כל השנה, ואף שכולם ידעו שהוא איש קדוש, עם כל זאת החביא את עצמו ולא דיבר עם אף אחד כל השנה, אבל בפורים אז פתח פיו, ודיבר מה שדיבר, אשר עין שראתה דבר זה, וכן הרב החסיד ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל, אף שדיבר כל השנה עם כל הבאים אליו מרביז"ל, עם כל זאת היה טמיר ונעלם, אלך בפורים אז נתקיים אצלו "נכנס יין יצא סוד", הלביש את עצמו עם הקאסקאט שהלך ברוסיא, וזה כבר הכניס שמחה בלב על האנשים שהיו בבית הכנסת, ודיבר דיבורים כאלו, שלא שמעו אצלו כל השנה, על אחת כמה וכמה מי שמכיר את הוד כ"ק הגה"צ מוהרא"ש [שליט"א] (זי"ע), אף שמוסר נפשו כבר למעלה מחמישים שנה לגלות ולפרסם את אור רביז"ל בעולם, בהדפסת והפצת ספריו הקדושים בכל העולם כולו פשוטו כמשמעו, ואת כל דרשותיו הרבים שדורש במשך כל השנה בכל המקומות שרק בא, ומגלה לכולם את דעת רביז"ל פתוח,
ועל אף גודל המחלוקת שעליו, שזה בעצמו מעלים ומסתיר אותו מכל העולם כולו, מלבד מה שהוא בעצמו כל כך מסתיר את עצמו מעין כל חי, כי כל הנהגתו הוא בפשטות גדול מאוד שלא יאומן כי יסופר, עד שכל מי שבא עמו במגע נדמה לו כאילו הוא החבר שלו, כי הוא מוריד את עצמו אל כולם, אפילו אל בחור קטן, הוא מדבר איתו כפי שכלו ודעתו, עד שנדמה שהוא כאחד עמו, ומכל שכן שמוריד את עצמו על כל הירודים והשפלים, והרחוקים בתכלית הריחוק, ויש לו שפה עם כולם, עד שנשמה שהוא כאחד מהם, ולבסוף הוא מחזיר את כולם בתשובה, עם כל זאת כבר אמר רביז"ל: "סוד שמגלים אותו נעשה גלוי (דער סוד ווערט אויס סוד), אבל העניין שלי הוא סוד כזה שאפילו כשמגלים את הסוד נשאר סוד", כן הוא עם הוד כ"ק מוהרא"ש שליט"א (זי"ע), עם כל המחלוקות והעלמות וההסתרות, שמעלימים ומסתירים אותו, זה לא מגיע לאחד מיני אלף לאיך שהוא בעצמו מתחבא מעיני כל, ומעלים ומסתיר את עצמו מכולם, עד שיש אנשים שאומרים בפירוש שהוא והספרים הם שני אנשים אחרים, כי לא יכול להיות שאדם פשוט יחבר ספרים בגילוי אלוקות כזה שלא נמצא עדיין בעולם, עם כל זאת כשמגיע יום פורים אז רואים דברים כאלו שלא רואים כל השנה, במשך כל היום באות מאות משפחות עם ילדיהם לקבל ברכה, כי הוא יום מסוגל מאוד, כי השמים פתוחים לקבל את כל הברכות, ואנשים רואים ישועות גדולות מאוד, שידוד הטבע, זיווגים ופקידת עקרות, ורפואות וישועות, אבל לעת ערב בשעה שנוטל ידיו לסעודה ואחר כך עת הריקודים אז מתחילים לראות דברים כאלו שלא רואים כל השנה אצלו, ומי שלא ראה שמחה זו, לא ראה שמחה מימיו, גודל דבקותו באין סוף ברוך הוא, זה מתגלה רק בפורים, ודבר זה אי אפשר להסביר בשום פנים ואופן לא בעל פה, ומכל שכן לא בכתב רק מי שהיה שם יוכל להבין את זה, וכל אלו שנמצאים שם שוכחים לגמרי שנמצאים בזה העולם, ורואים ומרגישים אלוקות בגילוי נפלא מאוד, עד שכל מי שנמצא שם יש לו הרהור תשובה, וכולם מתפלאים איך יש לו כוחות הנפש לרקוד שעות על גבי שעות כשהוא מבוסם לגמרי, וגודל דבקותו באין סוף ברוך הוא, זה לא רואים בשום מקום בעולם, ומי שרק מבין קצת בכתבי האריז"ל מה זה עולמות אלוקות וכו', מה זה ייחודים קדושים, שרואים אז בעת הריקודים והתנועות שלו עם הידיים ואיך שהוא רוקד אז איך אדם יכול כל כך להעלים ולהסתיר את עצמו כל כך בשעה שספריו הקדושים הם גילוי אלוקות במדרגה הכי עליונה, עד שם הכי רחוקים יש להם אז איזה תפיסה באלוקותו יתברך, והוא נסתר לגמרי, ולא נשאר לנו אלא לומר אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו, על אשר בנחל שם חלקינו.
גלריה מפורים תשס"ד אצל כ"ק מוהרא"ש זי"ע
